טוען העורר כנגד ירידה באיכות החיים ובמקביל בערך המקרקעין כתוצאה מהתקרבות זו, המותירה בין הבתים כיום, עפ"י מפת המדידה שצורפה לבקשה כ-10 מ' ולאחר ההקלות המבוקשות כ-8 מ'. יש לציין כי הבליטה לקו הבנין מבוקשת בחלק מהדופן הצפונית של המגרש בלבד, חלק המגיע כדי 1/3 מאורכה. לא מכבר ניתנה החלטתנו בענין ערר 52/13 שם קבענו כדלקמן: "עסקינן בחיזוק מבנה עפ"י תמ"א 38 ו-רצ/106/1 וכן רצ/מק/2/106/1. עקרונית ועדת הערר ומוסדות התכנון בוחנים בחיוב, בקשות לחיזוק מבנים ותוספת כפי שכבר קבענו בערר 43+9/10: "ככלל, כפי שהבהרנו לא אחת, רואה וועדת הערר בחיוב רב יוזמות לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38. בקשות אלה, מגשימות בראש ובראשונה את מטרת העל של תכנית זו ומקדמות את הערכות הציבור הרשויות והמדינה במדרג המוכנות לקראת רעידות אדמה אשר עתידות להתרחש באזורנו. תחזית זו היא העומדת בבסיס החלטות הממשלה ומוסדות התכנון כולם בקדמם התמ"א האמורה. אין המדובר בסיסמה בלבד כי אם בסיכון ממשי בפניו עומד הציבור בארץ. כפועל יוצא מהשגת מטרת על זו (או אם תמצי השפעת הלוואי שלה) זוכה בראייתנו הציבור גם בהתחדשות פני אותם בתים ומקום בו ניזומות מספר בקשות בסביבה קרובה (כבענייננו) לאלמנט ההתחדשות משקל משמעותי ומיטיב סה"כ עם הסביבה. גם במקרה דנן בו מדובר ברחוב מעורב מבחינת גובה הבניה, אשר נבנה זה מכבר וזקוק לחיזוק פשוטו כמשמעו, לא מצאנו כי יש במוצע בבקשות כשלעצמן כדי לפגוע באנטרס של שוכניו ועל כל פנים לא מעבר לצפי הטבעי שאמור לקחת דייר/תושב סביר המתגורר בעיר מה עוד כי באותו רחוב הודגמו כמפורט לעיל מבנים אחרים בגובה זה." ובערר 142/08: "עוד הובהר כי התכנית כוללת החיזוק הנדרש על פי תמ"א 38 ופתרון חניה לכל הדירות בבניין , קיימות כמבוקשות ( וזאת בשונה מהדרישות עפ"י תמ"א 38 למציאת פתרון חניה לדירות החדשות בלבד). בהתחשב בכל האמור ובחשיבות שרואה ועדת הערר לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38, כמו גם במצבו העכשווי של המבנה שהוצג לנו בתמונות, והעובדה כי על פי דין קיימת שארית משמעותית של זכויות בניה אנו רואים לנכון לאשר החלטת הועדה המקומית. איננו סבורים כי יש בשיפוץ ובתוספת המבוקשת כדי להוריד ערכם של בניינים סמוכים, בסופם של דברים עם סיומו של השיפוץ ייתכן ויביא רוח חדשה ותנופה תכנונית גם ליתר השכונה דבר שיביא דווקא לעליית ערך הבתים בה. מכל מקום טענה זו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין." ובעניין 30+42/10: "בבסיסה של תמ"א 38 ובראשון לציון גם תכנית רצ/1/ 106 רציונל של עידוד ביצוע חיזוק מבנים על ידי תוספות בניה, כמפורט בסעיף 2 לדברי ההסבר לתכנית: "... הוראות התמ"א קובעות את המסגרת הסטטוטורית שתאפשר מתן היתרי בניה מכוחה, וכן מציעה תמריצים שיעודדו את החיזוק ויאפשרו אותו מבחינה כלכלית. זאת תוך שמירה על איזון בין הצורך לחיזוק ומימונו ובין שיקולים עירוניים רחבים אחרים" כן ראה בסעיף 5 לדברי ההסבר, שם נקבע כדלקמן: "... במסגרת התמריצים לביצוע החיזוק, מציעה התמ"א תוספות בניה למבני מגורים קיימים (סעיף 11) ולמבנים שאינם מיועדים למגורים (סעיף 14). למבני מגורים מציעה התמ"א שני סוגים של תוספות: תוספת יחידות דיור למבנה (כמפורט בסעיף 11.1) והרחבת יחידות הדיור הקיימות במבנה (כמפורט בסעיף 11.2). במבנים שאינם מיועדים למגורים מציעה התמ"א תוספת בשטח בניה של קומה טיפוסית. בכך מאפשרת התמ"א להתגבר על מיצוי זכויות הבניה ומהווה תמריץ לחיזוק מבנים" למותר לציין כי היוזמה המקורית לחיזוק מבנים על פי תמ"א 38 לא צלחה באופן נרחב וזאת בין היתר, כנראה, בשל היעדר תמריצים מספקים ולאור האמור תוקנה התמ"א לאחרונה בשינוי מס' 2 אשר מאפשר ניצול הזכויות המוגברות על פיה גם בבניית בניין חדש, חלף בניין ישן אשר חיזוקו נדרש על פי תנאיה, וכן הותרה תוספת כפולה של זכויות הן בקומה המפולשת והן בקומה הנוספת על פי התמ"א (דבר שהיה חלופי על פי נוסחה המקורי של התמ"א). גם יוזמה זו משודרגת מקומית ונשקל שדרוגה ברמה הארצית באופן שתיווספנה זכויות רבות יותר על מנת להפוך את החיזוק והפרויקטים הנגזרים ממנו כלכליים יותר. במצב דברים זה טענותיהם של העוררים לפיהם עניינה של הועדה המקומית בחיזוק המבנה ותו לא ועליה להימנע מאישור יחידות דיור נוספות, הינן בבחינת מס שפתיים בלבד שלא לומר אנכרוניסטיות. ברי כי על מנת לחזק מבנים יש לגרום לכך שאותו חיזוק יהא כלכלי ואותה כלכליות נעוצה בראש ובראשונה בתוספת זכויות בניה. יחד עם זאת חזרנו והבהרנו כדלקמן: "...לצד הוראות אלה קובעת התמ"א מערכת של שיקול דעת במגוון של תחומים לרשות המקומית ולא מחייבת קבלת כל בקשה לחיזוק מבנים באופן אוטומטי. כך, נקבע בפרק ג' שיקול דעת למוסד התכנון בשמירת זכותו לסרב ליתן היתר ו/או לאשר תכנית מפורטת בשל תנאים ייחודיים ו/או לקבוע אי החלה של התכנית בתחום חלקים ממרחב התכנון המקורי ועוד. התמ"א מקדמת האינטרס הציבורי החשוב של חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, תוך קביעת מנגנון מאזן של תמריצים לצורך ביצוע החיזוק "במחיר" של תוספת זכויות, על כל השלכותיה." (ר' ערר 345/10 נעמה וניר זהבי נ' הוועדה המקומית הוד השרון ואח'). הועדה המקומית ראשון לציון אף השכילה והבהירה הזכויות הקבועות בתמ"א 38 עם מסגרת תוכנית מתאר עפ"י סעיף 23 לתמ"א כי תוכנית רצ/1/106 על תיקוניה וביניהם תיקון רצ/מק/2/106/1. אותה תוכנית מאפשרת לבנות גזוזטראות מעבר לקו הבנין האחורי, ובתנאי שהמרחק לגבול המגרש לא יפחת מ-2 מ'. ולענייננו המרחק לגבול המגרש מגיע כדי 3 מ', דבר התואם הן את רצ/1/106 והן את רצ/מק/2/106/1. גם לגופא של נורמה, איננו סבורים כי מרחק של 8 מ' היום, או פוטנציאל של 5 מ' בין מרפסות הינו מרחק שאינו סביר וזאת באספקלריית שיפוץ וחיזוק מבנים באזורים מובנים מפני רעידות אדמה. לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שכבר קבע כי : "אף תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה בה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות גידול ושינויים. אל השכונה באים לגור תושבים חדשים ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר." עת"מ 134/01 הרב שיק נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי. כפי שהבהרנו בכל ההחלטות האמורות, דומני כי "המחיר" המשולם לצורך השגת המטרה של חיזוק המבנה, הינו מחיר נכון וסביר. יחד עם זאת, ראינו לנכון להעיר לועדה המקומית, כי אנו סבורים כי מקום בו ניתן להוסיף ממ"דים לכל הדירות, יש לבחון בחיוב האפשרות לעשות זאת, גם אם אותם ממ"דים יבנו "על חשבון" חניות והכל בכפוף לכל דין." ואמנם, בענייננו אנו רואים כי הועדה המקומית והיזם אכן עמדו על תוספת ממ"ד לכל דירה. לפיכך ובהתאם למוסבר ולמפורט לעיל, איננו מוצאים ממש בטענות העורר. יש לציין כי במידה ובית העורר יבקש לקדם תוכנית דומה, יש לאפשר זאת גם מתוך הנחה כי המרחק בין הבניינים יעלה כדי כ-6 מ'. אשר על כן ולאור כל האמור, הערר נדחה. מקרקעין