לבנק זכות עקרונית להימנע מלהעניק ללקוח אשראי, או מלהמשיך ליתן לו קו אשראי, משיקולים לגיטימיים שנועדו לאפשר לבנק את החזר כספיו, דוגמת חשש כן באשר ליכולת גביית האשראי עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח. בהקשר זה יש לומר כי ניתן להביא הסכם למתן אשראי לכלל סיום, לעתים אף באופן מיידי, כאשר סטה הלקוח מהסכם האשראי. אולם לצד זה יש לומר כי משהגיעו הבנק והלקוח להסכם בדבר מסגרת אשראי שייתן הבנק ללקוח, קמה לכאורה חובתו של הבנק למתן האשראי מכוח אותו הסכם ועל פי תנאי. עוד יש לומר בהקשר זה כי כאשר בנק מעמיד אשראי שנוצל על ידי הלקוח, ואז מבקש הבנק לפתע להעמיד את מלוא האשראי לפרעון, מהלך כזה פגיעתו בלקוח עלולה להיות ניכרת, ולא מן הנמנע שנוכח חובות הזהירות והאמון של הבנק כלפי לקוחו יימצא בנסיבות מסוימות, כי על הבנק לבצע מהלך שכזה באורח זהיר ומידתי במיוחד, לרבות מבחינת עיתוי המהלך. ראה לעניין זה: ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועהמ"ש (). ע"א 10201/06 Tonedoor Ltd נ' בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ (). 20. בקשת רשות להתגונן יכול שתהא מותנית בתנאים, כהוראת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלשונה כדלקמן: "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם". הפסיקה מציינת כי ההפקדה או הערבות יוטלו בנסיבות מיוחדות, כשאמנם כמעט אין לנתבע הגנה, ובית המשפט עושה חסד עם הנתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן. כך ייעשה אפוא כשההגנה נראית על פניה קלושה ביותר. יחד עם זאת, יש להקפיד שלא תסוכל מטרת תקנה 210 הנ"ל על ידי קביעת תנאים או ערובות שלא יהיה בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. ראה לעניין זה: ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (). 21. מן הכלל אל הפרט במקרה דנן. כפי שעולה מבקשות הרשות להגן שהגישו המבקשים, עיקר טענת הגנתם מבוסס על ביטול מסגרות האשראי שניתנו לה על ידי הבנק באופן מיידי וללא כל התראה, כמו גם סירובו של הבנק ליתן למבקשת הלוואה קצרת מועד כדי שלא תהיה חריגה בחשבון העו"ש. כאמור, המבקשים טוענים למערכת הסכמית שהיתה בין המבקשת ובין הבנק המשיב, כמפורט בסעיף 17(ד) לעיל, וכפי שנהגו לכל אורך שנות פעילותם. הראייה, כך לדברי המבקשים, ההלוואות שקיבלה המבקשת מהמשיב נשוא נספחים ג/1 - ג/9 לכתב התביעה. טענת המבקשים היא, כי ביטול מסגרות האשראי ו/או שינוי מערכת ההסכמית שבין הצדדים, נעשו על ידי המשיב בחוסר תום לב, ובניגוד לחובות האמון המוגברות המוטלות על הבנק המשיב, והיא זו שהובילה לקריסת המבקשת ולהגשת התובענה הנדונה. אם לא כך היה נוהג המשיב, והיה מעמיד הלוואת קצרת מועד נוספת למבקשת, המבקשת לא היתה חורגת ממסגרת האשראי בחשבון העו"ש, והתביעה לא היתה מוגשת. 