לטענת העוררים וגני הילדים גורמים למטרדי רעש, בעיות תחבורה ובעיות זיהום אוויר בביתם. כמו כן הם טוענים, כי אישור גן הילדים המבוקש, בנוסף לגני הילדים הקיימים, יגרום לירידת ערך דירתם. הועדה המקומית אישרה את הבקשה להיתר, חרף התנגדות העוררים, ומכאן הערר שבפנינו. במהלך הדיון, הציגה בפנינו הועדה המקומית את פריסת גני הילדים בסביבה הקרובה של הגן נשוא ערר זה. הועדה המקומית טענה, כי למרות ריכוז גני הילדים, לא נוצרת בעיית תנועה באזור, בשל כך שגני הילדים אינם נשענים על אותם רחובות. אנו מודעים לעובדה כי קיומו של גן ילדים עלול לגרום לאי נוחות מסוימת לסביבה הקרובה, ואולם, הפסיקה קבעה כי למרות אי נוחות זו יש לאפשר קיומם של גני ילדים באזורי מגורים. כך בענין עת"מ 14/98 - אוסקר ואח' נגד הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק. "תפעול פעוטונים הינו שירות קהילתי חשוב, החייב מטבע ברייתו להימצא בקרבה לסביבות מגורים, העותרים לא הראו מדוע המיקום הספציפי שנדחה מתאים פחות מאזורי מגורים אחרים...". עוד מביא כב' השופט מודריק מדבריו של כב' הנשיא וינוגרד בת"א 1965/94 (מלון גני שלמה המלך רע"מ נגד עיריית נתניה) דברים היפים אף לענייננו: "כולם מסכימים שיש צורך לציבור במתקני שעשועים או בתי ספר או בגני ילדים. גם המבקשים מסכימים לכך, אך למה שהם יהיו דווקא ליד בתיהם של המבקשים? בוודאי מוטב שיהיו ליד בתיהם של אחרים. כולם מסכימים שקשישים, חולי נפש, מפגרים - ראויים לדיור מוגן או למוסד שיטפל בהם. הרי לכל אחד יש במשפחתו קשיש ויכול ח"ו להיות חולה נפש או מפגר או נזקק אחר. אבל למה שבית זה יוקם דווקא במגרש שליד ביתו או מולו? מוטב שיקימו אותו ליד בתיהם של אחרים ושאני אוכל להביא את אבי הקשיש לבית אבות זה או למוסד זה כשהוא מרוחק מביתי. כמובן שגם לאחרים - שלמגרש הסמוך שלהם אנו שולחים את היזמים לבניית בית האבות וכו' - יש מה לומר. הם יעדיפו שבית האבות, המוסד הדיור המוגן יוקמו דווקא ליד הבית שלנו והרחק מהבית שלהם. וכן הדבר לגבי בתי ספר וגנים ומוסדות ממוסדות שונים". בעת"מ 1155/00 משולם צעירי נ' ועדת ערר ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק: "מנגד, בשכונת מגורים, במיוחד שכונה שחתך הגילים של יושביה צעיר, עשוי להתהוות צורך של ממש לקיים פעוטון באחד הבתים (לפעמים יותר מאחד). כל כך מפני שתחום הגילים הצריך לשירותי פעוטון אינו נתון לאחריות גורמי החינוך הממלכתיים או המוניציפליים. לכן, לא יימצאו מבנים יעודיים לפעוטונים ויש הכרח לשכנם - על דרך היתר לשימוש חורג - בבתים פרטיים. צורך הרבים הוא וצורך הפרט נדחה מפניו עד גבול מסויים. מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסויימת. לכן, טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעז NIMBY (IN MY BACK YARD NOT), ובשפת עבר אולי לבא"ש' (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח (ראה למשל: בג"צ 458/98 עיריית ב"ש נ' ממשלת ישראל)". לענין התרת הפעלת גן ילדים בשימוש חורג באזור מגורים יפים דבריה של ועדת ערר זו בראשותה של עו"ד ענת בירן בערר ת"א/5077/01 עו"ד תיאודור וינברג נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב : " אין זו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת הערר להכריע בערר שעניינו שימוש חורג מבית מגורים לגן ילדים. מוסדות התכנון בכל רחבי הארץ מתמודדים לעתים קרובות עם עררים בנושא זה, וזאת משום שכמעט תמיד יהווה השימוש כגן ילדים שימוש חורג