סיכום חלוקת שטח החצר לא נרשם בטאבו. אין בכוונת הועדה המקומית להביע עמדתה במחלוקת הקניינית של הצדדים ולפרשנותם את אופן חלוקת שטחי החצר. הועדה בחנה את הבקשה מבחינה תכנונית. לעניין השביל הרי שהבקשה מתירה בעבר להולכי רגל בשביל ברוחב של 1.1 מ' ולא כפי שנכתב, אשר מאפשר שימוש סביר לכולי עלמא. לעניין מספר הפתחים - הרי שאין מניעה לאשרם בהתחשב בפונקציונאליות שלהם. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה בהרחבה את טענות הצדדים. בפתח הדברים נציין כי העוררים ביקשו למחות על כך שהדיון לא נדחה על מנת לאפשר לב"כ להגיע. במסגרת זו הוסבר לעוררים כי בשעתו הגישה הועדה המקומית בקשה לדחיית מועד הדיון אשר סורבה בהתחשב בהתנגדות מבקשי ההיתר והוצא לצדדים להקדימו או לשנות את שעת הדיון. בין לבין אותו דיון אשר בשלו לא יכול היה ב"כ הועדה המקומית בוטל. רק ב - 29/9/13 הגישו העוררים בקשה לשינוי מועד הדיון, כאשר דובר שם על דחייה או הקדמה ובמסגרת זו הוצעו מועדים אפשריים. מזכירות הועדה שוחחה עם מזכירת עו"ד דותן אשר היה אמור לתאם מועדים עם המשיבים ולהגיש בקשה חדשה בהסכמה להקדמת הדיון, בקשה כזאת לא הוגשה עד מועד קיומו של הדיון. לפנים משורת הדין ראינו לאפשר לב"כ העוררים זכות תגובה נוספת לגופם של דברים לאחר שיעיין בפרוטוקול הדיון, וזאת בתוך 14 יום ממועד מתן ההחלטה. העוררים הגישו תגובה נוספת על ידי ב"כ וטענו כדלקמן: לעניין פסק הדין בין בעלי המקרקעין - הרי על רשויות התכנון לכבדו, הוא עוסק גם בענייני הבניה במקרקעין, והרשות התכנונית מתוך כבוד לפסק הדין לא יכולה להתעלם מכך. פסק הדין קובע כי על המשיבים לאטום את הדלת האחורית שנפתחה על ידם וכי לא יהיה פתח של דירה לכיוון האחורי, ולפיכך הועדה המקומית לא יכולה לאשר פתח לכיוון זה. לעניין שביל הגישה האחורי נטען כי השביל נופל ממטר ומבקשים החלטה פוזיטיבית לפיה השביל לא יפול מ - 1.1 מטר לפחות. לעניין הביוב - התבקשה ועדת הערר לקבוע כי תכנית הביוב מהווה חלק מההיתר, וככל שתהיה לעוררים התנגדות הם יוכלו לשוב ולערור לועדה לאחר אישורה של התכנית, וכך אף לעניין תכנית הניקוז והפיתוח. בתגובה הגיבה הועדה המקומית, ביום 5/12/13 והוסיפה כי למיטב ידיעתה קבוע דיון בפני המפקחת על מנת ללבן את הסכם החזקה והשימוש בין הצדדים, וכי במסגרת אותו דיון תוכרע הפרשנות ואין למוסדות התכנון להתערב בנושא זה. לעניין שביל הגישה אחורי - נטען כי הרוחב של 70 ס"מ אינו רלוונטי אליו וכי קיים מעבר של 1.1 מטר. כי בנוגע לשביל הגישה האחורי הנוסף הרי ש"לפתח חטאת רובץ" מצד העוררים שכן קיימים בחלק זה של החצר מחסנים ללא היתר, ומדרגות בסטייה מהיתר של העוררים. לעניין תכניות הביוב והניקוז - הועדה המקומית קיימה פגישה אצל מהנדס העיר עם המשיבים על מנת לבחון את היבטי הניקוז והביוב ובסופה הם אישרו את פתרון הניקוז מטעמם על חשבון מבקשי ההיתר. בריכת הביוב אינן יכולות לעבור בתוך שטח החניה של העוררים אלא רק תחת המעבר המשותף. הועדה המקומית תעמוד על כך כי המשיבים יחזירו המצב לקדמותו בטרם יינתן ההיתר. המשיבים טענו כי על פי פסק הדין לא תתאפשר כניסה לנכס שבבעלותם מצידו הצפוני של הבניין, הדלת האמורה אינה משמשת לכניסה או ליציאה לנכס ועל כן אין לעוררים זכות לדרוש להורות על מניעת מתן היתר לפתח זה. לעניין שביל הגישה האחורי - לפי התכנית שהוגשה לועדה המקומית נותר שביל של 80 ס"מ למעבר הולכי