צו מניעה קבוע נגד הליכי מימוש המשכנתה

צו מניעה קבוע נגד הליכי מימוש המשכנתה 1. רקע: המבקשת ובעלה (להלן:- "X" וביחד:- "בני הזוג XX") הם בעלי הזכויות בחלקים שווים ביניהם בנחלה הנמצאת ברחוב ההגנה 18 במושב אביחיל, הידועה כחלקה 45 בגוש 8296, חלקה 19 בגוש 8295 וחלקה 7 בגוש 8292 (להלן החלקות ביחד:- "הנחלה"). לפי הנטען בתובענה, X הוא מנהל חברות שעיסוקן בתחום הנדל"ן ואילו עיסוקה של המבקשת בתחום הדרכת נשים לאחר לידה ואין לה כל מעורבות בעסקיו של X ולכן לא הייתה לה כל מודעות לעסקאות השונות ולהלוואות השונות שנטל X לצורכי עסקיו. בתובענה נטען, שהמשיבה היא אזרחית צרפתית ואזרחית ישראלית העוסקת בין היתר במתן הלוואות חוץ בנקאיות לצרכי ריבית, אולם בתשובתה לתובענה טענה המשיבה, שהיא עלתה לארץ עם משפחתה בשנת 2006, עיסוקה במקרקעין ושמעולם לא עסקה במתן הלוואות חוץ בנקאיות לצרכי ריבית. על-פי הנטען בתובענה, בשנת 2006 פנה X אל חברת טודי השקעות בע"מ (להלן:- "טודי") ולמר דן (להלן:- "דן"; להלן ביחד:- "טודי ודן") בבקשה שיעמידו לו הלוואה בסך של 2,000,000 ₪ (להלן:- "ההלוואה הראשונה") לטובת החברה לפיתוח ירוק בחן בע"מ, חברה שבבעלותו של X (להלן:- "חב' ירוק בחן"). בהתאם לכך, נחתם בין טודי ודן (מהצד האחד), X (מהצד השני) והמבקשת (מהצד השלישי) ביום 30.11.06 הסכם הלוואה (להלן:- "הסכם ההלוואה" - נספח ב'1 לתובענה). ביום 17.12.06 חתמו טודי ודן וחב' ירוק בחן על הסכם חלוקת רווחים, שלפיו היו זכאים טודי ודן לרווחים מפרויקט ההרחבה של קיבוץ בחן (להלן:- "הסכם לחלוקת רווחים" - נספח ב'2 לתובענה). להבטחת השבת ההלוואה הראשונה נרשמה משכנתה על הנחלה לטובת טודי ודן, על פי שטר משכנתה ומסמך נלווה של תנאים מיוחדים לשטר משכנתה מדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום שנערך ונחתם על ידי טודי ודן, X והמבקשת ביום 30.11.06 (להלן:- "שטר המשכנתה"; העתק שטר המשכנתה ומסמך התנאים המיוחדים - נספח ג' לתובענה). לטענת המבקשת בתובענה, היא התבקשה על ידי X לחתום על הסכם ההלוואה ועל שטר המשכנתה וחתמה על הסכם ההלוואה מבלי לקרוא את תוכנו ומבלי שהוסבר לה דבר אולם לאחר חתימתה וטרם חתמה על שטר המשכנתה שוחחה טלפונית עם עו"ד צביה פרץ שהבהירה לה שמשכון הנחלה בא אך ורק להבטחת ההלוואה שניתנה לחב' ירוק בחן. לימים, ומשלא נפרעה ההלוואה על פי הסכם ההלוואה, נקטו טודי ודן הליכי הוצאה לפועל למימוש הנחלה במסגרת תיק הוצל"פ 01-61598-08-8. בדיון שהתקיים ביום 28.1.10 בלשכת ההוצאה לפועל הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה שלפיה, ישולם לטודי ודן סך של 2,685,000 ₪ באמצעות שיק בנקאי, כנגד סילוק המשכנתה או החלפת המלווה במשכנתה וכן כנגד מסירת מסמכי סילוק המשכון או החלפת המלווה במשכון. כן סוכם על תשלום שכר טרחת כונס הנכסים (להלן:- ההסדר"; העתק ההסדר - נספח ד' לתובענה). לטענת המבקשת בתובענה, היא לא הייתה חלק מההסדר דלעיל ואף לא עודכנה בפרטיו. על בסיס הסדר זה העביר X באמצעות הנאמן עו"ד אלי אשל (להלן:- "עו"ד אשל") ביום 8.2.10 שתי המחאות בנקאיות - האחת לפקודת דן והאחרת לפקודת טודי, כל אחת על סך 1,342,500 ₪ ובסך הכל - 2,685,000 ₪. לטענת המבקשת בתובענה, עם מסירת המחאות אלו סולק מלוא החוב וכן בוטל רישום הערת האזהרה בגין מינוי כונס