קבלן הוצל"פ, הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו שביצע כלפי השוטרת שהגיעה לביתם של הורי חייבת, שם ביצע עיקול עפ"י צו עיקול מטלטלין (להלן: "הצו"). המערער זוכה מאיומים והעלבת עובד ציבור שעפ"י הנטען ביצע כלפי השוטרת. 2. בימ"ש קמא דחה את בקשת המערער לבטל את הרשעתו והטיל עליו 4 חודשי מאסר ע"ת בתנאים המפורטים בגזר-הדין, קנס בסכום של 1,000 ₪ ופיצוי לשוטרת בסכום של 2,000 ₪. 3. בימ"ש קמא זיכה את המערער מהשמעת איומים כלפי השוטרת לאחר שסייר הביטחון, זייד, שהגיע איתה לדירה לא אישר את דברי האיום שיוחסו למערער ולאחר שקיבל טענת "הגנה מן הצדק" שהעלה המערער מאחר ולא נחקר במשטרה בענין זה (ראה סעיפים 15,17 להכרעת הדין של בימ"ש קמא). 4. בימ"ש קמא זיכה את המערער מהעלבת השוטרת בכך שאמר לה שהוא "לא רואה אותה ממטר", בכך שצחק ואמר לה שהיא לא יכולה ללמד אותו את החוק ונקט כלפיה טון דיבור לא נעים. בימ"ש קמא קבע שהמערער התנהג כלפי השוטרת באופן לא ראוי, ערער על סמכותה והתייחס אליה בזלזול אך התבטאויותיו והתנהגותו אינם יכולים לגרום במבחן של ודאות קרובה לפגיעה קשה בכבוד האדם של השוטרת או לפגיעה קשה וממשית במשטרה ובאמון הציבור בה (ראה סעיפים 25-19 להכרעת הדין). 5. בימ"ש קמא האמין לעדויותיהם של השוטרת וזייד, שהיו מהימנות ומדודות, לא קבע שממצאים על סמך עדויות הורי החייבת, בעלי הדירה, בהיותם עדים מעוניינים, קבע שדברי איציק יוסף (להלן: "איציק"), שהיה עם המערער בדירה, בהודעתו במשטרה, שהוגשה בהסכמה ללא חקירתו, לא תומכים באופן מלא בגרסת המערער וקבע שדברי ב"כ הזוכה, עו"ד לב, שעשתה הכל שביכולתה להגן על המערער, מלמדים שהמערער הוא קשה ונוקשה כלפי חייבים ושסגנון דיבורו אינו בהכרח נעים ונינוח. בסעיף 13 להכרעת הדין קבע בימ"ש קמא כי: "הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת הנאשם ביחס לאירוע לוקה במזעור, ואין לי ספק כי פעל באופן קיצוני ובוטה יותר ממה שהיה מוכן להודות. ממצאי העובדה בהליך זה ייקבעו על יסוד עדויות השוטרת וסייר הביטחון, וכן על סמך גרסתו של איציק". 6. בימ"ש קמא יצא מנקודת הנחה שהצו שביקש המערער לבצע היה תקף, חרף טענות הורי החייבת שהחייבת לא גרה בדירה, אך קבע כי השוטרת פעלה כדין שכן היא בדקה את הצו ולאחר שהתייעצה עם מישהו טלפונית הורתה למערער שלא לבצע כרגע את הצו אלא "להקפיא מצב" ולבוא איתו לתחנת המשטרה על מנת לברר את תוקפו. השוטרת לא אמרה למערער שהצו לא חוקי אלא עיכבה את ביצועו עד תום הבירור באשר לתוקפו ונוכח מצבו הרפואי של אבי החייבת. לאור האמור קבע בימ"ש קמא שהשוטרת פעלה כדין במסגרת סמכותה ופעולתה היתה שקולה ומידתית ותאמה את מצב הדברים שנגלה לפניה בדירה (ראה סעיפים 29-33 להכרעת הדין). 