תביעה נגד פייפאל - בקשה להכיר בהמצאה למורשה בניהול עסקים 1. ביום 11.2.2013 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, PayPal Pte Ltd, שהינה חברה זרה שמקום מושבה בסינגפור. בד בבד, הגיש המבקש בקשה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 של תקנות סדר הדין האזרחי. 2. הואיל ובאותה העת נידונו בפניי שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות המעוררות סוגיות דומות (ת"צ 34200-06-11 אקו-טק (מיקרו חלקים) בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל ואח' ות"צ 35135-06-11 יחיעם נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח'), ביקשתי את עמדת כל הצדדים באשר לאפשרות לאיחוד הדיון בשתי בקשות האישור הנ"ל עם בקשת אישור זו. 3. לאחר קבלת עמדות הצדדים, ולאחר קיום ישיבה ביום 7.4.2013, והואיל ובאותה העת נערך ניסיון להגיע לידי הסדר פשרה בתיקים האחרים (ת"צ 34200-06-11 ות"צ 35135-06-11), שייתכן והיה מייתר את הדיון או חלק מן הדיון בבקשת האישור שהוגשה במסגרת הליך זה, החלטתי כי באותו השלב לא תינתן ההחלטה בבקשה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום. 4. בסופו של דבר הסכם הפשרה בהליכים האחרים (ת"צ 34200-06-11 ות"צ 35135-06-11) לא יצא אל הפועל. 5. לאחר שניתנה ההחלטה בבקשת האישור בהליכים האחרים (ת"צ 34200-06-11 ות"צ 35135-06-11), ביום 10.3.2014, במסגרתה, בין היתר, נדחתה בקשת האישור שהגיש יחיעם כנגד פייפאל ישראל בע"מ, ביקשתי מעוה"ד י. כשר להודיע האם הוא ייצג את המשיבה בהליך זה, מבלי שיהא צורך ליתן החלטה בבקשה למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום. ביום 17.3.2014 הודיע עוה"ד י. כשר כי הוא ומשרדו אינם מייצגים את המשיבה, PayPal Pte Ltd בתיק זה, ואינם מוסמכים לקבל בשמה ועבורה כתבי בי-דין. 6. לפיכך, ביום 20.3.2014 ניתנה החלטה המתירה את המצאת בקשת האישור למשיבה שמקום מושבה בסינגפור, במסגרתה הוריתי, בין השאר, על תרגום לאנגלית של בקשת האישור על נספחיה, תרגום של כתב התובענה על נספחיו, וכן תרגום של אותה ההחלטה, שליחת המסמכים המתורגמים למשיבה בסינגפור, והמצאת אישור בדבר ביצוע המסירה בסינגפור. 7. ביום 6.4.2014 הגיש ב"כ המבקש בקשה להארכת מועד לתרגום המסמכים ולביצוע המסירה, במסגרתה טען, בין היתר, כי המבקש עובד בתקופה זו בחו"ל ואינו מרבה לבקר בישראל, והואיל והמדובר בהוצאה כספית גבוהה, המוערכת באלפי שקלים חדשים, הוא מבקש להיפגש עם המבקש על מנת לקבל את אישורו לכך. בהחלטתי מאותו היום, הארכתי את המועד לביצוע המסירה למשיבה עד תאריך 30.6.2014. 8. ביום 9.6.2014 הגיש ב"כ המבקש את ההודעה נשוא החלטה זו, לפיה מסר את בקשת האישור למשיבה באמצעות החברות שמייצגות אותה, לטענתו, בישראל, שהן: פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ. בהודעתו טען ב"כ המבקש, כי ערך בדיקה במאגרי המידע, וגילה כי כנגד המשיבה הוגשו עוד שתי בקשות אישור שנמסרו בישראל ולא בסינגפור (ת"צ 39292-04-13 קלינגהופר נ' PayPal Pte Ltd ות"צ 4519-05-13 גולדין נ' פייפאל ישראל בע"מ ואח') וזאת באמצעות שתי החברות