שטח מקורה בקומת כניסה לבניין שגובהו עד 2 קומות, הסגור ביותר משני קומות, יש לחשב כשטח למטרה עיקרית

שטח מקורה בקומת כניסה לבניין שגובהו עד 2 קומות, הסגור ביותר משני קומות, יש לחשב כשטח למטרה עיקרית, לעומת זאת, שטח כאמור הסגור בלא יותר מ-2 קירות יש לחשב כשטח שרות. שיטת חישוב זה נכונה גם במקרה שבו מדובר בשטחים מקורים חיצוניים בקומות קרקע של בתים חד-קומתיים או דו-קומתיים. ויובהר: סיווגם של שטחים כאמור, תלוי אך ורק במספר הקירות הסגורים אותם וגובה הקירוי מעבר לנתונים אלה אין בכוחו של כל נתון אחר להשפיע על הסיווג." להנחיה זו קדם, פס"ד שניתן בעניין וע(ים) 132/05 צרפתי יוסף וקרן נגד ועדת הזכאות לפי חוק יישום חוק ההתנתקות. באותו מקרה נדון עניינם של שטחים מקורים הצמודים לבתי המערערים ביישובי מפוני חבל עזה. אותם שטחים נקראו "מרפסות". מטבע הדברים הואיל ומדובר בתביעת פיצויים הרי ששם התהפכו היוצרות: העוררים טענו כי מדובר בשטחים עיקריים, ואילו הועדה טענה כי בהסתמך על תקנה 4ט' מדובר בשטחי שרות, בית המשפט קיבל את עמדת הועדה, וקבע כי גם מקום בו מדובר בקומת כניסה לבית חד קומתי או דו קומתי, חלה התקנה. ולפיכך הודיעה יועמ"ש על תיקון עמדתם של הועדות המקומיות אשר סברו עד אז כי התקנה אינה חלה על בתים חד-קומתים או דו-קומתיים. זאת הייתה תכליתו של חוזר המנכ"ל וכך אף הובהר בו. באותה הזדמנות קבע בית המשפט המחוזי כי התקנה חלה גם בבתים חד-קומתים ודו-קומתים במובן זה שקומת הכניסה לבניין מהווה קומת הקרקע. עוד נקבע כי "במישור העובדתי" לא ניתן לגור או לבצע שימוש הדומה למגורים, בשטח שהינו אמנם מקורה, אך סגור בלא יותר מ-2 קירות. היתכנות המגורים או השימוש הדומה למגורים צריכה להתקיים במשך כל ימות השנה תוך הגנה על המשתמש במבנה מפני פגעי מזג האוויר. שטח הפרוץ לחלוטין משתים מצלעותיו אינו שטח שניתן להתגורר בו או לקיים שימוש הדומה למגורים, לכל הפחות בימים של קור וסערה... עוד קבע בית המשפט שם, כי: "כל אימת שלשון התקנות סובלת סיווגו של שטח בבניין כשטח שירות, יש להעדיף תוצאה זו על פני סיווג השטח כשטח למטרה עיקרית..." וזאת מחמת ההגנה על זכות הקניין. אנו סבורים כי גם הפרשנות הליברלית ביותר האפשרית, אינה מאפשרת, לטעמנו יישוב התיזה אותה הציגו העוררים, עם לשון התקנות ותכליתן. ראשית, אין לשכוח כי מדובר בחלל מקורה המצוי במרכזו של בית מגורים כאשר ההפרדה "בינו לבין השטחים" שכן "נסגרים" הינה באמצעות מסדרונות (במקרה הטוב) ולמעשה אין הוא שונה מכל חלל תכליתי אחר במרכזו של בית מגורים. הכניסה אל הבית מובילה את הנכנס לאותו חלל אשר בצדדיו המדרגות והוא נתחם בקירות זכוכית, הגובלים ממזרח ממסדרון כאמור ובקירות רגילים מצפון-מערב ומדרום. לא זו אף זו, ברי כי הרציונל העומד בבסיס התקנה אשר מאפשר להפוך שטח בשל אפיונו הפיזי, לשטח שרות אינו מתקיים במקרה דנן ושכמותו, שכן מדובר בחלל פונקציונלי המותאם לכל שימוש עיקרי שהוא במרכזו של בית. בשום פנים אין אותו חלל "סובל" מחסרונם של קירות, מסיכון לפגעי מזג האוויר וכיו"ב כפי שהוסבר בהחלטת בית המשפט לעיל. לא מצאנו בטענת העוררים לפיה דחיית עררם בעניין זה, עומדת בניגוד לעמדת ועדות ההתנתקות, על כל המשתמע מכך, ממש. באותם מקרים נדונו עניינם של שטחים מקורים מחוץ לבית ולא בתוכו, ובכך כפי שהוסבר בחוזר המנכ"ל השוני העיקרי. אשר על כן אנו דוחים את טענת העורר בעניין זה. אשר לנושא תקרת המחסן - התוכנית החלה במקרקעין, בר/1/109, מאפשרת מחסן בגודל המבוקש, בנוסף למרתף ואינה מחייבת גובה מקסימלי לאותו מחסן. ההתייחסות הרלבנטית הינה לגובה מרתף (2.4 מ') וכן לגובה מבנה עזר המנותק מהמבנה הראשי (2.2 מ'). בנסיבות אלה איננו רואים כל הצדקה לדרוש יציקת אותם גבהים מבטון. נסביר כי עפ"י תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), גובה 2.2 לשטחי שרות הינו גובה מינימלי ולא מקסימלי ואיננו סבורים כי נכון לכפות גובה כזה, מה עוד שהתוכנית מחייבת אותו, רק מקום בו מבנה העזר מנותק מהמבנה הראשי, יחד עם זאת יש לנקוט באמות מידה סבירות בהתחשב בשימוש השירות המבוקש. העוררים במקרה דנן מסכימים למגבלת הגובה ולפיכך אין מחלוקת לעניין זה בין הצדדים. יחד עם זאת אנו מקבלים את טענת העוררים לפיה אין לראות בהם עבריינים מועדים מראש, ויש לאפשר את בקשתם לתקרות קלות בשטחים אלה. כבר קבענו לא אחת, כי איננו בוחנים כליות ולב, וההנחה היא כי האזרח ממלא את הוראות החוק. לאור כל האמור בעניין זה בלבד הערר מתקבל. קירויבניין