לנושא האבן שנבחרה, טוענים העוררים כי הבחירה באבן טראקוטה אפיקים מונעת משיקולים זרים. עררים 6115/12, 6116/12, 6117/12: העוררים בעררים אלו, הגישו עררים זהים ובמסגרתם עוררים על הנושאים הבאים: יש לאשר בניית מצללות בחזית ובצידי הבניין; יש לאשר בניית גגון; יש לאשר בניית גדר שלא מאבן טרקוטה בחזית הבניין. העוררים טוענים כי בחוברת המכרז הותר להם לבנות מצללות וכן בניית גדר מאבן מתועשת בגוון בהיר. טענה נוספת של העוררים הינה כי יש לאפשר אלמנטים עיצוביים מחוץ לקווי הבניין. עוד טענו העוררים כי בשכונות אחרות בעיר התירו דברים דומים. ערר 6118/12: העוררים בערר זה עוררים על הנושאים הבאים: הקמת פרגולה בקו בניין קדמי או צידי; ירידה למרתף תוך בניה בקו בניה צידי. כמו כן טוענים העוררים כי הקמת פרגולות, חצרות אנגליות וכו' מחוץ לקווי הבניין אינה מצריכה הקלה לאור התקנות המתירות בניה במרווחים. ערר 6119/12: העוררת בערר זה מציינת כי גודל המגרש שלה הינו 470 מ"ר בלבד. העוררת מלינה על דחיית ההקלה שביקשה בקו בניין צידי של 10%. העוררת מציינת נסיבות רפואיות קשות של בן משפחה כנימוק למתן ההקלה. ערר 6112/12: העוררים בערר זה עוררים על הנושאים הבאים: הקמת אלמנט עיצובי בחזית הבית מחוץ לקווי הבניה; הקלה בקו הבניין בשיעור של 40% לפרגולות קשיחות; ציפוי גדר חיצונית לפי בחירתם; העוררים טוענים כי ללא הפרגולות הבניין יהיה משעמם, באנאלי וללא אפיון. דיון ועדת הערר ערכה דיון ממושך בנוכחות הצדדים ושמעה את טענות העוררים וכן את טענות המשיבה ומכאן החלטתנו זו. קווי בניין צידיים: התכנית המתארית קבעה את קווי הבנין הצידיים למרווח של 4 מטרים. התכנית המקומית הקטינה מרווחים אלו לכדי 3 מטרים בלבד. יש לציין כי בשכונות מגורים, קל וחומר בשכונות מגורים חדשות, קו הבנייה המינימאלי הנהוג הינו 3 מטרים. איננו רואים כל מקום להתערב בהחלטת הוועדה המקומית שלא לסטות מקווי בניה אלו. זאת ועוד, אנו סבורים כי מדובר בהחלטה נכונה וראויה, ולמעשה כל החלטה אחרת הייתה בלתי סבירה וספק אם חוקית, ונבאר: ראשית התכנית המקומית אושרה ממש לאחרונה. לפיכך, היה ולעוררים היו טענות כנגד קווי הבניין שנקבעו בה היה עליהם להעלות טענות אלו בעת הליכי אישור התכנית ולא לאחר שזו אושרה. בכל מקרה, כאשר אושרה התכנית המקומית ופורסמה למתן תוקף, הרי היא מהווה דין, וכדין היא מחייבת הן את מוסדות התכנון והן את האזרחים. טעם זה כשלעצמו מצדיק את דחיית העררים בנוגע לקווי הבניין הצידיים. למען הסדר הטוב נתייחס גם לגופם של דברים: ועדת הערר קבעה בשורה של החלטות את הפרמטרים לבחינת בקשה להקלה. ר', למשל, ר' ערר (דרום) 6055/08 איתן כחל ואח' נגד הוועדה המקומית תכנון ובניה אשדוד () (להלן: "עניין כחל") וכן ר' ועדת הערר במחוז תל אביב ערר (תל אביב) 5197/10 אסותא מרכזים רפואיים נ. הועדה המקומית תל אביב ואח' () אשר עתירה עליה נדחתה. הפרמטרים שנקבעו הינם: קיומה של הצדקה תכנונית; היקף/עצימות ההקלה; מועד התכנון המאושר; הפגיעה ו/או הרווח של צדדי ג' והציבור. ניתן לראות שבמקרה שלפנינו ניתוח הפרמטרים מוביל למסקנה ברורה שאין לאשר את ההקלות. ראשית, אין כל הצדקה תכנונית להקלה. מדובר במגרשים שאינם קטנים (ובהתאם לתמ"א 35 אף נחשבים גדולים), כאשר בתכנית