מקרה בו לתא המשפחתי דירות או זכויות במקרקעין אשר אינם המקרקעין בהם מבוקש הפטור מכוח סעיף 19(ג)(1): במקרה ולמבקש הפטור דירה בשטח הקטן מ- 140 מ"ר במצב הקודם במקרקעין עצמם, יהיה זכאי התא המשפחתי מבקש הפטור לפטור רק לגבי ההפרש בין שטח הדירה במצב הקודם ועד ל - 140 מ"ר, וזאת בין אם מתבקשת הרחבת הדירה ובין אם מתבקשת דירה חדשה במקרקעין. יתרה מזו, אם קיימות לתא המשפחתי מספר דירות באותם המקרקעין, הרי מצרפים את סך המ"ר הקיים בדירות אלו, והפטור יינתן רק על ההפרש בין סך המ"ר הקיים ועד ל- 140 מ"ר. מהו הדין כאשר הדירה הנוספת נמצאת במקרקעין אחרים, שאינם במקרקעין בגינם מתבקש הפטור? לטעמנו כפי שפרטנו בהרחבה בפרק הראשון להחלטה זו, קיומן של שתי דירות אינו שולל אוטומטית את הזכאות לפטור לפי סעיף 19(ג)(1), ולכן זכאי התא המשפחתי לבקש פטור לפי סעיף 19(ג)(1) על אחת בלבד משתי הדירות, לבחירתו. הדילמה הפרשנית, ואין מדובר בדילמה פשוטה, הינה האם שיתבקש פטור בגין אחת הדירות הללו יש לצרף במצב הקודם, לצורך חישוב הפטור, את שטח כלל הדירות של התא המשפחתי, או רק את השטח הקיים באותם המקרקעין. ונבהיר את הדילמה בדוגמא, נניח כי לתא משפחתי דירה בת 70 מ"ר בירושלים וכן דירה בת 70 מ"ר בתל אביב. כעת מבקש התא המשפחתי להרחיב את דירתו בירושלים לשטח של 140 מ"ר. השאלה הינה האם במקרה שכזה יהיה התא המשפחתי זכאי לפטור בגין דירה זו, או שמא יראו את התא המשפחתי כבעל 140 מ"ר במצב הקודם (סכום של שטחי הדירות בבעלות התא המשפחתי) ומכאן אין כלל זכאות לפטור לפי סעיף 19(ג)(1). השאלה הינה אכן שאלה קשה, היות ומצד אחד היה ונהיה נאמנים לתכלית הרואה את הפטור כפטור סוציאלי תוך שמירה על קופת הקהילה, הרי דין אזרח לו דירה בת 140 מ"ר כדין אזרח לו שתי דירות בנות 70 מ"ר כל אחת. אולם, מצד שני, כפי שפרטנו לעיל בהרחבה בפרק הראשון, יש לקבוע גבולות לחיקוק בדרך של פרשנות, וככל שהפרשנות רחוקה יותר מלשון החוק, כך יהיה קשה יותר למתוח את לשון החוק ולהצדיקה. כך, למשל, הצדדים אינם חלוקים כי בהעדר עיגון בחוק לא ניתן לשלול את הפטור מתא משפחתי המחזיק דירת מגורים בחו"ל בשטח של 400 מ"ר, למרות שלאור התכלית הסוציאלית של הפטור, היה מקום לעשות כן. כמו כן, לא ניתן לערוך הבחנה בין תא משפחתי אשר הדירה הנוספת שלו היא אכן בשטח של 140 מ"ר אולם זו ממושכנת בשיעור של 80% לבנק לבין תא משפחתי לו דירה נוספת שאינה ממושכנת כלל. כך, גם לא ניתן ליתן פטור, או לשלול פטור, לפי מיקום הדירה של התא המשפחתי, אף כי יכול להיות פער של מאות אחוזים בשווי דירה בת 140 מ"ר בחלקים שונים של העיר ובוודאי של הארץ כולה. בנסיבות אלו, לטעמנו, אין מקום לנקוט בשיטת "צירוף" המ"ר של יחידות דיור של התא המשפחתי שאינן במקרקעין בהם מבוקש הפטור, היות ומדובר על צעד אחד רחוק מדי