בקשה לשימוש חורג מייעוד "מסגד" לייעוד של גן ילדים

בקשה לשימוש חורג מייעוד "מסגד" לייעוד של גן ילדים רקע המקרקעין נשוא הערר הינם מגרשA מכוח תכנית מי/במ/113א' (להלן ולשם הנוחות: "תכנית 113א'") מיום 25.2.1997, הידועים גם כחלק מחלקה 46 בגוש 29525 ביישוב אבו גוש (להלן: "המגרש"). החלקה האמורה, ובכללה המגרש נשוא הערר, היו בבעלות ובחזקת העורר. במסגרת תכנית 113א' יועד מגרש 113א' לצורכי ציבור, כלומר להפקעה מידי העורר וזאת לצורך מבני ציבור. העורר הגיש בזמנו התנגדות לתכנית, לרבות בעניין ההפקעה אמורה. הוועדה המחוזית קיבלה את ההתנגדות והחליטה: "...ולפרש בהוראות התכנית שהשימוש בשטח יהיה עבור מסגד". במסגרת תקנון התכנית בואר: בתשריט התכנית 113א' נרשם מגרשA כמגרש לבנייני ציבור. נציין כי התכנית 113א' פורסמה למתן תוקף ביום 28.1.1993, אולם עד היום טרם הוקם מסגד במגרש A. המשיבה 2 סברה שראוי לנצל את מגרש A לצורך של גן ילדים ולא של מסגד. לפיכך, הוגשה על ידה בקשה להיתר וכן שימוש חורג ממסגד לגן ילדים. העורר הגיש התנגדות מנומקת. הוועדה המקומית החליטה לאשר את הבקשה לשימוש חורג. ראשית, קבעה הוועדה המקומית כי לאור הסתירה בין התקנון לתשריט, ספק האם בכלל יש להידרש להליך של שימוש חורג. בכל מקרה, לגופם של דברים, נימקה הוועדה המקומית כי הקמת גני ילדים הינו צורך חיוני, וכי היה ולא תאושר תכנית לשינוי ייעוד, יהיה ניתן להסב את המבנה שייבנה למסגד. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו. הערר והליכי הדיון בערר במסגרת הערר טען העורר כי השימוש במגרש יוחד לשימוש של מסגד וזאת לאור החלטת הוועדה המחוזית וכן לאור תקנון התכנית שתוקן לאור ההחלטה. העורר ציין בנוסף כי הסתמך על ההחלטה של הוועדה המחוזית בדבר השימוש למסגד, בין היתר בכך שלא השיג על הליך ההפקעה, ולכן לא ניתן לפגוע באינטרס ההסתמכות שלו. עוד טוען העורר כי הבקשה לשימוש חורג מהווה סטייה ניכרת, ובכל מקרה אין מדובר בפתרון זמני, אלא בפתרון קבע שמחייב אישור תכנית. העורר מסביר גם כי אין צורך חיוני בגני ילדים דווקא במגרש זה. המשיבות הגישו כתבי תשובה מפורטים, במסגרתם התייחסו לטענות העוררים וכן הבהירו את עמדתם בנושא. לאחר שמשא ומתן בין הצדדים לא צלח, קיימה ועדת הערר דיון בנוכחות הצדדים. בסופו של הדיון החליטה ועדת הערר, כדלקמן: "לאחר ששמענו את הצדדים אנו סבורים כי לצורך ההחלטה יש לבחון בשלב הראשון האם ניתן יהיה להשתמש במבנה שנבנה כמסגד, וזאת לאור הוראות תקנה 2 (3) לתקנות סטייה ניכרת. אשר על כן, המשיבים יגישו עד ליום 21.3.13 חוות דעת הכוללת פרק הנדסי ופרק תרבותי המבהירה כי ניתן יהיה להשתמש במבנה שנבנה כמסגד וכן חווה"ד תבהיר מהם השינויים שידרשו לשם הכשרתו כמסגד. זכות תגובה לעורר עד ליום 8.4.13. הצדדים רשאים להגיש אסמכתאות משפטיות לטענותיהם עד לתאריך 8.4.13. אין צורך לבאר מה נכתב באסמכתאות אלא רק לצרף את פסה"ד." לאחר מספר ארכות מועד, המשיבה 2 הגישה חוות דעת כאמור, ולחוות הדעת הוגשה תשובה. מכאן החלטנו זו. דיון פרשנות התכנית