ערר לאשר הקמת מעלית חיצונית בבית מגורים משותף

ערר לאשר הקמת מעלית חיצונית בבית מגורים משותף קיים במקרקעין הידועים כחלקה 62 בגוש-6381 ברח' זכרון-משה 15 בפתח-תקוה (להלן - המקרקעין). וכך החליטה הועדה המקומית: "הועדה סבורה כי יהיה זה נכון להעתר לרצון רוב הדיירים, כפי שהוצג בפני חבר הועדה ה"ה אליהו גינת בניסיונו לגשר בין הצדדים, לחזק את הבנין מפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38 תוך מתן מענה לשיפור רווחת הדיירים ע"י תוספת מעלית, שיפוץ הבנין וכו', ללא תוספת כספית של הדיירים. לאור האמור הועדה מחליטה לא לאשר בקשה זו ולאפשר לקדם תהליך של תמ"א 38 בבנין." בין העוררת לבין המשיבים קיים סכסוך ארוך שנים, חלקו נדון גם בפני ועדת ערר זו ובפני ערכאות נוספות. כיום מבקשת העוררת, המתגוררת בקומה השלישית, לקדם התקנת המעלית הנ"ל, ואילו המשיבות מתנגדות לכך. תמצית טענות העוררת לטענת העוררת ההנמקה של קידום פרויקט ע"פ תמ"א 38 אינה נכונה, שכן הפרויקט עליו מדובר הינו פרויקט יזמי בעיקרו, ואין בכך כדי למנוע ממנה קידום נגישות לדירתה. תמצית טענות המשיבות המשיבות מאידך גיסא, טוענות כי לעוררת אין הסכמת שכנים מספקת עפ"י חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וכי עניינו של הערר בנסיון נועל לכפות על המשיבות בניית מעלית בבית המשותף. מבחינה תכנונית נטען כי נכון יותר למקם מעלית, לא בקידמת החלקה אלא בצמוד למרפסת הפונה לחזית המערבית, באופן משתלב בסמיכות לחדר המדרגות. המעלית כפי שהיא מבוקשת, כוללת גישה רק לקומה השלישית ומדירתה של העוררת. לעניין תמ"א 38 השיבו המשיבות כי הן מעוניינות בביצוע פרויקט כזה בבניין. המשיבה 2 טענה כי מעולם לא הסכימה לבניית מעלית, אלא שבפרוטוקול ישיבת הדיירים, נכתב מפורשות, כי המשיבה ביקשה יומיים לחשיבה ולהתייעצות, ולא הסכימה בשום שלב לאחר מכן. לגבי חתימת המשיבה 3 נטען כי אינה תקפה משום שהיא ניתנה בהטעייה ובמרמה מצד העוררת ומכל מקום חתימתה הותנתה בכך שלא תוציא כסף מכיסה. תמצית טענות הועדה המקומית עניינו של הערר בסכסוך שכנים, לאור האמור ובהתחשב ואין בידי העוררת הרוב הקנייני הדרוש לצורך הוצאת בקשתה אל הפועל, אין להעתר לבקשה, בהתאם להלכה שנקבעה בעע"מ 282/09 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נגד בני אליעזר בע"מ. דיון והכרעה הועדה המקומית הבהירה בדיון שלפנינו, כי הבקשה אינה חורגת מהוראות התוכניות החלות במקרקעין, אותם הוראות מאפשרות התקנת מעלית גם מחוץ לקוי הבנין הקיימים. לעניין זה הבהרנו לא אחת, כי בהתאם למצוות המחוקק אנו רואים לנכון לאפשר התקנת מעליות בבניינים קיימים לצורך שיפור תנאי הדיור ובלבד שתשמרנה הוראות סימן ט' לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, שעניינו התקנת מעלית ומעלון בבניין. לעניין "התימוכין הקנייניים" הנדרשים, הרי שלצרכי מעלית די בהסכמת 2/3 מבעלי הדירות בבית המשותף, הסכמה שלכאורה הוצגה ע"י העוררת. נכון כי המצג בפני הועדה המקומית וועדת הערר כולל 2/3 מתנגדים, אולם נושא הסכמת ו/או אי הסכמת המשיבה 3, צריך להיות מוכרע בידי הערכאות המוסמכות ואינו יכול להיות מוכרע לכאן או לכאן ע"י גופי התכנון. נזכיר כי, ההלכה הפסוקה קובעת 3 מצבים אפשריים בנוגע לאותם "תימוכין" נדרשים: "גם לגופם של דברים אין אנו סבורים שהילכת בג"צ 879/89, הישימה גם לעובדות המקרה שלפנינו, מונעת בעד הועדות לתכנון ולבניה להחליט לפי שיקול דעתן מקום שעל פני הדברים אין למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין, שלא יתקיים דיון בבקשה כל עוד לא ניתן פסק דין מטעם בית משפט מוסמך הקובע שלמבקש זכות קניינית. הטעם לדבר:ביכולות הועדות להישמע בטענה שאין טעם שהן תקדשנה דיון סרק לשאלות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבניה, אם תאושר, אינה ניתנת למימוש. לפיכך אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקנין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא, אם השאלות הקנייניות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקנין שנויות במחלוקת, תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של הענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד... בג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון לבניה ת"א עולה איפוא, כי קיימים 3 מצבים: האחד - אם לכאורה קיימות למבקש ההיתר זכויות קנייניות בנכס; השני - אם מדובר בשאלות קנייניות שנויות במחלוקת; והשלישי - אם לכאורה לא קיימות למבקש ההיתר הזכויות הקנייניות בנכס. רק במצב השלישי רשאית הועדה המקומית להשהות הדיון עד בירור המצב הקנייני תחילה. בענייננו, לא מדובר במצב השלישי, כי אם לכל היותר במצב השני. לא זו אף זו, מקום בו מדובר בקידומה של מעלית במקרקעין, אנו סבורים כי האינטרס הציבורי בהקמתה ובקידומה של בקשה כזו, מחייב שימוש במסורה ברשות הנתונה לועדה המקומית לעכב תכנון כזה. יחד עם זאת, הואיל ובמקרה דנן, החלו המשיבים בייזום הליך לפי תמ"א 38, הליך אשר עשוי לכלול גם מעלית כנ"ל, ושהינו התשובה המיידית והעיקרית של המדינה בנושא בטיחות ובטחון התושבים, אנו סבורים כי נכון להמתין פרק זמן מצומצם, על מנת לבחון אם מסתייע או לכל הפחות, אם אותה יוזמה עולה על פסים מעשיים. לאור כל האמור, אנו סבורים כי יש לאפשר היתר למעלית המבוקשת ובלבד שתתוכנן כך שניתן יהיה להשתמש בה בכל אחת מהקומות הקיימות לבניין, אולם זאת לאחר בחינת אפשרות להתקשר בהסכם בהתאם לתמ"א 38, במשך חודשיים מהיום. אותם חודשיים עשויים לשמש גם את המשיבים לצורך קבלת סעד מתאים ככל שיראו לנכון בפני המפקחת על הבתים המשותפים ו/או בית המשפט המוסמך. לפיכך הערר מתקבל בחלקו ובתנאים בהם נקבנו. מעליתעררבתים משותפים