הנ"ל. 9. בהודעתו טען ב"כ המבקש, כי שתי החברות הללו הינן בבעלות מלאה של המשיבה, בדרך של שרשור, כאשר המשיבה מחזיקה במלוא הבעלות על פייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ, וזו מחזיקה במלוא הבעלות על פייפאל ישראל בע"מ, ולראיה מצרף ב"כ המבקש דו"חות מרשם החברות - נספחים ב'1 ו-ב'2 של הודעתו). עוד טען ב"כ המבקש, כי בשתי החברות הנ"ל קיימים אותם דירקטורים, והעובדה שחברות אלה קיבלו בשתי בקשות אישור אחרות כתבי בי-דין בישראל, מלמדת כי הן מהוות "מורשה בהנהלת עסקים" מטעם המשיבה, בהתאם להוראת תקנה 482 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אציין, כי ההודעה לא נתמכה בתצהיר. 10. ביום 26.6.2014 הגישו פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ את תגובתן להודעת המבקש. בתגובה נטען, כי בת"צ 39292-04-13 קלינגהופר נ' PayPal Pte Ltd (להלן: "עניין קלינגהופר") ות"צ 4519-05-13 גולדין נ' פייפאל ישראל בע"מ ואח' (להלן: "עניין גולדין"), כפרה המשיבה בתוקפן של ההמצאות בישראל, בהבהירה כי לחברות בישראל אין הרשאה לקבל בשמה כתבי טענות. סמכותם של בתי המשפט בעניין קלינגהופר ובעניין גולדין נרכשה משום שהמשיבה החליטה, בנוגע לאותם הליכים בלבד, להסמיך את משרדו של עוה"ד י. כשר להיות מיופה לקבלת כתבי בי-דין בעבורה. עוד נטען בתגובה, כי זהות בין הדירקטורים של שתי החברות בישראל, והיות חברה "חברת בת" ו"חברה נכדה" של חברה המצויה בחו"ל, אינם טעמים שדי בהם על מנת להכיר בחברות הנ"ל כ"מורשה בהנהלת עסקים". התגובה נתמכה בתצבירו של מר יובל רינדסברגר, המשמש כסמנכ"ל הכספים של פייפאל ישראל בע"מ. 11. ביום 6.7.2014 הגיש ב"כ המבקש את תשובתו לתגובתן של פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ בה טען, כי בהתאם לפסיקה תתאפשר מסירה למורשה לקבלת כתבי בי-דין, בתנאי שמדובר באדם או גורם, שיש מקום להניח שהוא יביא לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו. לטענת ב"כ המבקש, בת"צ 35135-06-11 יחיעם נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, ביצע מר יחיעם תחקיר מקיף אודות פרשת עמלות ההמרה שגבתה המשיבה (PayPal Pte Ltd), ובמסגרת זו הקליט את מר עודד זהבי, שהיה באותו הזמן מנהל פעילות "פייפאל העולמית" בישראל. לטענתו, עיון בתמליל השיחה של מר יחיעם עם מר עודד זהבי מעלה כי פייפאל ישראל מצויה בקשרים אינטנסיבייים עם PayPal Pte Ltd. זאת ועוד, כך לטענת ב"כ המבקש, בעניין קלינגהופר ובעניין גולדין הנציגות בישראל קיבלו את כתבי בי-הדין עבור PayPal Pte Ltd, וזאת ללא צורך בבירורים, חקירות והתעמקות נוספת. לטענת ב"כ המבקש, הנציגות בישראל העבירו את כתבי בי-הדין באותם תיקים למשרדו של עוה"ד י. כשר המייצג את PayPal Pte Ltd באותם ההליכים, ובכך הן מקיימות את התנאי שנקבע בפסיקה, לפיו הן גורם שיעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו. 12. מוסיף וטוען ב"כ המבקש, כי בתצהירו של מר רינדסברגר לא נטען כי החברות בישראל אינן מקיימות קשר אינטנסיבי עם המשיבה, PayPal Pte Ltd, והוא נמנע מלגלות מה הם הקשרים העסקיים בין החברות בישראל לבין המשיבה. עוד טוען ב"כ המבקש, כי להוֹדעתוֹ לא צורף תצהיר, שכן הודעה זו הסתמכה על הליכים משפטיים (בקשות האישור בעניין קלינגהופר וגולדין), אשר למבקש עצמו אין כל ידיעה אישית לגביהן. לחלופין, עותר ב"כ המבקש לכך שייקבע דיון בו יתאפשר לו לחקור את המצהיר מטעם החברות בישראל. 