הואיל והדירה בקומת הקרקע מופיעה בתשריט הבית המשותף כמועדון דיירים הסבתה לדירת מגורים מנוגדת לדיני הקניין ובמיוחד לדיני בתים משותפים, ומוסדות התכנון אינם יכולים לאשר זאת. גם העוררים בערר 326/12, טענו כי מדובר במקלט וחדר שירות שאמור לשמש מועדון דיירים ולא ברור להם כיצד הפך אותו מועדון לדירה אשר חיזוקה ושיפורה מתבקש עתה במסגרת הבקשה נשוא הערר. בשולי הדברים טען העורר לשיקול אפשרות לביצוע פרויקט עפ"י תמ"א 38 אם תאושר ההרחבה הנוכחית. המשיבים, טוענים כי בידיהם זכויות לכאוריות על פי הסכם כפי שנרשם בלשכת רישום מקרקעין, ביחידה מס' 19, וכי ככל שיש לעוררים טענות כלפי שיכון עובדים, היא הקבלן שבנה את הנכס בשעתו אזי המקום להשמיען אינו במוסדות התכנון. דיון והכרעה אכן עיקר המחלוקת בעררים שלפנינו הינו קנייני במהותו, כאשר דומה כי העורר הינו בעל זכות חכירה בתת חלקה 19, שהינה דירת "מועדון" בקומת המרתף במקרקעין. בפועל, אין חולק כי אותה דירה נרכשה כבר לפני 3 שנים, ומאז משמשת למגורים וכי בעבר שימשה כגן ילדים לאורך שנים. כפי שהבהירה הוועדה המקומית, הבקשה אינה כוללת חריגה מהוראות התב"עות התקפות בנוגע לצפיפות יחידות הדיור במקרקעין, כך שבכל היותר מדובר בשימוש חורג בהיתר ממועדון דיירים לדירה. כך או אחרת מדובר בשטח עיקרי, וכך יוגדר אותו שטח גם בהיתר המקורי וכך הוגדר. לעניין תמ"א 38, הרי שהעוררים לא הציגו כל בדיקה ו/או התקשרות ו/או בקשה עפ"י התמ"א, בעוד המבוקש כולל ממ"דים המהווים אלמנטי חיזוק בפני עצמם, וכמו כן הממד"ים ויתר התוספות מוצאים באופן כזה אשר לא ישלול את טעמנו פרויקט על פי תמ"א 38 בהמשך הדרך אם וככל שיקום במקרקעין. אשר לנושא הקנייני אשר כאמור מהווה המחלוקת העיקרית בין הצדדים, הרי שכבר נפסק: "הפתרון בו בחר מחוקק המשנה הוא, שבלי לפגוע בכל זכות קניינית של בעלי דירות אחרים בבית המשותף ובזכויות העומדות להם ביחסיהם עם העותרת, על הוועדה לדון ולהכריע, אם על-פי שיקולים תכנוניים ראוי ליתן היתר בנייה לעותרת, ואם כן (ובלבד שנתקיימו הוראות תקנות 2ב ו-2ג) - עליה ליתן אותו לה, גם אם המשיבים לא חתמו על הבקשה והם מתנגדים למתן ההיתר. אלה האחרונים, לאחר קבלת העתק הבקשה להיתר, יוכלו להביע התנגדותם מנימוקים תכנוניים לפני הוועדה או להניע את גלגלי הערכאה המתאימה למניעת פגיעה בזכויותיהם." כן ר' בג"ץ 305/82 יוסף מור ואח' נגד הועדה המחוזית לתכנון בניה מחוז מרכז שם נקבע כדלקמן : הוועדה המקומית אינה ערוכה לדון ולהכריע בחילוקי דעות עובדתיים ומשפטיים בין בעלים משותפים של נכס, אם עומדת לאחד מהם הזכות לבנות ללא הסכמת האחר אם לאו. אין לה הכלים לגבות ראיות ולהכריע במהימנותן, ואין לה הידע המשפטי להכריע בסכסוכים כאלה, ולפי התקנות ברור,שלא לכך נועדה. והמקרה שלפנינו יוכיח. יש בין מור לאהרונוף חילוקי דעות באשר לפירוש הסכם השיתוף ביניהם, ויש ביניהם חילוקי דעות באשר לנפקותו של פסק בורר,שניתן בשאלת התאמת הבנייה המבוקשת על-ידי אהרונוף למוסכם בין הצדדים, ושאלה זו עומדת לדיון ולהכרעה לפני בית המשפט המוסמך. אין ספק, שאין לוועדה הכלים והידע -והיא אף לא נועדה לכך - להגיע למסקנה, עם מי מהשניים הצדק, ועל כך יכריע בית המשפט המוסמך. יוצא, שהשאלה האמיתית שבמחלוקת בין מור ואהרונוף היא, מי, לאור המחלוקת ביניהם, צריך לפנות לערכאות; האם על אהרונוף, אשר מבקשים את ההיתר, לפנות לערכאות ולקבל סעד מתאים, על-פיו יחויבו מור להסכים למתן ההיתר, או שיינתן ההיתר על-אף התנגדות מור; או שמא מור, המתנגדים למתן היתר, צריכים לפנות לערכאות ולקבל סעד מתאים, על-פיו זה לא יינתן, ואהרונוף לא יוכלו לבנות על החלקה על-פי ההיתר, אם יינתן. במחלוקת זו בין בעלים משותף בנכס,המבקש היתר, לבין בעלים משותף אחר בו, המתנגד למתן היתר, בחרו התקנות, כפי שתוקנו בתשל"ז, בדרך השנייה: מבלי לפגוע בכל זכות קניינית של מור ובזכויות, העומדות להם ביחסיהם עם אהרונוף, על הוועדה המקומית לדון ולהכריע, אם על-פי שיקולים תכנוניים ראוי הוא ליתן ההיתר, ואם כן - עליה ליתן את ההיתר, אף אם מור לא חתמו על הבקשה והם מתנגדים למתן ההיתר; ועל מור, לאחר שקיבלו העתק הבקשה להיתר, אם רצונם בכך, להניע את גלגלי הערכאה המתאימה למניעת פגיעה בזכויותיהם. אינני סבור, שניתן לומר על הסדר זה, בו בחרו התקנות, שהוא אבסורדי, או שהוא מקפח זכויות במידה כזו, שאין לייחס למחוקק שהתכוון לכך... כך גם בעניינו, מבחינה תכנונית מצאנו כי מדובר בבקשות ראויות ואולם דומה כי קיים ספק במישור הקנייני. לפיכך, אנו משהים את הוצאת ההיתרים ע"י הועדה המקומית לתקופה של 30 יום מיום קבלת החלטה זו לידי הצדדים, במהלכה יוכלו העוררים לפנות בבקשה לסעד מתאים בפני הערכאה הנכונה. בכפוף לאמור הערר נדחה. מרתףמקרקעין