חקירת שני עדי תביעה לא נשמרה במערכת ולשם כך היה צורך בזימון העדים מחדש וחקירתם. עובדה זו של חקירת העדים מחדש, אפשרה מקצה שיפורים ואף כי אין בידי ב"כ המערער הפרוטוקול המקורי שנמחק ואין בידיו דרך להוכיח טענתו זו, אישר עד תביעה 2 כי הוא זוכר חלק מהשאלות שנשאל בסיבוב הראשון. עצם חקירת שני עדי התביעה פעם נוספת גרמה למערער חשש לעיוות דין ודי בכך כדי לזכותו בדין. עוד נטען, כי המשיבה כשלה בהוכחה של הימצאות מכשיר ינשוף בשטח, מכשיר מכויל המוכן להפעלה. עוד נטען כי זה המקרה המצדיק חריגה מהכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות ומסקנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. עוד נטען כי הראיות שנשמעו בערכאה דיונית הצביעו על אדם תם שנקלע לסיטואציה שאינה מוכרת לו, אלימות משטרתית, כולל שבירת אחת מאצבעותיו. טעה בית משפט כשהטיל על המערער חובת ההוכחה לטענותיו כי השימוש בכוח בעת מעצר המערער היה לא סביר בעוד שחובת ההוכחה היא על כתפי התביעה. ב"כ המשיבה מבקשת את בית המשפט שלא להתערב. מדובר במהימנות אותה קבע בית המשפט, מדובר בשימוש בכוח סביר כנגד המערער, עמדה שהתקבלה בבימ"ש קמא. טענת המערער כי האצבע נשברה לא הוכחה על ידי המערער. לגופו של עניין דין הערעור להידחות: 1. כלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי ערכאה דיונית אלא במקרים מיוחדים. ראה ע"פ 3579104 איפרגן נ' מדינת ישראל, פד"י נט(4). וזאת מאחר ולערכאה הדיונית יתרון אינהרנטי על פני ערכאת הערעור בשל התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים והראיות. ראה ע"פ 5921/12 יהודה סבג נ' מדינת ישראל. ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית אך ורק באותם המקרים בהם טעתה הערכאה הדיונית ומתגלה טעות מהותית. ראה ע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל. ואין מקרה זה שבפנינו נופל באחד החריגים המצדיקים התערבות בקביעת העובדות. 2. אני דוחה טענת ב"כ המערער בדבר עיוות דין שנגרם למערער או חשש לכזה בשל חקירת שני עדי תביעה פעם נוספת לאחר שפרוטוקול מחקירתם נמחק. אין בתשובת עד תביעה מס' 2 לפיה בחקירתו הנגדית החוזרת אמר כי זוכר חלק מהשאלות שנשאל בסיבוב הראשון כדי לקבוע שעדות עדי התביעה מהווה מקצה שיפורים לעדותם שנמחקה או כי נאמרו דברים מהותיים שלא תועדו. ב"כ המערער מודה כי אין בידו להוכיח טענת מקצה השיפורים, תמהני לשם מה העלה הטענה? ומוטב היה לו לב"כ המערער משלא היה מעלה טענה זו כלל ועיקר. 3. בנימוקי הערעור טוען ב"כ המערער כי עובדתית אצבעו של המערער נשברה במהלך מעצרו. בטיעוניו בעל פה בעת הדיון מציין ב"כ המערער כי מבחינתו של המערער האצבע נשברה. מודה שאין תיעוד ספציפי לאצבע. גם במקרה זה תמהני לשם מה הועלתה הטענה במסגרת הערעור? טענה זו הועלתה בבית משפט קמא וביהמ"ש קמא קובע כי גרסת ההגנה לפיה בעת שעד תביעה 3 הוציא מידו של המערער סיגריה בכוח, לא הוכחה. המערער בעדותו לא טען כי נגרם לו שבר באצבע. המערער לא פנה לטיפול רפואי ולא הציג בבית משפט קמא כל תיעוד רפואי לפגיעה באצבע. אכן עד הגנה מס' 1, דניאל חתוקה אחיו של המערער, פגש במערער יום למחרת האירוע וראה כי אצבעו של המערער היתה נפוחה וביהמ"ש קובע בצדק על בסיס הראיות שהוצגו בפניו כי משלא הוגשה כל תעודה רפואית לעניין פגיעה באצבע, לא הוכחה פגיעה ממשית באצבע. פגיעה שהיה בה כדי למנוע מהמערער לבצע בדיקת ינשוף. 4. בית משפט קמא קבע על בסיס העדויות וחומר הראיות שהוצג בפניו כי שכנע מעל לספק סביר בדבר נהיגת המערער בהיותו שיכור. המערער נדרש כדין לבצע בדיקת נשיפה, סירב לבצעה למרות שהוסברה לו משמעות הבדיקה, התנהגותו של המערער במהלך האירוע כולו מחזקת היותו שיכור , הוסברה למערער משמעות הסירוב על ידי עד תביעה 3. משמעות הסירוב הוסברה למערער גם על ידי עד תביעה 1, כך עולה גם מת/2 תרשומת שערך עד תביעה 1. בית משפט קמא התרשם ומצא כי המערער הביע סירוב מילולי ברור לבצע בדיקת נשיפה ועמד על סירובו זה גם לאחר שקיבל הסברים חוזרים ונשנים על הדרישה לבצע בדיקה. המערער הועבר לתחנת המשטרה לצורך ביצוע בדיקה ולאחר שהודיע על סירובו במפורש לבצע את הבדיקה לא מצא עד תביעה 1 צורך להביא מכשיר נשיפה. אני מסכימה עם קביעת בימ"ש קמא כי אין צורך דווקא שמפעיל הינשוף הוא זה שידרוש ביצוע בדיקת נשיפה והוא זה שיסביר משמעות הסירוב לבדיקה. צודק בימ"ש קמא שאין חובה להביא מכשיר נשיפה במקום שהנדון מסרב לבצע בדיקה. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בקביעתו כי קמה החזקה של נהיגה בשכרות. למקרא, פרוטוקול בית משפט קמא, מוצגים והכרעת הדין, אכן היה שימוש בכוח בשלב מעצר המערער בהכנסתו לניידת ובצדק קבע בית משפט קמא כי אין בכל אלה עילה המצדיקה סירוב לביצוע בדיקת הנשיפה. 5. התנהגותו של המערער במהלך האירוע, ריח האלכוהול החזק שנדף מפיו מחזקים קיומה של החזקה לפיה המערער היה שיכור מכוח סירובו לבצע בדיקת נשיפה. המערער עצמו הודה בשתיית שני בקבוקי בירה בזמן קצר לפני שביצע את הנהיגה. המערער סתר את עצמו בעדותו בפני עדי התביעה טען כי שתה בירה ב"המסבאה" בהרצליה. בבית משפט טען כי שתה במסגרת אירוע בבית כנסת. 6. לעניין העונש, חסד עשה בית משפט קמא עם המערער שגזר עליו עונש מופחת מהמינימום שנקבע בחוק בשעה שאין כל נסיבה המצדיקה בעניינו של המערער חריגה מעונש המינימום. לסיכום הערעור נדחה. הזמנת עדים