13. ביום 8.7.2014 הוגשה "בקשה בהולה מטעם פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ למחיקת קטעים מתשובת המבקש, שכן בתשובה נכללו טיעונים חדשים, שאינם על דרך תשובה לטיעונים כלשהם של המשיבה, ואשר לא נכללו בהודעתו של המבקש מיום 9.6.2014. 14. לאחר שעיינתי בהודעת המבקש, שהיא למעשה בקשה להכיר בהמצאה למורשה בניהול עסקים, לפי תקנה 482 של תקנות סדר הדין האזרחי, בתגובת פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ, בתשובת המבקש, בבקשה מיום 8.7.2014, ובמסמכים שצורפו לכתבי הטענות השונים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. 15. תקנה 482(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, שכותרתה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים", קובעת: "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט." תקנה זו נועדה במקור למצב בו מצוי הנתבע באזור שיפוט אחר בישראל, ואולם פסיקת בית המשפט העליון הרחיבה את תחולת התקנה אף למקרים בהם הנתבע מצוי מחוץ לתחום מדינת ישראל (עיינו ברע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ, בפיסקה 4 (25.8.1994), כפי שצוטט בספרו של י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 235). עוד כתב בעניין זה כב' השופט י. דנציגר ברע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG ואח', בפיסקה 13 (29.1.2009) [להלן: "עניין ארבל"]: "אכן, התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקנות התייחסה במקור לתחום השיפוט המקומי ולא למצבים שבהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מדינת ישראל. אולם, בית משפט זה הרחיב את תחולתה של תקנה 482 גם למצבים "חובקי עולם", הואיל ותקנה זו עוסקת באופן שבו יש להמציא לנתבעים כתבי בי-דין ואינה קובעת כללים בדבר סמכות שיפוט בינלאומית, פרשנות אשר מתאימה למציאות המודרנית שבה העברת מידע הינה זמינה וקלה לביצוע..." 16. על הקריטריונים לצורך קביעה האם הנמען הוא אכן "מורשה בהנהלת עסקים" של נתבע/משיב, עמד כב' הנשיא א. גרוניס ברע"א 8957/09 אוזן ואח' נ' קיובי ואח', בפיסקה 4 (8.3.2011): "... השאלה המרכזית לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-דין לבין הנתבע. האינטנסיביות צריכה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. הדרישה הנוספת בעניין עסק בישראל הינה דרישה משנית, במיוחד לאור העובדה שאין היא קשורה ישירות לסוגיה של העברתו של המידע הרלוונטי לנתבע. הדרישה בעניין העסק וניהולו בישראל אינה מציבה רף גבוה ובוודאי שאין חובה להראות שהניהול נעשה אך בישראל." דהיינו, השאלה המרכזית אותה יש לבחון לצורך קביעה האם פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ [להלן: "החברות בישראל"] הן "מורשה בהנהלת עסקים" של המשיבה, היא אינטנסיביות הקשר בינן לבין המשיבה (עיינו גם: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2003), בעמ' 436-435). 