רגל הממוקם בין מדרגות העוררים לבין הבניה המבוקשת של המשיבים. בבקשת העוררים שהוגשה בזמנו ציינו העוררים כי הבניה של המשיבים תהייה צמודה לאותן מדרגות. ביצוע עבודות הבניה של המדרגות נעשה שלא על פיה נחיות ההיתר, כך שהמדרגות שנבנו אינן מאפשרות מעבר מתחתיהם לחלק בחזקת העוררים, ולפיכך הסכימו המשיבים שלא לבנות בצמוד למדרגות אלא להשאיר 80 ס"מ מעבר. לעניין הביוב והניקוז - מדובר בתכניו שתוכננו על פי דרישות החוק, והמשיבים לא התבקשו עד כה להציג לעוררים או ב"כ את אותה תכנית. יחד עם זאת התכניות הוצגו לגורמים המקצועיים בעירייה והועברו לתגובת המשיבים על ידי אותם גורמים. לגופם של דברים, איננו סבורים כי הבקשה סותרת מניה וביה את ההסכם שהוצג בשעתו בפני המפקחת על המקרקעין. על פי ההסדר חליפיהם של המשיבים היום היו אמורים להסיר את התנגדותם לבקשת העוררים להקמת מרפסות ומדרגות והתחייבו לפעול מעתה על פי היתרים כדין. על פי המפה שצורפה להסכם הרי שלעוררים קיימת סככת חניה בחלק הדרום מזרחי של המגרש, שביל מעבר בין סככת החניה לבין המחסן המצוי בקצהו הצפון מזרחי של המגרש , (בבעלות המשיבים), יהיה ברוחב מטר, שטח זה אמור להיות בשימוש שני הצדדים. ההסכם קובע כי כל צד יהיה זכאי לנצל את זכותו לבנות מעל ומתחת לשטח שנבנה בכפוף לחלוקה מחדש של שטח הקרקע הפנוי, לאחר הבניה לשימוש הצדדים בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף. לכאורה בהתאמה הוגשה הבקשה אשר כוללת שביל הולכי רגל בחלק המזרחי של החלקה (מהפינה הצפונית לפינה הדרומית) כאמור ברוחב של 1.1 מטר, הרחבה של מרפסת רצופת מעקה (וחסרת פתח החוצה) בניגוד להבנת העוררים בחלק הצפוני של היחידה, תוספת בניה בחלק בו לא קיימת מחלוקת. המעבר של 80 ס"מ נוגע לחלק הצפוני דווקא בין מדרגות השכן הקיים לבין הבניה המבוקשת. מדובר בחלק שאינו משמש למעבר מבחינה פונקציונאלית אם כי המעבר בו אפשרי ואיננו רואים בעניין זה כל סתירה להסכם או לפסק הדין, לא כל שכן צורך תכנוני להרחיב את אותו מעבר על חשבון זכויות בניה מוקנות. לא זו אף זו ההסכם קובע מנגנון לחישוב השטחים מחדש לאחר ההרחבות. בהקשר זה יש להזכיר כי העוררים הרחיבו את דירתם. אשר למספר הפתחים - הרי שהכניסה המקורית נמצאת בחלק הדרומי של הבניין (וכך אף נותר המצב בבקשה), המרפסת בחלק הצפוני כאמור מוצעת ללא יציאה נוספת, יציאה נוספת מתבקשת מחדר ההורים מזרחה על מנת להגיע למחסן המצוי בחלק הצפון מזרחי של החלקה. מאחר ואין פתח לכיוון הצפוני אזי איננו רואים בפתח המבוקש מזרחה חריג, מה עוד שקיימת לו סיבה פונקציונאלית כמוסבר לעיל, ולמיטב הבנתנו הוא אינו עומד בניגוד להסכם שקיבל תוקף של פסק דין אצל המפקחת אשר עסק בפתח האחורי (הצפוני), בענייננו כאמור מתוכננת שם מרפסת מתוחמת ללא אפשרות יציאה. אשר לנושא הביוב והניקוז הרי שהועדה קבעה בהחלטתה "לעניין הטענה כי הבניה המבוקשת הינה על קו הביוב על מבקש ההיתר להגיש תכנית סניטרית לאישור הועדה..." כפי שנכתב עוד בטיוטת החלטה זו, אנו סבורים כי נוכח השקיפות הרצויה יש להעביר העתק התכנית לתגובת המשיבים 3 ו - 4 ולעוררים ולאחר מכן תחליט הועדה המקומית אם לאשרה אם לאו, וכך אמנם למדנו מתגובות הצדדים נעשה, ולפיכך איננו רואים צורך בהתערבות נוספת שלנו בהיבט זה. אשר על כן ולאור כל האמור, ובכפוף להסתייגותנו לעניין תכניות הביוב והניקוז והטיפול בהן הערר נדחה. חוזהרכוש משותףהסכם פשרה