גם אם קיומם הפתיע את אדרי, כי סבר שלבנו אין חובות. ביהמ"ש קבע כי תנאי זה היה מוסכם על אדרי. עוד נקבע כי "הקונה לא טוען לפגם בכריתת זכרון הדברים ועל כן, ההסכמה של סילוק חובות, הגם שלכאורה הקשר לנכס מושא חוזה המכר לא ברור, היתה מוסכמת עליו. לכן עמידת בני הבעלים על קיום תנאי זה, לא מהווה טרפוד עסקה מצידם..." (עמ' 4 ש' 21-28). בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי לא ברור לאיזו חנות מתייחס ההסכם. לא אוכל להסכים לקביעה זו כיוון שההסכם נערך לגבי חנות מס' 902/6 ואישור הזכויות הוא לגבי חנות זו. על פי זכרון הדברים הוסכם בין הצדדים כי זכרון הדברים נועד ליתן ביטוי לכך שהצדדים מעוניינים בביצוע העסקה בתנאים המקוריים, ומטרתו לאפשר למוכר לרשום הנכס על שמו. הסכם המכר מיום, 29.8.07, עניינו "חנות בת 1 חדרים ברח' אברהם אבינו 91/6, באר-שבע, הידועה כגוש 38062 חלקה מרכזית 902/6 באר-שבע והרשומה בשיכון ופיתוח לישראל במינהל מקרקעי ישראל 902/6 (להלן- "החנות"). ביום 21.7.08 נחתם זכרון דברים המבטל את הסכם המכר, תוך הפניה להסכם הביטול שנחתם בו ביום, אלא שזה לא צורף, כאמור, כפי שציין ביהמ"ש קמא, ולא ברור מה נאמר בו. ביהמ"ש קמא קבע, כי בזכרון הדברים אין פירוט אודות זהות החנות. אכן נכון הדבר, אלא שזכרון הדברים מפנה להסכם המכר מיום 29.8.07, ושם כן, קיימת הגדרה של חנות, שזו חנות מס' 6. ביהמ"ש קמא מציין, כי ככל שמדובר בהסכם המכר, הרי שזה מתייחס לחנות 902/06 ולכן האמור בזכרון הדברים אינו ברור, שכן על פי האישור של ממ"י מיום 16.7.07, חדד היה רשום כבעל הזכויות בחנות (עמ' 3 ש' 8-12). נראה לי שלעניין זה נקלע בית המשפט קמא לכלל טעות, שמקורה בחוסר הבהירות של ניהול התביעה על ידי הצדדים ואי הבהרת העובדות כדבעי, תוך בלבול בין החנויות השונות, כפי שהצדדים הציגו העובדות בפניו. אכן נחתם זכרון דברים בו צויין שקיימים חובות על החנות וללא תשלום חובות אלה לא ניתן לרשום החנות על שם חדד, אלא שבדיעבד התברר שהזכויות בחנות כבר היו רשומות על שם חדד והכוונה היא לחנות 902/6. אדרי טוען כי התנאי של תשלום החובות לא עמד בפני עצמו אלא היה תנאי לרישום החנות על שם חדד, אך התברר כי החנות כן רשומה על שמו של חדד על כן דרש אדרי את קיום ההסכם, ואף רצה לשלם התמורה. עוד נטען, כי, לא הוכח קיומם של חובות על החנות. מה גם, שהנטל להוכיח קיומם של חובות אלה חל על חדד. חדד טוען כי לא ידע שהחנות רשומה על שמו (פרו' בימ"ש השלום 17.5.12 עמ' 16-18) ולאחר שנודע לו הדבר, ביקש להשלים ההסכם ולקבל התמורה על פי ההסכם, אך זו לא שולמה. כעבור זמן הגיע אדרי לביתו להשלמת העסקה, אך בשלב זה - סירב, כיוון שעבר זמן רב. בית המשפט קמא, לא קבע ממצא לעניין זה, באיזה שלב, אם בכלל, פנה חדד לאדרי ודרש את השלמת התמורה ו/או סילוק החובות ומתי פנה אליו אדרי לתשלום התמורה והסדרת החובות, אך זה סירב. בית המשפט גם לא קבע ממצא, אם חדד ידע דבר רישום הזכויות על שמו, ומה המשמעות של זכרון הדברים לאור העובדה שהחנות היתה רשומה על שמו של חדד. זכרון הדברים נחתם, כשברקע לו המחשבה שהחנות אינה רשומה על שמו של חדד, וכדי לרשום החנות על שמו יש לשלם החובות שרבצו עליה, חובות שנוצרו ע"י המערער 2. הסעיף הדן בתשלום החובות אינו מהווה תנאי מתלה למוסכם בזכרון הדברים. על כן קביעת בית המשפט קמא כי די בעובדה שלא שולמו החובות, על פי זכרון הדברים ולכן זכרון הדברים בוטל כדין, אינה יכולה לעמוד. זכרון הדברים בא לעולם, נוכח טענת חדד כי החנות אינה רשומה על שמו ומשכך, לא ניתן לקדם את עסקת המכר. משהתברר כי החנות היתה רשומה על שם חדד בעת עריכת זכרון הדברים וביטול הסכם המכר, היה על בית המשפט קמא להכריע בשאלה מי הכשיל את החתימה על הסכם מכר חדש, כמתחייב מזכרון הדברים, כמו גם בשאלה אם חדד, המוכר, ידע שהחנות רשומה על שמו, אם לאו, ואיזו נפקות יש לכך. עת נודעו העובדות לאשורן, היה על בית המשפט קמא לקבוע - מי מהצדדים הכשיל את החתימה על