היתר לסככה לגידול חולבות וגדר במקרקעין תמצית טענות העוררים מדובר במשק בישוב כפר ידידיה בו מבוקשת רפת חדשה באזור המגורים. העוררים הינם שכנים לאותו משק מתנגדים למבוקש, לדבריהם הרפת תהווה מטרד תברואתי, הן במישור הריח והן במישור הרעש, כבר היום פועל שם מרכז מזון הפועל 24 שעות 7 ימים בשבוע. ההחלטה מנוגדת לרפורמה הארצית במשק החלב להעביר את הרפתות מחוץ למושבים, הרפת אמורה להיות רובוטית, דבר שיהווה מטרד בכל שעות היממה כולל בשבתות. במהלך הדיון בפנינו טענו העוררים באמצעות ב"כ כי בהתאם להלכה שנקבעה בעמ"מ 6555/11 לייכט נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון (להלן: "הלכת לייכט") הרי שבלי לקבוע מסמרות לעניין הפרוט הקיים או שאינו קיים בתכנית עח/200 החלה במקרקעין, עפ"י המש"מ המקביל בהם מש"מ 111, יש צורך בתכנית מפורטת חדשה לצורך התרת הבנייה, וזאת בהתאם להלכה שנפסקה בעניין עעמ 6555/11 ‏ ‏ אדם טבע ודין נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן - "עניין לייכט"). העוררים טענו כי סעיף הביצוע במש"מ 111 מפנה לתוכנית עח/200 או לתוכנית אחרת, בדיקה של תוכנית עח/200 מעלה כי המבנה המבוקש אינו נכנס בשימושים המותרים באזור מגורים שכן גם תוכנית עח/200 דורשת תכנון מפורט. מעבר לדרישה בגוף התוכנית לתכנון מפורט נטען כי עח/200 אינה תוכנית מפורטת שכן מדובר בתוכנית של כל המועצה האזורית עמק חפר, אין בה מספיק הוראות לעניין תכנון ובינוי של רפת. לחילופין נטען כי סעיף 44 לעח/200 מאפשר שיקול דעת לוועדה המקומית ובמסגרת זו עליה לתת את דעתה למטרדים הסביבתיים ומאחר והועדה התעלמה משיקולים תחבורתיים וההיתר יוצר סכנה להולכי רגל ולתנועת כלי רכב, ניתן לבחון את שיקול דעתה במסגרת ערר. במסגרת זו נטען כי המרחק מהרפת אל בית המגורים בחלקה מס' 10 יהיה כ- 23 מ' והמרחק אל בית המגורים בחלקה 12 יהיה כ- 19 מ'. שתי החלקות אינן פעילות המשקים חקלאיים. הרפת מתוכננת כרפת מקורה על פי דרישות איכות הסביבה, אולם כתוצאה מכך ריצפת הרפת לא תקבל קרינת שמש ישירה, הזבל המצוי על הרצפה נשאר רטוב והתוצאה היא יצירת מפגע ריחות קשה. עוד נטען כי בשעות היום ובעת משב רוח מערבית הרוח תישא את הריחות לבתים הנמצאים ממזרח לרפת. עוד נטען כי בור הביוב שאליו יפונו הנוזלים ממכון החליבה וחלק מהזבל הנוצר ברפת מהווה מקור לריחות קשים, יש לפנותו בתדירות גבוהה. בהמשך נטען כי המגמה במושבים ובקיבוצים היא להוציא את בתי הגידול מאזורי המגורים אל מחוץ לשטח "המחנה" ובניית הרפת במקום המוצע מנוגדת לפעילות שמתבצעת כיום ברוב המושבים והקיבוצים. הרפת שהתבקשה על ידי מר מלצר הוצאה בעבר לשטחים פתוחים והשבתה לאזור המגורים מהווה נסיגה מהמגמה המודרנית, תוך יצירת מטרד ריחות קשים ומעופפים לשכנים. טענות אלה נתמכו בחוות דעת מומחית ד"ר רבקה קולטון שפירא. תמצית עמדת המשיבים דין הערר להימחק על הסף מחמת חוסר סמכות של ועדת הערר לדון בערר, שכן מדובר בבקשה תואמת תכניות הן עח/200 והן מש"מ 111. עפ"י ההלכה שנקבעה בעעמ 317/10 שפר נגד הוועדה המקומית רמת השרון, מקום בו המתנגד למתן היתר לא מעלה טענה של סטייה מתוכנית, אזי רואים את היתר הבנייה כהיתר שניתן במסלול הירוק ותגובתו של המתנגד אינה בוועדת הערר. לחילופין דין הערר להידחות לגופו של עניין, שכן העוררים מנועים מלהגיש ערר. החלטת המשיבה ניתנה בעקבות הליך גישור אותו הציעה המשיבה