ההשבחה הנטענת נובעת מהשינוי הניכר בקו הבנין המזרחי, המאפשר את ישימות הבניה, שלא הייתה קיימת לדבריה במצב הקודם, בשל מגבלת קו הבנין (15 מ'). לטענת העוררת, הפרשנות שהעניק השמאי המכריע למצב התכנוני הקודם ולתכנית החדשה איננה סבירה בנסיבות הענין, והיה עליו להתחשב בפרשנות התכנונית שהעניקו הצדדים, בפרט הוועדה המקומית, לתכניות במצב התכנוני הקודם. העוררת טוענת לחוסר תום לב של המשיב שכן בעת מימוש קודם, נטען על ידו כי יש לתקן את דרישת ההיטל (שהתבססה על קו בנין 7 מ' לצד רח' הנרקיסים), מאחר שקו הבנין, שהינו 15 מ', אינו מאפשר את מימוש זכויות הבניה המוקנות לחלקה. העוררת, הוועדה המקומית, אכן קיבלה את עמדתו של המשיב ונתנה לכך ביטוי בשומה מתוקנת. העוררת טוענת עוד, כי עיון בתשריטי תכניות הר/410א והר/1459 מעיד על כך שבתחום רח' הנרקיסים מצוינות שתי "רוזטות" - בקטע הצפוני קו הבנין הינו 15 מ' ובקטע הדרומי - 7 מ'. הקטע הצפוני הוא, לטענתה, הקובע לענייננו, ומכאן שקו הבנין צריך להיות (במצב הקודם) 15 מ' ולא כפי שקבע השמאי המכריע. לדברי העוררת, לקביעה זו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על חלקות נוספות בסביבה ומכאן חשיבות הערר. ב"כ המשיב טען כי, לא נפלה טעות בשומה המכרעת ואין להתערב בה. השמאי המכריע קבע את קביעותיו לאחר בדיקת התכניות הרלבנטיות. קו הבנין במצב הקיים עמד על 7 מ' ולא 15 מ' כמסומן בתשריט תכנית הר/מק/2093א כ"מצב מאושר", וכי הדבר עולה בקנה אחד עם השוני שבין החלקות. החלקות בהן קו הבנין הוא 15 מ', הן חלקות גדולות הנמצאות בניצב לרחוב הנרקיסים, בעוד שהחלקות "הדרומיות", כולל חלקת המשיב, הינן קטנות, ארוכות ומקבילות לרחוב. דיון והחלטה: ראשית, נזכיר כי ענייננו בערר של שמאי מכריע, אשר היקף התערבותנו בו מצומצם ביותר, וצומצם עוד יותר לאחרונה בפ"ד גלר. לפיכך, רק אם יעלה כי נפלה טעות כה מהותית בשומה המכרעת עד כי אין מנוס מהתערבות ועדת הערר בה - יעשה כך. למחלוקת בין הצדדים, האם מדובר ב- 15 מ' לגישת העוררת או 7 מ' לגישת המשיב, השפעה מכרעת על ישימותה של הבניה על החלקה במצב הקודם, באופן שקבלת עמדתה של העוררת פירושה קיומה של השבחה ניכרת בשוויה של החלקה, שלא כפי שקבע השמאי המכריע. עיון בשומה המכרעת מעלה כי השמאי המכריע בדק וניתח לעומקן את הוראותיהן של התכניות השונות באשר לקו הבנין האמור ואף לא התעלם מתשריט "מצב קיים" בתכנית הנטענת כמשביחה - הר/2093א (שבו מסומן קו בנין ברוחב 15 מ'), והגיע למסקנה מנומקת ומפורטת שמגבלת קו הבנין לצד רח' הנרקיסים עמדה במצב הקודם על 7 מ' ולא על 15 מ'. לאחר שעיינו בהסבריו המפורטים והנמקותיו, לא מצאנו מקום להתערבותנו בקביעותיו בשומה המכרעת. אין חולק על כך על כך כי בתכנית תגפ/293, משנת 1950, עמד קו הבנין האמור על 7 מ'. סימני השאלה נולדו עקב סימון שונה בשתי "הרוזטות" - צפונית (15 מ') ודרומית (7 מ') ברח' הנרקיסים - בתכנית הר/410א משנת 1968 ובתכנית הר/1459 משנת 1978. בתכנית הר/2093א סומן קו הבנין הקיים ("המאושר") ברוחב 15 מ', לעומת 6 מ' במצב החדש. השמאי המכריע ציין כי בתכנית הר/410א "הרוזטה" הדרומית מסומנת באותו מקום ביחס לרח' האילנות (הגבול הדרומי של החלקה), כפי שמסומן בתכנית תגפ/293 בעו"ד "הרוזטה" הצפונית (קו בנין 15 מ') ממוקמת בתחום תכנית תגפ/374- שאינה חלה על החלקה נשוא השומה. בנוסף, פירט השמאי המכריע פסיקה שעניינה, סתירה בין מצב סטטוטורי קיים בתכניות תקפות לבין סימון "מצב קיים" בתשריט התכנית החדשה, על פיה יש להתייחס למצב הקודם המאושר. ציון מוטעה בתשריט התכנית החדשה אינו מעלה ואינו מוריד לענין זה. גם כאן לא נפלה כל טעות בשומה המכרעת עת יישם השמאי המכריע כהלכה את הפסיקה במקרה שלפנינו. מעבר לשורת ההנמקות של השמאי המכריע, נוסיף כי "הרוזטה" הצפונית מתייחסת לחלקות צרות וארוכות שתנוחתן - לאורך - הינו בכוון ניצב לרח' הנרקיסים. ואילו החלקות הדרומיות - לרבות החלקה הנדונה - הינן בכיוון מקביל לרחוב. קביעת קו בנין 15 מ' בחלק הצפוני הינה סבירה, מאחר שאינן פוגעות באפשרות מימוש זכויות הבניה בחלקות. לעומת זאת, קביעה של קו בנין 15 מ' בחלקות הדרומיות הינה מלכתחילה חסרת פשר וחסרת כל הגיון תכנוני שכן במצב זה נמנע כל מימוש בניה עליהן. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, לא נמצא כי יש להתערב בשומה המכרעת. הערר נדחה. העוררת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 8,000₪ בצירוף מע"מ כחוק. ההוצאות ישולמו תוך 60 יום, לאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. השבחה