הסוגיה הראשונה אליה יש להתייחס הינה שאלת פרשנות התכנית, האם זו מחייבת שימוש למסגד במגרש A, או שמא מדובר במגרש לכל בניין ציבורי שהוא. גדר המחלוקת נובע מכך שבתקנון התכנית אמנם נרשם, כפי שצוטט לעיל, כי השימוש יהיה למסגד, אך בתשריט התכנית לא נרשם על המגרש שימוש למסגד. ההלכה הפסוקה הינה כי אין ליתן עדיפות לתשריט על פי התקנון או לתקנון על פני התשריט, אלא יש ליתן פרשנות תכליתית לכלל חלקי התכנית. ר' ע"א 3213/97 נקר נ. הוועדה המקומית הרצליה ואח' () (להלן: "עניין נקר"): "למעלה מן הצורך נוסיף ונאמר זאת: שני חלקיה של תכנית מיתאר - החלק המילולי, ה"תקנון", ובצדו התשריט - שני חלקים אלה אמורים להשלים זה-את-זה, ומשעה שבאה תכנית לאוויר העולם, על דרך-הכלל אין לאחד חיים בלא רעהו. החלק המילולי סומך עצמו אל התשריט - שכן בלא תשריט יאבד מערכו, כולו או מקצתו, ואילו התשריט מצדו נסמך אל החלק המילולי - שכן בהיעדר עקרונות והגדרות לצבעים שבתשריט יידמה התשריט לציור צבעוני (או לציור בשחור-לבן) חסר-משמעות. כדי ללמוד אפוא על הסטטוס שתכנית מיתאר מקנה לשטח קרקע זה או אחר בה, שומה עלינו לראות את התכנית כמכלול: לעיין בתקנון המגדיר הגדרות והמתווה עקרונות, ובה-בעת לעיין בתשריט הפורש באורח חזותי את פועלה של התכנית. המושג "תכנית" שתי אונות לו: האונה המילולית ואונת התשריט, ושתי האונות היו כתאומות-סיאם שלבבן לב אחד הוא. ראו עוד ר' אלתרמן "חוק התכנון והבנייה ותכנית המתאר: הנחיות קשיחות או מסגרת גמישה?" [18], בעמ' 216-217. מה יהא אם אחת מאותן תאומות-סיאם תבקש ללכת ימינה ואילו אחותה תבקש ללכת שמאלה? לאיזה צד יפנה הצֶמֶד? מה דין אם מתגלית סתירה בין התקנון לבין התשריט, בין החלק המילולי בתכנית לבין החלק החזותי בה? ידו של מי תהא על העליונה? דומני כי אין תשובה נחרצת לשאלה וכי ההכרעה יכולה שתהא שונה מעניין לעניין." במקרה שבפנינו, אנו סבורים כי הן מבחינה לשונית והן מבחינה תכליתית, יש לפרש את התכנית כקובעת שימוש של מסגד במגרש A. קבלת פרשנות זו יוצרת הרמוניה בין חלקי התכנית כך שהתשריט קובע את הייעוד הכללי ואילו התקנון קובע את השימוש הספציפי, וזאת לעומת פרשנות המשיבות שיוצרת סתירה בין התשריט לתקנון, או לחלופין מאיינת לחלוטין את הוראת התקנון. פרשנות זו גם תואמת את כוונת התכנית, הכוונה עולה בברור מהחלטת הוועדה המחוזית בהתנגדות העורר. נציין, כי החלטות הוועדה המחוזית, אף אם אינן מחייבות, כאשר רק הנוסח הסופי של התכנית הוא המחייב, בוודאי שיש בהן לשמש כלי עזר לפרשן בדבר תכלית התכנית וכוונתה. נציין, כי המשיבות גם ציינו כי מספר הגוש הקבוע בתכנית הינו שגוי. אנו סבורים כי מהוראות התכנית ברור כי הסעיף מתייחס למגרש A, היות ואין מגרש אחר בגוש 29527 אשר יכול להתאים לסעיף, כך שמדובר בטעות סופר בספרה האחרונה של הגוש. גם בנושא זה, ככל שיש מחלוקת, הרי החלטת הוועדה המחוזית בהתנגדויות מבהירה את הנושא. לפיכך, נקודת המוצא לבחינת הבקשה לשימוש חורג הינה כי התכנית 113א' קובעת שימוש של "מסגד" למגרש נשוא הערר. בניה