7. בימ"ש קמא קבע בסעיף 28 להכרעת הדין באשר לרכיב העובדתי של העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כי: "רכיב ההתנהגות ביסוד העובדתי מתמלא במכלול התבטאויות הנאשם כלפי השוטרת, אשר הורתה לו "להקפיא מצב" וכן לעזוב את הדירה, ובעיקר בעובדה שהמרה את פיה של השוטרת ובמשך דקות ארוכות התעקש לבצע את הצו וסירב לעזוב את הדירה". באשר להתקיימות היסוד הנפשי שנדרש לעבירה זו קבע בימ"ש קמא בסעיף 34 להכרעת הדין כי "היסוד הנפשי שבעבירת ההפרעה לשוטר הוא, כאמור, מחשבה פלילית בצירוף מטרה. אין ולא יכול להיות חולק על כך שהנאשם היה מודע לטיב התנהגותו - לאמירות שאמר ולכך שסירב לעזוב את הדירה ולהתלוות לשוטרת לתחנת המשטרה. מודעותו של הנאשם נבחנת ביחס להתנהגותו בפועל ואין המאשימה נדרשת להוכיח כי הנאשם היה מודע לפסול הפלילי שבמעשהו (סעיף 34יט לחוק)". 8. בימ"ש קמא קבע שהמערער הבין שהתנהגותו מפריעה לשוטרת במילוי תפקידה, הוא סירב במודע להוראותיה ולא סבר בטעות שהיא פועלת שלא כחוק ולכן דחה את טענתו לתחולת ההגנה של טעות במצב דברים (ראה סעיף 35 להכרעת הדין). 9. בסיפא הכרעת הדין דחה בימ"ש קמא את הטענה של "זוטי דברים" לאחר שקבע כי מעשו של המערער אינו קל ערך במידה שמעקרת את פליליותו וכך גם נסיבותיו ותוצאותיו (סעיפים 38-39 להכרעת הדין). נימוקי הערעור 1. בימ"ש קמא שגה כשאבחן בין מקרה ששוטר מחליט מיוזמתו להפעיל את סמכויותיו הרחבות למקרה שבו המערער ביקש מהשוטרת לעזור לו והיא הפעילה את סמכויותיה באופן שלא תואם את כוונתו. 2. בימ"ש קמא טעה כשביסס ממצאים על שיחת השוטרת עם מפקדה, שתוכנה לא הוכח, ועל דברי עדים מעוניינים (הורי החייבת) באשר למצבו של אבי החייבת. 3. בימ"ש קמא טעה כשקבע שהשוטרת פעלה כחוק למרות שהצו היה חוקי והיה צריך לקבוע שהמערער פעל כחוק. 4. בימ"ש קמא טעה כשהרשיע את המערער למרות שלא קבע קיומה של כוונה מיוחדת מצידו ולא ניתן לטעון שהמערער, שהזעיק את השוטרת כדי לעזור לו לבצע צו חוקי, התכוון להפריע לה. 5. מאחר והצו שהגיע המערער לבצע היה בתודעתו צו חוקי הוא לא היה מודע לנסיבות של "הפרעה" ו"ההכשלה", ולכן חל עליו הסייג של "טעות במצב דברים". 6. מאחר והצו היה חוקי והמערער פעל כשלוחו של ראש הוצל"פ חל עליו הסייג של "צורך". 7. בימ"ש קמא טעה כשלא החיל על המערער את הסייג של "זוטי דברים" מאחר והוא בא לבצע צו חוקי, תגובתו כלפי השוטרת לא חרגה ממתחם הסבירות, התיק נגדו נסגר תחילה מחוסר ענין לציבור ונפתח רק לאחר שעמד על תלונתו נגד השוטרת, ומאחר שהמערער זוכה מאיומים והעלבת השוטרת. 8. בימ"ש קמא שגה כשלא זיכה את המערער בשל "הגנה מן הצדק" מאחר והצו היה חוקי, התיק נסגר ונפתח רק בעקבות ערר שהגיש המערער על גניזת תלונתו נגד השוטרת, בשל זיכויו של המערער מאיומים והעלבת השוטרת ובשל מחדלי חקירה. 