מדובר בתכנית פוגעת שלא ניתן לתבוע פיצויים מכוחה בשל העובדה שאינה מאושרת ולכן אין להתבסס עליה כתכנית המחייבת לעניין השווי במצב קודם. בנוסף- השמאית המכריעה קבעה שטח תכסית של 191 מ"ר (כולל שטחי שירות), בעוד השטח המירבי, לאור מגבלת קווי הבניין, לא עולה על 170 מ"ר (כולל שטחי שירות). טענות המשיבה לדברי ב"כ המשיבה, טענת העוררים כי השמאית המכריעה הביאה בחשבון את הוראות תכנית רצ/2000 המופקדת, במצב קודם, אינה נכונה. טענת העוררים אינה ברורה שכן פסקי הדין קרית בית הכרם ופמיני אינם מאפשרים שקלולה של פגיעה מתכנית קודמת במסגרת השבחה של תכנית אחרת, במיוחד שהתכנית מופקדת, ואינה מאושרת. השמאית המכריעה קבעה כי "תכנית רצ/1/1/ו אינה רלבנטית לצפיפות. התכנית הוסיפה אפשרות לחדרי יציאה לגג (הניצול המיטבי הינו תכנון הכולל 2 חדרי יציאה לגג). טענת העוררים לגבי שטח התכסית אינה רלבנטית שכן השמאית המכריעה קבעה כי ניתן לנצל הקמת 2 חדרי יציאה לגג ללא קשר לשטח התכסית. דיון והחלטה עיינו בשומה המכרעת ולא מצאנו כי השמאית המכריעה הביאה בחשבון במצב קודם את התכנית המופקדת רצ/2000. לפיכך לא ברורה טענת העוררים בקשר לכך. אכן, כפי שקבעה השמאית המכריעה, תכנית רצ/1/1/ו' אינה מתייחסת לנושא הצפיפות אלא לבניה על גגות. (נעיר כי אמנם הערת השוליים מס' 11 בעמ' 11 לשומה המכרעת איננה מקובלת עלינו, אך לא נרחיב בעניין משום אי נפקותה לגבי ההשבחה בגין תכנית רצ/1/1/ו). גם באופן התחשיב המתבסס על 2 חדרי יציאה לגג, מבלי להתחשב בהקטנת התכסית, אין מקום להתערבותנו. מדובר בענין מקצועי שמאי מובהק הנתון לשיקול דעתה של השמאית המכריעה. אשר על כן, טענות העוררים כנגד ההשבחה שקבעה השמאית המכריעה בעניין תכנית רצ/1/1/ו', נדחות. ההשבחה בגין תכנית רצ/1/1/ז: טענות העוררים לטענת העוררים, השמאית המכריעה התעלמה מטענה מהותית של השמאי מטעמם והיא שכבר התכנית במצב קודם- רצ/1/1- הקנתה זכויות לבניית גזוזטראות, ללא הגבלה וללא הוראות בינוי. מכאן, שתכנית רצ/1/1/ז' היא תכנית פוגעת ולא משביחה, כקביעת השמאית המכריעה. בנוסף, נטען כי השמאית המכריעה לא הביאה בחשבון שבמצב הקודם ניתן היה לבנות מרפסות מכוח תקנות התכנון והבניה בהנמקה שתקנות אינן מקנות זכויות בניה ויש צורך בתכנית אשר תקבע זכות זו. דעתם של שמאים מכריעים אחרים אשר שומותיהם צורפו, אינה כדעתה של השמאית המכריעה דנן. טענות המשיבה ב"כ המשיבה טען כי מדובר בטענה שהועלתה לראשונה. תכנית רצ/1/1 התירה הקמת מרפסות פתוחות, ואינה רלבנטית שכן תכנית רצ/1/1/ג', אשר שינתה את תכנית רצ/1/1 היא התכנית הקובעת במצב קודם, והיא לא התירה הקמת מרפסות מעבר לאחוזי הבניה שנכללו במסגרת הוראות. יש לדחות את טענות העוררים בקשר לתקנות התכנון והבניה שקבעו הוראות ביחס לאופן חישוב שטחי גזוזטראות אך הן אינן מאפשרות הקמת מרפסות פתוחות. ההוראה המאפשרת זאת היא הוראת סעיף 6 לתכנית רצ/1/1/ז', שלגביה קבעה השמאית המכריעה את עובדת היותה משביחה. קביעת השמאית המכריעה נכונה וראויה ואין להתערב בה. דיון והחלטה לאחר שעיינו בשומה המכרעת ובמסמכים הרלבנטים, לא מצאנו מקום להתערבותנו בקביעת השמאית המכריעה בעניין ההשבחה עקב אישורה של תכנית רצ/1/ז'. השמאית המכריעה פעלה כהלכה ביישמה את הפסיקה, כפי שנקבע גם בעת"מ 32/98 רשות הרישוי המקומית לתו"ב ירושלים נ' נאות כרמי ירושלים בע"מ ואחרים, כי תקנות התכנון והבניה אינן מקנות זכויות בניה. מקובלת עלינו גם עמדת ב"כ המשיבה כי המצב הקודם לעניין ההשבחה בגין תכנית רצ/1/1/ז', מתבסס על הוראות התכנית רצ/1/1/ג', שלא העניקה זכויות נוספות למרפסות או גזוזטראות. אי לכך, טענות העוררים בעניין תכנית זו, נדחות. ההשבחה בגין תכנית רצ/25/1/1: טענות העוררים ניתן לחייב לכל היותר, על תוספת 5 מ"ר למחסנים היות שעל פי תכנית רצ/1/1 ניתן היה, לדבריהם, לבנות 25 מ"ר למחסנים ואילו ע"פ תכנית רצ/25/1/1 ניתן לבנות 30 מ"ר = 5 יח"ד * 6 מ"ר. השמאית המכריעה שגתה בקובעה כי תכנית רע/1/1 כלל לא העניקה זכויות בנייה למחסנים, וזאת אף בניגוד לעמדת שמאי הוועדה שטען כי ניתן היה לבנות מחסנים עד פרסום תכנית רצ/25/1/1. העוררים מוסיפים וטוענים כי הציגו אסמכתאות לגבי בניית מחסנים בקומות העמודים, עוד בטרם אישורה של התכנית. טענות המשיבה מאז אישורה של תכנית רצ/1/1/ג', הרי שהיא התכנית הקובעת את שיעור הבניה המירבי, אלא שההוראה, זו המאפשרת 10% תוספת, לרבות למחסנים, אינה מתיחסת לאזור מגורים ג', כמו במקרה הנדון. דיון והחלטה הזכות למחסנים, המעוגנת בתכנית רצ/1/1/ג' אכן אינה מתייחסת לאזור מגורים ג'. מכאן, שכל התוספת- 30 מ"ר, הינה בבחינת ההשבחה. טענת העוררים, בעניין "הכרה" ב- 25 מ"ר למחסנים במצב הקודם, נדחית איפוא. לסיכום עיון בשומה המכרעת, מעלה כי לא קיימת כל עילה להתערבות בה, וכל טענות העוררים נדחו, הכל כמפורט לעיל. הערר איפוא, נדחה במלואו. בנסיבות הענין, ולו לפנים משורת הדין, החלטתנו שלא ליתן צו להוצאות. שמאות