22. לכן השאלה אותה יש לברר האם טענה זו של המבקשים מקימה סיכויי הגנה, ולו קלושים. 23. מחקירתו הנגדית של המבקש עולה כדלקמן: א. בחודש ינואר 2013, כשנעשה כינוס נכסים על ציוד המבקשת, הוא היה העובד היחיד בחברה (עמ' 1 לפרו' שו' 15-16). באותה עת עסק המבקשת לא עבד (עמ' 1 לפרו' שו' 21). ב. באותה עת חלק מהמכונות והציוד שלא עבדו בו היה עטוף בניילון (עמ' 1 לפרו' שו' 17-18). ג. המבקשת לא עבדה באותה תקופה כיוון שהבנק המשיב הפסיק את הפעילות שלה (עמ' 1 לפרו' שו' 19-20). ד. כשהופנה למכתב בא כוחו מיום 13.2.13 (מש/1), בו רשם ב"כ המבקשים כי העסק של המבקשת עבר בחודש מרץ 2012 לקיבוץ שומרת, ונשאל האם נכון כי זו הפעם הראשונה שהמשיב קיבל הודעה בכתב על החלפת מקום העסק, השיב המבקש שהבנק ידע מזמן שהמבקשת עברה לקיבוץ שומרת. הדבר נמסר למשיב בעל-פה, שכן כל ההתנהלות מול הבנק המשיב היתה בעל פה (עמ' 2 לפרו' שו' 1-7). ה. כשנשאל האם המשכיר של הנכס בו שהתה המבקשת במקום עסקה הקודם בקרית ביאליק הגיש נגד המבקשת תביעה בסכום של 340,000 ₪, השיב שלא היה בסיס לתביעה זו ולכן המשכיר ביטל את התביעה. המבקש גם ציין שהוא לא הודיע למשיב על הגשת התביעה הזאת (עמ' 2 לפרו' שו' 8-11). ו. המבקש ציין כי באותו מכתב של בא כוחו (מש/1), צויין כי המבקשת רוצה להחזיר את המבנה למשכיר (בקיבוץ שומרת) כיוון שהמשיב לקח לו את השיקים ואת המכונות ולא היה לו כיצד לשלם שכירות (עמ' 2 לפרו' שו' 12-14). ז. הוא הסכים למכירת הציוד שנותר ברשות המבקשת בסכום של 60,000 ₪ כיוון שלא היתה לו ברירה אחרת (עמ' 2 לפרו' שו' 14-23). ח. הוא מאשר כי חלק גדול מהציוד נמכר לפני שהחלו הליכי כינוס הנכסים במסגרת התובענה הנדונה על ידי המבקשת בסכום של 180,000 דולר. אין על כך הודעה מסודרת מצד המבקשת אל המשיב אולם המשיב ידע מזה כיוון שהתקבולים נכנסו לחשבון, והוא גם אמר את זה בעל פה למשיב (עמ' 2 לפרו' שו' 30-32; עמ' 3 לפרו' שו' 1-4 ומש/3). ט. הוא מאשר כי הוא הציג שומה של הציוד לבנק המשיב ביום 28.6.11 (מש/4) על פיו ציוד המבקשת הוערך בסכום של כ-1.3 מיליון ₪ במימוש מהיר, ולאחר כ-5 חודשים המבקשת מכרה את הציוד ב-180,000 דולר. כשנשאל מדוע לא הודיע על כך בכתב בצורה מסודרת לבנק השיב: "כשאני העברתי את הפעילות לבנק הפועלים, עשיתי מסגרת אשראי של 3.35 מיליון ₪, ואין לי שום דבר כתוב, לא הסכימו לתת לי שום דבר כתוב, אז למה אני צריך לכתוב? " (עמ' 3 לפרו' שו' 15-20). י. הוא מאשר כי שלושה חודשים לפני שהבנק תבע אותו ניתן כנגד המבקשת פסק דין בבית משפט השלום בחדרה מתאריך 2.9.12 (מש/5) במסגרתו חוייבה המבקשת בסכום של כחצי מיליון ₪. כשנשאל האם דיווח על פסק הדין לבנק בכתב השיב שאין הודעה בכתב, אבל המשיב ידע על כך (עמ' 3 שו' 28-30). יא. כשהוצג