חדשה במסגרת שימוש חורג טענה מרכזית של העוררים הינה כי לא ניתן במסגרת בקשה לשימוש חורג לבצע בניה חדשה. אנו סבורים כי אין איסור בחקיקה, בתקנות או בפסיקה על בקשה להיתר המשלבת בניה חדשה עם בקשה לשימוש חורג. האיסור לטעמנו נובע מתקנה 2(3) לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), תשס"ב-2002, הקובעת: "(3) בניה בשינוי מהוראות הבניה הקבועות בתכנית, באופן שלא תאפשר לעשות שימוש בבנין בהתאם לייעוד הקבוע לו בתכנית;" לפיכך, לטעמנו, האיסור על בניה המלווה בשימוש חורג חל רק כאשר המבנה שנבנה אינו תואם את הייעוד המקורי בתכנית. לענין זה ר', לשם הדוגמא בלבד, ערר (צפון) 139/06 עמותת אדם טבע ודין נ. הועדה המקומית נצרת עילית ואח' (): "כאשר המדובר בבניה הנעשית מראש לצורך השימוש החורג, כאשר ברור כי זו אינה יכולה לשרת את הייעוד אשר נקבע בתוכנית, הרי שהמדובר בסטיה ניכרת שלא ניתן להתירה" (הדגשה שלי - ג.ה.). לטעמנו, חוט השני העובר בכל פסקי הדין וההחלטות של מוסדות התכנון בנושא זה, הינו כי האיסור חל רק על הקמת מבנה שנבנה מראש לצורך שימוש שאינו מותר בתכנית ואשר לא יאפשר את השימוש המותר בתכנית. כך, למשל, לא ניתן להקים מראש בהליך של שימוש חורג מבנה מגורים על קרקע המיועדת לבית אריזה חקלאי, היות ולא ניתן יהיה להשתמש במבנה המשרדים לבית אריזה. נקודת המבחן הינה, איפוא- האם המבנה שעומד להבנות יכול להתאים לייעוד התכנוני הקיים. לטעמנו, היה והמבנה יכול להתאים לייעוד התכנוני הקיים, ויכול לשרת ייעוד זה, אין כל מניעה לאשר בנייתו, גם כאשר הבנייה מלווה בבקשה לשימוש חורג. רק במקרה בו המבנה שייבנה לא יוכל לשרת את הייעוד התכנוני הקבוע בתכנית תהא אסורה הקמתו ומכאן הכשרת שימוש חורג בו. כמו כן חשוב לציין כי הדרישה אינה כי המבנה שייבנה יוכל לשרת את הייעוד המקורי ללא כל הליך של התאמה, כאשר גם במקרה בו נדרשות התאמות כאלו או אחרות (אולם לא בניה או הריסה מחדש) ניתן לראות במבנה כתואם את הייעוד המקורי. במקרה שלפנינו, השאלה האם מבנה המבוקש יכול לשמש גם כמסגד נידונה בפני ועדת הערר, כאשר בסיומו של הדיון ועדת הערר דרשה לשם כך הגשת חוות דעת מומחה וזאת, בין היתר, לאור רגישות הסוגיה הנוגעת למבנה דת. ועדת הערר בחנה את חוות הדעת ומצאה אותן הגיוניות וראויות, ובכל מקרה אלו לא נסתרו על ידי העורר. חוות הדעת מסבירה היטב את סוגי המסגדים ומפרטת כי ניתן להסב בקלות יחסית את מבנה גן הילדים המבוקש למסגד, כאשר אולם התפילה יהיה בקומה א' בשטח של 252 מ"ר. עוד מפרטת חוות הדעת את המרכיבים התרבותיים הנדרשים במסגד ואת האפשרות להקימם במסגרת מבנה גן הילדים במסגרת חוות הדעת הובהר עוד כי קיים מסגד ישן ביישוב אבו גוש וכי מצוי בהליך בנייה מתקדם מסגד חדש בשטח של 1,500 מ"ר. כאמור העורר לא הגיש כל חוות דעת נגדית. לאור האמור לעיל אנו סבורים כי בהתאמות שאינן משמעותיות, המבנה שייבנה יכול לשרת את הייעוד התכנוני למסגד ולפיכך אין הקמתו מהווה סטייה ניכרת. הפרמטרים לבחינת בקשה לשימוש חורג ועדת ערר זו, וכן ועדות הערר במחוזות