נכסים על זכויות המבקשת וזכויות בעלה בנחלה. ההלוואה הראשונה סולקה, לטענת המבקשת, באמצעות מימון של שני גורמים שונים: האחד - המשיבה, שהעבירה לידיו הנאמנות של עו"ד אשל סך של 1,250,000 ₪ כבר ביום 3.8.09 והשני - צד ג' שהעביר באמצעות X סכום זהה לידיו הנאמנות של עו"ד אשל (העתק ההמחאה שהעבירה המשיבה לחשבון הנאמנות - נספח ח' לתובענה). קודם להסדר שהושג בין X לטודי ודן, חתמו X והמשיבה ביום 11.10.09 על הסכם הלוואה שלפיו הלוותה המשיבה לX סך של 2,500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנגד שעבוד זכויותיו של X בנחלה באמצעות משכנתה מדרגה ראשונה בגובה סכום ההלוואה (להלן:- "הסכם ההלוואה השני" - נספח ט' לתובענה). לטענת המבקשת, היא אינה צד להסכם ההלוואה השני, היא לא קיבלה הלוואה מהמשיבה ובפועל המשיבה אף לא העמידה לטובת X הלוואה בסך של 2,500,000 ₪ כאמור בהסכם ההלוואה השני, אלא בסך של 1,250,000 ₪ בלבד וזאת באמצעות הפקדת סכום זה לחשבון הנאמנות של עו"ד אשל, כפי שתואר לעיל. בחודש פברואר 2010 חתמו, לבקשתו של X, טודי ודן מהצד האחד והמשיבה מהצד האחר על הסכם מכר הלוואה שלפיו רכשה המשיבה את זכויותיהם וחובותיהם של טודי ודן על פי הסכם ההלוואה לרבות את המשכנתה שנרשמה לטובת טודי ודן להבטחת החזר ההלוואה (להלן:- "הסכם מכר ההלוואה" - נספח י' לתובענה). ביום 11.2.10 נרשם שטר העברת משכנתה בלשכת רישום המקרקעין ובו נכתב שבכל מקום בו מופיע שמם של בעלי המשכנתה (טודי ודן) יימחק שמם ויבוא במקומו שמה של המשיבה באופן שיראו את המשיבה מעתה כבעלת המשכנתה, כך שהמשכנתה הרשומה תמשיך לחול על זכויות החכירה של הממשכנים (המוגדרים בכותרת X והמבקשת) בנכס (העתק שטר העברת המשכנתה - נספח יא' לתובענה). להשלמת התמונה אציין, שלפי הנטען בתובענה, המשיבה אף חתמה ביום 14.4.08 על הסכם הלוואה בסך 800,000 ₪ לטובת דירות נ. XX בע"מ, חברה בניהולו של X (העתק הסכם ההלוואה - נספח יב' לתובענה) וכן הלוותה 700,000 ₪ ביום 29.8.10 לחברת נתנאל בנייני איכות (1989) בע"מ, שאף היא בניהולו של X (אישור על הלוואה זו - נספח יח' לתשובת המשיבה). בחודש מרץ 2012, משלא נפרעה ההלוואה, פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל נגד X (16-08779-12-3) ובו עתרה למינוי כונס נכסים (נספח יד' לתשובת המשיבה לתובענה). בבקשתה ציינה המשיבה שהתיק נפתח למימוש נכס החייב (X) ואשתו, נכס שמושכן על ידיהם כבטחון לחובו של X כלפיה. ביום 16.5.12 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל גולדשטיין-לירן שלפיה לא ברור מדוע נפתח התיק רק נגד X כחייב בלא צירופה של הממשכנת הנוספת שחולקת מחצית מהזכויות במקרקעין עימו. לכן קבעה שבטרם תמנה כונס, יבהיר ב"כ המשיבה הזוכה מדוע לא יבקש צירופה של המבקשת כחייבת (נספח טו לתשובת המשיבה לתובענה). כתוצאה מכך, הגיש ב"כ המשיבה בקשה לצירוף המבקשת כחייבת נוספת והוספתה אושרה בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 21.5.12 (נספח טז לתשובת המשיבה). ביום 29.11.12, לאחר שעל פי טענת המשיבה בתצהירה בתובענה, התנהלו דיונים בין הצדדים בתקווה למצוא פתרון ולבסוף שוכנעה שהולכה שולל, הגישה המשיבה נגד X והמבקשת "בקשה שניה למינוי כונס נכסים" לביצוע המשכנתה הרשומה על המקרקעין (העתק הבקשה השניה למינוי כונס נכסים - נספח יט לתשובת המשיבה לתובענה). בתצהירים שצירפה המשיבה לשתי הבקשות למינוי כונס נכסים במסגרת ההוצאה לפועל הצהירה המשיבה שהמשכנתה נרשמה לטובתה בעקבות הלוואה שנתנה לX בסך של 2,500,000 ₪ שתנאיה נקבעו בהסכם ההלוואה השני ושיתרת החוב נכון ליום 29.2.12 עומדת על סך 2,915,201 ₪. בעקבות הבקשה השניה למינוי כונס נכסים לביצוע המשכנתה, הגישה המבקשת את התובענה דנן בה עותרת היא להצהיר על בטלות שטר העברת המשכנתה וכן למתן צו מניעה קבוע באשר להליכי ביצוע המשכנתה. בד בבד עם הגשת התובענה, הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפעול במסגרת הבקשה לביצוע המשכנתה שהגישה המשיבה ולאסור על המשיבים לבצע כל פעולה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. המשיבה הגישה תשובה לתובענה, בה טענה, בין היתר, שעל-פי מסמך פיקטיבי שנרשם בלשכת רישום המקרקעין, המבקשת העבירה ללא תמורה את מלוא זכויותיה במקרקעין לבנה גיא ואף הגישה בקשה לרישום הערת אזהרה לטובתו (מש/2), פעולה שנועדה, לשיטת המשיבה, להקשות על ביצוע המשכנתה. ביום 3.1.13 הסכימו הצדדים שעד מועד הדיון לא יפעלו המשיבים בתיק ההוצאה לפועל ולא יפעלו למימוש המשכנתה ובדיון שהתקיים לפני כב' ס.נ. שילה ביום 10.3.13 נקבע שהדיון ייקבע לגופה של התובענה והצו הארעי יעמוד בתוקף עד לדיון שייקבע לשמיעה ולבקשת ב"כ המשיבה הותר זימון עדים למועד זה: עו"ד אשל, מר רונן ציטבר (ב"כ טודי ודן) ומר שאול יוסף (הבעלים של טודי השקעות בע"מ). בימים 27.6.13 ו - 30.6.13 התקיימו לפניי חקירות. ב"כ המשיבה הודיע שהוא מוותר על עדותם של מר ציטבר ומר יוסף וכך מטעם המבקשת העידו המבקשת עצמה וX ומטעם המשיבה העידו עו"ד אשל והמשיבה בעצמה. טיעוני הצדדים: טענות המבקשת: המבקשת סבורה כי לנוכח טענתה המוכחת שמעולם לא לוותה דבר מהמשיבה, לא נתנה הסכמה לשעבוד זכויותיה בנחלה לטובת המשיבה ולא הייתה שותפה למערכת ההסכמית שהייתה בין המשיבה לבין X אין תוקף לשטר העברת המשכנתה. בנוסף ולחיזוק מצביעה המבקשת על כך שהמשיבה לא העלתה בעדותה כל טענה נגדה והודתה שאין בינה לבין המבקשת הסכם הלוואה ואין לה ידיעה אודות הסכמת המבקשת לשעבוד זכויותיה בנחלה לטובת המשיבה. למעשה, המשיבה לא הצליחה להניח זיקה משפטית כלשהי בינה לבין המבקשת. המבקשת טוענת עוד כי לא ניתן להעביר משכנתה מנושה אחד למשנהו ללא רכישת החוב המובטח באותה משכנתה עצמה. מדובר בתהליך מהותי המקנה לנושה זכות במקרקעין ולכן כדי שמשכנתה תעבור מצד א' לצד ב', תנאי המשכנתה הנעברת חייבים להיות תואמים את תנאי ההלוואה המקוריים. לכן, אם חפצה המשיבה לקבל משכנתה על בסיס הסכם הלוואה אחר היה עליה לרשום משכנתה חדשה על בסיס אותו הסכם ולא הייתה זכאית להעביר את המשכנתה המקורית. בהלוואת המשיבה שעמדה על סך של 1,250,000 ₪ בלבד, לא ניתן היה לסלק את המשכנתה, וביום 3.8.09, מועד בו העבירה המשיבה את ההלוואה, לא הותנתה העברת הסכום ברישום משכנתה כלשהי וכלל לא הבשיל הרעיון של העברת המשכנתה מטודי ודן על שם המשיבה. הסכם ההלוואה בין המשיבה לבין X עוסק בסכום השונה מהסכם ההלוואה הראשון, ואף בריבית השונה מהריבית הנקובה בהסכם ההלוואה הראשון. המשיבה אינה יודעת להסביר את סכום החוב הנטען על ידיה כמובטח במשכנתה ויש לשים לב להבדל בין האמור בתצהירה שהוגש בהוצאה לפועל לבין האמור