ערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים

ערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים מיום 20.11.2012 לפיה קיבלה את התנגדות המשיבה לבקשת הפטנט שהגישו המערערים (להלן: "ההחלטה"). רקע עובדתי ביום 5.12.2006 הגישו המערערים בקשה לרישום פטנט, שמספרה 179840, ל- "התקן למיטת תינוק למניעת תסמונת מוות בעריסה". המערערים הסבירו בבקשתם כי המזרון נועד למנוע את אחת מתוך מספר הסיבות הגורמות למוות בעריסה. הפטנט הוא למקרה של הצטברות עודף דו תחמוצת הפחמן באיזור דרכי הנשימה של התינוק. ביום 29.3.2011, הגישה המשיבה התנגדות לבקשה מנימוקים שונים, ובין היתר בשל העדר התקדמות המצאתית והעדר יעילות לפטנט המבוקש. הפוסקת קבעה בהחלטה כי אומנם יש בפטנט המבוקש התקדמות המצאתית, אך המבקשת לא הוכיחה את יעילות הפטנט במניעת אחד הגורמים למוות בעריסה, ועל כן דחתה את בקשת הפטנט. לפיכך הגישה המבקשת את הערעור דנן, שנסוב בעיקרו על סוגיית היעילות של הפטנט המבוקש. המשיבה הגישה ערעור שכנגד, בו טענה כי שגתה הפוסקת כשלא דנה בחלק מטענותיה ובכך שקבעה כי בפטנט המבוקש מתקיימת דרישת ההתקדמות ההמצאתית לפי סע' 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), שעה שלמעשה אין בו חידוש לאור מחקרים שהתפרסמו. דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטת הפוסקת. הלכה היא כי במקרה שמוגשת התנגדות לרישום הפטנט, נטל הראיה להוכיח את יעילות ההמצאה מוטל על מבקש הפטנט. (ראו: ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פד"י מא(4) 729, בעמ' 737 (להלן: "עניין סאנופי"). המשיבה מצידה הביאה תצהיר של יצחק רגב, מנהל אגף הנדסה ופיתוח בחברה המתנגדת (להלן: "רגב"), וכן חוות דעת רפואית של פרופ' יעקב סיון (להלן: "פרופ' סיוון"), מומחה ברפואת ילדים ובטיפול נמרץ לילדים. פרופ' סיוון קבע בחוות דעתו: "יעילות המזרון במניעת הפרעה בחילוף גזים (חמצן ודו-תחמוצת הפחמן) או בשיפור כלשהו בחילוף הגזים לא הוכחה בתנאי מעבדה. עצם קיום החללים והתעלות וסדין רשת מעליהם אינו מהווה הוכחה לכך שללא אמצעי עזר מכני אשר יביא לזרימת אוויר תתקיים זרימת אוויר ו"סירקולצית אוויר" מספקת ומתאימה באופן עצמוני דרך התעלות ודרך חורי הרשת הצפופה המהווה התנגדות לזרימת אוויר." (עמ' 7 לחוות הדעת). ובהמשך: "בתשובתם (סעיף מס' 1 בסיכום, עמ' 5) טוענים הממציאים שמדובר באמצאה "שהינה בעלת חשיבות רבה להצלת חיי תינוקות" (ההדגשה במקור). טענה כזו חייבת להיות מבוססת על תוצאות של מחקר מבוקר אשר עמד בסטנדרטים מחקריים ולא על תיאוריות "הגיוניות" לכאורה אשר לאדם שאינו עוסק בתחום אולי נראות "הגיוניות" אך למי שמכיר את הנושא ואת הספרות ברור שאין מדובר בדבר שהוכח אי פעם."