המקומית נקבעו להם קווי בניין מינימאליים. בניגוד לטענות העוררים אין כל מניעה לנצל את זכויות הבניה במסגרת קווי הבניין הקיימים, כאשר התכנית מתירה בניה בשתי קומות. יתרה מזו, אף אם אזרח מסוים מבקש להקים את ביתו בקומה אחת (וכאמור התכנית מקנה 2 קומות) עדיין במסגרת קווי הבניין ניתן לבנות בית בתכסית של לפחות כ- 195 מ"ר ולא 120 מ"ר כפי שטענו העוררים. נציין, כי הנתון של בית בקומה אחת בתכסית של 195 מ"ר הינו נתון שהציג מי מטעם העוררים בדיון, כאשר בתחשיב לגבי מגרש בשטח של 500 מ"ר, התכסית אף גדולה בהרבה מכך. לפיכך, אין כל הצדקה תכנונית להקלה בקווי הבניין. לגבי עצימות ההקלה, הרי כאשר מדובר מראש בקווי בניין מינימאליים כל הקלה מהם יש בה עצימות מסוימת. לעניין מועד התכנון המאושר, ראינו לעיל כי התכנית המקומית אשר הקטינה בצורה משמעותית את קווי הבניין ביחס לתכנית המתארית אושרה ממש לאחרונה. הפרמטר המהותי הינו ההשפעה של ההקלה על צדדי ג'. לעניין זה קבעה ועדת הערר כי צדדי ג' אינם רק הקרובים לבניה אלא הציבור בכללותו, ר' בערר כחל לעיל: "לעניין זה נציין, כי אין להסתפק רק בבחינת המעגל של מבקש ההיתר לעומת השכנים המתנגדים בפועל, ויש לבחון אף את המעגלים הרחבים יותר, כגון המשתמשים הצפויים במקרקעין, כלל הציבור וכמובן הסביבה." במקרה שלפנינו, אף אם נצא מנקודת הנחה כי ההקלה בקווי הבניין אכן טובה למבקשי ההיתר (ומדובר בהנחה שאינה נקייה מספקות), הרי ברור כי אין היא טובה לציבור בכללותו. לקווי הבניין תפקיד כפול: ראשית שמירה על מרווחים סבירים בין שכנים ושנית הקניית מראה אדריכלי נכון ואחיד לשכונת מגורים. הקטנת קווי הבניין במקרה שבפנינו לא רק שמהווה פגיעה בפרטיות ביחס בין עורר לשכנו, אלא גם תהווה פגיעה אדריכלית במראה הכללי של השכונה. הפגיעה הינה בשני מישורים: ראשית עצם צמצום קווי הבנייה יש בו משום פגיעה אדריכלית. שנית, כאשר מאשרים הקטנת קווי בניה בהליך של הקלה, הרי מדובר רק בהקטנה של קווי הבניין במגרשים בהם בוקשה ההקלה ולא של כלל המגרשים. מכאן, אישור שכזה יוצר חוסר אחידות בקביעת קווי הבניין בשכונה. חוסר אחידות זו כאשר הוא מיושם הינו צורם לעין. העוררים טענו כי בשכונות אחרות ניתנו הקלות דומות. לעניין זה נציין כי העוררים לא הביאו את כלל הפרטים של אותם שכונות אחרות, כך למשל לא ברור מה קו הבניין שנקבע בתכנית שם לעומת זה שאושר בהקלה הנטענת. בכל מקרה, העובדה כי נעשו טעויות בשכונות אחרות אין בה בכדי להנציח את אותה הטעות בשכונה חדשה, הנבנית זה עתה, ואשר הוועדה המקומית מבקשת לשמור על חזותה. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שאין לאשר כל הקלה בקווי הבניין הצידיים בתחומי התכנית המקומית. מצללות, פרגולות ואלמנטים עיצוביים נושא נוסף בו עסקו העוררים בעררים השונים הינו נושא הפרגולות, המצללות והאלמנטים העיצוביים. בנושא זה השתמשו העוררים במונחים שונים והפנו לתקנות, ומן הראוי להבהיר את הנושא ואת המונחים השונים. ראשית יובהר ויוטעם, הוועדה המקומית לא אסרה הקמת פרגולה, מצללה או אלמנט עיצובי כלשהו, ואין לה גם כל סמכות לעשות כן. עם זאת, הוועדה המקומית סירבה לאשר אלמנטים אלו מחוץ לקווי הבניין (למעט בקו הבניין האחורי), החלטה שכזו הינה בהחלט במסגרת שיקול