ועדת הערר רואה במציאותם של גני ילדים ומתן האפשרות להקימם בשכונות מגורים, אינטרס ציבורי חשוב, אשר יש לטפחו, בהעדר פתרון ממלכתי לפעוטות, עד לא מכבר, תחת גיל טרום חובה, והיום מתחת לגיל 3. הואיל ומדובר בפתרונות שניתנים במסגרת של שימוש חורג, הרי שהם זמניים מטיבם, אך יחד עם זאת, הם צריכים להיות סבירים הן בהיבט השימוש המבוקש, והן בהיבט הסביבתי. כך גם ציינה העוררת במסגרת עררה. במקרה דנן, איננו סבורים כי המבנה המוצע יכול לשמש פתרון לגן ילדים ולכל הפחות לא בכמות האמורה. מדובר במבנה בהיקף של כ-240 מ"ר, הכולל חצר מרוצפת בהיקף של כ-65 מ"ר (חצר קדמית מרוצפת), וכ-50 מ"ר (חצר אחורית מרוצפת), וזאת בסמוך לבית מדרש פעיל המשרת אף הוא עשרות, אם לא למעלה מכך, אנשים. איננו סבורים כי המקרקעין מציעים שירותים מינימליים לכמות הילדים המבוקשת, הן בהיבט גודל החצר, הן בהיבט גודל השטח הפנוי, והן מבחינת הקרבה, המהווה סמיכות מיידית למוסד ציבור אחר, ובו קהל מבוגרים, אשר לו יש נגישות למקרקעין בכללם. גם מהבחינה התנועתית, אנו סבורים כי העמסת מוסד חינוך של 150 ילדים מחייב תשתית פרוגרמטית סבירה יותר, דוגמת חניון או מקום להורדת ילדים בתחום המגרש, ומכל מקום, כך הם פני הדברים, במקום בו מדובר בטבורה של עיר בין רחוב עמוס לרחוב צפוף. סיכומם של דברים, הגם שמדובר באינטרס ציבורי חשוב, איננו סבורים כי המיקום המוצע הינו מיקום סביר, לא כל שכן מיקום טוב מבחינה תכנונית למוסד החינוך המבוקש. לאור כל האמור, הערר נדחה. קטיניםעררועדת עררגן ילדים / פעוטון / משפחתון