(עמ' 7 לחוות הדעת). גם בחקירתו חזר פרופ' סיוון על הדברים הנ"ל. אינני מקבלת את טענת המערערים כי פרופ' סיוון, הודה בעדותו ביעילות המצאתם. ציטוטיהם של המערערים סלטקיביים ביותר וקטועים ומוציאים את דבריו מהקשרם, כאשר מהמשך דבריו ברור כי אין הוא מודה ביעילות המצאת המשיבים, אלא טוען כי חייבים להוכיח יעילות זאת: "כלומר, אתה לא מנטרל פה את הסיכון של הילד, על ידי המזרון הזה, אתה יכול אולי להשפיע. אבל גם זה דורש הוכחה שהפטנט הזה שלכם, שהרעיון שלכם הוא יעיל במה שטוענים. אני אומר, הדבר הבסיסי הוא לא הוכח, לא נעשה ניסוי קליני וזה מה ש, זה מה שמבחינתי הוא דבר שהוא לא יאפשר את זה". (נספח ז' להודעת הערעור, עמ' 23 לפרוט' מיום 18.7.2012, ש' 15-19). "אני אומר לך, יכול להיות שאתה צודק, רק אני לא רואה פה הוכחה" (שם, עמ' 26 לפרוט', ש' 1). מנגד, המערערים לא הביאו כל ראיה, או ראשית ראיה מטעמם. הפוסקת, בהיותה הערכאה הדיונית, היא המופקדת על הליך גביית הראיות ושקילתן והגיע למסקנה: " כנגד טענות אלה מפיו של איש מקצוע בתחום הרפואה לא הוצגו ראיות או תוצאות של מחקר או בדיקת מעבדה... בהעדר פירוט ממצאי ניסוי כלשהו בבקשת הפטנט ובהעדר ראיות לניסוי כאמור במסגרת הליך ההתנגדות עליי לקבוע כי מבקשי הפטנט לא הרימו את הנטל. אכן הצעותיהם של מבקשי הפטנט נראות הגיוניות, אך הם אינם בעלי מקצוע בתחום. בהעדר ראשית הוכחה ולו תיאורטית פיסיקלית לא אוכל לקבוע כי האמצאה אכן מקיימת את שהבטיחה, דהיינו זרימת אוויר תמידית לתינוק השוכב על בטנו". (סע' 63 להחלטה, עמ' 16). המערערים לא הרימו בערכאה קמא, שהיא הערכאה הדיונית, את נטל הראיה להוכיח את יעילות ההמצאה. היה עליהם להגיש חוות דעת מומחה על מנת להוכיח כי מבחינה פיסיקלית די בחורים שבמזרון על מנת לאוורר את איזור דרכי הנשימה של התינוק, כך שלא יצטברו בסביבתו דו תחמוצת הפחמן שעלולה לגרום לתסמונת המוות בעריסה, וכי אכן מתקיימת סירקולציית אוויר, אף ללא תוספת גורם חיצוני (כגון מנוע). המערערים לא הגישו לערכאה קמא כל ראיה. גם אילו הייתה הפוסקת רואה בתגובתם בגדר תצהיר, למרות שלא נערך כתצהיר, אין בכך להוות ראיה לעניין שבמומחיות, מה גם שלמערערים אין רקע מדעי או ניסיון מעשי בתחום המזרונים. אמירה כללית וסתמית כמו "כל בר דעת רואה שיעבור בו אוויר", אין די בה, שכן מדובר בסוגיה של נתוני זרימת אוויר בנסיבות מסויימות, והדבר טעון נתונים מדעיים ממשיים. לא זו אף זו, המערער 2 עצמו הודה במהלך שאלותיו בחקירתו הנגדית לפרופ' סיוון, כי ייתכן שאין הוכחה ליעילות המצאתו: "עכשיו הטענה שאין הוכחה, ייתכן שאין הוכחה. אני, בצורה, יש, אתה יודע, בימינו המודרניים, לכל תופעה רפואית אלף ואחת דעות. אז אלה אחת מהדעות. יכול לבוא מישהו עם דעה אחרת". (נספח ז' להודעת הערעור, עמ' 21 לפרוט' מיום 18.7.2012, ש' 18-16). בהקשר זה יודגש כי אינני מקבלת גם את טענת המערערים כי העד רגב מטעם המשיבה הודה ביעילות המצאתם. כל מה שטען רגב בסע' 30 בעמ' 7 לתצהירו (נספח ד' להודעת הערעור) הוא שעקרון סירקולציית האוויר שמתואר בקטלוגים של מזרוני קינגקויל של עמינח זהה לעקרון סירקולציית האוויר שמתוארת בבקשת הפטנט של המערערים, וזאת בהקשר להעדר חדשנות והתקדמות המצאתם, אולם לא בהקשר של יעילות ההמצאה. אין כאן טענה של רגב כי סירקולציה זו מצליחה לפזר את הצטברות דו תחמוצת הפחמן מאיזור דרכי הנשימה של תינוק אשר שוכב על בטנו על מזרון, וכי יש בכך בכדי להפחית את הסיכון של מוות בעריסה. ספק אם