דעתה. נציין כי היה ונפחית ממגרש של 500 מ"ר (הבנוי מצלע של 25 מטר וצלע של 20 מטר), 6 מטרים מהצלע הרוחבית (קווי בניה צידיים) ו- 8 מטרים מהצלע האורכית (קו בניין אחורי וקדמי), הרי עדיין נותר שטח של 17 מטר על 14 מטר, כלומר 238 מ"ר, לבינוי. שטח זה של 238 מ"ר מאפשר בינוי נאה הן של המבנה המבוקש והן של אלמנטים עיצובים והכל במסגרת קווי הבניין. בעניין המונחים השונים נבהיר כי כל בניה מחוץ לקווי הבניין אסורה וזאת לאור הגדרת "קווי בנייה" בתקנות הרלוונטיות. עם זאת, המחוקק התיר בתנאים מסוימים בניה של מצללה (המכונה גם פרגולה) מעבר לקווי הבניין וזאת במסגרת תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, בפרק העוסק בבניה במרווחים. אלא שבמסגרת פרק זה, האפשרות לבניה מעבר לקווי הבניין ניתנת רק עבור מצללה כמפורט בתקנות היתר לעבודה מצומצמת, כדלקמן: ""מצללה (פרגולה)" - מבנה בלא קירות, שתקרתו משטח הצללה מישורי ואינו משופע או נטוי, הנסמך על עמודים ובלבד שהמרווחים בין החלקים האטומים של משטח ההצללה מחולקים באופן שווה ומהווים 40% לפחות ממנו;" תקנות הבניה במרווחים אף מוסיפות תנאי נוסף: (12) מצללה הבולטת מעבר לקו הבנין עד 40% אל תוך המרווח ובלבד שהיא בנויה מחומרים קלים כגון עץ, מתכת או פלסטיק." כלומר, על מנת שניתן יהיה לאשר מצללה או פרגולה מחוץ לקווי הבניין היא צריכה להבנות אך ורק מחומרים קלים, להיות מישורית, להישען על עמודים, ומקורה ב- 60% בלבד. נציין כי במרבית העררים "הפרגולות" המבוקשות אינן עומדות בתנאים הללו. בכל מקרה, גם אם קיימת פרגולה העומדת בתנאים הללו, הוועדה המקומית אינה חייבת לאשר אותה מחוץ לקווי הבניין. כאמור, לטעמנו, החלטת הוועדה המקומית שלא לאשר בניה כלשהי מחוץ לקווי הבניין הצידיים והקדמי, הינה ראויה וסבירה. הוועדה המקומית הכריעה כאמור כי ניתן לאשר פרגולה מחוץ לקו הבניין האחורי. ספק בליבנו האם יש צורך בכך, וניתן היה לסבור כי גם בקו הבניין האחורי אין מקום לאישור פרגולה שכזו. אולם, מעיון בעררים עולה כי לא נתבקש כי נבטל את האישור שניתן לפרגולה בקו הבניין האחורי, ולכן סברנו שאין מקום להתערב בנושא זה. נשוב ונדגיש, אותם העוררים הסבורים כי ביתם אינו נאה או משעמם כשהוא ללא אלמנט עיצובי או פרגולה, רשאים להקים כאלו, המגבלה היחידה שאלו יוקמו בתחום קווי הבניין המאושרים. אבן הגדר התכנית המתארית העניקה שלוש אפשרויות לציפוי הגדרות: אבן טבעית בגוון בהיר, אבן מתועשת בגוון בהיר או טיח. התכנית המקומית לא עסקה בנושא זה. חוברת המכרז הינה חוזית ואין בה בכדי לחייב תכנונית. בכל מקרה, גם בחוברת המכרז קיימת אפשרות לאבן טרקוטה. הוועדה המקומית החליטה כי הגדרות יצופו באבן אחידה המכונה "טרקוטה אופקים". העוררים העלו לעניין זה שתי טענות, האחת לגבי סמכות הוועדה המקומית לקבוע את סוג האבן והשניה כי בחירת סוג האבן נגועה בניגוד עניינים. אנו סבורים כי הוועדה המקומית בהחלט מוסכמת לקבוע סוג אבן אחיד לגדר בשכונה חדשה. לעניין זה קיימת הסמכה מפורשת בתקנה 16(א)(2) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, אשר מאפשרת לוועדה המקומית לקבוע הנחיות לגבי מראהו החיצוני של הבניין. קל וחומר נכונים הדברים כאשר מדובר בצד החיצוני של הגדר, כאשר צד זה חשוף