תמצית טענות העוררים בנוגע לבקשה לשינויים - הפרקטיקה הנוהגת אינה לדחות או לסרב מטעמים טכניים אלא לבקש תיקונה קודם לדיון. בטעות הושאר עותק לא צבוע של הבקשה ועל רקע זה היא נדחתה. אשר לנושא הזכויות - תחנת התדלוק קמה מכוח תכנית הצ /2/126 (להלן תכנית 2/126) ותכנית המתאר החלה על החלקה היא הצ / 150 (להלן תכנית 150). על פי תכנית זו מיועדים המקרקעין למלאכה ואחסנה ומאפשרת 55 אחוז בניה בשתי קומות. סעיף 4 לאותה תכנית מבטל את תכנית הצ /126 (להלן תכנית הצ/126) וקובע זכויות חלופיות, ולכן היא גוברת, וקיימות זכויות במקרקעין. תמצית טענות המשיבה הועדה המקומית דנה בבקשות עוד לפני שידעה על הגשת הערר. לעניין הבקשה לביצוע השינויים - הבקשה לא הוגשה כדין, לא נבצעה ולא היה בה הפרדה בין קיים למוצע. לא זו אף זו, השוואה בין ההיתר הקיים לבין הבקשה לשינויים כמו גם ביקור של פקח במקום העלה כי המצב המתואר הינו מצב קיים בשטח, השונה מההיתר וזאת מבלי לסמן את כל החלקים ששונים מההיתר כמוצעים. לעניין הבקשה לתוספת בניה - לשיטת הועדה המקומית לא קיימות זכויות במקרקעין, שכן תכנית הצ/48/1-2 (להלן תוכנית הצ/48/1-2) ביטלה את תכנית 150 והחזירה את המצב לקדמותו על פי תכנית הצ 2/126 (להלן תכנית 2/126) אשר נסמכת על זכויות על פי תכנית הצ/126. (להלן תכנית הצ/126). משכך, ונוצלו זכויות הבניה על פי הצ / 126 לא נותרו זכויות בניה במקרקעין. דיון והכרעה אשר לבקשה לשינויים, אנו מקבלים את עמדת הועדה המקומית בנוגע להצגת הדברים במסגרת הבקשה. הבקשה (גם העותק הצבוע) אינו קורא לתוכו את המצב המתואר בהיתר כמצב קיים, ומוסיף את היתר כמצב מוצע, אלא מציג כמצב מוצע רק חלק מהשינויים ביחס להיתר הקיים. במצב דברים זה יש להציג בקשה מתוקנת הכוללת חישוב שטחים, שכן על פניו קיים שינוי מסוים גם אם מינורי בשטח המבוקש. לעניין הבקשה לתוספת זכויות - התכניות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן: הצ/ 126 (להלן תכנית הצ/126) אשר ייעדה את המקרקעין כמגורים חקלאי ואפשרה בהם בניה למגורים. הצ/2/126 (להלן תכנית הצ/2/126) מיום 19/5/74 אשר ייעדה אותם כתחנת תדלוק. תכנית זו אינה קובעת זכויות. כמפורט בסעיף 4 לתקנון התכנית מטרתה "סיווג מחדש של שטח הקרקע הנ"ל באתר לתחנת תדלוק וביטול אזור המגורים החקלאי." הצ/150 (להלן תכנית הצ/150) מיום 27/8/81 אשר ייעדה אותם כאזור מלאכה ואחסנה המאפשר גם תחנות תדלוק כקובע בתקנון התכנית. הצ/ 48/1-2 (להלן תכנית הצ/48/1-2 )אשר סווגה אותם כתחנת תדלוק והפנתה לעניין הזכויות לתכנית 2/126 (להלן תכנית 2/126). הואיל ומדובר בתחנת תדלוק הרי שגם תמ"א 18 (שינוי מס' 4) חל בענייננו. ברשימת התכליות בהצ/2/126 (להלן תכנית הצ/2/126) מותרת הקמת תחנת תדלוק עם כל המתקנים