בכלל יש למר רגב את המומחיות הדרושה להוכחת טיעון זה. יצוין, שהמערערים אמנם ביקשו להגיש ראיות נוספות בערעור, חוות דעת מומחה תוצאות ניסוי מעבדה, תוצאות מחקר השוואתי למזרנים וכן מאמרים שונים בתחום. דא עקא, המערערים לא הוכיחו, לצורך הגשת הראיות החדשות בערעור, כי לא ניתן היה בשקידה סבירה להשיג ולהגיש את הראיות החדשות הללו במועד, במסגרת ההליכים בפני הפוסקת שהיא הערכאה הדיונית ואשר לה יש הרקע והניסיון הדרוש לניתוח הממצאים המדעיים המובאים בפניה. כך נפסק ב- ע"א 8778/04 מחלבות יוטבתה בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בי (לא פורסם), מיום 30.4.2007, סע' ז(2) לפסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין: "הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור מתאפשרת במשורה. ככל שמדובר בראיות שקדמו למתן פסק הדין בערכאה הראשונה, הכלל הוא כי לא ניתן להתיר הגשתן, אלא אם הוכיח המבקש כי לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, ובלבד שנהג בתום לב (ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 141 (השופט מלץ); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, 1995) 848 - 849)". משנה תוקף יש למסקנה זו בהינתן מהותו ותפקידו של רשם הפטנטים כערכאה דיונית, אשר הובילו גם לתוצאה של התערבות ערעורית מצומצמת בהכרעותיו, כפי שנפסק ב- רע"א 6837/12 ‏ Merck Sharp& Dohme Corp. Merck & Co.Inc‏ נ' אוניפארם בע"מ (לא פורסם), מיום 28.4.2013, סע' 6 לפסה"ד: "התרשמותו הבלתי האמצעית של רשם הפטנטים, לצד מומחיותו בנושאים כגון דא, היא התומכת בהנחה כי על ההתערבות הערעורית להיות מצומצמת. במובן זה, לא קבע בית המשפט המחוזי כלל התערבות חדש, אלא צעד, בוודאי בנסיבות תיק זה, בתלם המותווה על ידי הפסיקה. ודוק, כפי שצוין בראשית, הכרעותיו העובדתיות של רשם הפטנטים אינן חסינות מביקורת שיפוטית. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי: "עדיין יש פתח להתערבות בית משפט שלערעור, כשימצא טעות ברורה בקביעותיו של הרשם". ודוק, גישה זו מתחזקת נוכח מומחיותו המקצועית של הרשם. לאמור - לא רק התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים והראיות, כי אם גם יכולתו המקצועית המיוחדת להסיק מסקנות על בסיסן". מעצם העובדה שאושרו פטנטים דומים בארה"ב אין להסיק בהכרח כי הוכחה יעילותם בכלל ולעניין מניעת מוות בעריסה בפרט. רק אם מוגשת התנגדות לבקשה לרישום פטנט נדרש מבקש הפטנט להוכיח את יעילות המצאתו. (ראה: עניין סאנופי עמ' 737). על המערערים היה להוכיח כי אין מדובר במקרה שבו לא היו התנגדויות, ולכן ייתכן שלפי הפסיקה בארה"ב די היה בטענה ליעילות, מבלי צורך להוכיח זאת. מאחר שממילא ראיתי לדחות את הערעור , ולקבל את עמדת הפוסקת כי דין בקשת הפטנט להידחות כיוון שלא הוכחה יעילות ההמצאה, מתייתר הצורך לדון בסוגיית דרישת ההתקדמות ההמצאתית וביתר הטענות שבהן עוסק הערעור שכנגד. סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את הערעור. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. רשםערעורפטנטים