בעיקר למרחב הציבורי ולא הפרטי. לפיכך, החלטה של וועדה מקומית לחייב הקמת חיפוי גדר אחיד בשכונה חדשה הינה החלטה סבירה וראויה. עם זאת, יש לבחון כי אין החלטה זו פוגעת בזכויות הקניין של הפרט יתר על המידה. החלטה שכזו הייתה יכולה לגלם פגיעה אילו היה מדובר באבן חיפוי נדירה, כך שהאזרח היה מתקשה להשיגה, או באבן חיפוי יקרה במיוחד, כך שהיה נגרם חסרון כיס משמעותי לאזרח. במקרים כגון אלו, כאשר הוועדה המקומית הייתה בוחרת באבן יקרה או נדירה, ניתן היה להתערב בהחלטתה לגבי האבן הנבחרת, אך לא לגבי יצירת חיפוי אחיד. במקרה שלפנינו לא נטען כי האבן שנבחרה הינה יקרה במיוחד או נדירה. נציין כי העוררים לא הציגו כל נתונים לגבי מחיר האבן שקבעה הוועדה המקומית אל מול סוג אחר של חיפוי. בבחינה שנערכה על ידי ועדת הערר, עולה כי לא ניתן להצביע על הבדל מובהק במחיר אבן טרקוטה אופקים ביחס לאבן חיפוי אחרת. הטענה המרכזית של העוררים במישור זה הינה כי האבן נבחרה תוך ניגוד עניינים, אלא שהעוררים לא הציגו כל ראיה או הוכחה לטענה זו. מלבד הטענה הנסיבתית (שאין די בה על מנת לבסס ניגוד עניינים) כי המפעל הועדף לאור מיקומו בעיר אופקים, יתר טענות העוררים מבוססות על תחושות או הרגשות ללא כל ביסוס ראייתי. בכל מקרה נציין, כי אבן טרקוטה כפי שדורשת המשיבה אינה מיוצרת רק במפעל אופקים וניתן למצוא יצרנים נוספים. לפיכך, אנו דוחים טענה זו. צבע הבית טענה נוספת של העוררים הינה כי הוועדה המקומית התערבה להם בצבע הבית. נושא זה זכה להתייחסות מפורשת בתכנית המקומית אשר קבעה: "קירות החוץ יהיו בגמר טיח שליכט בטווח גוונים שיאושר על ידי הוועדה המקומית". כלומר, התכנית המקומית לא רק שהותירה שיקול דעת בנושא זה, אלא קבעה מפורשות כי טווח הגוונים יאושר על ידי הוועדה המקומית. לפיכך, טענות במישור זה, היה צורך לטעון עת אושרה התכנית (כאמור ממש לאחרונה) ולא לאחר שזו הפכה לדין. נציין, כי לוועדה המקומית קיימת סמכות כללית להתערב בצבע הבית אף מכוח תקנה 16 שציינו לעיל. חשוב להבהיר, כי התערבות הוועדה המקומית בצבע בית האזרח אינה נושא פשוט, היות ויש לאזן בין הרצון לשמור על אחידות לבין חופש הפרט של האזרח, הכולל גם את החופש לצבוע את ביתו בצבע האהוב עליו. ועדת הערר התייחס לנושא זה בהחלטתה בערר (דרום) 6040/08 יעקב שברס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה באר שבע () (להלן: "שברס"): "אנו סבורים כי במקרה שלפנינו מדובר בהחלטה סבירה והגיונית, היות וצבעו של הבניין בולט במידה ניכרת על רקע הסביבה שלה מראה בהיר אחיד. נציין, כי במסגרת הסבירות אכן יש לשקול את רצון הפרט לעצב את ביתו ואת צבעו החיצוני כראות עיניו, וייתכן כי הדבר אף חוסה תחת הזכות לחופש הביטוי במובנה הרחב. עם זאת, אל מול זכות זו של הפרט יש להציב את זכויות הכלל ואת מראהו של המרחב הציבורי. בהקשר זה יש לזכור, כי אין מדובר בעיצוב ו/או צבע פנימי של הבית, אלא בצבע חיצוני המשפיע על מראהו של המרחב הציבורי. אנשי המקצוע מטעם המשיבה מס' 1 סבורים כי מדובר בפגם ארכיטקטוני המשפיע על חזות השכונה שהינה שכונה המתוכננת באחידות, לרבות צבעה, ואנו סבורים כי קיים היגיון רב בעמדה זו של אנשי המקצוע מטעם המשיבה מס' 1 ובודאי שאין מקום להתערב בה. נציין כי העובדה