בחקירתה עת ניסתה להסביר כיצד הגיעה לסכום חוב נטען של 2,900,000 ₪. לטענת המבקשת, המציאה המשיבה לרשם ההוצאה לפועל שני תצהירים הכוללים מצגים כוזבים. המשיבה הודתה למעשה בחקירתה שסכום ההלוואה בהסכם ההלוואה השני נקבע למראית עין ומכל מקום כלל אינו רלוונטי למבקשת. בכל מקרה הוכח גם שאין מדובר בהלוואה בסך 2,500,000 ₪ כפי שטענה בתצהיריה. בכך יש כדי להצדיק צו מניעה קבוע שיאסור על המשך הליכי ההוצאה לפועל בתיק, בד בבד עם מתן צו הצהרתי שלפיו יש לדחות את הבקשה למימוש המשכנתה. בחקירתה הנגדית הודתה המשיבה שקיבלה מX סך של 150,000 ₪ על חשבון ההלוואה. למשיבה הוצגו גם המחאות נוספות שלטענתה הן חלק מהסכום של 150,000 ₪ שהוחזרו לה הנזכרים בתצהירה, אולם אין ממש בטענה זו שכן תצהיר המשיבה נחתם ב - 6.3.12 ואילו ההמחאות שהוצגו בפניה במהלך עדותה (מב/5) נמסרו למשיבה בחודש אוגוסט 2012, כ - 5 חודשים לאחר התצהיר. מכאן שהמשיבה מודה בקבלת סכום של 200,000 ₪ לפחות מתוך 1,250,000 ₪ שהעבירה לידיו הנאמנות של עו"ד אשל. טענות המשיבה: הסכם מכר ההלוואה נעשה, כפי שצוין בו במפורש - לבקשתו של X, זאת כדי להחזיר כספים לטודי ודן ולמחוק את המשכנתה שהייתה רשומה לטובת האחרונים. באותה עת היו היחסים בין הצדדים טובים, למשיבה לא היה ייעוץ משפטי והכל נעשה באמצעות עו"ד אשל, פרקליטם של המבקשת וX. על שטר העברת המשכנתה חתמה עו"ד שרית עזריאל ממשרדו של עו"ד אשל, עפ"י ייפוי כוח שקיבלה מהמשיבה. המשיבה נאותה לבקשתו של X להעמיד לרשותו הלווואה אך דרשה לקבל משכנתה מדרגה ראשונה על הנחלה במקום המשכנתה של טודי ודן, כזו שתבטיח גם את ההלוואה הקודמת שנתנה לX בסך של 800,000 ₪, בקשר לעסקה שלא יצאה לפועל ולה ערב X באופן אישי. לנוכח סכומן של שתי ההלוואות בתוספת הריבית עליה הוסכם, העמידו הצדדים בהסכמה את סכום ההלוואה על סך של 2,500,000 ₪. עדותו של עו"ד אשל תואמת את עדותה של המשיבה. אף עדותו של X תומכת בעדות המשיבה שכן אישר שהמשכנתה נרשמה בגין שתי ההלוואות שהלוותה לו המשיבה ושהעברת המשכנתה נעשתה לבקשתו ואף אישר שהמבקשת ידעה על קיומה של המשכנתה על זכויותיה. טענת המבקשת שלא ידעה על מה חתמה אינה נכונה. עו"ד פרץ החתימה את המבקשת על המסמכים והצהירה שהסבירה לה על מה היא חותמת והמשיבה הבינה את שהוסבר לה ובכל מקרה היא מוחזקת כמי שקראה והבינה את תוכן המסמך עליו חתמה בייחוד כשמדובר במסמך מהותי ביחס לביתה. המבקשת אישרה בחקירתה שהמסמכים שנערכו עם בנה גיא פיקטיביים (מש/2 +מש/3). מסמכים אלו נרשמו בניגוד מפורש להתחייבות שנתנו X והמבקשת ונועדו להקשות על מימוש המשכנתה. 3. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, בעדויות שנשמעו לפניי ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התובענה להידחות. סעיף 87 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן: (א) בכפוף למוסכם בתנאי המשכנתה רשאי בעל המשכנתה להעביר את המשכנתה, או חלק ממנה, לאדם אחר, יחד עם החוב המובטח על ידיה, כולו או מקצתו, ללא הסכמת בעל המקרקעין. (ב) הועברה המשכנתה ולא נודע לחייב על ההעברה, מופטר הוא על-ידי תשלום החוב לבעל המשכנתה הקודם. בהסכם ההלוואה הראשון בין טודי ודן מהצד האחד המוגדרים כ"מלווה", X מהצד השני (המוגדר כ"לווה") והמבקשת מהצד השלישי (המוגדרת כ"XX") נקבע בסעיף 10.1:- "המלווה, כל אחד מהם וכולם יחד, יהיו רשאים להעביר את זכויותיהם ו/או התחייבויותיהם עפ"י חוזה זה לאחר או לאחרים, בלא צורך בהסכמה מראש ובכתב של הלווה ו/או XX." בסעיף 8.1 להסכם ההלוואה הראשון נקבע שלהבטחת החזר סכום ההלוואה וכל חלק ממנה ולהבטחת תשלום הריבית וכל חלק ממנו מתחייבים הלווה וXX למשכן לטובת המלווה את זכויותיהם בנחלה החקלאית על כל הבנוי והנטוע עליה. אין מחלוקת שהמבקשת חתמה על הסכם ההלוואה הראשון שקובע בין היתר תנאים אלו ובאותו יום אף חתמה על שטר המשכנתה, כפי שהעיד X בעצמו ששניהם שעבדו את הבית (עמ' 13 ש' 17). בחודש פברואר 2010 נחתם הסכם מכר ההלוואה בין טודי ודן לבין המשיבה, שלפיו בהתבסס, בין היתר על סעיף 10.1 להסכם ההלוואה הראשון, מוכרים טודי ודן את זכויותיהם וחובותיהם על-פי הסכם ההלוואה הראשון לרבות את כל השעבודים והמשכון שניתנו מכוחו לטובתם למשיבה אשר רוכשת מהם את זכויותיהם וחובותיהם עפ"י הסכם ההלוואה הראשון לרבות את כל השעבודים שניתנו מכוחו לטובת טודי ודן בתמורה לסכום החוב. אין ספק שהמבקשת לא הייתה חלק מהסכם ההלוואה השני בין X לבין המשיבה, אולם טענתה שהיא מעולם לא לוותה מהמשיבה כספים אינה מעלה ואינה מורידה, שכן תמורת סכום ההלוואה שקיבל X מטודי ודן בהתאם להסכם הלוואה שאף היא חתומה עליו, היא חתמה על שטר המשכנתה לטובת טודי ודן בו הסכימה שתמורת תשלום ההלוואה תמושכן הנחלה. ולנוכח סעיף 10.1 דלעיל בהסכם ההלוואה הראשון, טודי ודן רשאים היו להעביר את המשכנתה על שמה של המשיבה מבלי לבקש הסכמתה מראש לכך. ברמה המשפטית יכולה הייתה המבקשת לנסות לטעון שלא יידעו אותה על העברת המשכנתה ולכן היא פטורה בשל פירעון החוב לבעל המשכנתה הקודם, קרי טודי ודן, לנוכח סעיף 87(ב) לחוק המקרקעין. אולם, המבקשת לא העלתה טענה זו, והתמקדה בטענות אחרות המקנות לה פטור מהמשכנתה, לדעתה. המבקשת טוענת, שדין שטר העברת המשכנתה להתבטל שכן המשכנתה לטובת המשיבה נרשמה על יסוד הסכם ההלוואה השני בין המשיבה לבין X ולא על יסוד הסכם ההלוואה בין X לבין טודי ודן. איני מקבלת טענה זו. המשיבה הצהירה בתצהירה שהיא הלוותה לX ולמבקשת 3 הלוואות שונות, על פי בקשתו של X: האחת - על סך 800,000 ₪ לחברת דירות נ. XX בע"מ שבבעלותו של X; השנייה - 700,000 ₪ לחברת XX נתנאל בנייני איכות (1989) בע"מ, שאף היא בבעלותו ובשליטתו של X; והשלישית - 1,250,000 ₪ שהפקידה אצל עו"ד אשל בעקבות בקשתו של X, לאחר שטודי ודן הגישו את שטר המשכנתה לביצוע בהוצאה לפועל ועורך דינם מונה לכונס נכסים למכירת הנחלה. המשיבה הצהירה שכדי לשכנעה שתקבל בטחונות טובים, X הציג בפניה חוות דעת שלפיה ערך המקרקעין הוא 7,000,000 ₪ והסביר לה שהוא עומד לקבל הלוואה מבנק ירושלים ועם קבלתה יוחזרו לה שתי ההלוואות שנתנה לו באותה עת (800,000 + 1,250,000 ₪). כך אף הצהירה המשיבה שסוכם שעד להחזר ההלוואה תירשם משכנתה לזכותה על כל הנחלה ללא הגבלה בסכום, גם על זכויותיו וגם על זכויות המבקשת בנחלה, ושכל העת דובר שהיא נכנסת לנעלי הנושים הקודמים (טודי ודן) וסכום החוב נקבע בהסכמת הצדדים על סך 2,500,000 ₪ ונגזר בין היתר אף מהלוואתה הראשונה על סך 800,000 ₪. בנוסף הצהירה שכדי לאפשר לX להגיע להסדר בהוצאה לפועל עם טודי ודן, הפקידה המשיבה בידי עו"ד אשל את סכום ההלוואה והורתה לו לא