הוכחת סוד מסחרי: "סוד מסחרי" מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כ - "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות, קובע איסור כללי על גזילת סודות מסחריים, וסעיף 6(ב)(2) לחוק זה עוסק במקרה פרטי של שימוש בסוד מסחרי, ללא הסכמת בעליו, תוך הפרת חובת אמון המוטלת על המשתמש, כלפי בעל הסוד. המונח סוד מסחרי עוסק במידע חסוי, המעניק יתרון עסקי, תחרותי למחזיק בו. לצורך הוכחת הטענה שמדובר בסוד מסחרי, נדרש התובע "לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד'", וגם להוכיח את התקיימותם של התנאים בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות (ראו: ע"א 10545/09 בטאן ואח' נ'INC 1988 INTEGRA MICROSYSTEMS (1.3.2012)). ברע"א 6724/09 כלל בריאות חב' לביטוח בע"מ נ' שילד סוכנות לביטוח חיים (4.1.2010) קבע כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס, כי: "ככל שדברים אמורים בעילה של גזל סוד מסחרי היה על בית המשפט לקבוע לגבי כל אחד מפריטי המידע האם הוא מהווה... סוד מסחרי של המשיבה, והאם יש לאסור על המבקשת להשתמש בו. לא היה מקום להטלת איסור עיסוק גורף, על בסיס הנחת מוצא לפיה ככל הנראה תשתמש המבקשת בסודות מסחריים המצויים ברשותה". יצויין, כי הסודיות הינה יחסית ומשתנה לפי הנסיבות, וכך גם ההגנה עליה. היינו, לא ניתן לקבוע כללים נוקשים לגבי השאלה מהו סוד ומתי הסוד חל, שכן כל מקרה ונסיבותיו (ראו: פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשית שוקולד וסוכריות בע"מ, קפה-קו בע"מ נ' יעקב סרנגה, מרדכי כהן, מ.ג.י. שותפות בלתי רשומה פ"ד מט (5), 796 (1996)). כמו כן, מידע הוא סוד מסחרי רק אם נדרש מאמץ מיוחד להשיגו (ראו: ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421 (1997); ע"א 9046/96 פרידה בן ברוך נ' תנובה-מרכז שיתופי לשיווק, פ"ד נד(1) 625 (2000). כך למשל, רשימת משקיעים או רשימת ספקים אינה זוכה, כשלעצמה, באופן מיידי, להגנה. רשימה זו תהווה סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, וכן באותם מקרים בהם יוכח שקיים ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן" (ראו: מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 427 (2002), (להלן: "דויטש")). גם ברשימת לקוחות, נדרש שתתקיימנה תכונות בסיסיות של סוד מסחרי, שכן "סודיותו של המידע הנתון היא, כמובן, הציר המרכזי שסביבו נעים דיני הסודיות המסחרית" (דויטש, עמ' 447). זאת ועוד, לשם הוכחת עוולה של גזל סוד מסחרי, על התובע להוכיח כי נקט באמצעים סבירים לשמירת סודיותו של הסוד הנטען. דויטש, מדגיש, בעניין זה, כי: "שאלת נקיטתם של אמצעי הגנה הולמים היא בעלת חשיבות גם ברמה האובייקטיבית, לצורך הכרעה בקיום הדרישה לכך שהמידע לא יהיה ניתן לגישה בנקל, וכדין, על ידי צדדים שלישיים" (עמ' 511-512). סודיותסוד מסחריעוולה