בין מדינת ישראל ובולגריה קיימת אמנה הקובעת הדדיות בהסגרת עבריינים בין שתי המדינות (האמנה האירופית בענייני הסגרה, אשר פורסמה בכתבי אמנה 647, כרך 17, בעמ' 87 (להלן: "האמנה")). בקשת ההסגרה ביום 22.12.11 התקבלה, באמצעות שגרירות בולגריה בישראל, בקשת בולגריה להסגיר לידיה את המשיב לצורך ריצוי העונש שנגזר עליו בעבירות אשר בגינן הורשע במדינה האמורה (להלן: "בקשת ההסגרה"). לבקשת ההסגרה צורף פסק דין מיום 24.2.05 (להלן: "פסק הדין"), בו מתוארות עובדות המקרה שבבסיס הרשעתו של המשיב, בצירוף חומר ראיות התומך בהרשעתו ואת הדין הבולגרי הרלוונטי. ביום 18.3.12 התקבל גם חומר משלים לבקשת ההסגרה, בדמות פרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט, אשר צורפו אף הם לבקשתה של העותרת. ממצאי וקביעות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבורגס, בולגריה בו הורשע המשיב: בפסק הדין נקבע כי המשיב, אזרח רוסיה, עבר להתגורר בעיר בורגס בבולגריה עם אשתו ובנו בשנת 1995. המשיב רשם בבורגס חברה בשם "Ponachie" שעסקה במסחר ובמתן שירותים. המשיב רכש על שם החברה מכונית מסוג "אופק קאדט", לוחית מס' A3919A (להלן "המכונית") ומשאית קירור מסוג "מרצדס", לוחית מס' AX A6902(להלן: "המשאית"). ויקטור דובאנוב (להלן: "הקורבן") היה מכרו של המשיב. היכרותם החלה עשרים שנים קודם לאירועים המתוארים להלן, עת הקורבן הועסק ברוסיה על ידי המשיב כשומר בעסקו. בתחילת שנת 1999 יצר הקורבן קשר מחודש עם המשיב ופנה אל המשיב בהצעה עסקית להקים חברה בשותפות בבולגריה. המשיב קיבל את ההצעה ולאחר מספר חודשים הקימו השניים חברה בשותפות בשם Borus Ltd. (להלן: "החברה"). במסגרת השותפות העסקית האמורה שלח הקורבן סכום של 396,000$ למשיב וזה רכש שטח ליד הכפר Duni (דוני) הנמצא ליד העיר Sozopol (סוזופול) הסמוכה לבורגס, במטרה להקים אתר תיירותי באזור (להלן: "השטח"). לאחר זמן מה הגיעו השניים למסקנה כי מדובר בהשקעה לא טובה, והחליטו למכור את השטח ולקנות בסכום המכירה מלון באזור Slanchev Briag (סלנצ'ב בריאג). לצורך עסקת המכירה, ביקש המשיב מן הקורבן לחתום על מסמכי המכירה. לצורך חתימה על המסמכים הפליג הקורבן ביום 8 בספטמבר 1999 לנמל בורגס ביאכטה שלו, "אלנה", ביחד עם אזרחים רוסים נוספים. באותו הערב עגנה היאכטה בנמל סוזופול, שם אירח המשיב את הקורבן ומלוויו. לאחר ארוחת ערב משותפת חזר המשיב לעיר בורגס. למחרת, ביום 9 בספטמבר 1999, בסביבות השעה 11:00 נפגשו המשיב ובנו, מיכאל פולונסקי (להלן: "מיכאל") עם נוטריון, על מנת להכין את המסמכים לעסקת מכירת השטח. לאחר מכן נסעו השניים במכונית לעיר סוזופול על מנת לאסוף את הקורבן, שהתבקש להגיע ולחתום על מסמך המכירה בנוכחות הנוטריון, שהוכן קודם לכן על ידי המשיב ובנו בנוכחות הנוטריון. במהלך פגישה נוספת בהמשך היום, בה נכחו השלושה והנוטריון, סירב הקורבן לחתום על הסכם מכירת השטח וזאת מאחר שנכתב בו כי המשיב יקבל לידיו את סכום