בית משפט קמא ביסס את פסק דינו, בעניין השבת הוצאות הקמת העסק, על נספח השינויים הנוסף הוא גם קבע כי הוראת נספח השינויים חלה בענייננו, נוכח העיכוב בפתיחת המרכז והמצב הכללי ששרר בו בעת פתיחתו, דהיינו שעבודות הבנייה והפיתוח הסביבתי טרם הסתיימו. אנו סבורים כי לא ניתן היה לבסס את פסק הדין בעניין השבת הוצאות הקמת העסק על נספח השינויים הנוסף. הרקע לנספח השינויים הנוסף פורט בכתב התביעה, והוא אינו במחלוקת. המשיבה טענה בתביעתה כי ביום 19.5.09 קיבלה מכתב מהאדריכלית, אשר טיפלה בהגשת התוכניות לקבלת רישיון עסק, שמסרה לה שלא ניתן בשלב זה לקבל רישיון עסק עקב סיבות התלויות במערערת (ר' סעיף 10 נספח יז במוצגי המערערת). עקב אותו מכתב חתמו הצדדים על נספח השינויים הנוסף, למקרה שהמשיבה לא תוכל לפתוח את החנות או שייגרם לה נזק עקב אי קבלת רשיון עסק (שם סעיף 11). בענייננו לא התקיים אף אחד משני התנאים החלופיים להפעלת הסנקציה שבנספח השינויים הנוסף. בפועל החנות נפתחה, ובנוסף קבע בית משפט קמא ממצא כי המשיבה לא פנתה מעולם לקבלת רישיון עסק (פסקה 32 בפסק הדין). על כן מסקנתנו היא שלא ניתן לבסס את חיוב המערערת על נספח השינויים הנוסף. האם יש בסיס אחר לחיוב המערערת בהוצאות ההקמה של המשיבה? נראה לנו כי נוכח התנהלות המשיבה התשובה שלילית, ואין בסיס אחר לחיוב בהוצאות הנטענות. ביום 3.5.10 נערך "סיכום פגישה" שקיימו נציגי הצדדים, שבו נרשם בין היתר: "סוכם כי בכפוף לכך שהחנות תיפתח לקהל עד ליום 15.5.10 דמי השכירות ישולמו החל מה-1.6.10 דמי הניהול ישולמו כרגיל כפי שנגבה מכולם". ביום 31.5.10 שלחה המשיבה למערערת מכתב (נספח טו ממוצגי המערערת). במכתב זה היא מבקשת מהמערערת לשקול פטור לפרק זמן נוסף מדמי שכירות עקב כך שהמרכז "עדין לא קיבל צביון של מרכז פעיל". באותו מכתב כותבת המשיבה גם: "אנו מעריכים מאד את העובדה שהתחשבת בנו עד כה ומקוים ומצפים שתמשיך ותענה לבקשתנו". כאמור החנות נפתחה למשך חודש וחצי וביום 22.7.10 הודיעה המשיבה כי לאחר שפניותיה למערערת לבוא בדברים לא נענו, היא החליטה לעזוב את המושכר, ולא לממש את האופציה להארכת השכירות. המשיבה טענה כי התנהלות המערערת מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות, וכי בכוונתה לפנות לערכאות. בכתב התביעה טענה המשיבה (סעיף 18) כי נגרמו לה עגמת נפש ונזקים בגין האיחור במסירה. נוסף על כך התגלעו מחלוקות בקשר עם עלות התקנת המתזים והחיבור לחשמל, ולמשיבה הוצא חשבון שהמערערת נמנעה מלפרטו, בסכום של 18,000 ₪. בסעיף 19 בכתב התביעה טענה המשיבה: "בלית ברירה ולאחר [כך במקור] החליטה התובעת שלא להאריך את הסכם השכירות ופינתה את החנות תוך שהיא שומרת על זכויותיה על פי דין". אנו סבורים כי משפתחה המשיבה את החנות, חרף האיחור וחרף מצב המרכז המסחרי כפי שהיה באותה עת, הרי שהמחלוקות בקשר עם עלות המתזים והחיבור לחשמל אינם עילה לביטול הסכם, ולהטלת כל הוצאות הקמת העסק על המערערת. כמו כן, נוכח מכתב המשיבה שנכתב סמוך לכניסתה לחנות, שבו היא מודה למערערת על ההתחשבות, ושממנו עולה כי היא איננה טוענת לנזקים שכן היא עומדת לפתוח את העסק, אין היא זכאית לתבוע את נזקי הקמת העסק, שהוקם בפועל, ושהמשיבה בחרה להפסיק את הפעלתו לאחר זמן קצר ביותר. כפי שקבע בית משפט קמא המשיבה לא הקדישה את הזמן המתוכנן למיצוי הניסיון של שנה שהקציבה לעצמה. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור על פסיקת הוצאות הקמת העסק ומבטלים את החיובים בגינה (סעיפים 37- 46 בפסה"ד). . אשר לפיצוי שפסק בית משפט קמא בגין נספח השינויים הראשון, פצוי מוסכם בגין כל חודש איחור: אנו סבורים כי בדין נפסק פיצוי זה, משהוכח האיחור במסירה. אנו מקבלים את ערעור המשיבה באשר לניכוי האשם התורם של המשיבה. לאור חקירתו של יהודה שגיב, מנהל המערערת, נראה כי העבודות הקשורות בכיבוי האש בוצעו על ידי קבלן של המערערת, והיא גבתה את התשלום מהשוכרים (פר' עמ' 50 ש' 19 -28), שעל כן לא היה הדבר בשליטת המשיבה, חרף מכתבי המערערת שהוגשו בעניין זה. כמו כן לא מצאנו כי יש לזקוף לחובת המשיבה רשלנות תורמת בנימוק שלא דרשה מהמערערת לשלב בהסכמיה מנגנונים לצמצום התלות בין השוכרים - הדיירים. על כן בעניין זה על המערערת לשלם למשיבה את הסכום המלא של 38,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. לא מצאנו מדוע לא תחויב המערערת להשיב למשיבה את הפיקדון שהפקידה לשמירה וניקיון בסכום של 5,500 ₪, ואנו מחייבים אותה להשיבו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הפקדתו. לנוכח מסקנותינו דלעיל, אנו מבטלים את צו ההוצאות שעשה בית משפט קמא לזכות המשיבה. אנו מקבלים אפוא את הערעור, ובמובן מסוים את הערעור שכנגד, במובן זה שאנו מעמידים את חיובה של המערערת על סכום של 43,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כאמור לעיל. בנסיבות העניין תשא המשיבה בשכר טרחת עו"ד של המערערת בסכום של 20,000 ₪. העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה והעירבון שהפקידה המשיבה יועבר למערערת על חשבון צו ההוצאות. פתיחת עסק