שבשכונות אחרות קיימים מבנים שלא בצבע אחיד, אינה מחייבת כי גם בשכונה זו יותר דבר דומה, ונפרט: ראשית, לא הוכח בפנינו כי הצביעה השונה בשכונות האחרות נעשתה בהיתרי בנייה ומתוך שיקול דעת מושכל. שנית, וזה העיקר לענייננו, הבחינה הארכיטקטונית צרכה להיעשות לגבי המתחם של הבנייה המדוברת, ועל רקע צביונו הארכיטקטוני של מתחם זה. במסגרת זו, יש לשקול גם את צבע המבנה, העובדה כי בניינים אחרים בעיר במתחמים אחרים הם בעלי צביון ארכיטקטוני אחר, אין בה כדי לגרום לשינוי הצביון של המתחם המדובר." במקרה שבפנינו, בניגוד לעניין שברס בו התכנית שתקה לגבי צבע הבניין, כבר נפלה הכרעה תכנונית בדילמה שהצבנו לעיל, כאשר התכנית המקומית קבעה מפורשות כי הוועדה המקומית תאשר קשת של צבעים מתוכם יהיה האזרח רשאי לבחור את הצבע האהוב עליו. מיקום כניסה למרתפים נושא נוסף אותו תקפו העוררים הינה האיסור להתיר כניסה למרתפים מקו הבניין הצידי. אף בנושא זה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה המקומית. קיימת שאלה עקרונית, האם בכלל יש מקום להתיר כניסה חיצונית למרתף, שאלה זו אינה עומדת לפתחנו. בכל מקרה, לטעמנו אין מקום להתיר כניסה למרתף מקו הבניין הקדמי או הצידי. כניסה שכזו "מכרסמת" למעשה את כל קו הבניין ויש בה פוטנציאל פגיעה בשכן ופגיעה בפועל בחזות השכונה. נציין, כי גם עם השכן הספציפי של עורר זה או אחר מסכים היום כי בצמוד לחצרו תבנה כניסה למרתף, הרי ראוי לבחון את הנושא באופן אובייקטיבי ולא לגבי שכן זה או אחר, שמחר יכול למכור את ביתו לצד שלישי. באופן אובייקטיבי, אין זה ראוי כי בקו בנין צידי של 3 מ' בלבד, תמוקם כניסה למרתף. מגבלות רפואיות העוררת בערר 6119/12 טענה לצורך בהקלה לאור מגבלה רפואית של בנה. מגבלה רפואית יש בה באופן עקרוני להוות טעם למתן הקלה. אלא שעל מנת שכך ייעשה, יש להראות קשר סיבתי בין הבקשה להקלה לבין המגבלה הרפואית. במקרה שבפנינו, שטח מגרש העוררת הינו 470 מ"ר, כלומר כ- 24 מטר אורך על 19 מ' רוחב. מכאן בקווי הבניין הנוכחים ניתן להקים בית בתכסית של 17 מ' על 13 מ', כלומר תכסית של 221 מ"ר. מדובר בתכסית המאפשרת בניית בית סביר, והרבה למעלה מכך, בן קומה אחת, כך שאין כל קשר בין המגבלות הרפואיות המצערות לבין ההקלה המבוקשת. לפיכך, אנו סבורים כי מקרה זה אינו מצדיק יחס אחר מהכלל שקבענו ביחס ליתר ההקלות המבוקשות, וגם במקרה זה ראוי לשמור על קווי הבניין. סיכום לאור האמור לעיל, אנו דוחים את העררים ומאשרים את החלטתה העקרונית של הוועדה המקומית, כמו גם את ההחלטות הספציפיות בתיקים שבפנינו. בטרם נחתום את ההחלטה נציין כי אנו בהחלט מבינים את האזרחים שרכשו את מגרש חלומותיהם במיטב כספם ומבקשים לממש את הבניה בדרך הנראית להם הכי נכונה וטובה. אלא שזכות האזרח לבנות את ביתו מוגבלת במדינה מתוקנת בתכנון החל על המקרקעין. התכנון במקרה שלפנינו אינו תכנון רע ובוודאי שאינו תכנון "דרקוני", הוא מאפשר בניית בתים נאים בקווי בניה שאינם גדולים במיוחד. אנו סבורים כי לאחר שישקע האבק מעל מאבק זה של האזרחים ולאחר שייבנו את ביתם במגבלות קווי הבניין ובחומרי גמר אחידים, הם יהיו הראשונים ליהנות מהמראה האחיד של השכונה, מקווי הבניה הסדורים וזאת עת יטיילו בה להנאתם. אין צו להוצאות. בניין