בקשה להריסת מבנה המצוי ברחוב המלך ג'ורג' תל אביב, גוש 7092 חלקה 65, והקמתו מחדש מכוח תמ"א 38. הועדה המקומית סירבה לאשר את הבקשה להיתר, כאשר הנימוק העיקרי לדחיית הבקשה הינה העובדה, כי המגרש נשוא הבקשה מצוי בתחום רובע 3, אשר לגביו הופקדה תכנית בועדה המחוזית. לטענת הועדה המקומית, הבקשה להיתר סותרת את התכנית המופקדת, ולפיכך לא ניתן לאשר את הבקשה להיתר לאור הוראות סעיף 97(ב)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. בהוראות התכנית נקבע, כי המדובר בין היתר בתכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א 38. באשר לתחולת הוראות סעיף 97 לחוק התכנון והבניה במקום בו מוגשת בקשה להיתר בנייה מכוח תמ"א 38, יש לדעתנו להבחין בין מקרה בו התוכנית שהופקדה הוגשה מכוח סעיף 23 לתמ"א, לבין מקרה שבו התכנית שהופקדה אינה באה מכוח אותו סעיף. באשר למקרה האחרון, כאשר מופקדת תכנית בסמכות הועדה המקומית או בסמכות הועדה המחוזית, ואשר אינה כוללת הוראה כי המדובר בתכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א 38, הרי שלדעתנו ההפקדה אינה מונעת הוצאת היתר בנייה מכוח התמ"א, גם אם ההיתר נוגד את הוראות התוכנית המופקדת. הטעם לכך הינה לדעתנו העובדה, כי סעיף 11 לתמ"א, המעניק את זכויות הבנייה הנוספות אותן רשאית הועדה המקומית לאשר כנגד חיזוק מבנה בפני רעידות אדמה קובע, כי ניתן לאשר זכויות אלה "על אף האמור בכל תכנית", דהיינו הוראות תמ"א 38 גוברות על כל תוכניות תקפות החלות במקום. לדעתנו, אם התמ"א גוברת על כל תכניות תקפות, הרי שמקל וחומר היא ודאי גוברת על הוראות תוכנית המצויה בשלבי הפקדה. באותה מידה, פרסום לפי סעיף 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 על לכוונה להכין תכנית כאמור, שאינה תכנית מכוח סעיף 23, אינו יכול לדעתנו למנוע הוצאת היתרי בנייה מכוח התמ"א הסותרים את הפרסום מכוח סעיף 78. יצוין, כי האמור אינו מונע מהועדה המקומית להחליט שלא לאשר את תמריצי החיזוק משיקולים תיכנוניים, כאשר העובדה שקיימת תוכנית מופקדת החלה במקום יכולה להוות חלק מאותם שיקולים תכנוניים. ואולם, להבדיל ממצב שבו חל סעיף 97 לחוק התכנון והבניה, שבו אין לועדה המקומית סמכות לאשר היתר הנוגד תוכנית מופקדת שבסמכות הועדה המחוזית, וכפועל יוצא גם אין לועדת הערר המחוזית סמכות להתערב בהחלטה שלא לאשר את ההיתר, הרי שכאשר הועדה המקומית מחליטה שלא לאשר את היתר הבניה המבוקש מכוח תמ"א 38 מהנימוק התכנוני של קיום תוכנית מופקדת במקום, החלטה זו עומדת לביקורת ועדת הערר המחוזית. כאשר הועדה המקומית יוזמת תכנית מכוח סעיף 23, נקבע בסעיף 24 לתמ"א 38 הליך מיוחד לביצוע פרסומים מכוח סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, ומשבוצע פרסום כאמור, לא ניתן להוציא היתר בנייה מכוח התמ"א הסותר את התנאים שפורסמו לפי סעיף 78 לחוק. ברור הדבר, כי אם תכנית כזו מופקדת, הרי שאז יחולו גם הוראות סעיף 97 לחוק התכנון והבניה, המונעות אפשרות להוצאת היתר בנייה הסותר את התכנית המופקדת, אלא באישור מוסד התכנון אשר הפקיד את התכנית. יוצא, כי כאשר מבוקש להוציא היתר בניה מכוח תמ"א 38 הנוגד את ההוראות של