לצדדים, הליך שנעשה בידיעת העוררים ובהסכמתם ובמסגרתו הוצעו חלופות שונות וביניהן חלופה של העתקת הרפת לאזור אחר בכפר. לאחר שבחן את החלופות ועלויותיהן הודיע המשיב 2, ועד אגודת כפר ידידיה על הסכמתו להקים את רפת החולבות בשטח המשק. העוררים מנועים מלהעלות טענות על פעילות הרפת הקיימת שכן זו הייתה קיימת קודם לקבלת הזכויות על ידי העוררים. לא זו אף זו העוררים עצמם הפעילו במשך שנים רבות פעילות חקלאית של גידולי בעלי חיים בחלקות א' של משקיהם: רפת ולול הודים. העורר מנסה מזה 10 שנים לקדם רפת חדשה עפ"י הרפורמה ועל אף הרפתות בשטחים החקלאיים של המושב מתוך מטרה להוציא את הרפת הקיימת מחלקה א' אולם הוועדה המקומית וועד המושב התנגדו להעתקת הרפת לחלקה ב'. הוועדה המקומית דרשה כי תוכן תוכנית בינוי כוללת לכל השטחים החקלאיים במערב המושב, התוכנית לא הוכנה עד היום וועד המושב טען כי סמוך לשטח חלקה ב' עתידה להיות ההרחבה העתידית של המושב. נוכח האמור הוגשו לוועדת הערר בשעתו שלושה עררים שנדחו בנוגע לאפשרות להקים רפת בחלקה ב'. כתוצאה מהאמור הפסיד המשיב חלק מהמענקים הממשלתיים שניתנו במסגרת הרפורמה ברפתות ועלויות המשך השדרוג מוטלות עליו בלבד. העורר 5 היה חבר בוועדת הביקורת של וועד המושב ולא עשה דבר על מנת לשנות את עמדת האגודה לאפשר למשיב להזיז את הרפת לחלקה ב', לכן הוא היום מנוע מלטעון כנגד השארת הרפת במקומה. לעניין המטרדים, מדובר ברפת קיימת ופעילה ובשדרוגה יש רק להיטיב את המצב מבחינת איכות הסביבה ומתן פתרונות הולמים למטרדים סביבתיים. המשרד להגנת הסביבה אישר את התוכנית וקבע כי היא עומדת בדרישות סביבתיות. מרכז המזון הקיים במשק שנים רבות פועל לכל היותר שעה וחצי ביום, הרעשים מהרפת הינם סבירים ומקובלים. רובוט החליבה הינו פתרון חדשני ושקט לעומת תהליך החליבה הקיים, הוא אינו מייצר מטרד רעש בניגוד למכון חליבה רגיל. תמוה כי העוררים שהפעילו פעילות חקלאית ענפה במשקיהן, מעלים טענות לגבי הרס הכפר ובכיה לדורות כתוצאה מחידוש רפת קיימת. עוד נטען לעניין נושא לייכט כי הדברים שונים בעניינינו שכן מש'מ 111 מהווה תוכנית מפורטת, כך נהגה הוועדה כל השנים לגבי כל ההיתרים שיצאו לרבות היתרי העוררים עצמם. תמצית הוועדה המקומית מדובר בשדרוג רפת הקיימת בהיתר אשר התבקשה לראשונה ב- 2008 והובאה לדיון שוב נוכח העדר השלמת דרישות עיקריות. בשעתו התנגדו העוררים לרפת. הוועדה הפנתה את הצדדים להליך גישור ובסופו התקבל מכתב מיו"ר הנהלת כפר ידידיה כי למעשה הוועד מסיר את התנגדותו ומאשר את המוצע בכפוף להשלמת דרישות איכות הסביבה ומשרד החקלאות. השטח הוגדר כנחלה חקלאית עפ"י עח-200 ומש"מ 111 ומיועד עבור בתי מגורים, למשק חקלאי ומבני משק חקלאי כמפורט בהוראות עח- 200 בשנת 1990 הוצע היתר עבור הרפת שפעילה עד היום. למשפחת מלצר קיימות כמו למתנגדים זכויות בקרקע אשר מקנות להם אפשרות לקיומה של פעילות חקלאית על פי תוכנית שבתוקף ולא ניתן לשלול זכויות אלה בשל אי נוחות גרידא. הוועדה התנתה את קבלת ההיתר בקבלת אישורים מגורמים מוסמכים נוספים כגון משרד החקלאות, משרד הבריאות, משרד להגנת הסביבה ועוד. על פי עח-200 כפר ידידיה הינו אזור חקלאי מיוחד המטופל בפרק ה' לאותה תוכנית. סעיף 23 מאפשר הן בתי מגורים למשק חקלאי והן מבני משק חקלאי, מבני עזר ובנייני שירותים באותו אזור. סעיף 26 מטפל בשטח הבנייה למגורים במשק חקלאי וקובע כי הוא לא יהווה מגרש בפני עצמו ונותן הוראות מפורטות. טבלת האזורים מציינת קווי בניין ומרחקים ממבני עזר וממבני משק. סעיף 31 לתוכנית מטפל בהקמת מבנים המיועדים לכלל הישוב ובכללם מבני משק, בנייני ציבור על פי תוכנית בינוי שתאושר על ידי הוועדה המקומית. מש"מ 111 שמאוחרת לעח-200 מייעדת את החלקה כאזור מגורים ונחלה חלקה א' וזו מהווה תוכנית מפורטת אשר מראה את הייעודים. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר ארוכות ואף יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. במסגרת זו נמצא כי מדובר בחלקה המצויה בלב חלקות א', בחלקות הגובלות (של העוררים) רפת ולול נטושים, רפת העגלים/עגלות מצויה במצב תחזוקתי נמוך, המדרכה הגובלת במרכז המזון הנוכחי משמשת פריקה. בחלקות מעבר לכביש פועל דיר עיזים. בכל החלקות קיימים שטחים המיועדים למגורי בנים ממשיכים. מסגרת הדיון הואיל והבקשה נושא הערר הוגשה כבקשה תואמת תוכנית, הרי שככלל אין מקום לאפשר זכות ערר על אישורה. המקור והבסיס החוקי לזכות הערר לועדת הערר, על החלטה של הועדה המקומית בנושא היתרי בניה, מצוי בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בו נאמר: "(א) (1) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה המקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149 (3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה." בבג"צ 594/89, מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח' נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' פד"י מד (1) 565, מול האות ג', נאמר: "הלכה היא שכשמתכוון המחוקק להעניק זכות ערר, קובע הוא זאת בדבר חקיקה... בענייננו לא הוקנתה זכות כזו לגבי החלטות המועצה. באותם המקרים בחוק התכנון והבנייה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש, ומכאן שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות זו אינה קיימת". לעניין היקפה של זכות הערר לפי סעיף 152 (א)(1) ראוי להפנות לפסק דינו של כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה דר' ביין, בעת"מ 136/00 צומת האלופים נ' ועדת הערר: "אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטייה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטייה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטייה כזו, או שהיא אמנם הייתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "ייענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר." וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מנהלית 8/97 קרבסי נעמי ואח' נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח' בו נאמר: "למשיבים אין מעמד בהליכי מתן היתר שלא נלוות אליו בקשה לשימוש חורג, הקלה או סטייה, זולת על פי הוראות תקנה 2 ב' ו - ג' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 ואם לא קוימו הוראות תקנות אלו... זכותם לפנות במישרין לבית משפט זה..." כן נפסק בעניין עת"מ (חי) 391/08 תיאטרון הצפון מרכז אומניות הבמה בית העם נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה כדלקמן: "הכרה בזכות ערר על החלטה למתן היתר לוועדת הערר גם מעבר למסגרת הקבועה בסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, עלולה ליצור קשיים רבים. בהיעדר הוראה המקנה זכות ערר, ומגדירה את הזכאים, העילות וסדרי הדין, עלולות