להעביר את הכסף עד שייחתם הסכם הלוואה עימה על סך 2,500,000 ₪ ותירשם לטובתה משכנתה בדרגה ראשונה על המקרקעין או שהשעבודים הרשומים על המקרקעין יועברו מטודי ודן על שמה ויירשמו לטובתה. המשיבה אף הצהירה שX אמר לה שהוא פועל בידיעתה ובהסכמתה של המבקשת ושמהכרותה את בני הזוג XX אף ידעה שהמבקשת מעורה בעסקיו של בעלה. המשיבה העידה כמה המבקשת הודתה לה בדיעבד ואמרה לה שהיא לא תהיה רגועה עד שהמשיבה תקבל בחזרה עד הגרוש האחרון של כספה. בחקירתה, העידה המשיבה שבעקבות ההלוואה הראשונה שהלוותה לX על סך 800,000 ₪, היה אמור X לתת לה דירה בפתח תקווה. מאחר שחלפה שנה וחצי והיא לא קיבלה דבר, הסכימה לתת את ההלוואה השניה (1,250,000) בתנאי שX יתן לה בטחון גם על ההלוואה הראשונה (עמ' 24, שו' 25-28 לפרוטוקול), ולכן הציע שירשום לטובתה משכנתה על הנחלה בסכום של 2,500,000 ₪ הכוללים את ה - 800,000 ₪ שהלוותה לו שנה וחצי קודם לכן (עמ' 29, שו' 12-18). המשיבה ציינה שX הסביר לה שהיא נכנסת בנעלי טודי ודן לתוך ההסכם שהיה ביניהם. כאשר נשאלה המשיבה בחקירתה על פי איזה הסכם רשומה לטובתה משכנתה היא העידה "גם וגם. זה אחד על השני" (עמ' 28, שו' 9) ואף הסבירה שהעבירה לעו"ד אשל את סכום ההלוואה עד שX יסדר את ענייניו עם טודי ודן ולפיכך הם חתמו על הסכם הלוואה בו התחייב למשכן לה את המקרקעין ולאחר שX הסדיר את כל החוב שהיה עליו לשלם לטודי ודן, נרשמה לזכותה המשכנתה, תוך הסברו של X שהיא נכנסת בנעלי טודי ודן. בנוסף, X בעצמו העיד מספר פעמים שהמשיבה קנתה יחד איתו את המשכנתה של טודי ודן (עמ' 11 שו' 13,16,30 + עמ' 14 שו' 26) ולכן נרשמה המשכנתה ללא הגבלה בסכום לטובתה. אף בתצהיר שהגיש X בתמיכה לבקשתו לסגור את תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי טודי ודן הוא הצהיר שמלוא סכום החוב אותו מבקש הוא להפקיד, נמצא בחשבון נאמנות וכנגד שחרורו וכבטוחה לתשלומו בחזרה לצד ג', נדרש לרשום בטוחה מסוג משכנתה על הנחלה לטובת צד ג' (כלומר - המשיבה). (סעיף 6 לתצהיר, מש'5). כאשר נשאל X מה אמר לאשתו כאשר קיבל את ההודעה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו בו ביקשה המשיבה לממש את המשכנתה, השיב שהוא הסביר לה שעליהם למצוא פתרון מאחר שהמשיבה עזרה להם בהלוואה על סך 1,250,000 ₪ ברכישת המשכנתה מטודי ודן וצריכים כעת להחזיר לה (עמ' 13, שו' 1-2). כאשר נשאל X מדוע הסכם ההלוואה הוא על 2,500,000 ₪ בעוד הוא קיבל מהמשיבה רק מחצית מכך הוא השיב שסכום נוסף של 1,250,000 ש"ח קיבל ממישהו אחר וכאשר הוא והמשיבה חתמו על הסכם ההלוואה היה ספק אם הצד השלישי ייתן את הכסף. הוא כתב בהסכם ההלוואה סכום של 2,500,000 ₪ כי לא ידע מה יהיה עם בנישו (המלווה הנוסף) (עמ' 14 ש' 4-14). תשובתו של X, שאין מחלוקת שהוא איש עסקים המתעסק בנדל"ן ובקיא בהסכמי הלוואות ומשכנתאות אינה בהירה דיה ואף הרבה פחות מתקבלת על הדעת מגרסתה של המשיבה באשר לסכום ההלוואה. מה גם, שבמסמך המצורף כנספח כ(2) לתשובת המשיבה, שכתב X, אישר האחרון שהחוב שהוא חייב למשפחת חזות הוא 3,000,000 ₪. מסמך זה אף הוא מחזק את גרסת המשיבה לעניין סכום ההלוואה. כאשר נשאל X בחקירתו מדוע בוצעה העברת משכנתה במקום ביטול המשכנתה לטובת טודי ודן ורישום משכנתה חדשה לטובת המשיבה, הוא השיב, שאינו יודע מה היו הגורמים