והשירותים כולל סיכה, רחיצה ומסעדה. התכנית כאמור שותקת לגבי הזכויות, הגם שמכתירה את עצמה בכותרת "מפורטת". במצב דברים זה סברה הועדה המקומית כי יש למלאה תוכן מהייעוד הקודם (מגורים, חקלאי ומשקי עזר) . ספק לנו אם לכך התכוון המתכנן, באותה מידה ניתן להפנות למצב הקודם לייעוד אחסנה ומלאכה ולמלא את תכנית 2/126 (להלן תכנית 2/126) תוכן בהתבסס על ייעוד זה שהוא הקרוב ביותר באותה תכנית לייעוד של תחנת דלק. כך או אחרת, הדברים השתנו עם אישורה של תכנית הצ/150 (להלן תכנית הצ/150) שהינה תכנית מתאר מקומית לתחום השיפוט של כפר יונה. אותה תכנית קבעה בין היתר בסעיף שכותרתו "סולם העדיפויות של תכניות כדלקמן: "4 (א) התכנית יכולה לשנות תכנית מתאר מחוזית בנושאים שיש בהם משום ענין מקומי בלבד. (ב) תכניות מפורטות החלות על קרקע בתחום גבולות מרחב התכנון המקומי, בעת מתן לתוקף לתכנית זו, תהיינה חלק בלתי נפרד ממנה. (ג) כל פרט מפרטי תכניות מפורטות, כאמור בסעיף א' לעיל העומד בסתירה לתכנית זו יהיה בטל אך לא תתבטל בש'כ כל התכנית שבה פרט זה כלול." תכנית 150 כאמור ייעדה את המקרקעין לאזור מלאכה ואחסנה אשר אפשר בתי מלאכה ותעשייה זעירה, מזנונים וקיוסקים, בתי קפה, חנויות ומשרדים, תחנות דלק ועוד. אנו מקבלים את עמדת העוררת כי עם אישורה של תכנית 150 שונתה תכנית 126 כמו גם 2/126 להלן תכנית 2/126) אשר נסמכת כנראה על תכנית 126. הדברים עולים בבירור מהסעיף שנזכר לעיל, וברי כי סעיף קטן ג' קובע את ביטולו של פרט שעומד בסתירה להוראות תכנית 150. זכויות הבניה הינו פרט ששונה במסגרת תכנית 150 ולכן הפרטים הקבועים בנוגע אליהם בתכניות הקודמות החלות על הקרקע בטלים ומוחלפים בתוכן שהושם בתכנית 150. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם עקרונות מקובלים אשר מעדיפים פרשנות אשר אינה פוגעת בזכות הקניין. לעניין זה כבר נפסק: "לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו המעניק הגנה חוקתית לזכות הקניינן יש לפרש כל חוק שקדם לחוק היסוד על פי העקרונות החוקתיים שהותוו בחוק היסוד (דנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ. ימ"י פד מ"ט (4) 589) כמובן שניתן ללמוד מקל וחמר, שגם תכניות ת.ב.ע יש לפרש באופן שיפגע במידה פחותה ככל האפשר בזכות הקניין" (ר' ת"א 470/92 מיכקשוויל נ. ו' מקומית ראשל"צ ואח' שניתן ע"י כבוד השופטת הד"ר דרורה פלפל). כמו כן ר' עת"מ 1041/98 שוב נגד הועדה המקומית ת"א, עת"מ 1568/02 רימרמן נגד ועדת ערר מחוז מרכז, שם נפסק כדלקמן: "לבסוף, לא ניתן להתעלם מכך שפרשנות זו של הועדה המקומית עומדת בקנה אחד עם המגמה המיטיבה עם זכות הקניין של התושבים, ע"י הענקת פירוש המאפשר למשיבים למצות בצורה מירבית זכויות בקרקע. ברור הוא, כי לו הייתה