ועדות הערר להיות מוצפות על-ידי עוררים למיניהם המונָעים מאינטרסים שונים ולאו דווקא ענייניים. הקביעה כי סעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבנייה מקנה זכות ערר לכל המעוניין פותחת פתח רחב שעלול לפגוע בהליכי התכנון. יתרה מזו, ועדת הערר היא גוף מקצועי האמון על בדיקת טענות מקצועיות בתחום התכנון והבנייה ובירורן. ועדת הערר אינה אמונה על בירור זכויות להגשת ערר, על הגדרת היקף הנפגעים, על בירור טענות שיהוי, על איזון בין האינטרסים המנוגדים בשאלת זכות הערעור וכדומה. אלו שיקולים לבר-תכנוניים שראוי כי ייבחנו על-ידי בתי משפט ולא על-ידי ועדת הערר. 21.צריך לזכור כי כאשר שוללים את זכות הערר לוועדת הערר, אין פירושו של דבר כי נחסמת דרכו של מי שנפגע או של מי שטוען לאינטרס לגיטימי, לפנות לערכאות שיפוטיות. הדרך להגשת עתירה מינהלית פתוחה, ובית המשפט לעניינים מינהליים ידון בכל עתירה על-פי כללי המשפט המינהלי. 22.אוסיף גם כי הענקת זכות פנייה לוועדת הערר גם למי שאינו זכאי לכך מכוח הוראת סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה יוצרת מצב אבסורדי שבו מי שנפגע ישירות מההחלטה, ועל כן עומדת לו זכות ערר על-פי חוק, חייב להגיש עת עררו בתוך המועד הקבוע בחוק (30 יום). לעומתו מי שאינו בין הנפגעים הישירים על-פי סעיף 152 לחוק, רשאי לפנות לוועדה ללא כל מגבלת זמן, ופנייתו כפופה רק למגבלות השיהוי המסורות לשיקול דעת הוועדה. הדבר מעניק לכאורה יתרון דיוני ניכר למי שאינו נמנה מפורשות עם הזכאים להגשת ערר, על פני הזכאים. איני סבור גם כי לשון סעיף 12ב לחוק מחייבת מסקנה שונה. אמנם סעיף 12ב(א)(1) לחוק קובע כי לוועדה סמכות לדון בכל עניין שבו הוענקה זכות על-פי חוק, ואילו סעיף 12ב(א)(2) אינו מפנה לזכות להגשת ערר נפרדת, אולם מכך אין להסיק הענקת זכות ערר רחבה ללא כל מגבלה. ייתכן שניסוח הסעיף אינו משביע רצון, ויש בהוראת סעיף 12ב(א)(2) משום חזרה מיותרת, אולם אין בכך כדי להעניק זכות כשהדבר אינו נאמר ברורות." ועדת הערר אימצה לאורך השנים את הגישה המשתקפת בהלכת צומת האלופים, לפיה מקום בו קיימה סטייה מהוראות התכניות התקפות במקרקעין, ניתנת זכות ערר לועדת הערר, גם אם אותה סטייה לא פורסמה כדין. לא מכבר אושרה עמדה זו גם בפני כבוד בית המשפט העליון במסגרת עעמ 317/10 ‏ ‏ אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב, שם נקבע כדלקמן: 15". ודוק: על מנת להסיר ספק אדגיש כי איני מצדד בגישה המרחיבה עוד יותר, שננקטה על ידי בתי המשפט בעניין דוידיאן, עניין נס הרים ועניין מדר ולפיה בכל מקרה של התנגדות להיתר בניה, יש להגיש ערר. לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק"ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר. הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) -היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האזור, הרי שבכך יסתיים הדיון. סיכומו של דבר, ומבלי להתעלם מהקשיים העיוניים והמעשיים הכרוכים בהרחבת הזכות להגשת ערר, אני סבור כי טעמים של יעילות ומדיניות משפטית מטים את הכף לכיוון זה. דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לועדת הערר. זאת, להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות, ולהבדיל מטענות לגבי פגמים מינהליים שאינם קשורים בנושאים תכנוניים, כמו טענה לניגוד