סעיף 22 לתמ"א 38 מחייב בדיקה ובחינה פרטנית של היתר הבניה המבוקש מכוח התמ"א, כאשר על הועדה המקומית להשתכנע כי אין אפשרות לאשר את תוספות הבניה המבוקשות "משיקולים תכנוניים, או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות במגרש", או אם היא הגיעה למסקנה כי "תוספת הבניה צריכה להיבחן במסגרת תכנית שתסדיר עניינים נוספים אלו לאור התוספת המבוקשת" ביחס למגרש הספציפי הנדון בפניה. אם הועדה המקומית מעוניינת לשלול זכויות בניה מכוח התמ"א בכל מרחב התכנון שלה, או באזורים נרחבים במרחב התכנון, עליה לעשות זאת לדעתנו בתוכנית מכוח סעיף 23 לתמ"א. הליך זה יאפשר שמיעת התנגדויות, ומשתאושר תוכנית כאמור הדבר יביא לוודאות תכנונית. כשלב מעבר, עד לאישור תוכנית כאמור, יכולה הועדה לגבש "מסמך מדיניות", לפני ביצוע פרסום לפי סעיפים 77 ו - 78 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965, אותו יכולה הועדה המקומית לבצע מכוח סעיף 24 לתמ"א 38. בנוסף לאמור לעיל, כאשר הועדה המקומית מבקשת לשלול זכויות בניה מכוח התמ"א בטענה כי התשתיות אינן יכולות לשאת את תוספת יחידות הדיור המבוקשות, עליה לבסס טענה זו על נתונים עובדתיים ומקצועיים. כך ראוי כי הועדה המקומית תבסס טענתה זו על מיפוי מבני הציבור באזורים השונים בעיר בתחומי החינוך, הדת, הבריאות וכיו"ב מחד, ומיפוי המבנים שיש להם פוטנציאל לביצוע תוספות בנייה מכוח תמ"א 38 באותם אזורים מאידך. כך תוכל הועדה המקומית להעריך את העומס הנוסף הצפוי על התשתיות הציבוריות אם וכאשר חלק מהמבנים יבקשו לבצע חיזוק מכוח התמ"א, תוך תוספת יחידות דיור חדשות. יצוין כי הועדה המקומית יכולה להטיל את הכנת חוות הדעת המקצועיות הנדרשות לה לשם הערכת המשמעות של תוספת בניה מכוח התמ"א על הסביבה על כתפי מבקש היתר הבניה. כך קובע בין היתר סעיף 26 לתמ"א 38 כי: "במקום שיש לתוספות הבניה לרבות לתוספת יחידות דיור, השלכות מעבר לתחומי המגרש, רשאי מהנדס הועדה המקומית לדרוש תכניות ודו"חות כתובים, שישמשו כבסיס להחלטתו בכל מקרה שנדרשת חוות דעתו, בנושאים המתייחסים להשתלבות תוספת הבניה עם הרחוב והסביבה, לשירותים השכונתיים, לתשתיות של המבנה ושל השכונה, לנגישות רכב והולכי רגל, למניעת מטרדים לבניינים סמוכים, למצאי שטחים ציבוריים פתוחים לנפש." אין צורך להכביר במילים כדי להסביר את החשיבות התכנונית והציבורית בחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה, בין בדרך של חיזוק המבנים הקיימים ובין בדרך של הריסת המבנים והקמתם מחדש. שלילה של תמריצי החיזוק עלולה לפגוע במקרים רבים בכדאיות הכלכלית של חיזוק המבנה, ובכך לסכל את מטרות התמ"א. לפיכך המשמעות המעשית של החלטת הועדה המקומית שלא לאשר תוספת יחידות דיור מכוח תמ"א 38 ברחבי העיר בני ברק, מהנימוק של העדר תשתיות, היא מרחיקת לכת, והיא תביא לכך שאלפי יחידות דיור ברחבי העיר לא יחוזקו בפני רעידות אדמה. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי נימוק הועדה המקומית לשלילת זכויות הבנייה מכוח תמ"א 38 אינה עומדת בדרישות סעיף 22 לתמ"א, המחייבת התייחסות פרטנית וקונקרטית לנושא התשתיות באזור המבנה נשוא הבקשה להיתר בנייה. דעת מיעוט, נציגת מתכננת המחוז, גב' רונית קידר: ראשית אציין כי עמדתי מתייחסת לערר זה בלבד ולא לכל בקשה מכח תמ"א 38. בהתאם לתמ"א 38 הזכויות מכח התמ"א אינן מוקנות ולועדה המקומית יש שיקול דעת לא ליתן, בפרט מהטעם שאין מענה מספק לתשתיות הקיימות עבור תוספת יח"ד. במקרה זה טענה הועדה המקומית כי אין לאשר את בניית יח"ד הנוספות, היות וקיים מחסור חמור בתשתיות ומבני ציבור בעיר בני ברק. הואיל והועדה המקומית לא הציגה נתונים קונקרטיים לאזור הבקשה והואיל ומידע זה חשוב כאמור בדעת היחיד לקבלת ההחלטה, אני סבורה שיש לאפשר לועדה המקומית בני ברק להציג מידע זה בצורה מסודרת. לפיכך, מתן היתר בניה לתוספת יח"ד ללא בחינת הנתונים כאמור, אינו הפתרון הנכון. לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערר ברוב דעות, ומורים לועדה המקומית להוציא את ההיתר המבוקש בכפוף לעמידתה בתנאים הקבועים בתמ"א 38, ובכפוף לפרסום שבוצע מכוח סעיפים 77 ו - 78 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965.. בניהתמ"א 38תמ"אהיתר בניה