זכות זו עומדת בניגוד גמור לכוונת התכנית או פוגעת באופן קשה באחרים, לא היה בכך כדי לסייע. במגמה זו, לאור האמור לעיל, יש גם כדי לתמוך בהחלטתה של הועדה המקומית, כפי שנאמר: "כמובן אם תכליתה של תב"ע ניתנת לפירושים שונים, כולם סבירים ובתוכם גם פירוש המשמר את קנינו של הפרט מבלי לפגוע באינטרס ציבורי שהוא בתחום התכנוני, אין לראות מדוע לא יאמץ הפרשן המשפטי את הפירוש הזה ואולי הוא אפילו מחויב בו". עת"מ (ת"א) 1041/98 שוב נ' הועדה המקומית ת"א, פד"מ כרך ב, חלק 2, 1998, תשנ"ח-נ"ט." כמו כן תואמת את "הכלל נגד המנסח" אשר מוחל גם בכגון דא: יוער, כי במבט ראשון מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים הנהוגים אצלנו. ראשית, מסקנה זו אינה מתיישבת עם הכלל הפרשני (המשני) בדבר "פרשנות נגד המנסח" [ראו והשוו: רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4), 145, 159-160 (1998); ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נה(1) 1, 10 (1999)]. אמנם התכניות הנזכרות לעיל אינן בגדר "חוזה", אולם סבורני כי כאשר קיימת עמימות או חוסר בהירות בפרשנותן של התכניות, אשר המשיבות הן מנסחותיהן, ככלל, אין זה ראוי שהפירוש המיטיב עמן הוא זה שיתקבל דווקא. עא 3781/07 אליהו אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה היוצא מן האמור הוא כי עם אישורה של תכנית 48 אשר ייעדה את המקרקעין לתחנת דלק והפנתה לעניין שטחי הבניה ותנאיהם להוראות הצ/2/126 (להלן תכנית הצ/2/126), הוחזר המצב לקדמותו, במובן זה שלא ניתן שוב באותם מקרקעין לעשות שימוש לכל אחד מהשימושים הקבועים בייעוד מלאכה ואחסנה על פי תכנית 150, אלא לתחנת תדלוק בלבד שהוא רק אחד מתוך אותם ייעודים. דהיינו תכנית 48, הגם שהדברים לא מפורטים בהוראותיה מחזירה את המגרש לייעוד ספציפי לתחנת תדלוק. ואולם, לעניין הזכויות, מפנה התכנית להוראות תכנית 2/126 (להלן תכנית 2/126) אשר בוטלו כאמור על ידי תכנית 150. לפיכך תכנית 48 לא שינתה מזכויות הבניה במצב הקודם, אלא שינתה את הייעוד בלבד. ייעוד זה הוחזר לקבוע בתכנית 2/126 (להלן תכנית 2/126) אשר פירושו תחנת תדלוק הכוללת את "כל המתקנים והשירותים כולל רחיצה, סיכה ומסעדה." על בסיס זה יש לבחון הבקשה לתוספת בניה. ככל שמדובר בתוספת לצורך משרדי התחנה או המבקשת אנו סבורים כי תוספת זו תואמת הן את הייעוד והן את זכויות הבניה כמפורט לעיל. סיכומם של דברים הבקשה לשינויים תתוקן על פי הנחיות הועדה המקומית ותכלול התייחסות לבנוי (המוצע) ביחס לבנוי (המאושר בהיתר הקודם), כמו גם חישוב שטחים. זכויות הבניה מתבססות על הקבוע בתכנית הצ / 150/1-2 (להלן תכנית הצ/150/1-2) וככל שמדובר במשרדי תחנה ניתן לאשרן. לפיכך הערר מתקבל בחלקו ונדחה בחלקו. תחנת דלקדלק