מלשון החקיקה. נציין, כי ברור לוועדת הערר כי לשון החוק כבר נמתחה במסגרת הסייגים לפטור כפי שנקבעו בפסקי הדין צרי ובמיוחד זיו הצופה וכן בהחלטות ועדות הערר המפורטות בהרחבה לעיל. אלא, שיש לשרטט גבול למתיחה האמורה, ואנו סבורים כי הגבול הראוי עובר כאן, ונבאר: נחזור ללשון סעיף 19(ג)(1): "בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בניה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת." מלשון החוק ברור כי מדובר על "אותם" מקרקעין ועל השטח של דירת המגורים "האמורה". כמפורט לעיל, הרחיבה הפסיקה את המונח דירת המגורים "האמורה" וכללה במסגרתה גם דירות נוספת במקרקעין עצמם, וזאת כאשר קיים עיגון לשוני (אשר אינו עיגון מוצק) במילים: "...על אותם המקרקעין..." המצויות בסעיף. אך, אף אם ניתן למצוא עיגון כלשהו לתחשיב המביא בחשבון את סך המ"ר, בכלל הדירות של התא המשפחתי, באותם המקרקעין, אין עיגון שכזה לתחשיב מ"ר של דירות אשר אינן כלולות במקרקעין או מצויים בעיר אחרת. בהעדר עיגון לשוני, ולו גם קלוש, לא ניתן לטעמנו להרחיב את המגבלה האמורה החלה על מתן הפטור מכוח סעיף 19(ג)(1) גם למקרים בהם לתא המשפחתי קיימות זכויות או דירות במקרקעין אחרים. מבחינת תכלית החקיקה, העובדה כי לתא המשפחתי זכויות בדירות נוספות במקרקעין אחרים, אכן יש בה בכדי לחתור תחת התכלית הסוציאלית של הפטור לפי סעיף 19(ג)(1). אלא, כפי שביארנו לעיל, התכלית הסוציאלית אינה "עקרון על" המאפשר לעצב את החקיקה כפי רצוננו והיא מוגבלת בלשון החוק. כך, למדנו כבר לעיל, כי קיימות מגבלות רבות לאותה תכלית סוציאלית, מגבלות אשר מוסכמות על ידי המשיבה. כך, למשל, המשיבה מסכימה, שלא ניתן לשלול את הפטור מתא משפחתי לו יש זכויות במלון או מניות בחברה נדל"ן או דירה בחו"ל או אף כסף רב בפיקדון בבנק, על אף שלאור התכלית הסוציאלית היה ראוי לעשות כן. לפיכך, צריך למתוח קו גבול גם בנושא זה, ולהחליט עד היכן תגביל התכלית הסוציאלית את הזכות לפטור. לטעמנו קו הגבול עובר בשתי מקומות, המקום הראשון הינו הגבלת התחשיב בגין סך המ"ר במצב הקודם לגבולות המקרקעין בהם מבוקש הפטור, כאשר לעניין זה מתחנו את לשון החוק, וקבענו כי אין זה משנה האם מ"ר אלו במקרקעין הינם בזכויות, בדירה אחת או במספר דירות, והפטור מוגבל רק לפער בין סך המ"ר הקיים במקרקעין לבין 140 מ"ר. מצד שני, המקום בו עובר הגבול, הינו הגבלת הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) לפטור אחד ויחיד לתא משפחתי. גבול זה אכן חוצה את גבולות המקרקעין במסגרתן מבוקש הפטור, אך יש לו עיגון לשוני בסעיף, סעיף המדבר על דירה אחת, וכאמור לעיל יש לו גם עיגון מוצק בפסיקה. לאור האמור לעיל, לטעמנו, במסגרת החקיקה הקיימת, אין אפשרות סבירה להביא זכויות שיש לתא המשפחתי מחוץ לגבולות המקרקעין בתחשיב