על שמאים מכריעים שמונו על פי תיקון 84, מוטל אף נטל רב מזה שהיה מוטל על שמאי מכריע שמלפני התיקון, לפרט, לבסס ולנמק את השומה המכרעת, או את חוות דעתם לפי הענין, כמו גם חובתם לערוך בדיקות עצמאיות ולבסס את קביעותיהם בנתונים, באסמכתאות ובתחשיבים, באשר אף הם אינם כבולים לטענות הצדדים. אך לאחרונה עמדה על כך שוב ועדת הערר במחוז מרכז, בהרחבה, בערר (מרכז) 8046/13 רפאל מיכאלי ו-50 אחרים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד . ומן הכלל אל הפרט: במקרה שלפנינו, השמאית המכריעה יישמה את ההלכה שנקבעה בפסיקה ובהחלטות ועדות הערר, לענין המועד הקובע בענין תמ"א 18 לתיקון מס' 4, ולא נפל פגם גם בניתוח זה שבשומה המכרעת. אך מעבר לאמירות כלליות בשומה המכרעת בדבר הקשיים שבייחוס השבחה למקרקעין, אין פירוט בשומה המכרעת כיצד נעשה היישום למקרקעין נשוא השומה המכרעת, כפי שנעשה בשומות מכריעות מאוחרות יותר, כמפורט לעיל. בשומה המכרעת נאמר בענין זה כדלקמן: "מהאמור לעיל עשוייה לעלות, כאמור, תוצאה קשה ובלתי צודקת, במיוחד באותם מקרים, שבהם רמת הקונקרטיות של הוראות התכנית, לגביה נטענת ההשבחה, היא מאוד נמוכה וייחוס השבחה לנכס אחד מני רבים - עקב אישור התכנית, הינו כמעט מופרך. רמת הקושי, מטבע הדברים, אינה אחידה והיא תלויית נסיבות- האיפיונים המאפשרים או מונעים את מימוש התב"ע, הביקוש לעומת ההיצע בסביבה, מגבלות של איכות סביבה ואחרות. ניתן לקבוע, כי במרבית המקרים, ההשבחה אינה מתגבשת במלואה, אם בכלל, בעת אישור התב"ע. במקרה שכזה - על אף הידיעה המאוחרת - שהנכס הושבח, אפילו במידה רבה, לא ניתן היה, במועד אישור התכנית - לקבוע, שאכן חלה בו השבחה ומובן שגביית ההיטל אינה מתקיימת. לא מיותר להזכיר, כי העקרון המרכזי העומד בבסיס ההצדקה לחיוב בתשלום היטל השבחה מתמצה בחובה לשתף את הציבור בהתעשרות הנובעת מהמעשה התכנוני. על אף האמור לעיל ועל אף שההיגיון הכלכלי ועקרון הצדק החלוקתי אמורים היו לחייב את המבקשת בתשלום היטל ההשבחה במקרה כמו המקרה דנן (בכפוף להוכחת קיומה של השבחה), הגעתי לכלל דעה, כי במועד הקובע ע"פ חוק - לא ניתן היה להצביע על עלייה בשווי הנכס. ייחוס השבחה לחלק משטח מגרש החנייה הנדון, בשל האפשרות שעוגנה בתמ"א/18 תיקון 4, להקמת תחנות דלק זעירות במגרשים בייעוד תעשיה, הינו בלתי סביר בעליל, למעלה מן העובדה שהוא לא הוכח בפועל. מאי דך, המועד בו ניתן ההיתר - הוא מועד המימוש בלבד ולא ניתן לייחס לו ע"פ חוק, את היווצרות ההשבחה. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל דעה, שלא חלה השבחה בשוויו של הנכס נשוא השומה, עקב אישורה של תמ"א/18 תיקון 21 - במועד תחולתה". (עמודים 17-16 לשומה המכרעת). בשומה המכרעת לא פורטו הנסיבות או האפיונים הספציפיים של המקרקעין "המאפשרים או מונעים את התב"ע" או מה היו נתוני "הביקוש לעומת וההיצע בסביבה" והאם היו "מגבלות של איכות סביבה או אחרות", על פי המצוטט לעיל. אולם, מהאמור בשומה המכרעת עולה, כי לא הוכחה בפועל על ידי המשיבה עליה בשווי הנכס או השבחה, כאמור שם בעמוד 17. גם בערר שלפנינו, מעבר לטענה העקרונית כי בשומה המכרעת ישנן קביעות עקרוניות ללא יישום קונקרטי, לא פורטה ההשבחה הנטענת במקרה הקונקרטי ע"י המשיבה במקרקעין ולא ניתן פירוט בדבר ההוכחה בפועל על עליה בשווי הנכס. גם בערר המשיבה לא פירטה ולא ביססה את ההשבחה ואת עליית השווי הנטענת על ידה במקרה הספציפי של המקרקעין הנדונים. אשר על כן, משנקבע בשומה המכרעת כי המשיבה לא הוכיחה בפועל עליית שווי של המקרקעין ולא הוכיחה השבחה, ואף בערר לא נעשה כך על ידה, לא מצאנו מקום להתערבותנו בתוצאה שנקבעה בשומה המכרעת בעניין זה, ואשר על כן אין מקום להתערבותנו בשומה המכרעת. אשר על כן, הערר נדחה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. שמאותשמאי מכריע