לו ההסכם שעשה עם קיבוץ שומרת כדי להעביר את המפעל של המבקשת לשם (מש/6), הוא אישר את ההסכם וציין כי בהסכם נרשם כאילו הוא נותן לקיבוץ שירותי אחסון כדי לחסוך ממנו אם יהיה אסור להשכיר את הנכס (עמ' 4 לפרו' שו' 4-5). יב. כשהוצג לו נספח ג/9 לתביעה, הלוואה על סך של 150,000 ₪ מיום 30.12.12 שהמשיב הסכים ליתן למבקשת למשך חודש ימים (הלוואת קצרת מועד), ונשאל הכיצד זה עולה עם האמור בתצהירו בבקשת הרשות להגן כי המשיב דרש מהמבקשת להעמיד את כל ההלוואות לפרעון מיידי, וכי תועמד הלוואה אחת במקום כל ההלוואות הקודמות בסכום כל היתרה שתיפרע בתשלומים של 100,000 ₪ בחודש, השיב המבקש כדלקמן: "הבנק אישר? אז איך ב-9.1 הוגשה נגדי תביעה שאפילו לא ידעתי מה התביעה? ידעתי זאת רק דרך משרד שבודק את הבנקים" (עמ' 4 לפרו' שו' 25-26). במילים אחרות - המבקש לא ידע על ההלוואה האמורה. יג. כנגד הטענה כי לא סיפר לבנק על פסקי הדין שהמבקשת קיבלה לחובתה, על כך שהוא מכר את החלק הארי של הציוד המשועבד ועל כך שהמשכיר של הנכס בו שהתה המבקשת קודם שעברה לקיבוץ משמרות תבע אותו, השיב שהוא אמר את כל הדברים האלו לבנק (עמ' 4 לפרו' שו' 27-32). יד. לשאלה מדוע מאז שהוגשה התביעה לא שולם שקל על חשבון ההלוואות שניתנו למבקשת השיב שהמבקשת לא היתה יכולה לשלם שכן המשיב הטיל עיקול על כספי כל הלקוחות שהיו חייבים למבקשת כסף (עמ' 5 לפרו' שו' 3). 24. כאמור, לבנק יש זכות להפסיק אשראי שנתן ללקוח, ובלבד שיעשה זאת בזהירות ובצורה מידתית באופן שהמהלך לא יפגע בלקוח יתר על המידה (ראה סע' 19(ב) לעיל). במקרה הנדון, לכאורה היו סימנים ברורים כי העסק של המבקשת לפחות היה בקשיים. ניתן ללמוד על כך ממכירת הציוד המשועבד, המעבר לקיבוץ שומרת, הסכם השכירות המוזר משהו עם קיבוץ זה, התביעות שהוגשו כנגד המבקשת ואי הצגת מערך עסקי ברור דוגמת מכונות עובדים ולקוחות. יחד עם זאת, גם פעילות המשיב אינה נקייה מספקות, באופן שלטעמי מצדיק מתן רשות להתגונן בטענה זו של המבקש, כדלקמן: א. מתן הלוואה קצרת מועד ביום 30.12.12, כשמועד פרעונה 30.1.13 (נספח ג/9 לכתב התביעה), שיש בה לכאורה כדי לכסות את החריגה ממסגרת האשראי בחשבון העו"ש, וכשבועיים לאחר מכן, בתאריך 14.1.13, טרם מועד פרעון ההלוואה, להגיש את התביעה הנדונה בנימוק של חריגה ממסגרת האשראי בחשבון העו"ש. ב. לא עולה ברורות מכתב התביעה כי המבקשת חרגה ממסגרת האשראי הכוללת הנטענת בשיעור של 3.35 מיליון ₪, באופן שהצדיק ביטול האשראי באופן מיידי. ג. לא עולה ברורות מכתב התביעה כי אכן היתה יתרת פיגורים בהלוואות שניתנו למבקשת, עובדה שהוכחשה על ידי המבקשים בבקשת הרשות להתגונן, ויתרה כזו גם לא פורטה בכתב התביעה רק נטען בעלמא כי יש פיגורים. 