הפטור המתבקש במקרקעין מסויימים. יישאל המקשה, מהו ההבדל בין משפחת ברזילי, לה הייתה דירה בת 140 מ"ר במקרקעין ונשלל ממנה הפטור בגין דירה נוספת באותם המקרקעין, ממשפחת פלוני לה דירה בת 140 מ"ר בעיר תל אביב, ואשר תזכה לפטור בעיר ירושלים? אכן קושייה ראויה. התשובה לה יכולה להיות בקושייה נגדית: היה ואכן לא נעניק את הפטור למשפחת פלוני לאור העובדה כי קיימת לה דירה בתל אביב, הרי מדוע נעניק פטור למשפחת אלמוני אשר לה אין דירה בתל אביב, אך יש דירת גג במנהטן, ניו יורק? כלומר, הקו צריך להימתח והיכן שלא נמתח אותו יהיו כאלו שיכללו במסגרת הפטור ויהיו כאלו שלא. נציין, כי קביעת גבולות ליישום הפטור אינה זרה לתוספת השלישית, הרי מה הוא ההבדל המהותי בין זה שיתגורר בדירה 4 שנים ויהיה זכאי לפטור מוחלט לפי סעיף 19(ג)(1), מזה שיתגורר בדירה שלוש שנים ו- 364 יום ולא יהיה זכאי לפטור כלל? אלא שהמחוקק קבע קו גבול והוא המחייב. עוד בהקשר זה נציין, כי גם מבחינה שמאית ועיונית יש קושי רב לצרף מ"ר במקרקעין מסוימים למ"ר במקרקעין אחרים, ולמעשה לא ניתן לחבר כך מ"ר בנויים או זכויות כאילו היו מספרים מופשטים. ובלשון הכלכלנים, לא ניתן לחבר מלפפונים לעגבניות. נניח כי לתא משפחתי יש דירה בת 70 מ"ר בשכונה ד' בעיר באר שבע, וכן דירה קיימת ברחביה בירושלים בשטח של 70 מ"ר. כעת מבקשים להרחיב את הדירה בירושלים ל - 90 מ"ר. האם יהיה זה נכון לקבוע לגבי תא משפחתי זה, כי במצב הקודם יש להם דירה בת 140 מ"ר בירושלים, ולא להעניק להם פטור כלל? לטעמנו התשובה השמאית בוודאי שלילית, הרי שווי מ"ר הדירה בבאר שבע נמוך מזה של הדירה בעיר ירושלים. כמובן, כי יכולים להיות גם מקרים הפוכים. אשר על כן, לטעמנו, בנוסח החקיקה הקיים, אין מקום להביא בתחשיב הפטור זכויות של התא המשפחתי מחוץ למקרקעין אשר בגינן מתבקש ההיתר. סיכום לאור האמור והמנומק לעיל, אנו קובעים כדלקמן: במסגרת תחשיב הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) או סעיף 19(ג)(2) יש להביא בחשבון במצב הקודם את סך הזכויות של התא המשפחתי במקרקעין נשוא הבקשה לפטור; תא משפחתי זכאי לפטור אחד ויחיד מכוח סעיף 19(ג)(1) או סעיף 19(ג)(2), וכאשר ניתן לתא המשפחתי פטור שכזה, במקרקעין כלשהם בישראל, אין זכאות לפטור נוסף; לא ניתן לשלול את הזכות לפטור לפי סעיף 19(ג)(1) או לפי סעיף 19(ג)(2) מתא משפחתי אשר לו דירה נוספת שאינה במקרקעין נשוא הבקשה לפטור; אין להביא בחשבון בעת תחשיב הפטור זכויות של התא המשפחתי במקרקעין אשר אינם המקרקעין נשוא הפטור. לאור הקביעות המפורטות לעיל, יגישו העוררים בכל אחד מן העררים, עד ליום 25.6.13, הודעה האם נדרשת הכרעה נוספת של ועדת הערר במסגרת הערר, ואם כן באלו סוגיות. לאור ההודעות ייקבעו המשך ההליכים בעררים השונים. מקרקעיןהיטל השבחהזכויות במקרקעין