לטענת העורר הסיבה לקביעת התנאי של קבלת אישור המינהל מקורה בטעות. בהתאם לתכנית המפורטת החלה במקום אין למניהל כל זכויות במקרקעין. המצב התכנוני הקובע הינו המצב המאושר היום ואין להיזקק למצב התכנוני שקדם. לפיכך חתימתו של המינהל אינה דרושה. לטענת העורר אישור התכנית המפורטת ביטל דרכים ומכאן שהמצב שקדם לכך אינו בתוקף ואין להתייחס אליו. בנוסף הציג העורר הסכם שנעשה בשעתו בין המינהל לבין משפחת דסוקי ממנה רכש אביו של העורר ולפיהם הוחלפו שטחים בין משפחת דסוקי לבין המינהל, כך שחלקות 17, 12, 19, 20, 21, 24, ו-25 יעברו לבעלותו של דסוקי וחלקה 9 תועבר למינהל. יש לציין כי חלקה 21 הינה החלקה בה מבוקשת הבניה כיום. כמו כן יש לציין כי חלקה 29ה מצויה במקורה באמצע חלקה 21 מהווה כ-10% משטחה. מעיון בנסח המקרקעין של אותה חלקה לא עולה כי למינהל היו בה זכויות קניין. תמצית עמדת המינהל המינהל ביקש אורכות מספר על מנת ליתן תגובתו, ובסופו של דבר נתן תגובתו העניינית כדלקמן: עיון בנסח המקרקעין של חלקה 29מעלה כי המקרקעין בבעלות המדינה, העורר מבקש לסמוך טענותיו על הפקעות לפי סעיף 19 שמצוינות בנסח אלא שהמינהל חולק על מסקנתו. בעת שהופקעו המקרקעין לטובת העירייה הרי שייתכן ובטולה ההפקעה ואז דינם של המקרקעין לשוב לחזקת בעליהם המינהל, או לחלופין שההפקעה שרירה וקיימת אולם היא יכולה לשמש לטובת הרשות המקומית בלבד. בנוסף נטען כי תכנית טב/2683 לא נחתמה על ידי המינהל ולכן אישורה אינו מבטל זכויות המינהל במקרקעין, לפיכך התבקשה הועדה המקומית להתנות ההיתר בחתימת המינהל. דיון והכרעה בשעתו, נערך דיון בערר וניתנה החלטת ביניים כדלקמן: "יש לציין כי רק מקום בו ברי כי למבקש ההיתר אין הזכויות המשמשות בבסיס הבקשה מבחינה קניינית, אזי רשאים מוסדות התכנון להשהות הדיון עד הבירור הקנייני תחילה. לפנים משורת הדין נקבע הסדר כדלקמן: על הועדה המקומית לדון בבקשה מבחינה תכנונית, וככל שתמצא אותה תואמת את המצב החל במקרקעין יש לאשרה בכפוף לחתימת המינהל למען הסר ספק. היה וחתימה זו לא תתקבל בתוך 30 יום יובא העניין לועדת הערר על מנת לקבל החלטה סופית בנוגע לצורך על פניו בהסכמתו של המינהל. החלטה זו תומצא למינהל על ידי מזכירות ועדת הערר, אשר תוודא טלפונית המסירה". לאחר מכן ביקש העורר להשלים טיעון וכן התבקשה החלטה עקרונית לפיה אין צורך בקבלת אישור המינהל. המינהל ביקש להאריך המועד להגשת תגובתו מספר פעמים וזומן לדיון. תחילה, הגיש המינהל בקשה לפטור מהתיצבות, אשר בו ביום הוכרעה והוחלט כי "בנסיבות תיק זה יש צורך להתייצבות המינהל כפי שמפורט בהחלטת הביניים". הדיון נקבע ליום שלישי 3/2/14 ונדחה ל-5/2/14, או אז לא התייצב המינהל, הגם שהדיון זומן מלכתחילה על מנת לשמוע את עמדתו, נקבע כי לפנים משורת הדין לא נפסקו התוצאות לטובת הצדדים, וועדת הערר הביעה את מורת רוחה מהעדר התייצבות המינהל, הגם שהדיון זומן מלכתחילה לצורך זה. נוכח האמור זומן דיון נוסף לערר ליום 24/3/14, הגם שב"כ המינהל תוזכרה פעמים מספר ע"י מזכירות ועדת הערר, הודיעה הבוקר כי אין בכוונתה להתייצב או להגיש בקשה כלשהיא (כך!). לגופם של דברים, אנו סבורים כי משאושרה תכנית 2683 הכוללת איחוד וחלוקה בהסכמה, על ידי מוסד התכנון לאשרה הוא הועדה המחוזית לתכנון ובניה. תכנית זו מסמנת 2 מגרשי בניה 21/33 ו-21/55 ומבטלת את אותה מטרוקה הידועה כחלקה 29. במקביל מייעדת אותה תכנית שטח גדול גם על חשבון אותן חלקות, לצרכי דרך המסתיימת במבוי סתום "cul-de sac". אותה תכנית מהווה דין, ואין להרהר אחריה. לעניין זה נתכבד ונפנה למשל לבג"צ 465/93 טריידט ס.א. נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מח(2), 622 ,עמ' 631-632: "ההלכה הפסוקה והשכל הישר גם יחד אינם מאפשרים לתקוף תוקפה של תכנית תכנון ובניה לאחר שנים רבות כל כך. אכן, כל אדם המעוניין בתכנית רשאי להגיש התנגדות לכל פרט בתכנית. אך עליו להגיש את ההתנגדות בדרך ובמועד שנקבעו בחוק. אין הוא רשאי לשבת בחיבוק ידיים, וזמן רב לאחר שהתכנית פורסמה ברשומות לבוא אל בית המשפט ולטעון כי התכנית פגומה, ולפיכך אין לה תוקף. על יסוד תכנית כזאת נקבעות עובדות מוצקות בשטח. ומה יהא על מי שסמך על התכנית, לאחר שפורסמה כדין, ועשה עסקאות ובנה בתים על פי תכנית זאת." (ראה גם את האמור בבג"צ 501/85 דב חייט ואח' נ' שר הפנים ו-2 אח', פ"ד מ(2), 259). העובדה כי אותה חלוקה טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, אינה מעולה ואינה מורידה מתוקפה של התכנית ומנפקותה. כידוע תכנית איחוד וחלוקה נושאת תוצאות קנייניות, ובין השאר משנה בעלויות וזכויות במקרקעין. במצב דברים זה, לטעמנו די למוסד התכנון כי יסתמך על האמור בתכנית תקפה, לצורך הוצאת היתר תואם תכנית. אין באמור כמובן כדי להכריע במישור הקנייני, זולת באופן לכאורי באמצעות החזקה הנוצרת כתוצאה מאישורה של התכנית, אשר איחדה את מגרש 33 במלואו לזכריה תלאווי. אשר על כן ולאור כל האמור הערר מתקבל. הועדה המקומית תשהה את הוצאת ההיתר במשך 15 ימים, על מנת לאפשר למינהל ככל שיחפוץ בכך לפנות לערכאות המוסמכות לדון בסוגיה הקניינית. קירוי