כספי המכירה במזומן, שלא בנוכחותו של הקורבן. לאור התנגדות הקורבן, נוסח חוזה מכירה חדש, לפיו יקבל המשיב במזומן סכום של עד 5% מהעסקה ושאר הסכום יועבר בנוכחות הקורבן. לאחר הפגישה אצל הנוטריון התפתח בין המשיב לבין הקורבן ויכוח. בשעה 17:00, במקום להחזיר את הקורבן לסוזופול, הסיע אותו המשיב במכונית בכביש לאורך אגם Mandara (מנדרה). הקורבן לא הכיר את האזור. המשיב נהג במכונית והקורבן ישב במושב שלצדו. מיכאל נהג במשאית מאחורי הרכב בו נסעו המשיב והקורבן. בדרך עפר ליד אגם מנדרה עצר המשיב את המכונית, יצא ממנה, הקיף את הרכב, פתח את דלת הנוסע ותוך שהוא מפתיע את הקורבן ירה במצחו באמצעות אקדח מסוגIJ-78 ותחמושת מסוג 5.45 PSM, אשר נשא עמו שלא כדין. כתוצאה מהירי מת הקורבן במקום. לאחר הירי קרא המשיב למיכאל, והלה סובב את המשאית כך שתאי המטען של שני הרכבים פנו זה כלפי זה. השניים הוציאו את גופתו של המנוח מהרכב, עטפו אותה ביריעת פוליאתילן וקשרו אותה בחבל. לאחר מכן הכניסו את הגופה לתוך המשאית וכיסו אותה בקרטונים ובצמיג. בשלב זה עזבו המשיב ובנו את זירת האירוע, כאשר המשיב נוהג במכונית ובנו נוהג במשאית. עד ראייה, איכר בשם אטנס גאורגיב שעבד בשדהו, צפה במעשיהם של המשיב ובנו במרחק של 300 מטר ממקום האירוע. שוטרים במשטרת התנועה Medem Rudnik - Sredetz, ניקולאי מלצ'ב ומרטין טודורוב (להלן: "השוטרים") שפטרלו באזור, הבחינו בשניים, ועל פי עדות השוטרים, התנהגותם, כפי שנצפתה, עוררה את חשדם, ולכן החלו בנסיעה אחר המשיב ואחר מיכאל. המשיב ומיכאל הבחינו בניידת המשטרה וניסו לחמוק מהם. השוטרים סימנו למיכאל לעצור, בעוד שהמשיב המשיך בדרכו במכונית. לשאלת השוטרים השיב מיכאל כי הוא ואביו דגו במקום. השוטרים דרשו ממנו לפתוח את דלתות המשאית, אולם הוא השיב כי אין באפשרותו לעשות כן מאחר והמפתחות אצל אביו. בינתיים שב המשיב על עקבותיו שכן תנאי הכביש לא אפשרו לו להמשיך בנסיעתו. השוטר מלצ'ב הורה למשיב לעצור וביקש ממנו להציג מסמכים מזהים. המשיב הציע לשוטר מלצ'ב שוחד של 200 דולר על מנת שיאפשר לו ולבנו להמשיך בדרכם. בשלב זה הבחינו השוטרים בדם על מושב המכונית ושאלו מה מקורו. המשיב חזר והציע לשוטרים שוחד והפעם בסכום של 1,000 דולר. בתגובה הוציאו השוטרים את המשיב מהמכונית, עצרו ואזקו אותו. במהלך המעצר נפל ארצה אקדחו של המשיב, שהיה על גופו. בדיקת האקדח העלתה כי נותרו בו ארבעה כדורים. לשאלת השוטרים את מי הרגו השניים, ענה המשיב "אחד משלנו" והצביע על הגופה במשאית. כמו כן ציין המשיב, כי לבנו אין קשר למעשה הרצח. בו במקום זימנו השוטרים צוות מז"פ, שראה את הגופה בתוך המשאית. בזירת האירוע נמצא תרמיל של כדור וכתם דם של הקורבן. המשיב ובנו נעצרו על ידי השוטרים ובדרכם לתחנת המשטרה הודה המשיב בביצוע הרצח. במשפטו - בניגוד לדברים שמסר לשוטרים בדרך לתחנת המשטרה - הכחיש המשיב את ההאשמות נגדו, וטען כי הרוצח הוא אדם בשם פלמן. בית המשפט דחה גרסה זו. הראיות עליהן