תוכנית מופקדת, קיימת חשיבות מכרעת לשאלה אם מדובר בתכנית שהופקדה מכוח סעיף 23 אם לאו. במקרה הנדון בפנינו נקבע בתכנית רובע 3 המופקדת, כי המדובר בין היתר בתכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א 38. העוררים טוענים כי על אף קביעה זו בתוכנית רובע 3, לא יכול להיות מדובר בתכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א. הטעם לכך לטענתם הוא כי בסעיף 23 לתמ"א נקבע כי: "שוכנע מוסד תכנון כי בשל התנאים הייחודיים של ישוב או חלקים ממנו נדרש להתאים את הוראות תכנית זו בתנאים הייחודיים הנ"ל, יהיה מוסמך לאשר תכנית מפורטת שמטרתה חיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, על פי הוראות תכנית זו וכמפורט להלן: בתכנית מפורטת כאמור ניתן לקבוע כי יחולו בתחומה רק חלק מהוראות תכנית זו, או לקבוע הוראות שונות מהקבוע בתכנית זו בבניינים המפורטים להלן: שטחי בניה, יחידות דיור, גובה בניה, קווי בניין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה." לטענת העוררים, על מנת שיהיה מדובר בתכנית מכוח סעיף 23, חייב להיות מדובר ב"תכנית מפורטת שמטרתה חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה", משמע על התכנית לקבוע תמריצים להשגת המטרה של חיזוק מבנים בפני רעידות אדמה. בנוסף, לטענת העוררים, תכנית מכוח סעיף 23 אינה יכולה לשלול לחלוטין את תמריצי החיזוק המפורטים בתמ"א 38, שכן הסעיף קובע כי "בתכנית מפורטת כאמור ניתן לקבוע כי יחולו בתחומה רק חלק מהוראות תכנית זו...", משמע, התכנית יכולה לקבוע כי בתחום התכנית או בחלקים ממנה, ניתן יהיה לאשר רק חלק מתמריצי החיזוק, אך לא ניתן לשלול אותם לחלוטין. לטענת העוררים, תכנית רובע 3 המופקדת שוללת בחלק ניכר מהמקרים כל אפשרות לאישור תוספת זכויות בנייה מכוח תמ"א 38, ולפיכך אין מדובר ב"תכנית מפורטת שמטרתה חיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה", וכן אין מדובר בתכנית אשר קובעת בתחומה רק חלק מהוראות תמ"א 38. לכן לטענתם, על אף שנקבע בתכנית המופקדת כי המדובר בתכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א, הרי שקביעה זו אינה נכונה, ולאמיתו של דבר מדובר בתכנית רגילה, ולא בתוכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א. משכך, ולאור האמור לעיל, ניתן לטענת העוררים לאשר בקשה להיתר בנייה הנוגדת את הוראות התכנית המופקדת. אנו לא בדקנו אם יש ממש בטענת העוררים כי תכנית רובע 3 המופקדת אכן שוללת לחלוטין את האפשרות לאשר זכויות בנייה מכוח תמ"א 38. ואולם, אם טענה זו נכונה, הרי שהטענה כי אין מדובר בתכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א, ולמצער באותם מקומות או אזורים שבהם התכנית שוללת לחלוטין את זכויות הבנייה מכוח התמ"א, הינה טענה בעלת משקל, הדורשת בירור משפטי. כפי שנמסר לנו ע"י הועדה המחוזית, הטענה נטענה גם במסגרת ההתנגדות לתוכנית. ואולם, השאלה העובדתית והמשפטית כאמור, אינה בסמכות ועדת ערר זו, שכן אין זה בסמכותנו לקבוע אם התכנית שהופקדה על ידי הועדה המחוזית הינה תכנית מכוח סעיף 23. לאור האמור, אנו דוחים את הערר מחוסר סמכות. הריסת מבנהבניהתמ"א 38תמ"אמבנהתל אביב