השמאי המכריע קבע כי לא חלה ירידת ערך בשווי הנכס עקב אישורה של תכנית נזכיר שוב מושכלות יסוד כי היקף ההתערבות של ועדת ערר בשומה מכרעת הינו מצומצם ביותר. ועדת הערר לא תתערב בשומה מכרעת אלא אם כן נפל בה דופי חמור או טעות מהותית. ועדת הערר לא תשים את שיקול דעתה במקום שיקול דעתו המקצועי של שמאי מכריע ולא תתערב בתחום מומחיותו. (השוו: ערר 8005/10 דיור ב.פ. בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות; ערר 8060/10 נהור בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה; ערר 8046/13 רפאל מיכאל ו- 50 אח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה לוד; ערר (ת"א) 85046/09 קמור בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב). אמות המידה והעקרונות שהותוו בהחלטתנו, אושרו לאחרונה גם ע"י בית המשפט העליון בבר"ם גלר 4286/13 גלר דוד ואאורה נ' משרד התחבורה. אשר על כן נסתפק בהפניה לכל האמור בהחלטותינו לעיל. לאחר שעיינו בשומה המכרעת, ושמענו את הצדדים בהרחבה בדיון שהתקיים בפנינו וכן את השמאי המכריע אשר האיר עינינו בהתייחסותו ובביאוריו המקצועיים, נחה דעתנו כי לא נפלה טעות, ובוודאי לא טעות מהותית, או דופי חמור בשומה המכרעת אשר יש בה כדי להביא להתערבותנו בשומה המכרעת. הטענות בערר טענות בתחום השמאי-מקצועי הן. נטען כי לא היה מקום להכרעת השמאי המכריע כי ניתן להרוס רק חלק מהבית הקיים בעוד שעניין הריסת הבית לא היה במחלוקת בין הצדדים. נטען כי קביעה זאת נעשתה ללא חוות דעת הנדסית. נטען כנגד פרשנות השמאי המכריע את סעיף 14.4.4 להוראות התכנית וכי המכתב עליו הסתמך השמאי המכריע בנוגע לפרשנות הוועדה המקומית כלל לא הגיע אל העוררת, על אף שמוען גם אליה. טענו טענות שמאיות נוספות, אשר אין גם מקום לפרטן, על דרך האמור בהחלטות קודמות שלנו כי: "יתר על כן, על כך שאין לטעון טענות "מן הגורן ומן היקב" כנגד שומה מכרעת, ואף אין צורך "למנות כרוכל" את כל הטענות הפרטניות שהועלו כנגד שומה מכרעת, עמד השופט ארבל בעמ"נ (נצ) 1009/07 הוועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל .נ. מוחמד סעיד אחמד אבו סאלח ז"ל, בקובעו: "הפסיקה חזרה וקבעה כי, ככלל, אין להתערב בחוות דעתו של השמאי המכריע בעניינים הנוגעים לתחום מקצועיותו . בתי המשפט אינם נוטים להתערב בחו"ד של שמאי מכריע, ללא סיבה של ממש. סיבה טובה כאמור, יכולה להיות פגם או דופי חמור בשיקול דעתו של השמאי המכריע, או כאשר התקיימו עילות ההתערבות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. השמאי המכריע אינו מומחה שמונה על ידי מי מהצדדים, לפיכך מוקנה לו מעמד מיוחד של גורם אובייקטיבי ומקצועי וככלל ראוי לכבד את קביעותיו בעניינים המקצועיים שנמסרו לחוות דעתו. (ראה, עמ"נ (ירושלים) 337/05 - הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' דוד פלבר ו-99 אחרים .)." ובהמשך: "בנסיבות אלה, אין בדעתי למנות כרוכל ולנתח את מכלול הטענות הפרטניות שהועלו על ידי המערערת, גבי ליקויים שנפלו כאמור בשיקול דעת השמאי. שכן, כל הטענות נוגעות לשיקול דעתו המקצועי, לגופה של שומה ושיקוליו כמומחה. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על שיקולים אלה..." (ההדגשה שלנו, שם, בעמ' 14 ו- 16 בהתאמה, ) ואף לאחרונה, פסק השופט מודריק בעמ"נ (ת"א) גלר 33103-02-12 גלר דוד ואאורה ו- 26 אח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, כי אין להתערב בשומה המכרעת כל עוד לא נפל בה פגם של פסלות מינהלית, ואף יצא כנגד מתן לבוש משפטי לטענות שמאית גרידא כנגד שומה מכרעת, וכך פסק וקבע: "תמים דעים אני עם המשיבים שאין מקום להתערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בחוות דעתו של שמאי מכריע אם זו נערכה כדת ודין ואין בה פגם של פסלות מנהלית. עמד על כך כב' השופט יורם דנציגר: ככלל, עילות ההתערבות בחוו"ד מקצועית אותה ערך שמאי מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי בניגוד לכללי הצדק הטבעי, כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב... פרט למקרים כאמור, אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך על מנת להגיע לתוצאות הרצויות להם. [בג"צ 1168/07 יפה נוף נ' הפלר; ע"א 609/93 מרום שרתי תעופה נ' רשות שדות התעופה]. כל שעשו באי כוח הרשויות הוא ניסיון לעטוף את ההכרעה השמאית בגלימה של טיעונים הנחזים להיות "משפטיים". אולם, הניסיונות המרובים להחלפת ה"אדרת" לא שינו את דמותה של "הגברת". זו נותרה כפי שהייתה הכרעת שמאי מכריע, יסודית, מפורטת ומנומקת, המבוססת על שיטתו השמאית שהוסברה לפרטיה לוועדת הערר (השמאי "הגן" על חוות דעת בעדות ממושכת לפני ועדת הערר). אין כל מניעה שוועדת הערר תאמץ את מסקנות השמאי המכריע. היא מינתה אותו על מנת להסתייע בחוות דעתו. הוועדה אינה צריכה להתערב בשומה המכרעת אלא אם כן, נמצא בה פגם היורד לשורש תקופתה מבחינת דיני המנהל הציבורי." ובהמשך: "...