הסכם מכר חדש, כאמור בזכרון הדברים. זאת ועוד, בית המשפט קמא, קבע, כאמור שהחובות לא שולמו, אך לא קבע על מי הנטל להוכיח קיומם של החובות, במיוחד לאור טענות אדרי, כי תשלום החובות ככל שקיים, חל רק על חובות שיצר המערער 2, על החנות נשוא הערעור, ולא חובות שיצר פיטוסי, טענה העולה בקנה אחד עם לשון זכרון הדברים. זאת גם בהינתן העובדה, כי לא הוכחו חובות הארנונה לגבי החנות, וכל שהוכח הם חובות ארנונה לגבי חנות מספר 7, שאינה נשוא הסכם המכר וזכרון הדברים. על כן אין מנוס מלבטל פסק הדין ולהחזיר התיק לביהמ"ש קמא לקביעת ממצאים, והסקת מסקנות, כאמור לעיל. ומכאן לערעור נשוא ת.א 39024-03-10, שעניינו חיוב המערערים בתשלום דמי שכירות והוצאות נלוות. עסקינן בשתי חנויות שהושכרו לפיטוסי, על ידי חדד, אשר הפעיל במקום "פיצוציה" ולא שילם דמי שכירות, חשמל וארנונה. בשלב מסויים מכר פיטוסי את המלאי, הסחורה והמוניטין למערער 2, בנו של אדרי, אשר נכנס לנעליו של פיטוסי והמשיך בניהול "הפיצוציה" בחנות, שנמכרה לאביו, הוא אדרי רפאל, ובחנות נוספת, - השייכת לחדד -הצמודה לה וזאת ללא הסכמת חדד. טוען אדרי כי לא היה מקום לחייבו בתשלום דמי שכירות עבור שתי חנויות, שעה שרכש רק חנות אחת, (חנות 6) ולא היה מקום לחייבו כלל לאור ביטול הסכם המכר לגבי חנות מספר 6. ביהמ"ש אמנם קבע כי לא היתה מחלוקת, כי המערערים החזיקו בשתי החנויות, ושהמחלוקת נגעה רק למועד תחילת החזקה. "הפיצוציה", התנהלה בשתי חנויות צמודות, כאשר רק חנות אחת נרכשה על ידי אדרי, היא חנות מספר 6 ובסופו של יום, הסכם המכר, בגינה בוטל, כאמור. לא ברור על מה מבוססת קביעת בית המשפט קמא בדבר החזקת החנויות על ידי אדרי, שעה שהמערערים הכחישו זאת בכתב ההגנה ושעה שאין מחלוקת כי המערער 2 הוא שרכש את המלאי מהשוכר המקורי - הוא פיטוסי - והחזיק לכאורה בחנויות. גם אין הסבר מדוע חוייב אדרי בדמי שכירות עבור שתי החנויות, שעה שאין מחלוקת שרכש רק חנות אחת. מה גם, שבית המשפט קמא קבע, כי המקור לתביעת דמי השכירות הוא החוזה עם אילן פיטוסי, השוכר המקורי, וזאת בהתייחס לחנות 91/5. עוד נקבע כי חדד לא דייק לגבי זיהוי המושכר, כמו גם לגבי תקופות השכירות ותבע מכולם את מלוא דמי השכירות וכי גם בשלב הבאת הראיות, הנושא לא הובהר. עוד נקבע כי לא הובהר איזה חנויות שכר פיטוסי ואם שתיהן עברו למערערים. בנסיבות אלה כאשר העובדות לא הובררו, ולא ברור אם שתי החנויות עברו למערערים, היה על בית המשפט קמא לקבוע ממצא, טרם החיוב. לא הוכח שהחובות בגין ארנונה הן בגין החנויות נשוא הדיון, שכן על פי קביעת בית המשפט קמא הם התייחסו לחנות מס' 7 (עמ' 11 ש' 7-14 לפסק הדין). משלא הוכח הקשר בין חובות הארנונה והחשמל לחנויות, שנטען שהוחזקו ע"י המערערים והם הכחישו זאת, לא היה מקום לחייבם בגין חובות אלה. בית המשפט חייב גם בגין חוב לחברת חשמל. גם לא היה מקום לחיוב זה חשמל, כפי שגם סבר ב"כ של חדד וחזר בו הדרישה זו. זאת ועוד, בזכרון הדברים שנחתם, כאמור, ביום 21.7.08, נאמר כי המערער 2 חייב כספים בגין אחזקת החנות ולא אדרי, וגם בכך ניתן לראות הודאת בעל דין, בהתייחס להוצאות החלות על חנות 6. גם לא היה מקום לחייב המערערים בפיצוי בגין עגמת נפש, כאשר גם על פי לשונו של פסק הדין (ס' 11) לא ברור הבסיס לתביעה זו. סוף דבר - לו דעתי נשמעת, פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל והתיק יוחזר אליו לקביעת ממצאים והסקת מסקנות לגבי אכיפת הסכם המכר והתוצאות הנלוות לכך, לרבות חיוב המערערים, או מי מהם בדמי שכירות וארנונה ובגין איזה חנויות, אם בכלל, כמפורט בפסק דין זה. חדד ישלם הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח להיום. הערבון שהופקד יוחזר למערערים באמצעות ב"כ. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא השופטת ר. ברקאי: אני מסכימה. רחל ברקאי, שופטת השופט א. ואגו: אני מסכים. אריאל ואגו, שופט הוחלט, כאמור, בפסק דינה של כב' השופטת דברת. חוזהאכיפת חוזה