נוספים, קבעו בשורה של החלטות ארוכות ומפורטות את הפרמטרים לאורם יש לבחון האם יש מקום להתיר שימוש חורג. ר', למשל, החלטות: ערר (דרום) 6093/07 אלמוג אילת נ. הוועדה המקומית אילת ואח' (); ערר (דרום) 6071/07 מלון מוריה ואח' נ. הועדה המקומית אילת ואח' (); ערר (ירושלים) 269/07 וייס ואח' נ. הוועדה המקומית ירושלים ואח' (); ערר 259/07 פאלייב נ. הוועדה המקומית ירושלים ואח' (); ערר (ירושלים) 47/09 כדורי ואח' נ. הוועדה המקומית ירושלים ואח' () ועוד. אף ועדת הערר של מחוז מרכז אמצה פרמטרים אלו [ר' לדוגמא ערר (מרכז) 36107 טנא נ. הועדה המקומית מודיעין ואח' ()] , ואלו גם אוזכרו בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ (ת"א) 1977/08 ד.י.א נכסי סיעוד בע"מ נ. ועדת הערר מחוז מרכז ואח' (). בהחלטות אלו ניתחו ועדות הערר את הפסיקה הרלוונטית לעניין שימושים חורגים וממנה חילצו את הפרמטרים שלאורם יש לבחון את הבקשה להיתר. הפרמטרים שנותחו ונסקרו בהחלטות אלו הינם: "עצימות" השימוש החורג; היקף השימוש החורג; הפגיעה ו/או הרווח של צדדי ג'; מועד התוכנית וההיתר הקיימים; "גישור" לתוכנית עתידית; עקרון ההפיכות; עקרון השקיפות; צורך חיוני ודחוף; תקופת נסיון; תום לב. בטרם נבחן את הפרמטרים המנויים לעיל, נחזור ונזכיר כי העיקרון המנחה עת דיון בשימוש חורג הינו, כי השימוש החורג הינו ההליך החריג, השונה, ואינו מהווה פסיעה בדרך המלך. דרך המלך לשנוי ייעוד של מקרקעין הייתה ונותרה הכנת תכנית, הליך השימוש החורג הינו סטייה מדרך המלך וכך יש להתייחס אליו. עם זאת עדיין עלינו לזכור, כי השימוש החורג הינו כלי תכנוני לגיטימי אשר הוענק לרשות ולאזרח בחקיקה ראשית. לפיכך, במסגרת השקלול והאיזון נזכיר לעצמנו, כי הנטל על מבקש השימוש החורג להוכיח כי קיימת הצדקה תכנונית לפעול בדרך של שימוש חורג. נבחן את הפרמטרים אלו לגבי המקרה שלפנינו: "עצימות" השימוש החורג: פרמטר ראשון שיש להביא בחשבון הינו "עצימות" השימוש החורג או במילים פשוטות: הפער בין השימוש התכנוני המותר לבין השימוש החורג המבוקש. במקרה שלפנינו השימוש על פי התכנית הינו לשירותי דת, ובפרט למסגד. לעומת זאת השימוש המבוקש הינו לגן ילדים. אנו סבורים כי מדובר בשימוש חורג בעצימות נמוכה. שני השימושים המבוקשים הינם שימושים ציבוריים, החוסים תחת הייעוד הכללי בנייני ציבור, ולכן אין עצימות משמעותית. נציין כי בדרך כלל כאשר תכנית עוסקת בייעוד לבנייני ציבור היא מתירה גמישות לגורם העירוני וזאת מתוך מחשבה כי הבדלי העצימות בין השימושים הציבוריים השונים אינם גדולים. עם זאת, מבחינה מהות השימוש בפועל במקרקעין, אכן קיים הבדל בין מסגד לגן ילדים. לפיכך, אנו סבורים כי אכן מדובר בשימוש שונה, אשר קיימת לו עצימות מה, אולם העצימות הינה ברמה נמוכה. היקף השימוש החורג: היקף השימוש החורג הינו כ -245 מ"ר שטח עיקרי וכן 43 מ"ר שירות. בית המשפט בפרשת עת"מ (ב"ש) 207/04 עץ ערמונים נ' ועדת הערר מחוז דרום ואח' (), התייחס לנושא וקבע: "לא הרי בקשה להתיר שימוש חורג שעניינו במבנה של 