25. לא נעלם מעיני כי היו סימנים לקשיים כלכליים ועסקיים אצל המבקשת כמפורט לעיל. יחד עם זאת, המבקש טען בתצהיר הרשות להתגונן כמו גם בחקירתו הנגדית, כי על כל הנתונים שהצביעו על קשיים אלה כמפורט בסעיף 24 לעיל, הוא דיווח בעל פה לבנק. טענה זו יש לבדוק ולברר. 26. יש גם לבדוק ולברר האם אכן פעילותה של המבקשת היתה על סף קריסה בכל מקרה, וביטול האשראי באופן מיידי נועד להציל את כספי הבנק. בירור זה, בנסיבות המקרה דנן, כמפורט לעיל, מצריך שמיעת ראיות. 27. גם טענת המשיב בכתב התביעה, כמפורט בסעיף 11 לעיל, כי התברר שפעילותה של המבקשת הועברה לחברה חדשה בשליטת בתו של המבקש, מצריכה בירור עובדתי, במיוחד כשהמבקש הכחיש זאת, והכחשתו זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. המבקש אפילו לא נשאל בחקירתו הנגדית האם לבתו חברה אחרת אלא נשאל האם בשנים האחרונות הוא או אשתו הקימו חברה חדשה, ועל כך השיב המבקש: "אני לא הקמתי שום חברה חדשה. אשתי אחרי מחלה שהיתה לה... פתחה חנות, גלריה..." (עמ' 8 לפרו' שו' 19-21). כאמור, המבקש לא נשאל כלל על בתו. 28. כפי שציינו לעיל (סע' 19(ב) לעיל), חובות הזהירות והאמון של הבנק כלפי לקוחו מטילות עליו את החובה לעתים לבצע מהלך של הפסקת אשראי באורח זהיר ומידתי, לרבות מבחינת עיתוי המהלך. במקרה דנן הוכחת כל אלה מצריכה שמיעת ראיות, במיוחד כשהמבקשים טוענים לנזק שנגרם עקב המהלך הפתאומי של הפסקת האשראי עד כדי קריסת המבקשת. 29. כל הנקודות שציינו לעיל המצריכים בדיקה על דרך שמיעת ראיות, מקימות הגנה לכאורה למבקשים. כאמור, אין צורך כי הגנה זו תהיה הגנה חזקה ודי כי תהיה הגנה קלושה. לצורך כך ההתבססות היא על האמור בהגנת האמור בתצהיר המבקש, כשלא נבחנת אמינותו בשלב זה, ולא ניתן לומר כי חקירתו הנגדית לימדה על "הגנת בדים". יתכן כי הגנתם של המבקשים, לנוכח החקירה הנגדית, אינה הגנה חזקה אך די בה כאמור כדי ליתן בשאלת ביטול מסגרות האשראי באופן מיידי רשות להתגונן. 30. כאמור המבקשים טוענים עוד טענות לצורך הרשות להתגונן, כמפורט בסעיפים 17(א)+ (ב)+(ג)+(ה) לעיל. 31. בכל הקשור לטענה שבסעיף 17(א) - השיקים שבמשמרת, טענה זו ראוי שתתברר במסגרת ניהול התיק, אם כי יתכן שאם היתה כשלעצמה לא היתה ניתנת בעבורה רשות להגן, במיוחד כשהמשיב ציין בכתב תביעתו שפרעון השיקים שבמשמרת יילקח בחשבון (ראה סעיף 13 לעיל). יחד עם זאת משתינתן רשות להתגונן בשאלת ביטול מסגרת האשראי באופן מיידי, תתברר גם שאלת פרעון השיקים שבמשמרת, ולא יהיה בכך הכבדה על ניהול ההליך (השווה לעניין זה - ע"א 300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סעיף 28 לפסק הדין, ). 32. את אותם דברים שאמרנו אודות טענת פרעון השיקים שבמשמרת, יש לומר גם לגבי טענת ההגנה שבסעיף 17(ב) לעיל, אודות הפחתת סכום מכירת הציוד שנמכר במסגרת כינוס נכסים. 