9. בימ"ש קמא היה צריך לזכות את המערער לאחר שהצליח לעורר ספק סביר בחומר הראיות נגדו. 10. בימ"ש קמא טעה כשלא קיבל את המלצת שרות המבחן לבטל את הרשעת המערער לאחר שקיבל שהמערער הגיע לבצע צו חוקי, בהעדר כוונה להפריע לשוטרת ולאור הפגיעה הקונקרטית של ההרשעה בתפקידו של המערער, לאחר שוועדת האישורים של ההוצל"פ לא חידשה את רשיונו של המערער עד סיום ההליכים. תגובת המשיבה 1. אין בזיכויו של המערער מחמת הספק מהאיומים ומהעלבת השוטרת, שהוא ענין שולי, כדי לגרום לזיכוי המערער או לביטול הרשעתו גם אם הצו היה תקף שכן המערער הוא שהזמין את השוטרת ובאותו זמן היה ברור לו שקיימת בעיה בקשר לצו. 2. החלק המהותי של התנהגות המערער היה ההפרעה לשוטרת ע"י התנהגות בריונית, גם אם לא אלימה, לאחר שהיה ברור לו שהוא מפריע לה. 3. פתיחת התיק והגשת כתב אישום לאחר שנסגר מחוסר ענין לציבור לא צריכה לגרום לזיכוי המערער או לביטול הרשעתו. 4. יש למערער הרשעה קודמת בשל תקיפה שגורמת חבלה של ממש משנת 2005 והליך של אי הרשעה משנת 2001 ולכן אין מקום לבטל את הרשעתו. דיון והכרעה 1. אנו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא את קביעתו באשר להתנהגותה של השוטרת, כאשר הפעילה את סמכותה לעכב את ביצועו של הצו על מנת לברר את חוקיותו, גם אם בדיעבד הסתבר לה שהצו תקף וגם אם המערער סבר כבר בתחילת ביצועו כי הצו תקף. עיון בהכרעת הדין של ביהמ"ש קמא מעלה שהוא לא הסתמך בקביעה זו על דברים שנאמרו טלפונית לשוטרת כשהיתה בדירה אלא על מעשיה של השוטרת בעקבות שיחה זו, כאשר ביקשה מהמערער "להקפיא" את ביצוע הצו ולבוא עימה לתחנת המשטרה. בימ"ש קמא לא הסתמך בענין זה על מצבו הרפואי של אבי החייבת אלא ראה את בקשת השוטרת מהמערער כבקשה סבירה גם לאור מה שראתה בדירה. 2. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לפיה לא הוכח בבימ"ש קמא קיום כוונה מצד המערער להפריע לשוטרת במילוי תפקידה שכן גם אם הוא הזעיק אותה לדירה על מנת לסייע לו לבצע את הצו התקף הרי כאשר סרב לבקשותיה, ובהיותו מודע לסיבה להן, הוכח שהתכוון להפריע לשוטרת למלא את תפקידה בכל הקשור לבדיקת חוקיותו של הצו. 3. בימ"ש קמא צדק כאשר קבע שלא חל על התנהגות המערער הסייג של "טעות במצב דברים" שקבוע בסעיף 34 יח' לחוק העונשין לפיו אחריותו הפלילית של אדם נקבעת לפי אותו מצב דברים שלפי אמונתו היה מצב הדברים האמיתי (ראה ספרו של י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון, עמ' 563-561). גם אם המערער סבר, ובצדק, שהצו חוקי ותקף הרי משהתבקש ע"י השוטרת ל"הקפיא מצב", לעזוב את הדירה ולגשת עימה לתחנת המשטרה היה מודע למצב הדברים האמיתי כפי שהיה בדירה באותו זמן והיה ברור לו כי בסרובו לבקשות השוטרת הוא מפריע לה במילוי תפקידה כפי שנראה לה באותו זמן, דהיינו, לבדוק את תוקפו של הצו. 4. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לפיה חל על התנהגותו של המערער הסייג של "צורך" שקבוע בסעיף 34 יא' לחוק העונשין שכן סרובו לבקשות השוטרת לא עומד באף אחד מחמשת התנאים המצטברים שנדרשים לחלותו כפי שנקבעו בפסיקה (ראה ספרו של י. קדמי הנ"ל בעמ' 531-529). 