שכך נרשם ולא בצורה אחרת ולדעתו ההליך נעשה בדרך זו מאחר שהיה רשום עיקול על זכויותיו (עמ' 15 ש' 8-10). X אף העיד שהוא ידע על העברת המשכנתה (עמ' 16, ש' 13-14). כאן המקום לציין, שהמבקשת בעדותה העידה שהן X הן עו"ד אשל סיפרו לה על ההסדר שהושג עם טודי ודן ושהיא ידעה שהסיפור נגמר אך לא ידעה את פרטי ההסדר. המבקשת אף העידה שהיא ידעה שעו"ד אשל מייצג אותה כדי לשחרר אותה מהמשכנתה הרשומה לטובת טודי ודן, אך הוא לא דיבר איתה על התחייבות חדשה (עמ' 8 ש' 4) ושלמעשה רק בחודש ינואר 2013 נודע לה על המשכנתה הרשומה לטובת המשיבה על הנחלה. איני מקבלת טענה זו. ראשית, לדברי עו"ד אשל בחקירתו, הוא ייצג את X ואת המבקשת בתיק שנפתח נגדם בהוצאה לפועל על ידי טודי ודן בו ביקשו האחרונים לממש את המשכנתה וטרם אישור ההסדר ואף אחריו הוא דיבר עם המבקשת, היא הבינה אותו, הסכימה לו ושמחה מאד שהבית שלה ניצל (עמ' 22 ש' 6-8). שנית, חרף עדותה של המבקשת תחילה שלא נמסרה לה הודעה על פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדה בו התבקש מימוש המשכנתה כבר ביוני 2012 (עמ' 15 שו' 12) ושידעה רק מינואר 2013 על המשכנתה הרשומה לטובת המשיבה (שם, שו' 21), ניתן לראות שאכן ביום 29.6.12 הומצאה למבקשת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל שהמשיבה פתחה נגדה ונגד X (נספח יז' לתשובת המשיבה). כך, אף בסעיף 4.3 לחוזה ההלוואה שנערך ביולי 2012 בין גיא מהצד האחד, המבקשת וX מהצד השני ונתנאל, בלהה וברוך מהצד השלישי, שצורף לבקשה לרישום הערת אזהרה לטובת ברוך (מש/3), עליו חתמה המבקשת, נכתב מפורשות שזכויותיו של גיא במקרקעין נקיות מכל זכות צד ג' כלשהו זולת משכנתה על הנכס המשועבד לטובת המשיבה מיום 11.2.10. המבקשת אף הודתה בחקירתה שקראה את החוזה טרם חתמה עליו. בעקבות זאת, שינתה המבקשת גרסתה הראשונית בחקירתה באשר למועד בו נודע לה על רישום המשכנתה לטובת המשיבה והעידה, שהיא אינה זוכרת ושאדם שאינו בקיא בחוזים ובמסמכים וקורא דברים כאלה לא מכיר את כל הפרטים והסעיפים וכך בדיוק קרה לה (עמ' 10, שו' 9-10). אף אם הייתי מקבלת את טענת המבקשת שהיא אינה בקיאה במסמכים של עסקאות במקרקעין ובהסכמי הלוואה, וייתכן אף שהמבקשת העדיפה לעצום עיניה בכל הנוגע לעניינים אלו, שכן באמת ובתמים ראתה בהם בעיה של בעלה ולא נכנסה לגדר פרטי ההסכמים, הרי שלנוכח המסמכים המצורפים עליהם עמדתי לעיל בשילוב עדויות העדים השונים, אין בכך כדי לסייע לה להביא לקבלת התובענה ולמתן הסעד המבוקש. בטרם אתייחס לעדותו של עו"ד אשל חשוב לציין, שטרם עדותו הודיעו ב"כ המבקשת וב"כ המשיבה שמרשותיהן מוותרות על חיסיון עו"ד-לקוח, אולם דווקא X שאינו צד לתיק, אך מהווה גורם משמעותי ומרכזי בו, לא ויתר על חיסיון זה. אמנם לX, כמו לכל לקוח אחר, קיימת זכות מהותית של חיסיון עו"ד-לקוח, והוא אינו חייב לוותר עליה, אולם חיסיון זה מנע מעו"ד אשל לפרט פרטים מהותיים לבירור מלוא התמונה העובדתית באשר לעסקת העברת המשכנתה על כל שלביה. פרטים אלה שחסרים כעת בשל החיסיון ייתכן שהיו יכולים להטות את הכף לטובת המבקשת וX ואולם, אי ויתור על החיסיון, ייתכן שנובע דווקא מרצון להסתיר פרטים מזיקים. עו"ד אשל העיד בחקירתו שכאשר קיבל את כספי ההלוואה מהמשיבה היו לצדדים כוונות מסוימות, התנהל משא ומתן ארוך שאינו יכול