התבססה הרשעתו של המשיב כאמור, בקשת ההסגרה היא למטרת ריצוי עונשו של המשיב שהורשע (בנוכחותו). לפיכך, אין צורך להיזקק בעתירה זו לראיות נגדו, ברם למען שלמות התמונה פרטה העותרת בעתירתה את הראיות שביססו את הרשעתו של המשיב. עדות השוטרים ניקולאי מלצ'ב ומרטין טודורוב בדבר המעקב אחר המכונית והמשאית, הצעות השוחד, הודאת המשיב בפניהם והאופן בן קשר את עצמו המשיב לאירוע; עדותיהם של אטנס גאורגיב ושל עדים אחרים; ממצאי החיפוש: האקדח שנמצא ונתפס היה בחזקתו של המשיב מבעוד מועד, ובחיפוש שבוצע בביתו, נמצא כדור בקליבר 5.45 מ"מ הזהה לכדורים שנמצאו במחסנית של האקדח אשר שימש ככלי הרצח; פרוטוקול חקירה וממצאי בדיקות הזיהוי הפלילי שבוצעו ברכב, אשר העלו כי כתמי דם השייכים לקורבן נמצאו בריפוד של המושב האחורי והמושב הקדמי שליד הנהג במכונית, בסמיכות למושב הקדמי שליד הנהג וביריעת פוליאתילן בתא המטען של המשאית. נתיחת הגופה אשר העלתה כי הקורבן נרצח כתוצאה משימוש באקדח עם כדור בעל קליבר של 5.45 מ"מ; מעבר לכך, בית המשפט נתן משקל ראייתי להתנהגותו של המשיב לאחר ביצוע הירי, ובין היתר, לעובדה כי הכניס את הגופה למשאית; הדרך בה עטף יחד עם בנו את הגופה; ניסיונו להימנע ממפגש עם השוטרים; והצעתו למתן שוחד לשוטרים על מנת למנוע חיפוש במכונית ולסכל את עבודתם. כל אלה, כך נקבע, מלמדים באופן חד משמעי, על ביצוע העבירה על-ידי המשיב וניסיון להסתירה. ההליכים נגד המשיב בבולגריה נגד המשיב הוגש ביום 30 במאי 2000 כתב אישום בבית המשפט המחוזי של בורגס. הדיונים נדחו מספר פעמים בשל אי התייצבות המשיב ואי מסירת הזמנה לדיון ליורש הקורבן בהתאם לחוק הבולגרי. ביום 10 ביוני 2004 התחדשו הדיונים בתיק, במהלכם העידו העדים ונשמעה גרסת המשיב (מכתב מרשויות בולגריה שהתקבל ביום 10.6.2012 והמפרט את השתלשלות המשפט צורף לעתירה כנספח "ה"). ההליכים נגד מיכאל בוטלו באופן חלקי ביום 4 באפריל 2000, טרם הגשת כתב האישום נגד המשיב. כאמור לעיל, ביום 24 בפברואר 2005 הרשיע בית המשפט המחוזי בעיר בורגס את המשיב בעבירות רצח והחזקת נשק, וגזר עליו עונש של 14 שנות מאסר (פסק הדין מיום 24 בפברואר 2005 צורף כנספח "ג-1" לבקשת ההסגרה). ביום 17 באוקטובר 2005 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין, וביום 25 בנובמבר 2005, בדיון שהתקיים בנוכחות המשיב, נדחה הערעור בבית המשפט לערעורים בעיר בורגס (פסק הדין בערעור צורף כנספח "ג-2" לבקשת ההסגרה). על פסק הדין האמור הוגש ערעור לבית המשפט העליון של בולגריה, ברם גם ערעור זה נדחה (פסק הדין של בית משפט העליון של בולגריה מיום 28 ביוני 2006 צורף כנספח "ג-3" לבקשת ההסגרה). הימלטות המשיב לישראל ביוני 2006 נמלט המשיב מבולגריה. עקב הימלטותו, הוצא נגדו צו חיפוש לאומי ביום 25 באוגוסט 2006. המשיב נכנס לישראל ביום 27 במאי 2007. ביום 30 באוקטובר 2008 שינה המשיב את שם משפחתו מפולונסקי לזליקמן. בשנת 2011, נודע לרשויות בולגריה כי