17. בענייננו, בהודעת המבקש מיום 9.6.2014, טען המבקש כי החברות בישראל מהוות "מורשה בהנהלת עסקים" בשל שני טעמים: א. בשתי בקשות אישור תובענות ייצוגיות אחרות, בעניין קלינגהופר ובעניין גולדין, ההמצאה בוצעה למשיבה באמצעות החברות בישראל. ב. קיימת זהות דירקטורים בשתי החברות בישראל, ובנוסף שתי החברות בישראל הינן בבעלות מלאה של המשיבה על דרך שרשור: המשיבה, PayPal Pte Ltd, היא בעלת המניות היחידה בפייפאל ישראל הולדינג בע"מ, כשזו האחרונה היא בעלת המניות היחידה בפייפאל ישראל בע"מ. 18. לגבי הטעם הראשון, לפיו בשתי בקשות אישור אחרות בוצעה ההמצאה באמצעות החברות בישראל, השיב ב"כ החברות בישראל כי באותם ההליכים הוסמך משרדו של עוה"ד י. כשר על-ידי המשיבה להיות מיופה לקבל כתבי בי-דין בעבורה בשני ההליכים הללו ובשניהם בלבד. טענה זו נתמכת בתכתובת ששלח עוה"ד י. כשר ביום 5.6.2013 לעוה"ד המייצגים את המבקשים בבקשות האישור בעניין קלינגהופר ובעניין גולדין. 19. מן המבקש היה מצופה, כי יניח תשתית עובדתית בדבר קשר אינטנסיבי בין המשיבה לבין החברות בישראל, ואולם הוא לא הניח כלל תשתית מעין זו, ולא צירף תצהיר לבקשתוֹ, וזאת על-אף הוראת תקנה 241(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת: "בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט." 20. על הצורך בצירוף תצהיר לבקשה בכתב, עמד כב' הנשיא (בדימוס) א. גורן בספרו (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 749): "קיימת חובה לצרף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או לתשובה, הכול לפי העניין. אולם אם בקשה מבוססת על נימוקים משפטיים בלבד, כמו בקשה למחיקה על הסף של תביעה מחמת היעדר עילה או בקשה למחיקת כותרת ב"סדר דין מקוצר", אין צורך לצרף לה תצהיר. ככלל, בקשות בכתב הן בקשות ביניים. הן עוסקות, על פי רוב, בשאלות דיוניות משפטיות שמורכבותן אינה רבה והליך בירורן הינו הליך קצר ופשוט יחסית. כדי להבטיח דיון יעיל וקצר בבקשה בכתב, קובעות התקנות מגבלות מסוימות על אופן הגשת הראיות התומכות בבקשה. כך, כבהליכים מקוצרים אחרים, נדרש מגיש בקשה בכתב להגיש את התצהיר או את התצהירים התומכים בבקשתו יחד עם הבקשה עצמה (תקנה 241(א)). התקנה מורה כי תצהיר שלא צורף לבקשה (או לתשובה) בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט..." ובהמשך, בעמ' 750: "אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים, אשר הונחו לפני בית המשפט, אין צורך בתצהיר. בהתאם לכך, ניתן ליתן החלטה בבקשה גם בהיעדר תצהיר. ניתן להוכיח את האמור בבקשה באמצעות מסמכים שאינם שנויים במחלוקת ואשר הוגשו על ידי התובע עצמו כנספחים לכתב התביעה. אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים אשר מונחים לפני בית המשפט, אין צורך בתצהיר." 