עניינים, שיידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים. מכל מקום, טוב יעשה המחוקק אם יסדיר את הנושא ויסיר את הספקות לעניין גדר סמכותה של ועדת הערר." הנה כי כן עלינו לבדוק אם הבקשה נכנסת בגדר המצב התכנוני התקף החל במקרקעין או שמא מדובר בסטייה ממנו. אם נמצא כי מדובר בסטייה , אזי עומדים בפני העוררים האפשרות לערור לועדת הערר כפי שעשו. במצב דברים זה יתחייב הליך תכנוני נוסף החשוף לפרסום התנגדויות וכו'. אם לעומת זאת נמצא כי הבקשה תואמת תכנית, הרי העוררים מחוסרים זכות ערר ואין באפשרותנו לדון ביתר טענותיהם אשר צריכות להישמע בפני הערכאות המוסמכות. המצב התכנוני במקרקעין חלות כאמור שתי תוכניות עח/200 ומש"מ/111. עח/200 מגדירה מבני משק חקלאיים כ"כל מבנה המשמש למטרות חקלאיות כגון לול, רפת, דיר, חממה ... " וכו' (סעיף 10 ג' לתוכנית). משק חקלאי מוגדר כיחידת קרקע המשמשת את בעלי המשק לעיבוד חקלאי לבנייני משק חקלאיים ולמגורים. המקרקעין מצויים באזור חקלאי מיוחד (פרק ה' אשר מאפשר בהם שימושים הן לבתי מגורים למשק חקלאי, הן לבתי מגורים בישוב חקלאי (למגרש מגורים) והן למבני משק חקלאי, מבני עזר ובניינים שירותים. התוכנית מטפלת אף במרווחים בין מבני המגורים בינם לבין עצמם ובין מבני משק חקלאי המיועדים לאחזקת בעלי חיים ובנייני המגורים. התוכנית כוללת טבלת אזורים המפרטת הוראות בנייה מדויקות (קווי בניין, מגבלות, ושטח מקסימלי), לגבי סוגי מבנים שונים, ומתירה בניית מבני משק חקלאיים במגבלות של מרחק מבתי מגורים ומרחק בין מבני משק אחד לשני. כמו כן חופפת התוכנית את מבני המשק לסעיפים 21, 22 לתוכנית אשר מחייבים כאמור מרווחים מינימאליים ומאפשרים להימנע מהיתר מקום בו מבני המשק מהווים מטרד. במצב דברים זה אנו סבורים כי די בפירוט הקבוע בתוכנית זו על מנת להוציא היתר בהיבט הפירוט הנדרש. אשר לקביעה בסעיף 23 לפיה השימושים שפורטו מותרים על פי תוכנית בניין עיר מפורטת, הרי שאנו סבורים כי הכוונה לתוכנית בניין עיר מפורטת אשר אינה נמצאת בסתירה לשימושים הקבועים בתוכנית המתאר. שכן מקום בו התכוונה תוכנית המתאר שלא לאפשר הוצאת היתרים מכוחה ללא תוכנית מפורטת אחרת, קבעה זאת במפורש. כך, למשל, לעניין בנייני מגורים משותפים, נקבע מפורשות כי אלו יוקמו "בכפיפות להוראות תוכנית בניין עיר מפורטת ואישור תוכנית בינוי על ידי הוועדה המקומית" ראה סעיף 34 ג' לעח/200. בהתאמה, לא נקבעו כל פרמטרים תכנוניים בסעיף המטפל בכך בנוגע לבנייני מגורים משותפים, ובשונה מבנייני מגורים משפחתיים ודו משפחתיים, שם נקבעו פרמטרים כאלה, בסעיף המטפל בפרטי הבנייה נכתב בבנייני מגורים משותפים "עפ"י הוראות תוכנית בינוי שתאושר על ידי הוועדה המקומית". בהתאמה גם טבלת האזורים אינה מטפלת בפרמטרים הנדרשים בבנייני מגורים משותפים וקובעת לפי תוכנית בניין עיר מפורטת ותוכנית בינוי. זאת בשונה מאזורים אחרים, דוגמת האזור דקא עסקינן, או למשל אזור בנייני מגורים משפחתיים. קיימים אזורים נוספים בהם התוכנית קוהרנטית ואינה קובעת פרמטרים כמו למשל מבנים ציבוריים או פעילויות חקלאיות לכלל הישוב, בניינים ופעילויות לרווחת הציבור ועוד. לפיכך מצאנו כי עח/200 מפורטת דיה על מנת להוציא מתוכה היתרים וכי הדרישה לתוכנית מפורטת עניינה בהתאמת התוכנית המפורטת ככל שקיימת לייעודים מתוכה, והכל ככל שהדבר נוגע לאזור חקלאי מיוחד. יובהר כי, כל ההיתרים שהוצאו בישוב הוצאו על בסיס אותה