תמ"א 38 הינה תכנית "לא תכנונית" במובן זה ש - "שמציפה" מקרקעין זכויות ללא דיפרנציאציה של מצב תכנוני נתון. אולם, בבסיס התמ"א ההנחה כי האזור בו היא מופעלת הינו אזור מתוכנן המיועד למגורים, שאם לא כן לא קבועים הפרמטרים הנחוצים לתכנון, גם של הזכויות על פיה. איננו סבורות כי ניתן ללמוד מהמקרה שנדון בבג"ץ 162/67 היקש לענייננו שכן ראשית, שם דובר בתכנית ששונתה על ידי המוסד שמוסמך לשנותה (הועדה המחוזית), בשונה מענייננו, ושנית, האינטרס הציבורי בשלטון החוק, והאינטרס התכנוני, מחייבים לטעמנו, הסדרת הייעוד הנכון על כל המשתמע מכך לפני שמוסיפים זכויות בנייה נוספות במקרקעין. אין באמור כדי למנוע חיזוקו של המבנה בלבד ו/או תוספת ממד"ים. מסקנתנו איפוא היא כי נכון לדרוש תכנון למגורים תחילה, ובמידת הצורך, לאחר מכן ניתן יהיה לקדם תכנון על פי התמ"א בהתאם לפרטי התכנון שיקבע, ולפיכך יש לקבל את הערר במובן שאין לאשר התוספות המתבקשות למעט ממד"ים או חיזוקים קודם לשינוי הייעוד. דעת מיעוט חברי הועדה, עו"ד נויפלד, נציג ציבור ואדריכל אפק: אנו סבורים כי מקום בו הותרה הקמתו של בניין על פי היתר ישן, גובר האינטרס הציבורי בחיזוקו של אותו בניין בפני רעידות אדמה, על פי תמ"א 38 על נגזרותיה, לרבות התוספות המותרות על פי הדין, על האינטרס הציבורי בהתאמת הייעוד לשימוש שהותר בשעתו. לעניין עצם ההיתר שאוצע בשעתו המשיבים אף הפנו לבג"ץ 162/67 בית יולס בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה ועדת המשנה לערעורים,. באותו מקרה נדונה תכנית להקמתו של בית החולים "כרמל" אשר שונתה על ידי הועדה המחוזית לאחר שכבר החליטה בו בעבר ונקבע כי הועדה המחוזית מוסמכת לאשר את התכנית בשינויים אף כי אלו היו שינויים שירדו לשורש התכנית. לדברי המשיבים, ניתן ללמוד מעובדות הליך זה כי באותן שנים היה נהוג לשנות מצב תכנוני במחי החלטה, מכל מקום כך נעשה במקרה דנן והוצא היתר כדין ולפיכך אנו סבורים כי נכון היום לאפשר לבניין חיזוקים על פי התמ"א בהתבסס על אותו היתר אשר על כן ולאור כל האמור הערר מתקבל. בניהמקרקעיןתמ"א 38תמ"א