21. בענייננו, לצורך הנחת תשתית עובדתית לקיומו של קשר אינטנסיבי בין החברות בישראל לבין המשיבה, שמקום מושבה בסינגפור, לא די בטיעונים משפטיים גרידא, שכן המדובר בשאלה עבדתית. לכן, על המבקש היה להגיש תצהיר מטעמו, בין של המבקש עצמו ובין של אנשים אחרים, המבסס את התשתית העובדתית לגבי אינטנסיביות הקשר בין החברות בישראל לבין המשיבה. משלא עשה כן, הגרסה היחידה אליה ניתן להתייחס היא גרסתו של מר רינדסברגר שלא נסתרה. בעניין זה יפים דבריו של כב' השופט י. ענבר בת"צ (מחוזי ת"א) 1634-05-11 פינצ'בסקי נ' ישפאר מוצרי צריכה בע"מ, בפיסקה 21(ז) (4.4.2013): "המבקשים טענו, כי קיים קשר עסקי שוטף ואינטנסיבי בין ישפאר לסוני יפן... דא עקא, טענות המבקשים בהקשר זה, לרבות הנספחים שצורפו לתשובתם לתגובת המשיבה, לא נתמכו בתצהיר, והועלו על ידם לראשונה, במסגרת תשובתם לתגובת ישפאר. די בכך כדי לדחות טענות אלה, בהיעדר ביסוס ומשצריכות היו לעלות כבר בשלב הגשת הבקשה." 22. לגבי הטעם השני שהעלה המבקש בהודעתו, לפיו קיימת זהות דירקטורים בשתי החברות בישראל, ובנוסף שתי החברות בישראל הינן בבעלות מלאה של המשיבה על דרך שרשור, אין די בכך על מנת להצביע על אינטנסיביות הקשר. ברע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG ואח', בפיסקה 15 (29.1.2009), עמד כב' השופט י. דנציגר על כך, כי קשר בין חברות, כגון שתי חברות בת של חברת אֵם אחת, או בין חברת אֵם לחברת בת, אינו מצביע בהכרח על אינטנסיביות הקשר בין החברות. כמו כן, זהות דירקטורים בין שתי החברות בישראל (ולא בין אותן חברות למשיבה), שהאחת היא חברת בת של המשיבה, והשניה בבעלות חברת הבת ("חברה נכדה"), אינו מצביע על אינטנסיביות קשר בינן לבין המשיבה. 23. בהיעדר פרישת תשתית עובדתית בדבר קשר אינטנסיבי בין החברות בארץ לבין המשיבה, שהינה חברה שמקום מושבה בסינגפור, לא ניתן להמציא את בקשת האישור למשיבה באמצעות "חברת בת" או "חברה נכדה", רק על יסוד ההנחה כי הן תעדכנה את "חברת האֵם" או "חברת הסבתא" הזרה בדבר הגשת בקשת האישור. 24. אכן, המבקש פרש בתשובתו לתגובת החברות בישראל, טענות עובדתיות, שאינן נתמכות בתצהיר, וכן טענות משפטיות שלא נטענו בהודעתו מיום 9.6.2014, ועל כך יצא קצפן של החברות בישראל, כפי שעולה מבקשתן מיום 8.7.2014, ואולם אף בטיעונים אלה אין כדי לסייע למבקש, משעה שלא הועמדה לטיעונים אלה התשתית העובדתית הנדרשת הנתמכת בתצהיר, בין של המבקש, ובין של אדם אחר. 25. יתרה מכך, צודק ב"כ החברות בישראל בטענתו כי התשובה לתגובה אינה מקום להעלאת טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות, אלא מטרתה להשיב לטענות שהועלו בתגובה. עמדה על כך כב' השופטת ד. ברלינר ברע"א 8317/06 ישי טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ ואח', בפיסקה 7 (21.1.2007): "איני רואה צורך להידרש בפרוטרוט לשאלה מה סוג והיקף הטענות שניתן להעלות בגדרה של תשובה לתשובה המוגשת בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). עם זאת, אציין כי נוטה אני להסכים עם גישתם של בתי המשפט המחוזיים לפיה התשובה לתשובה אינה אמורה להוות במה להצגתן של טענות חדשות אלא מיועדת למתן מענה לטענות אשר הועלו בכתב התשובה. גישה כזו ניתן לבסס, בין השאר, על היקש לתקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת בכתב תשובה המוגש בתגובה לכתב הגנה וקובעת כי: "אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". (ראו למשל: ת"א (ת"א) 2524/01 קראוס נ' תאגיד איסוף מיכלי משקה בע"מ, פיסקאות 21-8; ת"א (ת"א) 1486/02 שטריקס נ' קרסו)." (ההדגשה שלי - י.