לפרט בשל החיסיון ובסופו של דבר הם הגיעו להסדר. בבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שהגישה עו"ד עזריאל ממשרדו של עו"ד אשל, בשם X והמבקשת, נכתב מפורשות באשר לסכום החוב שביקשו X והמבקשת להפקיד, שסכום זה מצוי בחשבון נאמנות המנוהל ע"י ב"כ החייבים וכנגד שחרורו וכבטוחה לתשלומו על ידי החייבים לצד ג' נדרש לרשום בטוחה מסוג משכנתה לטובת צד ג' על הנחלה (סעיף 5 לבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל - מש'7). כאשר נשאל עו"ד אשל מדוע נבחרה הדרך של העברת משכנתה הוא השיב שהוא חושב שזה חסוי, אולם יודע שהיה עיקול על הנכס ולכן לא ניתן היה לרשום משכנתה אלא בכפוף לאותו עיקול (עמ' 22 ש' 10-11) ואף העיד שהכוונה הייתה שהמשיבה קונה את ההלוואה של טודי ודן, סכומה ותנאיה. מכל האמור לעיל, המבקשת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה לקבלת הסעד לו עתרה בתובענה - ביטול שטר העברת המשכנתה וביטול הליכי הבקשה לביצוע משכנתה. לא שוכנעתי שהמבקשת לא ידעה על המשכנתה שנרשמה לטובת המשיבה ואשר בזכותה שוחררה מהמשכנתה שהייתה רשומה לטובת טודי ודן ולא שוכנעתי שאין לה כל ידיעה אודות עסקיו של X. כפי שX פעל בשמה כדי להשתחרר מהמשכנתה שהכבידה עליה, כך הוא אף פעל בשמה ובידיעתה בהעברת המשכנתה לטובת המשיבה. כך אף עלה מנסח הטאבו (נספח ג' לתשובת המשיבה) שהמבקשת שעבדה את ביתה מספר פעמים בעבר לטובת נושים אחרים של בעלה. הסבריה של המשיבה באשר להסכם ההלוואה והעברת המשכנתה, שנתמכו בחלקם בעדותו של עו"ד אשל, שכנעו אותי יותר מהסברי המבקשת ובעלה. גרסתה של המשיבה שהעבירה את הכספים לעו"ד אשל כדי לסייע לX להגיע להסדר עם טודי ודן ושהתנאי היה שהכסף יישאר בידיו בנאמנות עד לרישום משכנתה לטובתה על זכויות X והמבקשת בנחלה לא נסתרו ומתקבלים על הדעת. לאחר שלא קיבלה המשיבה את שהובטח לה במסגרת ההלוואה הראשונה, היא נאותה לסייע לX בפתרון הבעיה מול טודי ודן רק אם תירשם משכנתה לזכותה על כל הנחלה ולא הסתפקה במשכון גרידא של זכויותיו של X על-פי הסכם ההלוואה השני. לכן סוכם עם X, בשם המבקשת, שכל השעבודים הקיימים על הנחלה יירשמו על שמה (סעיף 50 בתצהיר המשיבה). ככל הנראה, בשל עיקולים שהיו על הנכס והנושים שארבו בפתח, נבחרה הדרך של העברת המשכנתה על פני ביטול המשכנתה האחת ורישום משכנתה חדשה. אין זה סביר לאפשר למבקשת במצב דברים זה להנות משחרור המשכנתה של טודי ודן מהצד האחד, ולהתכחש למשכנתה לטובת המשיבה מהצד האחר. בנקודה זו ברצוני לציין, שייתכן מאד שמאמציו של X בשנים האחרונות להחזיר את מה שהוא חייב הם אכן עילאיים, כנים ואמיתיים, כפי שהעידה המבקשת, אך אין במאמצים אלה כדי לסייע לה לקבל את מבוקשה בתובענה. עם זאת, לנוכח אותם מאמצים אני מעכבת את ביצוע מימוש המשכנתה למשך שנה מהיום כדי לאפשר למבקשת ולבעלה להסדיר את חובם למשיבה ללא מכירת הנחלה וכדי לאפשר למבקשת להגיש ערעור לבית המשפט העליון, אם תמצא זאת לנכון. ולפני סיום אציין, שאיני נדרשת להיכנס למחלוקת בין הצדדים באשר לסכום הכסף שX השיב למשיבה או באשר ליתרת החוב. ככל שתוכיח המבקשת ו/או X, בהליך המתאים לכך, שסכום מסוים מהחוב הוחזר לידי המשיבה, יופחת החוב בהתאם. 4. סוף דבר: מכל האמור לעיל התובענה נדחית. בשל נסיבות העניין - איני עושה צו להוצאות. צו מניעהצווים