תוכנית כמו גם מש"מ/111 אליו נגיע בהמשך. הלכה פסוקה היא כי - "בעניין פרשנות הוראות התב"ע עלי לתת את משפט הבכורה לרשות התיכנונית הפרשנות שלה עדיפה על הפרשנות של העוררים. עמד על כך פרופ' זמיר: במתן הפירוש בימ"ש מייחס משקל לפרוש שנתנה הרשות המנהלית הוא לוקח חשבון שהחוק הפקיד את הפרשנות בידי הרשות כחלק מהרשות המבצעת והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות לעיתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת, והיא מתבססת על נסיון מעשי הוא מעריך את העובדה כי הרשות פועלת מתוך הכרות קרובה לשטח... כל אלה יש בהם כדי להקנות משקל רב לדעתה ....". ר'עת"מ 1317/06 בראל ואחרים נגד הועדה המקומית לתכנון בניה ת"א ואחרים הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי הוועדה המקומית אישרה בעבר באותו מיקום ועל בסיס התוכניות התקפות את הרפת הקיימת כמו גם את יתר המבנים של המבקשים ושל המתנגדים במקרקעין ובסביבתם. אשר להוראות המש"מ - ראשית, יש לטעמנו לאבחן את עניינו מהמש'מ שנידון בעניין לייכט, שכן סעיף הפיתוח והבינוי לענייננו קובע כדלקמן: "כל פיתוח ובינוי יאושר עפ"י תוכנית בנוי והוראות תכנית מתאר מקומית עמק-חפר או יאושרו עפ"י תוכנית מפורטת אחרת הקובעת הוראות בעניינים אלה. גודל ורוחב חזית המגרשים יהיו כמסומן בתשריט". (ההדגשה שלנו וע'מ) וזאת בשונה מסעיף 19 למש"מ 46 שנדון במסגרת עניין לייכט אשר קבע כדלקמן: "כל פִתוח ובִנוי יאושרו על סמך תכנית מפורטת אחרת הקובעת הוראות בענינים אלה". מן האמור עולה כי בעוד מש"מ 111 מאפשר הסתמכות על עח/200 ותוכנית בינוי, ומאפשר חלופה של אישור תוכנית מפורטת אחרת, מש"מ/46 חייב תוכנית מפורטת אחרת כפי שנקבע באותו מקרה. אשר על כן איננו מוצאים כי יש במש"מ כדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו לעיל ולפיה הבקשה לרפת על פי עח/200 הינה בקשה תואמת תוכנית. לפיכך, בהיעדר סטיה מהוראות התוכניות החלות למקרקעין, העוררים חסרים זכות ערר ואין באפשרותנו להתערב בהחלטה של הועדה המקומית. יחד עם זאת פטור בלא כלום אי אפשר ולפיכך אנו רואים להעיר כדלקמן: (מובן כי הערותינו הינן בגדר המלצות בלבד). מאחר והוועדה המקומית כפופה למגבלות המטרד, אנו סבורים כי יש מקום להגביל את מידות הרפת ומיקומה, כך שלכל הפחות תעמוד במגבלת המרחק מבית המגורים לבן ממשיך אשר אפשרי בחלקות הסמוכות בקו בניין של 5 מטר מאותו מיקום. אכן מוכרת לנו הרפורמה שנערכה ביוזמת משרד החקלאות ובעידודם של מוסדות התכנון, לרבות ועדה זו, לריכוז הרפתות והלולים מחוץ לשטח המגורים במושבים, אלא שאיננו סבורים כי יש ברפורמה כזו כדי לשלול מיניה וביה כל אפשרות לבנות מבנה לגידול בעלי חיים על פי התוכניות התקפות בשטח הנחלות. במקרה דנן אנו עדים לכך כי מדובר בניסיונות של כעשור לחידושה של אותה רפת ובהיעדר אפשרות ריאלית להקמתה מחוץ לשטח המגורים, אנו סגורים כי נכון פעלה הועדה המקומית, עת אישרה את הקמתה עפ"י התוכניות התקפות בשטח הנחלה. יחד עם זאת על הועדה המקומית להקפיד ולקבל אישורים עדכניים של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה להקמתה של הרפת וזאת לאחר התאמתה כאמור בסעיף 91 לעיל. סיכומם של דברים, הערר נדחה מחמת העדר זכות ערר תוך מתן המלצות לועדה המקומית בנוגע לבקשה נשוא הערר. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה. מקרקעיןסככהגדר