33. בכל הקשור לטענת המבקשת לנזקים בעסקת היצוא לארה"ב והיבוא מסין (סע' 17(ג) לעיל) - לא נעלמה מעיני חקירתו הנגדית של המבקש בנדון בעמודים 6-8 לפרו' יום 13.1.14. יחד עם זאת, טענות המבקשים בנדון אודות שתי עסקאות אלה והנזקים הנטענים בגינם, כמו גם עדותו של המבקש בחקירתו הנגדית, תוך ייחוס מחדלים מסוימים למשיב, מלמדים כי יש צורך בבירור עובדתי נרחב בנדון, ואין לומר כי מדובר ב"הגנת בדים". לכן גם בשאלה זו של עסקאות היבוא והיצוא האמורות, מן הראוי ליתן למבקשים רשות להתגונן. 34. טענות ההגנה שהעלו המבקשים כמפורט בסעיף 17(ה) לעיל, שלחלקן התייחסו לעיל, גם מחייבות בירור עובדתי נרחב שכן הכרעה בהן יכולה ליתן הגנה, ולו אף קלושה למבקשים, בתובענה זו. 35. אשר על כן מסקנתנו היא כי יש ליתן בתובענה זו רשות להתגונן למבקשים. השאלה שיש לשאול היא האם יש להתנות זאת בתנאים של מתן ערבויות או הפקדת כספים בקופת בית המשפט. המבקש בתצהירו מב/1 (בסע' 31) ביקש כי בית המשפט לא יתנה את הרשות להתגונן בהפקדת ערבון כלשהו, משום שלמבקשת אין נכסים כלשהם, למעט רכב שעוקל במסגרת הבקשה למתן צו עיקול זמני, בעוד שלמבקש אין נכסים מעבר לאלו שעוקלו, שמהווים בטוחה מספקת. ציין המבקש כי הוא עובד כיום כשכיר במשכורת חודשית של 4,700 ₪, וכי אם יתנה בית המשפט את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה נוספת, המשמעות תהיה דחיית הבקשה מבלי שיינתן למבקשים יומם בבית המשפט. 36. כפי שכבר ציינו בסעיף 20 לעיל, תקנה 210 לתקנות סדה"ד האזרחי, מאפשרת התנאת הרשות להתגונן בתנאים. יחד עם זאת יש להקפיד שלא תסוכל מטרת תקנה זו על ידי קביעת תנאים או ערובות שלא יהיה בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. במקרה דנן, המשיב הטיל עיקולים זמניים ברישום על נכסים שונים אצל מחזיקים שונים, לרבות עיקול נכסי מקרקעין של המשיב 2, הכל כמפורט בבקשת העיקול. עיון בתשובת המחזיקים עולה כי בקופה לפיצויים "כלל תמר" נתפסו כספים בסכום של כ-225,000 ₪, אם כי צוין בה שלקופה זו זכות קיזוז הקודמת לעיקול בגין הלוואה שנלקחה על ידי העמית. לא ראיתי תשובות נוספות לגבי עיקולי נדל"ן או עיקולים אחרים, על נכסים אחרים המבוקשים בבקשה. יחד עם זאת, לא ראיתי להתנות את הרשות להתגונן בתנאים נוספים מהטעמים הבאים: א. שוכנעתי כי כל התנאה נוספת, תגרום למבקשים קושי כלכלי לעמוד בה, באופן שתיחסם דרכם לקבלת יומם בבית המשפט במסגרת תובענה זו. ב. סבורני כי בקשת העיקול הנרחבת שהטיל המשיב על נכסי המבקשים, מבלי שהתבקש ביטולם, תתפוס כל נכס אפשרי של המבקשים, ככל שקיים, שיכול להוות ערובה מספקת. 37. על כן כאמור החלטתי ליתן רשות להתגונן למבקשים, ותצהירי הרשות להתגונן מב/1 מב/2 יהוו כתב הגנה. 38. הוצאות בקשה זו, בשיעור כולל של 7,000 ₪, יהיו בהתאם לתוצאה בתיק העיקרי. אשראיבנקלקוחות