מתכנית או מהיתר. תכניות מתאר במקומות רבים בארץ אינן נותנות מענה תכנוני למיקומם של פעוטונים וגני ילדים לגילאים שמתחת לגיל חינוך חובה, וזאת למרות שמדובר בצורך אמיתי של האוכלוסיה, במיוחד באזורים המאוכלסים במשפחות צעירות. מטבע הדברים, מקומם הטבעי של גני ילדים הוא באזורי מגורים, ועל כן נהוג להפעילם בדירות או בבתי מגורים, שנבנו מלכתחילה למטרת מגורים. השיקול הציבורי הוא שיקול רלוונטי במסגרת שיקולי מוסדות התכנון הדנים בבקשה לאשר שימוש חורג בבית מגורים עבור גן ילדים. מוסדות התכנון נדרשים לערוך איזון נאות בין האינטרסים של הקבוצות השונות המושפעות מההחלטה: האינטרס הציבורי בקיומו של גן ילדים שישרת את תושבי הסביבה, האינטרס הכלכלי של בעלי הגן להתפרנס מעיסוקם, ואינטרס השכנים ליהנות מאיכות חיים נאותה המאפיינת סביבת מגורים. כמו כן, קיים אינטרס ציבורי כללי בשמירה על אופיה של הסביבה כסביבת מגורים ומניעת גלישה של עסקים מסחריים לאיזור, שהוגדר בתכנית המתאר כאזור מגורים. דחיית בקשות לגני ילדים באופן שלא יותרו כלל גני ילדים באזורי מגורים היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה - גני הילדים מהווים צורך אמיתי וחיוני, וראוי שימצאו בכל סביבת מגורים לשירות דיירי האזור. אומנם, קיומו של גן עלול לגרום להפרעה לשכנים הקרובים, אולם סגירתו במקום אחד, תגרום להעברתו למקום אחר, שימצא מטבע הדברים באזור מגורים, תוך גרימת ההפרעה לשכנים אחרים. במקומות בהם אין תכניות המתאר נותנות מענה לגני ילדים פרטיים, יהיו אלה תמיד במסגרת "שימושים חורגים" ואין מנוס מקבלתם כמציאות הכרחית באזורי מגורים, תוך הגבלת פעילותם בדרך שתמנע ככל האפשר הפרעה לסביבה. אנו סבורים כי הגישה הראויה היא לאשר גני ילדים בצורה מבוקרת, תוך הטלת מגבלות על מספר הילדים, שעות הפעילות, שעות הפעילות בחצר, ותוך בחינת התאמתו של המבנה והאזור לפעילות הגן. יש להעיר, כי ניתן למצוא יתרונות מסוימים למגורים בשכנות לגן - הגן אינו פועל החל משעות אחה"צ, בשבתות ובחגים, כך שבשעות ובימים בהם נמצאים רוב האנשים בביתם, הם נהנים משכנות שקטה ביותר." לעניין התנועתי, החלטנו כי יש לבצע בדיקה של טענות העוררים, ולפיכךהורינו לועדה המקומית החלטת ביניים מיום 10.5.12, להמציא לנו חוות דעת תנועתית, אשר תתבסס על שלושה ביקורים אקראיים במקום, אחד מהם ביום שישי בבוקר, כאשר תתבצע תצפית על המקום בין השעות 7:30 עד 8:30. קבענו כי חוות הדעת תעסוק בשאלה, האם הפעילות בצבר הגנים הקיים באזור, ולרבות הגן הנדון, גורמים לבעיות תנועתיות באזור בכלל, וברחוב דב הוז בפרט. ביום 8.7.12, קיבלנו את חוות דעתו של יועץ התנועה אינג'ינר רמי ראובני, אשר ביצע תצפיות במקום על פי הנחיתנו, ומסקנותיו הינן כי: "לאחר בחינת הפעילות התנועתית בשעות הבקר המהוות שעות שיא של התנועה ברח' הנשיא והבאת הילדים לגנים הפזורים באזור, להלן מסקנותי: פעילות הגנים בתחום המצומצם של רח' הנשיא שד' יהודית ורח' דב הוז אינה מהווה הפרעה לתנועה ובפרט הגן ברח' הנשיא 22. במידה והתקיימה הפרעה היא נגרמה ע"י רכב איסוף גזם עירוני, רכב מסחרי שפרק סחורה לגן אחר וכן אוטובוס שנחסם ע"י רכב שבא מהכיוון הנגדי. במהלך כל ימי הביקור לכל אורך שעת הביקור לא ארע ארוע תנועתי חריג במקום. המלצתי היא שאין מניעה לאשר את הגן ברח' הנשיא 22. " לנוכח חוות דעת זו, ולאור הפסיקה שהובאה לעיל איננו רואים מניעה לאשר את הבקשה להיתר לשימוש חורג. סוף דבר אנו דוחים את הערר. קטיניםמטרדמטרד רעשזיהום אווירתחבורה