ג.) עיינו גם: דברי כב' סגנית הנשיא (בדימוס) השופטת ד"ר ד. פלפל בת"צ (מחוזי ת"א) 11207-03-11‏ ג'ונסון אנד ג'ונסון אינטרנשיונל נ' ברוך גילמן, בפיסקה ג(1) (15.10.2012). 26. כמו כן, העובדה שבשני ההליכים בעניין קלינגהופר ובעניין גולדין הוסמך משרדו של עוה"ד י. כשר לקבל כתבי בי-דין עבור המשיבה, אינו הופך את משרדו כמורשה לקבלת כתבי בי-דין לפי תקנה 477 של תקנות סדר הדין האזרחי. בעניין זה אני מפנה לדבריו של כב' הנשיא (בדימוס) מ. שמגר בבש"א 33/87 דוד אוסטפלד נ' משה בהירי, פ''ד מד(3) 221 222 (1987): "אין לגלות עילה להתערבותו של בית-משפט זה בהחלטתו של הרשם הנכבד, שדחה את בקשת המערער, כי ייקבע שהמצאה למשרד עורכי הדין הנ"ל היא כהמצאה למשיב. פעולתו של שלוח לפני ערכאות השיפוט חייבת להיות מעוגנת בהרשאה מפורשת (סעיף 5(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965), ומשניתנה הרשאה, הרי בכוחו של השולח להגבילה, ואם נקבעה הגבלה מפורשת, אין ממילא אפשרות להסתמך על ההרשאה הכללית המשתמעת כאילו מנושא השליחות, כדי להרחיב את החובה של (ככל הנראה צ"ל: "אל" - י.ג.) מעבר לסייג המפורש שנקבע בהרשאה (ע"א 569/80 [1], בעמ' 82). דברי בית-משפט זה בע"א 23/83 [2], בעמ' 314 אינם סותרים את האמור בע"א 569/80 [1] הנ"ל: ע"א 3/83 [2] דן במערכת נסיבות בה פעל עורך הדין מכוח הרשאה, מבלי שנכללו בה הגבלה או סייג מפורשים, אך לא כן הדבר במקרה שלפנינו." (ההדגשה שלי - י.ג.) עיינו גם: בדברי כב' השופט (בדימוס) ש. לוין בע"א 1947/91 סיריל שטיין נ' דוד מרקוס כץ, פ''ד מה(4) 705, בעמ' 708-707 (1991). בענייננו עולה מתוך עיון במכתביו של עו"ד י. כשר מיום 5.6.2013, כי משרדו משמש כמיופה כֹח מטעם המשיבה לקבלת כתבי בי-דין בהליכים שבעניין קלינגהופר ובעניין גולדין בלבד. 27. כאמור לעיל, ביום 20.3.2014 ניתנה החלטה המתירה את המצאת בקשת האישור למשיבה שמקום מושבה בסינגפור, בהתאם להוראות תקנה 500 של תקנות סדר הדין האזרחי. בעניין זה כתב כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 11822/05 Philip Morris USA Inc נ' אל רואי, בפיסקה ה(2) (8.5.2006): "... אכן תקנה 482 מלכתחילה דומה שלא נועדה לסיטואציות בכגון דא, ודרך המלך לעיסוק בהן היא תקנה 500, שעניינה הישיר בהמצאה מחוץ לתחום המדינה." דהיינו, כאשר המדובר בהמצאת כתבי בי-דין לחברה מחוץ לישראל, דרך המלך היא הגשת בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, כפי שנהג מלכתחילה המבקש. משעה שניתן היתר להמצאה מחוץ לתחום, סבורני כי תפחת הנטיה להיעתר לאפשרויות חלופיות לביצוע ההמצאה, כגון האפשרות המנויה בתקנה 482 בדבר המצאה למורשה בהנהלת עסקים. בעניין זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט ח. ברנר (בעת ששימש כרשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב) בת"א (מחוזי ת"א) 20683-12-11 קסלמן וקסלמן נ' Credit Suisse Financial Services (ISRAEL) Ltd (21.6.2012): "ראשית לכל, לטעמי, משעה שנעתרתי לבקשה החלופית של המבקשת והתרתי לה להמציא לחו"ל את כתבי הטענות המיועדים לחברה האמריקאית, הדיון בבקשה העיקרית, היא הבקשה להכיר בהמצאה שבוצעה בישראל למשיבה כהמצאה לחברה האמריקאית, הפך להיות מיותר ואקדמי גרידא." 