100 מ"ר כשימוש חורג המתבקש למבנה של 10,000 מ"ר". לפיכך, מבחינת היקף הבינוי אין מדובר בהיקף גדול. עם זאת, אנו סבורים שיש ליתן משקל משמעותי כנגד אישור הבקשה לשימוש חורג לעובדה כי אין מדובר במבנה קיים בן 300 מ"ר, אלא במבנה חדש. היותו של המבנה חדש, מקטין את הנטייה לאשר שימוש חורג. הפגיעה ו/או הרווח של צדדי ג': כפי שצוין בהחלטות המפורטות לעיל, מדובר בשיקול מהותי לבחינת השימוש החורג. אישור שימוש חורג עלול להשפיע על מעגלים שונים של נפגעים (או מרוויחים) כתוצאה מהאישור. במעגל הראשון יש את מבקש השימוש החורג לעומת אלו שהגישו התנגדות וטוענים לפגיעה. אך, לטעמנו אין להסתפק רק בבחינת מעגל זה, ויש לבחון אף את המעגלים הרחבים יותר, כגון המשתמשים הצפויים בשימוש החורג, כלל הציבור וכמובן הסביבה. במקרה שבפנינו מבחינת המעגל הרחב, הרי מדובר בשימוש חורג לצורך ציבורי של גני ילדים אשר ממנו תהנה האוכלוסייה כולה. איננו סבורים כי קיימת פגיעה לאור הפסקת השימוש למסגד, וזאת היות וממילא המגרש עומד ריק וכאשר מסגד חדש מצוי בבניה. מבחינת העורר, אכן קיימת פגיעה מסוימת בכך שמקרקעין אשר הסכים שיופקעו למטרה מסוימת משמשים למטרה אחרת. עם זאת, אין מקום להפריז בפגיעה זו. ראשית, השימוש במגרש נותר שימוש ציבורי מובהק שבמובהקים ואין לפנינו מקרה בו הופקע המגרש לצורך ציבורי ונמסר ליזם זה או אחר. שנית, על אף שבמסגרת הליך ההתנגדויות וכן בתכנית נקבע כי המגרש ייועד למסגד, לא ניתנה כל התחייבות לעורר כי ייעוד זה יהיה הייעוד הנצחי של המגרש. הליכי התכנון הינם הליכים דינאמיים כאשר צורך שקיים היום לאו דווקא יהיה קיים מחר (ר' לדוגמא מגרשים שהופקעו לצורך מרכזות טלפונים שבעבר השתרעו על מאות מ"ר), ולכן היה על העורר להביא בחשבון כי ייתכן ובעתיד יתייתר הצורך במסגד במגרש זה. מועד התכנית וההיתר הקיימים: התכנית אשר הגדירה את המגרש למסגד הינה משנת 1997. כלומר חלפו למעלה מ - 15 שנה מיום אישור התכנית, פרק זמן אשר בהחלט יכול ליצור שינויי בצרכים. ראיה טובה לכך כי אכן השתנו הצרכים הינה כי מיום אישור התכנית ועד היום לא הוקם מסגד במגרש הנדון בערר ולעומת זאת מוקם מסגד במקום אחר ביישוב. יתרה מזו, גם מבחינת גני ילדים יש שוני בצרכים, והיום אכן נדרשים גני ילדים ציבוריים רבים יותר. "גישור" לתכנית עתידית: במסגרת פרמטר זה בוחנים האם יש אופק תכנוני בדמות של תכנית מפורטת לשימוש החורג. במקרה שלפנינו לא רק שהוצג אופק תכנוני שכזה, אלא קיים מכתב של יו"ר הוועדה המחוזית המציין כי הוועדה המחוזית תומכת בשינוי הייעוד לגן ילדים במסגרת תכנית. המכתב אף מנומק בצורך בגני ילדים מחד ובעדר צורך למסגד מאידך. עקרון ההפיכות: מבחינה פיזית השימוש החורג הפיך, לאור חוות הדעת שהוצגו לועדת הערר ונסקרו לעיל. גם מבחינה של הפיכות רעיונית, לא מצאנו כל בעיה של ממש, היות ובתום כל שנת לימודים ניתן שלא לחדש את גן הילדים. עקרון השקיפות: הליך השימוש החורג נעשה במקרה שלפנינו בפרסום נקודתי בהתאם לפרסום שימוש חורג. עם זאת, התרשמנו כי ההליך נוהל בשקיפות. צורך