האם על פי המצב התכנוני קיימת חובה להקים במקום מרתף חניה תת קרקעי ? באשר לשאלה השניה, סעיף 6.2 לתכנית רג/מק/340/רג/340/ג/30 קובע בס"ק 3, כי "בהריסה ובניה (ע"פ תמ"א 38/2) יש לתת פתרון חניה עבור כל היחידות במבנה, ותהיה חובת חניה תת קרקעית". הבקשה להיתר נשוא ערר זה כוללת חניון תת קרקעי, אך היא כוללת גם הסדרת מקומות חניה מעל פני הקרקע, בקומה המפולשת. אנו אפשרנו הגשת השלמת טיעון בנושא. הועדה המקומית בחרה שלא להתייחס לנושא זה בהשלמת הטיעון שהומצא על ידה. המשיבה מס' 2 טענה כי אין ללמוד מהוראות סעיף 6.2.3 לתכנית רג/30, כי יש להסדיר את כל מקומות החניה בחניון תת קרקעי. איננו מקבלים טענה זו. לשון הסעיף ברורה ואינה ניתנת לפרשנות, לפיה יש להסדיר את כל מקומות החניה הנדרשים ביחס לבניין החדש שיוקם בחניון תת קרקעי. גם מעצם אי התייחסות הועדה המקומית לנושא זה בהשלמת הטיעון מטעמה ניתן להבין, כי גם לדעתה זו הפרשנות הנכונה של התכנית. לפיכך, אנו קובעים כי כאשר הורסים בניין ומקימים אותו מחדש, יש לבנות את כל החניות הנדרשות לפי תקן החניה בחניון תת קרקעי, לאור הוראות תכנית רג/מק/340/רג/340/ג/30. לאור קביעתנו זו, יהיה על המשיבה מס' 2 להגיש בקשה מתוקנת להיתר בנייה, אשר תסדיר כאמור את כל מקומות החניה בחניון תת קרקעי. באשר לשאלת מספר יחידות הדיור, פורסמה ביום 2.9.2013 תכנית רג/מק/340/רג/340/ג/30/א/1 אשר קובעת כי: "במימוש זכויות מכוח תמ"א 38, במקרה של הריסת הבניין והקמתו מחדש לפי סעיף 14 א' לתמ"א, תהיה הועדה המקומית רשאית לאשר כמות יחידות דיור בבניין החדש שיוקם לפי שיקול דעתה, ובתנאי כי השטח הממוצע של יחידות הדיור בבניין לא יפחת מ - 60 מ"ר, כולל שטח הממ"ד והמחסן אותו ניתן לאשר מכוח תוכנית רג/340/ג/15." תכנית זו אושרה לאחר שועדת ערר זו דחתה עתירות מנהליות שהוגשו נגד התכנית. על החלטה זו הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עת"מ 20381-09-13). בצו ביניים אשר ניתן על ידי בית המשפט בתיק האמור נקבע תחילה כי אף שהתכנית תקפה לא יהיה ניתן בשלב זה להוציא היתר בנייה מכוחה, ואולם בהחלטה מאוחרת יותר אשר ניתנה ביום 14.10.2013 נקבע, כי צו הביניים לא יחול על בקשות להיתר בנייה שהוגשו עד ליום 16.12.2012. לנוכח האמור, התכנית דלעיל חלה על הבקשה להיתר נשוא ערר זה, אשר הוגשה לפני המועד דלעיל, ולפיכך היתה הועדה המקומית מוסמכת לאשר את כמות יחידות הדיור שאושרו על ידה, שכן אין חולק על כך כי השטח הממוצע של הדירות אינו עולה על 60 מ"ר. בהודעה שנתנו לנו העוררים, הם הודיעו לנו כי הם עומדים על טענותיהם לעניין שיקול הדעת של הועדה המקומית לאשר את כמות יחידות הדיור כמבוקש. העוררים טוענים בכתב הערר, כי כמות יחידות הדיור אשר אושרה על ידי הועדה המקומית פוגעת בהם. לטענתם, הרחוב אינו יכול לשאת את כמות יחידות הדיור שאושרה מבחינת התשתיות של הרחוב, שכן מדובר ברחוב צר וקצר יחסית וללא מוצא, אשר מצויים בו שלושה גני ילדים עירוניים. העוררים מציעים כי נחייב בניית דירות בגודל ממוצע של 80 מ"ר לדירה. קביעה שכזו לא תפחית באופן משמעותי את מספר יחידות הדיור בבנין. הצעה זו אינה מפחיתה באופן משמעותי את מספר יחידות הדיור, ומכל מקום הפחתת מספר יחידות הדיור אינה מצדיקה את התערבותנו בהחלטת הועדה המקומית. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת הועדה המקומית לאשר את מספר יחידות הדיור המבוקש. בניית חניון תת קרקעי אשר יספק את תקן החניה הנדרש יבטיח כי תוספת יחידות הדיור לא תעמיס חניות נוספות על הרחוב. ככלל, ביצוע תוספות בניה מכוח תמ"א 38, בין בדרך של עיבוי בנייה ובין בדרך הריסת הבניין הקיים והקמתו מחדש, מהווה הזדמנות לתוספת יחידות דיור במרכזי הערים, ובכך לתרום לפתרון מצוקת הדיור בה אנו מצויים. לעניין גודל הדירות, במשך שנים רבות רשויות מקומיות רבות נמנעו מלקדם תוכניות לבניית דירות קטנות מתוך מחשבה וגישה, כי בניית דירות קטנות תביא בעקבותיה אוכלוסיה בדרגה סוציו אקונומית נמוכה. כך נוצרו שכונות שלמות שאין בהן דירות קטנות. מגמה זו השתנתה היום, כאשר יותר ויותר רשויות מקומיות מעוניינות גם בבניית דירות קטנות, על מנת ליצור תמהיל של דירות, ולאפשר למשפחות קטנות, אנשים מבוגרים, סטודנטים וכיוב', למצוא דירות לרכישה או להשכרה, שמתאימות לצרכיהם וליכולתם הכלכלית. מגמה זו, של בניית דירות קטנות במרכזי הערים תוך יצירת תמהיל דירות בגדלים שונים הינה לדעתנו ברוכה ורצויה מבחינה תכנונית. עם זאת, יש כמובן לבדוק בכל מקרה לגופו, או בצורה פרוגרמטית לאזורים/ שכונות, את היכולת של התשתיות הקיימות באזור לספוג את תוספת יחידות הדיור. לנושא זה התייחסנו בהרחבה בהחלטתנו בערר 5269/13 עו"ד רועי ברזילי נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן. לפיכך אנחנו רואים באופן חיובי את הבינוי המבוקש בהיתר הבניה נשוא הבקשה להיתר, אשר מציע בניית דירות קטנות יחסית, ובהעדר ביסוס לטענה כי התשתיות אינן יכולות לשאת את כמות הדירות המבוקשת, איננו רואים מקום להתערב בהחלטת הועדה המקומית. סוף דבר אנו דוחים את הערר באופן חלקי, באופן שבו הערר המתייחס למספר יחידות הדיור נדחה, ואילו הערר המתייחס לחניון התת קרקעי מתקבל כמפורט לעיל. בניהמצב תכנונימרתףשאלות משפטיותחניה