ערעור על עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגזר הדין מיום 2.12.12 הוטלו על המערער העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 40 יום, ומאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים, כאשר משך התנאי הוא 3 שנים מיום שחרורו מהכלא. בנוסף, הורה בית המשפט על השמדת הסכין. הערעור שלפנינו מוסב הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין. 2. בכתב האישום שהוגש נגד המערער נטען, כי ביום 27.2.2009 בשעה 11:50 או בסמוך לכך, במחסום "נעלין", בתא המצוי בין שני המושבים הקדמיים של הרכב, החזיק הנאשם (המערער) בסכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו, מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. בתשובתו לכתב האישום הודה המערער שהחזיק בסכין כנטען נגדו, אך טענתו הייתה שהוא החזיק בה למטרה כשרה. זאת, לטענתו, שכן הסכין שימשה אותו לצורך חיתוך וקישוט סלטים ושווארמה מזה שנים במסגרת עבודתו כמסעדן, והיא נתפסה בעת שנע במסגרת עבודתו ממקום למקום. המערער טען גם שהוא היה בדרכו למודיעין לצורך ראיון עבודה במסעדה מסוימת ולקח עמו את הסכין במועד שבכתב האישום, על מנת להדגים באמצעותה את העבודה. 3. בהכרעת הדין ציין בית משפט קמא, שעמדו במחלוקת שתי סוגיות עיקריות: ראשית, השאלה אם אכן כטענת המערער הוא החזיק בסכין "למטרה כשרה". ושנית, השאלה אם החיפוש שנערך ברכב ובמהלכו נמצאה הסכין - היה חיפוש חוקי אם לאו; ומשמעויותיה של ההכרעה בשאלה זו. בכל הקשור בשאלה הראשונה, קרי שאלת מטרת החזקת הסכין, דחה בית משפט קמא את גרסתו של המערער תוך שנקבע שהוא לא עמד בנטל הראיה וגם לא בנטל השכנוע להוכיח את טענתו לפיה החזיק בסכין למטרה כשרה. בית משפט קמא קבע שהוא אינו מאמין למערער שהסכין שימשה אותו באותה עת לעבודתו במסעדות וגם לא לצורך הדגמה, והתרשמותו היתה ש"הוא החזיק בסכין בהישג יד ברכבו, ללא קשר לעיסוקו" (פסקה 10 להכרעת הדין). אשר לשאלה השניה, שעניינה חוקיות החיפוש, דחה בית משפט קמא את הטענה לפיה היה מדובר בחיפוש בלתי חוקי. בהנמקתו ציין בית משפט קמא תחילה, שהחיפוש שנערך ברכב היה ב"מחסום נעלין", מקום המשמש "נקודת בדיקה" לפי סעיפים 10א ו-11(ג) לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה) תשנ"ו-1996. לפי חוק זה, חל בנקודת בדיקה מעין זו סעיף 3 לחוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור, תשס"ה-2005. מארג נורמטיבי זה - כך קבע בית משפט קמא - מאפשר את עריכת החיפוש גם בלא שקיים חשד סביר לביצוע עבירה. מעבר לכך, ציין בית משפט קמא שאפילו אם המצב הנורמטיבי במקום בו נתפסה הסכין הוא אחר, הרי שאין מקום לקבוע שהראיה פסולה בהתאם לדוקטרינת "פירות העץ המורעל". 