28. זאת ועוד, בתגובתו של ב"כ המבקש מיום 10.3.2013 (המדובר בתגובה לבקשת ב"כ המבקש בת"צ 35135-06-11, מיום 27.2.2013, למחיקת בקשת האישור שהוגשה בת"צ 20448-02-13), נכתב בפיסקה 24: "מר יחיעם העדיף, משיקוליו הוא, "לא להתעסק" עם פייפאל העולמית. אולי עשה ואת מר יחיעם מכיוון שהגשת בקשה כזו, כנגד חברה בסינגפור, הינה מורכבת בהרבה מהגשת בקשה כנגד חברה בישראל (כדוגמת פייפאל ישראל, בה בחר). בין היתר בקשה כזו כרוכה בבירור משפטי מעמיק בתניות שיפוט ודינים בינלאומיים. או שאולי חשש מר יחיעם מהעלויות והלוגיסטיקה שתהיינה כרוכות בתביעה כנגד חברה בחו"ל ובצורך שיהיה למשל לתרגם את כל מסמכי ביה"ד ולהמציאם לחו"ל, ככל שבית המשפט יורה לעשות כן. אך זוהי דרן המלך בה היה צריך יחיעם לבחיר ואשר כאמור לא בחר בה." דהיינו, אף המבקש עצמו סבור כי דרך המלך היא המצאת כתבי בי-דין אל המשיבה שמקום מושבה בסינגפור. 29. נוכח כל המפורט לעיל, אני קובע כי אין לראות בהמצאה שבוצעה מטעם המבקש לחברות בישראל, דהיינו, פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ, כהמצאה כדין למשיבה, PayPal Pte Ltd. 30. אני מאריך למבקש את המועד לביצוע מסירת המסמכים למשיבה, שמקום מושבה בסינגפור, לרבות תרגום המסמכים, הכל בהתאם להנחיות שנקבעו בהחלטה מיום 20.3.2014, עד לתאריך 17.8.2014. על המבקש להמציא לבית המשפט את אישור המסירה בדבר המצאת המסמכים למשיבה, לא יאוחר מתאריך 28.8.2014. על המשיבה להמציא את תגובתה לבקשת האישור, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות המועלות בתגובה, לא יאוחר מתאריך 20.11.2014 (עם העתק ישירות לב"כ המבקש). המבקש יגיש את תשובתו לתגובת המשיבה לא יאוחר מתאריך 21.12.2014. 31. ככל שלא יומצא אישור המסירה בדבר המצאת המסמכים למשיבה עד ליום 28.8.2014, יינתן פסק דין המוחק את ההליך שהוגש במסגרת ת"צ 20448-02-13. 32. למניעת ספק מובהר, כי הפגרה כלולה במניין הימים לגבי המועדים הקבועים בפיסקאות 30 ו-31 של החלטתי זו. 33. על מנת שלא להכביד על המבקש, אני קובע שעל המבקש לתרגם לאנגלית רק את סעיפים 29 עד 33 של החלטתי זו, ולהמציאם למשיבה יחד עם יתר המסמכים עליהם הוריתי בהחלטתי מיום 20.3.2014. 33. המבקש יישא בשכ"ט עו"ד של ב"כ פייפאל ישראל בע"מ ופייפאל ישראל הולדינג (2008) בע"מ בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ), שישולם במשרד עוה"ד י. כשר בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו (הפגרה כלולה במניין הימים), שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התיק יובא לעיוני ביום 28.8.2014 לצורך עיון באישור המסירה, וכן ביום 21.12.2014, לאחר שיתקבלו תגובת המשיבה ותשובת המבקש. בניההמצאת כתבי בי דין