המשיב אותר בישראל, וכאמור לעיל, בדצמבר 2011 התקבלה בקשת ההסגרה מבולגריה. העבירות המקבילות בחוק העונשין הישראלי: אילו ביצע המשיב בישראל את המעשים בגינם הורשע בבולגריה, ניתן היה להעמידו לדין בישראל בעבירות של: רצח - עבירה לפי סעיפים 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). נשיאת נשק בלא רשות - עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין. העבירות בהן הורשע המשיב הינן עבירות הסגרה לפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה ולפי סעיף 2(1) לאמנה. אזרחות ותושבות לפי נתוני משרד הפנים, המשיב נכנס לישראל ביום 27 במאי 2007, ונרשם כעולה. באותו יום ובעקבות רישומו, קיבל אזרחות ישראלית. בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, לא היה המשיב אזרח או תושב ישראל, ולפיכך אין הוא זכאי ליהנות מהסייג הקבוע בסעיף 1א(א)(2) לחוק ההסגרה. סיכום העתירה לסיכום, לטענת העותרת מתקיימות דרישות החוק לשם הסגרתו של המשיב לבולגריה, כנדרש לפי סעיף 9 לחוק ההסגרה: מבקשת ההסגרה עולה כי המשיב נתחייב בדין בעבירת הסגרה בבולגריה בגין עבירות רצח והחזקת כלי נשק ללא רישיון. התנאים הקבועים בסעיף 2א' לחוק ההסגרה מתקיימים. הסייגים הנמנים בסעיף 2ב' לחוק ההסגרה אינם מתקיימים. טענות המשיב אם כי המשיב אינו טוען שאין עליו לרצות את העונש שנגזר עליו, חמור ככל שיהיה, מעלה המשיב את הטענה שמצבו הבריאותי הירוד - ובהתחשב במיוחד בגילו המתקדם (הינו כעת בן 70) - מחייב כי ירצה את עונשו בישראל ולא יוסגר לריצוי עונש המאסר בבולגריה. לטענתו, הינו סובל מסוכרת ולחץ דם גבוה, המחייבים טיפולים שוטפים וקבועים, לרבות זריקות תכופות לטיפול בבעיות חמורות בעיניים שנגרמו לו עקב מחלת הסוכרת, ולאור העובדה כי המדובר בהסגרה ראשונה מישראל לבולגריה, אין למדינת ישראל כל ניסיון באשר לתנאים של אסירים במערכת בתי הסוהר בבולגריה, בכלל, ובאשר לרמת הטיפול הרפואי המוענק לאסירים בבולגריה, בפרט. כמו כן טוען המשיב כי עצם הטיסה מישראל לבולגריה עלולה להעמיד אותו בסכנה ממשית לאור לחץ הדם הגבוה ממנו הוא סובל. במענה לטענות אלו, פירטה ב"כ העותרת את המגעים הרבים שקיימה עם מקביליה בבולגריה כדי לבדוק לעומק את רמת השירותים הרפואיים שתעמיד בולגריה לרשותו של המשיב למקרה שיוסגר אליה, בהתחשב במיוחד במחלות הספציפיות מהן הוא סובל. לדבריה, קיבלה מענה מפורט לפניותיה, ואף הגישה העתק של התגובות בכתב שהועברו לידיה בעניין האמור, מהן עולה כי שירותי בתי הסוהר בבולגריה ערוכים למתן מענה הולם לצרכיו הרפואיים המיוחדים של המשיב, וכי כך אף מתבקש ומתחייב מעצם העובדה כי בולגריה נמנית בין חברי הקהילה האירופית, והיא קשורה עם מדינות אירופה באמנת הסגרה לפיה בוצעה מספר רב של הסגרות לבולגריה משך שנים רבות, והמשך יחסי הגומלין שבין בולגריה לבין יתר מדינות הקהילה האירופית לא היה אפשרי אילולא הייתה עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים המתבקשים. כמו כן ציינה ב"כ העותרת בטיעוניה לפניי כי בידיה מכתב של ד"ר אייל בן בסט, רופא מטעם שירות בתי הסוהר בישראל, אשר התבקש להתייחס לטענת המשיב כאילו שמצבו הרפואי מונע ממנו מלטוס מישראל לבולגריה. במכתבו האמור של ד"ר בן בסט, אשר הוגש לבית המשפט, צוין כי "למתח הנפשי שמצוי בו עקב מאסרו יש השפעה משמעותית על העלייה בלחץ הדם", ברם, "עם זאת, אין במצבו הרפואי מניעה לטיסה"; כך שאין בטענתו האמורה של המשיב כל ממש. ב"כ המשיב העלה גם את הבקשה, שאף אם יוכרז על המשיב כבר הסגרה לבולגריה, תישקל האפשרות כי יינתן למשיב לרצות את עונשו בישראל. אומנם, מאחר שהמשיב לא היה בעל אזרחות ישראלית בעת ביצוע העבירות אשר בגינן מבוקשת הסגרתו, אין לו זכות על פי חוק ההסגרה לדרוש כי ירצה את עונשו בישראל. עם זאת, בהתחשב במצבו הבריאותי כפי שפורט לעיל, טוען ב"כ המשיב כי העילה למניעת הסגרתו של אדם לפי סעיף 2ב(א)(8) לחוק, היינו, באותם מקרים בהם "היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור או באינטרס חיוני של מדינת ישראל", מעניק לבית המשפט את שיקול הדעת לקבוע כי הסגרתו לנֵֵֵכר במצב הבריאותי הירוד בו הוא נמצא אכן יהיה מנוגד לתקנת הציבור, ועל כן, בכך ניתן יהיה למצוא בסיס משפטי לבקשתו של המשיב כי ירַצה את עונשו בישראל. דא עקא, בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי בעתירות הסגרה לא יידרש בית המשפט לעילת הפגיעה בתקנת הציבור כעניין שבשגרה, והשימוש בה כמחסום להליכי ההסגרה לא ייעשה אלא במשורה (ראו, לדוגמא, ע"פ 7569/00 יגורייב נ' מדינת ישראל (23.5.02)), ועל הטוען לקיומו של הסייג של תקנת הציבור רובץ נטל כבד ומשמעותי, המחייב כי יציג נתונים בדוקים, יוצאי דופן וכבדי משקל, אשר לפיהם ניתן יהיה להסיק כי ההסגרה המבוקשת, בנסיבות המקרה, יהיו בגדר של מעשה בלתי צודק בעליל או תעלה לכדי מעשה של התעמרות קשה במבוקש. לאור המסקנות המתבקשות מתגובותיה של בולגריה הנוגעות לטיפול הרפואי לו יזכה המשיב לאחר הסגרתו, ולאור הצהרת ב"כ העותרת כי אף לאחר הסגרת המשיב תעקוב המדינה אחר מצבו והטיפול שיקבל, באמצעות הקונסול הישראלי במקום, שוב אין למצוא בסוגיה זו פתח להיענות לבקשתו של המשיב כי יינתן לו לרצות את עונשו בישראל וכי עתירת המדינה להסגרתו תידחה. אומנם, ברוב הגינותה הוסיפה העותרת כי בבולגריה קיימת פרוצדורה, כפי שהיא קיימת במדינות רבות אחרות, לפיה ניתן יהיה למשיב, לאחר הסגרתו, להגיש בקשה לרשויות בבולגריה כי יותר לו לחזור לארץ ולרַצות את יתרת עונשו בבתי הסוהר שבישראל; כך שקיימת אפשרות של ממש כי בכך ניתן יהיה לאיין את דאגותיו של המשיב באשר להשפעת המאסר בנֵכר על מצבו הבריאותי. ברם, אין כל דרך להפעיל את אותה פרוצדורה עד שיוסגר בפועל לידי הרשויות בבולגריה, ורק לאחר מכן ניתן יהיה להגיש בקשה כזו. אשר על כן, בקשת העותרת מתקבלת ואני מכריז בזה על המשיב כבר-הסגרה למדינת בולגריה כמבוקש. מעצרמשפט פליליהסגרהאמנה בינלאומית