4. טענותיו של המערער בערעורו על הכרעת הדין נסובו סביב שני הצירים שעמדו ביסוד הכרעת הדין של בית משפט קמא. בכל הקשור בשאלת חוקיות החיפוש, לא חלק המערער על המתווה הנורמטיבי שנקבע על ידי בית משפט קמא ברמה העקרונית, אלא שהמערער טען, שלא הוכח שהחיפוש נערך ב"נקודת בדיקה" לפי הדין. מכאן, לטענתו, שהחיפוש היה חיפוש לא חוקי, ועל כן הראיה היתה ראיה לא קבילה וזאת משעה שלשוטר שערך את החיפוש לא היה כל חשד סביר לביצוע עבירה, ועל כן לא היתה לו סמכות לביצוע החיפוש ברכבו של המערער. המערער גם טען, שנסיבות המקרה הן כאלה בהן הפסול שבהשגת הראיה היה צריך להוביל לפסילתה. אשר למטרת החזקת הסכין, חזר המערער על טענותיו ולפיהן הוא החזיק בסכין למטרה כשרה. 5. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות ב"כ הצדדים, לא מצאנו מקום להיעתר לערעור על הכרעת הדין. בכל הקשור לטענת המערער בדבר מטרת החזקת הסכין, הרי שכנזכר לעיל, בית משפט השלום לא מצא את גרסתו של המערער כמהימנה. בהתאם להלכות ולפיהן בית משפט שלערעור לא יתערב בממצאים של עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שמיעת ראיות והתרשמות מעדים באופן בלתי אמצעי, הרי שלא מצאנו עילה להתערבות במסקנתו של בית משפט השלום בעניין זה. נוסיף ונציין, שבהכרעת הדין המפורטת נימק בית משפט השלום בהרחבה מדוע גרסתו של המערער לעניין החזקת הסכין אינה יכולה לעמוד. מן הנימוקים שהובאו על ידי בית משפט קמא, אכן עולה שהמערער סיפק גרסה לא עקבית; כבושה; בלתי סבירה; ובלא שהוכיח מרכיבים שונים בה, כפי שיכול היה, ובהתאם לנטל המוטל עליו להוכיח את יסוד ההחזקה למטרה כשרה של הסכין (סעיפים 8 ו-9 להכרעת הדין). 6. גם את טענתו הנוספת של המערער, שעליה הורחב הטיעון גם לפנינו, ועניינה חוקיות החיפוש, לא מצאנו לקבל. אכן, הוסכם בערעור לפנינו שככל שהמקום בו נערך החיפוש ברכבו של המערער היה "נקודת בדיקה" כמשמעה בדין הרלבנטי הנזכר לעיל, הרי שאין הכרח שלמבצע החיפוש יהיה חשד סביר לביצוע עבירה בכדי לערוך את החיפוש. השאלה שהייתה אפוא במחלוקת, הן לפני בית משפט קמא והן לפנינו, הייתה תחילה אם אכן המקום בו בוצע החיפוש היה "נקודת בדיקה". בית משפט השלום כך קבע, וכתימוכין לקביעתו זו הסתמך על פרסום רשמי לפי חוק מע"מ. אלא שהצו הרלבנטי (צו יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה) (נקודות בדיקה), תשס"ח-2008, הגדיר כנקודת בדיקה את המקום "נילי" ולא "נעלין". באת כוח המשיבה, בדיון שלפנינו, הסכימה כי לא הובאה לפני בית משפט קמא ראיה לפיה מחסום "נילי" המופיע בצו הנזכר, הוא אכן "מחסום נעלין" שלפי כתב האישום בו בוצע החיפוש, ואשר אליו התייחס גם השוטר X בעדותו (עמ' 1, שורה 23 לפרו' הדיון לפנינו). נטען אמנם לפנינו על ידי המשיבה, שניתן בכל זאת להגיע למסקנה לפיה נקודת הבדיקה "נילי" שבצו היא אכן "מחסום נעלין". זאת, אם בשל כך שאין בצו נקודה רלבנטית אחרת בקרבת מקום, ואם בשל כך שמעדותו של השוטר X עלה שאכן החיפוש בוצע במחסום כניסה לארץ. ואולם, בטיעונים אלה לא מצאנו בסיס ראייתי מספיק למסקנה לפיה "מחסום נעלין" הוא אכן נקודת הבדיקה "נילי" שבצו. נוסיף ונציין, שלא מצאנו בפרסום בעניין חוק מע"מ שעליו נסמך בית משפט השלום, די לעניין זה, ואף באת כוח המשיבה בטיעונה לפנינו לא הסתמכה על פרסום זה כאמור. 