חיוני ודחוף: אנו סבורים כי מדובר בצורך חיוני דחוף. בשנת 2012 תוקן החוק ואפשר חינוך ציבורי חינם החל מגיל 3. חיקוק החוק האמור חייב באופן מיידי (ובלתי צפוי) איתור והקמת גני ילדים ציבוריים רבים במדינה כולה וביישוב אבו גוש בפרט. כפי שמציינת מתכננת המחוז במכתבה מיום 25.11.12, ביישוב אבו גוש מחסור בשטחים לגני ילדים. נציין כי זו גם עמדתה של המשיבה 2, אשר למעשה אמונה על יישום החקיקה. למעלה מן הצורך, בחנה ועדת הערר באופן עצמאי את השימושים השונים ביישוב אבו גוש לעומת הצרכים לאור הנתונים הסטטיסטיים של היישוב, ועולה באופן ברור כי קיים מחסור חריף בגני ילדים ציבוריים. לפיכך, אנו בהחלט סבורים כי מתקיים הפרמטר של צורך חיוני דחוף. תקופת נסיון: במקרה שלפנינו לא נטען כי גני הילדים ייגרמו הפרעה או מטרד ולכן פרמטר זה פחות רלוונטי. עם זאת, הפעלת גני הילדים מכוח השימוש החורג יש בה להוות תקופת נסיון ממנה ניתן יהיה ללמוד ולהסיק מסקנות, עת ידונו בתכנית המפורטת. תום לב: לא מצאנו כי נפל פגם בתום הלב של מבקשת ההיתר. מדובר במגרש המיועד לייעוד ציבורי ואשר הייעוד הציבורי שלו אינו מוגשם במשך שנים רבות. במקרה שכזה רשאית, ויש יאמרו אף חייבת, הרשות המקומית לנצל את המגרש הציבורי לצורך ציבורי דחוף. איזון, שקלול והכרעה: מהניתוח שעשינו לעיל אנו למדים, כי גם לאחר שלקחנו בחשבון את העובדה כי השימוש החורג יינתן רק במקרים חריגים, הרי לאור הפרמטרים שנבחנו בהחלט יש מקום לאשר את הבקשה לשימוש חורג. מדובר על שימוש חורג שאינו בעצימות גבוהה ואינו בהיקף גדול כאשר השינוי הינו מייעוד ציבורי מסוים לייעוד ציבורי אחר. לעניין הפגיעה בצדדי ג', מצאנו כי קיים יתרון ציבורי מובהק של הקמת גני ילדים ציבוריים ביישוב אשר נזקק להם. עוד מצאנו כי על אף פגיעה מסויימת בעורר, אין מדובר בפגיעה מופרזת. כמו כן, התכנון המאושר הינו תכנון ישן יחסית, כאשר מיום התכנית ועד היום, במשך 15 שנה, לא נעשה שימוש במגרש. בחנו ומצאנו כי קיים גישור לתכנון עתידי, כאשר הוועדה המחוזית תומכת בשינוי הייעוד. לא מצאנו העדר הפיכות רעיונית או פיזית. חשוב לציין, כי התרשמנו כי אכן מדובר במקרה מובהק של צורך חיוני דחוף, אשר מצדיק הליך של שימוש חורג ולא מאפשר המתנה לאישור התכנית המפורטת. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי הפרמטרים דלעיל נותנים אינדיקציה חיובית לגבי אישור הבקשה לשימוש חורג. עם זאת, עדיין יש לשקול כנגד אישור השימוש החורג, את ההלכה הכללית הקובעת כי שימוש חורג לא יינתן כדבר שבשגרה וכן את העובדה כי מדובר בבניה חדשה. לאחר ששקלנו גם את השיקולים הללו, אנו סבורים כי היתרונות בשימוש החורג שבפנינו, כפי שפרטנו לעיל, בפרט הצורך החיוני הדחוף והתועלת הציבורית, מצדיקים מתן אישור לשימוש חורג למרות ההלכה שזה לא יינתן כדבר שבשגרה ולמרות העובדה כי מדובר בבניה חדשה. סיכום לאור האמור לעיל, אנו מאשרים את הבקשה לשימוש חורג. השימוש החורג יינתן לתקופה של חמש שנים מיום קבלת טופס 4 למבנה. קטיניםשימוש חורגגן ילדים / פעוטון / משפחתון