5. ביהמ"ש קמא צדק כאשר לא זיכה את המערער בשל "זוטי דברים" או "הגנה מן הצדק" שכן גם אם הצו נושא התנהגותו של המערער כלפי השוטרת היה חוקי, גם אם המערער זוכה מאיומים והעלבת השוטרת והתיק נגדו נסגר ונפתח רק בשל התלונה שהגיש למח"ש נגד השוטרת וגם בהתחשב במחדלי החקירה, התנהגותו של המערער כלפי השוטרת, שהוזעקה לדירה כדי לעזור לו, איננה קלה עד כדי "זוטי דברים" והתנהגות רשויות החוק כלפיו אינה שערורייתית עד שהיא מצדיקה החלת "ה"הגנה מן הצדק" עליו. 6. לאור כל האמור לעיל צדק ביהמ"ש קמא כאשר קבע שהמערער הפריע לשוטרת במילוי תפקידה אך לאור הנסיבות שאפפו את התנהגותו של המערער נושא הרשעתו, כמתואר בהכרעת הדין, ולאור הטענות שהעלה ב"כ המערער בקשר לזיכויו של המערער בשל "זוטי דברים" ו"הגנה מן הצדק" מן הראוי היה לקבל את המלצת שרות המבחן שלא להרשיע את המערער בשל החשש המבוסס להפסקת פעולתו כקבלן הוצל"פ מטעם רשות האכיפה והגביה. 7. מתסקיר שרות המבחן שהיה בפני בימ"ש קמא, הכולל גם דיווח על שיחה עם רכזת הוועדה שאחראית על מתן רשיונות לעסוק כקבלן גביה בהוצל"פ, שבו עוסק המערער מזה שנים רבות, עולה ששירות המבחן התרשם שהמערער למד את לקחו ושהחלטת הוועדה באשר להמשך העסקתו תלויה בתוצאת ההליך נושא הערעור. 8. בימ"ש קמא לא התעלם מהאמור לעיל אך קבע כי העבירה בה הורשע המערער אינה קלת ערך, נסיבות ביצועה חמורות למדי אך אין בה משום קלון, כך שהוועדה לא חייבת לסרב לבקשת המערער לחדש את רשיונו ובהתחשב בהרשעתו הקודמת אין מקום לבטל את הרשעתו. 9. אף אנו, כמו בימ"ש קמא וב"כ המשיבה, לא מתעלמים מהתנהגותו של המערער כלפי השוטרת אך הנסיבות המקלות שאפפו אותה, כאמור, מקהות את חומרתה. לכך מצטרף החשש לפרנסת המערער ומשפחתו שעולה מכך שהוועדה השעתה את המערער מעיסוקו כקבלן גביה מטעם הרשות לאכיפה וגביה עד תום משפטו. 10. איננו מתעלמים מהרשעתו הקודמת של המערער ומכך שכבר ננקט כלפיו בעבר הליך של אי הרשעה אך נראה לנו כי במקרה זה התקיימו שני התנאים המצטברים הדרושים לקיום הליך של "אי הרשעה", דהיינו, עבירה לא חמורה עפ"י נסיבותיה ופגיעה ממשית בעתידו או בשיקומו של הנאשם (ראה סעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט שוהם בע"פ 8328/12 אלירן נ' מדינת ישראל). 11. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור בחלקו, מבטלים את הרשעת המערער וקובעים שהמערער ביצע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. אנו מבטלים את המאסר על תנאי שהוטל על המערער ומחייבים אותו לחתום על התחייבות בסכום של 10,000 ₪ שלא יעבור תוך שנתיים מהיום עבירה כלפי שוטרים או העלבת עובד ציבור. לא יחתום המערער - ייאסר ל- 7 ימים. אנו מטילים על המערער לבצע 250 שעות של"צ עפ"י תוכנית שיקבע שרות המבחן ותועבר לאישור ביהמ"ש תוך 30 יום מהיום. אנו מעמידים את המערער בפיקוח קצין מבחן למשך שנה החל מיום 10.6.13. באותו יום יתייצב המערער בפני קצינת המבחן ויחתום על צו מבחן. משטרהמשפט פליליהפרעה לשוטר במילוי תפקידוהרשעהקבלןהוצאה לפועלשוטר