7. אלא שחרף האמור לעיל, לא מצאנו מקום לקבל את טענות המערער בדבר אי חוקיות החיפוש. הטעם לכך הוא, שלגבי ענין זה יש חשיבות ליריעת המחלוקת כפי שנקבעה בבית משפט קמא בתשובתו של המערער לכתב האישום, כמו גם עמדתו לעניין הגשת הסכין כראיה בהליך (ת/1). בתשובתו לכתב האישום הודה המשיב כי "בזמן הנתון בכתב האישום החזיק ברכבו סכין", וטענתו היחידה הייתה כי החזיק בה למטרה כשרה. יתר על כן, גם במהלך שמיעת ההוכחות אישר ב"כ המערער כי "הנאשם ראה את הסכין שב"כ המאשימה הביא לדיון היום ומאשר שזו הסכין שנתפסה עימו". בהמשך, לא העלה המערער כל התנגדות להגשת הסכין כראיה, וזו אכן הוגשה כראיה. הטענה לעניין אי חוקיות החיפוש הועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים. 8. לנוכח הנסיבות אותן ציינו, טענת המערער בבית משפט קמא, כמו גם לפנינו, ולפיה החיפוש שנערך היה חיפוש בלתי חוקי ושהמשיבה-המאשימה, לא הוכיחה שהחיפוש בוצע ב"נקודת בדיקה" כמשמעותה בצו, מעוררת קושי ואין בידינו לקבלה. כך הדבר שכן, ראשית, המערער הודה בהחזקת הסכין וכפר רק באי כשרות ההחזקה. שנית, המערער לא טען כנגד קבילות הסכין כראיה בשל אופן תפיסתה. ושלישית, העלאת הטענה לחיפוש בלתי חוקי רק בשלב הסיכומים, תוך הותרת שאלת כשרות ההחזקה במחלוקת יחידה, אף לא אפשרה למשיבה להוכיח את העובדה ש"מחסום נעלין" הוא נקודת הבדיקה "נילי" באמצעות תעודת עובד ציבור או באמצעות ראיה אחרת. נוסיף, שבטענת ב"כ המערער לעניין שאלה שהופנתה לשוטר X בחקירתו הנגדית לעניין זה, אין כדי לשנות מסקנה זו. עיון בחקירה הנגדית מראה שהשאלה אם מדובר בנקודת בדיקה כמשמעה בצו לא עלתה ולהפך, השוטר X אף ציין כאמור שדובר ב"מחסום כניסה לארץ". מטעמים אלה, הנעוצים בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפנינו, דין טענתו של המערער להידחות. 9. מכאן לערעור על גזר הדין. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה שיש לקבל בחלקו את הערעור נגד גזר הדין. המערער הינו אדם בן 52, נשוי ואב ל-8 ילדים, המנהל אורח חיים נורמטיבי. הוא עובד מזה שנים במסעדות ומפרנס את משפחתו. אכן, בגיליון הפלילי של המערער רשומות שתי הרשעות קודמות, ואולם מדובר בעבירות שנעברו בשנים 1999 ו-2004, בגינן לא הוטלו על המערער עונשי מאסר לריצוי בין כתלי הכלא. לכך יש להוסיף, כי הסכין אשר בהחזקתה הורשע המערער, נמצאה במכוניתו של המערער ולא על גופו בנסיבות היכולות להוביל לחשש שייעשה בה שימוש. לנוכח כל האמור - ומבלי להקל ראש בחומרת העבירה בה הורשע המערער ובצורך להתמודד עם התופעה של החזקת סכינים - הגענו לכלל מסקנה שלא יהא זה נכון להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל ממש. אנו מחליטים, אפוא, לאפשר למערער לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בבית משפט קמא (לתקופה של 40 ימים), בעבודות שירות, וזאת בהתאם לחוות דעתו מיום 3.7.13 של הממונה על עבודות השירות. תחילת ביצוע עבודות השירות ביום 18.8.13. 10. סוף דבר. הערעור על הכרעת הדין נדחה. הערעור על גזר הדין מתקבל במובן זה, שריצוי המאסר, לתקופה של 40 יום, יבוצע בעבודות שירות, וזאת החל מיום 18.8.13. יתר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם. משפט פליליסכיןערעורהחזקת סכיןחוק העונשין