סמכות ועדת הערר לדון בעררים של מתנגדים כנגד החלטת הוועדה המקומית

סמכות ועדת הערר לדון בעררים של מתנגדים כנגד החלטת הוועדה המקומית וזאת לגבי בקשות להיתר בהם לא ננקט הליך של בקשה להקלה או בקשה לשימוש חורג. בנושא זה גרסו חלק מבתי המשפט לעניינים מנהליים כי לוועדת הערר סמכות לדון בערר על כל החלטה של הוועדה המקומית וזאת לאור סעיף 12ב' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (לעיל ולהלן: "חוק התכנון והבניה"). לעמדה זו ר', למשל, עת"מ (ירושלים) 616/07 רוני בראון ואח' נ. הוועדה המקומית מטה יהודה ואח' () (להלן: "בראון"): "מוטב אפוא, לא רק מבחינת הפרוצדורה והסדר הטוב, אלא גם מבחינה מהותית, לבכּר את הוראת סעיף 12ב לחוק כפשוטה, ובהתייחס לסתירה לכאורית עם הוראת סעיף 152(א)(1) לחוק, לנקוט בגישה נדיבה ביחס לסמכויותיה של ועדת הערר המחוזית. גם מטעם נוסף, מבחינה פרשנית, ראוי לכאורה ליתן את הבכורה להוראת סעיף 12ב על פני הוראת סעיף 152. סעיף 12ב מעניק את הזכות לערור, במסגרת סימן ב1 לפרק ב לחוק, המכונן את ועדות הערר המחוזיות וקובע את סמכויותיהן." וכן ר' עת"מ (באר שבע) 281/01 דוידיאן אבנר נ. ועדת הערר מחוז דרום ואח' (). לעומת זאת, עמדה אחרת של בתי המשפט לעניינים מנהליים גרסה כי סמכות ועדת הערר מוגבלת רק למקרים המנויים בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה, כלומר רק למקרים בהם מדובר בערר על סירוב לבקשה למתן היתר או בערר של המתנגדים לבקשה להיתר וזאת רק לגבי מקרים של בקשה להיתר הכוללת בקשה לשימוש חורג או הקלה. לעמדה זו קיימת גם גרסה רחבה יותר על פיה נקבע כי סמכות ועדת הערר כוללת גם מקרים בהם הערר נוגע להחלטה בבקשה להיתר אשר אמנם לא כללה בקשה לשימוש חורג או הקלה, אולם בפועל הבקשה להיתר אינה תואמת את התכנית, כך שהיה צורך בנקיטת הליך שכזה. לעמדה רחבה יותר זו, ר' למשל עת"מ (חיפה) 136/00 צומת האלופים בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית חיפה (). ועדות הערר במחוז ירושלים ובמחוז דרום, פעלו בהתאם לפסק בעניין בראון לעיל, וקבעו כי סמכות ועדת הערר משתרעת על כל ערר על החלטת הוועדה המקומית, יהא נושא ההחלטה אשר יהא, ר', למשל, ערר (דרום) 6052/11 סולאר באיי יורסלף בע"מ נ. הוועדה המקומית איילות ואח' (). לאחרונה הכריע בית המשפט העליון באופן חד משמעי במחלוקת דלעיל לעניין סמכות ועדת הערר וזאת בפסק הדין בעניין עע"מ 317/10 אהוד שפר נ. הוועדה המקומית רמת השרון ואח' () (להלן: "עניין שפר"). בפסק הדין בעניין שפר דוחה בית המשפט העליון את העמדה הרחבה לעניין סמכות ועדת הערר, עמדה שהייתה כאמור נהוגה על ידי ועדת הערר זו וכן על ידי בית המשפט לענייניים מנהליים במחוז ירושלים ודרום. וכך קובע בית המשפט העליון בעניין שפר לעניין דחיית העמדה המצדדת בפרשנות רחבה לסמכות ועדת הערר: "ודוק: על מנת להסיר ספק אדגיש כי איני מצדד בגישה המרחיבה עוד יותר, שננקטה על ידי בתי המשפט בעניין דוידיאן, עניין נס הרים ועניין מדר ולפיה בכל מקרה של התנגדות להיתר בניה, יש להגיש ערר. לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק" ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר." (הדגשה שלי - ג.ה.). כב' בית המשפט העליון מאמץ אפוא את הגישה הקובעת כי רק כאשר יש בבקשה להיתר משום סטייה מהתכנית קיימת סמכות לוועדת הערר לדון בערר על בקשה להיתר זו, ונצטט: "דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לועדת הערר." (הדגשה שלי - ג.ה.). כלומר, כל עוד אין בערר המתנגדים טענה לגבי סטייה מתכנית, אין זכות ערר ואין סמכות לוועדת הערר. חשוב לציין, כי כב' בית המשפט העליון קובע כי סמכות ועדת הערר משתרעת על כל מקרה בו הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית, כך שגם במקרים בהם לא ננקט הליך של פרסום הקלה או שימוש חורג, אך בפועל הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית, תהא סמכות לוועדת הערר לדון בערר, ונצטט: "הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) - היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האיזור, הרי שבכך יסתיים הדיון." ניתן אפוא לסכם את הלכת שפר לגבי סמכות ועדת הערר כדלקמן: כאשר אין מחלוקת כי הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית אזי קיימת זכות למתנגדים להגיש ערר לוועדת הערר. כאשר קיימת מחלוקת לגבי היותה של הבקשה להיתר תואמת תכנית או אינה תואמת תכנית, תפעל ועדת הערר בשני שלבים: בשלב הראשון תבחן האם הבקשה להיתר תואמת תכנית, כאשר היה והבקשה להיתר תואמת תכנית, יימחק הערר מחוסר סמכות. בשלב השני, ורק היה ויימצא כי הבקשה להיתר אינה תואמת תכנית, תדון ועדת הערר בערר לגופו. במקרה שבפנינו אין מחלוקת כי הבקשה להיתר תואמת את התכנית החלה על המקרקעין ואין בכתב הערר כל טענה לעניין סטייה של הבקשה להיתר מהתכנית. טענות העורר נוגעות לזכויות הבניה על הגג, לביצוע ממ"ד וכדומה ואין כאמור טענה כי הבקשה להיתר סוטה מהתכנית החלה על המקרקעין. סיכום בנסיבות אלו, ולאור ההלכה החדשה בעניין עע"מ 317/10 אהוד שפר נ. הוועדה המקומית רמת השרון ואח' (), דין הערר להימחק על הסף. אשר על כן, הערר נמחק מחוסר סמכות, הדיון הקבוע מבוטל בזאת. אין צו להוצאות. בניהעררועדת עררועדה מקומית לתכנון ובניה