בהינתן הכלל הבסיסי שכבר הוזכר רצוא ושוב שבית המשפט, כמו גם וועדת הערר, אינו אמור להתערב בשומה מכרעת שנערכה על פי נתוני בסיס הולמים והיא מושתתת על שיטות שמאיות מקובלות. כך אמר בית המשפט לעניינים מנהליים: אין זה תפקידה של הוועדה לבחון את הנכונות ההחלטה השמאית אלא את תקינות וסבירות מהלכי גיבושה. די לוועדה שתשתכנע שהשומה לא נערכה בחלל ריק וכי היא נסמכת על מגוון מקורות מידע ובסיס נתונים מספיק וראוי [עת"מ (ת"א) 267/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה נ' בובליל]." (עמ"נ 33103-02-12 גלר ו-26 אח' .נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון ואח', שם, בעמ' 11). זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי, אפילו אם נפלו טעויות בשומה מכרעת, אין להתערב בה, וכך קבע: "... מקום בו אימצה הערכאה המבררת את מסקנות המומחה המוסכם, ובהעדר טעות היורדת לשורשו של עניין, תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב במסקנות אלה. כך אפילו ניתן להצביע על טעויות אפשרויות בחוות הדעת או על דרכים אלטרנטיביות לגיבוש המסקנות." (כב' המשנה לנשיא (בדימ') השופט אליעזר ריבלין, ע"א 5154/10, 5523/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה ואח', נ' כלפון נווה ארזים בע"מ, סעיף 15 סיפא לפסק הדין, עמ' 12, ). כפי שכבר קבענו ברבות מהחלטותינו שחלקן גם נזכרו לעיל, לא די במחלוקות מקצועיות שמאיות, לגיטימיות ככל שתהיינה, שיש לעוררים או לשמאי מטעמם עם קביעותיו של שמאי מכריע כדי להביא להתערבותנו. כפי שפסק בית המשפט העליון, וכפי שציטטנו לעיל, אין להתערב גם אם "ניתן להצביע על טעויות אפשריות בחוות הדעת או על דרכים אלטרנטיביות לגיבוש המסקנות". (פ"ד כלפון נווה ארזים בע"מ, לעיל)". (ערר 8046/13 רפאל מיכאלי ו-50 אחרים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד, עמ' 6 ואילך). השמאי המכריע הציג בדיון בפנינו את היתר הבניה והבהיר מדוע לשיטתו ניתן היה להתאים את הבית לקווי הבניה החדשים על ידי הריסת חלק ממפלס א' והמרתף החורגים מקווי הבניה. (פרוטוקול הדיון, וכן הסבר מפורט בעמ' 22 לשומה המכרעת). לא נמצא גם כי נפלה טעות בפרשנות שניתנה לסעיף 14.4.4 על ידי השמאי, ובאשר לנספח ג' שצורף לשומה המכרעת - אם אכן העוררת לא ראתה מכתב זה כפי שנטען, הרי שראשית השמאי המכריע ציין בפנינו כי משהועבר אליו מכתב עם העתק לשמאי העוררת, הנחת המוצא שלו היא כי העוררת גם קיבלה את המכתב. לא נמצא דופי בהנחה זו, מה גם שהטענה כי מכתב זה לא היה ידוע לעוררת לא נזכרה כלל בערר. טענה זו הועלתה לראשונה בדיון בפנינו, וגם משום כך יש לדחותה. יתירה מכך בערר עצמו העוררת אף מתייחסת לנספח ג' לשומה המכרעת, הוא מכתב המשיבה לשמאי המכריע ושם כלל איננה מציינת כי לא ידעה על קיומו. כל זאת, אף מבלי להיכנס כלל למשקל שיש ליתן לכבישת עובדות וראיות שהיו בידיעתו ובחזקתו של העורר ואשר לא הועלו בכתב הערר (השוו ערר (מרכז) 8158/10 ק.ג.ס אינווסטמנט בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה; ערר (מרכז) 8107/10 אוליאל יצחק ז"ל ויורשיו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד; ערר (מרכז) 8161/11 חברת הוניגמן ובניו בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ). גם לגופה של הטענה, כפי שצוין בדיון בפנינו, לא הובררו בסופו של דבר מהן בדיוק טענותיה של העוררת כנגד השומה המכרעת כאשר השמאי המכריע לקח בחשבון מקדמי הפחתה וכאשר לשיטת העוררת יתכן ואף הפגיעה פחותה היתה בהרבה אף מזו שקבע השמאי המכריע לו לשיטתה יש מקום לבחון את הריסת הבית ובניית שלוש יחידות דיור חדשות במקומו בעוד אשר השמאי המכריע בחן את שווי הקרקע לשתי יחידות דיור נוספות בלבד עורפיות ובדחיה (תוך לקיחה בחשבון גם של עלות ההריסה החלקית והתאמת הפיתוח). אולם כאמור, איננו מתערבים בשומה המכרעת, לא לכאן ולא לכאן. השומה המכרעת שלפנינו, שומה מכרעת מפורטת, מבוססת ומקצועית ואף השמאי המכריע המלומד הוסיף והאיר את עינינו בסוגיות השמאיות - מקצועיות אשר נטענו כנגדו, ועוד יותר נחה דעתנו כאמור, כי אין כל מקום להתערבותנו. בנסיבות העניין החלטנו לבסוף, ולו לפנים משורת הדין, שלא ליתן צו להוצאות. ירידת ערךשמאותשמאי מכריע