ערר לא להאריך שימוש חורג לגן ילדים הועדה המקומית החליטה כדלקמן: (בתאריך 12/9/12): "לאשר את השימוש החורג לתקופה של 3 שנים בהתאם לעמדת המועצה המקומית וכפוף לביצוע התנאים שקבעה ועדת הערר 165/09 + 359/10 ובכפוף לאישור יועץ תנועה של הועדה." כעולה מהחלטת הועדה המקומית נושא זה בא לפני ועדת הערר כבר ב-2 הזדמנויות קודמות: בשעתו, במסגרת ערר 165/09 קבענו, אופרטיבית, כדלקמן: במידה וימצא מקור כאמור ניתן יהיה לאשר השימוש החורג בתנאים הבאים: מספר הילדים לא יעלה על 25 ילדים. הכניסה למקרקעין תתאפשר אך ורק מרחוב הורדים. לא תתאפשר כניסה למקרקעין מרחוב העיט ו/או העורב. השימוש החורג יוגבל ל - 3 שנים מיום תחילתו בפועל ובתום אותה תקופה תישקל הארכתו, ככל שתתבקש בהתאם לניסיון שיצטבר לאחר יישום התנאים הקבועים בהחלטה זו. לא יינתן היתר לשימוש חורג לפני קבלת כל האישורים הנדרשים לרבות אישור הג"א לשימוש האמור. לא תתאפשר יציאה לחצר בין השעות 14:00 ל - 16:00 אחה"צ. לאחר מכן, באו הצדדים שוב לידי מחלוקת בנוגע למילוי תנאי החלטת ועדת הערר, בעיקר בנוגע להסדרת הכניסה למקרקעין, אשר קבענו כאמור לעיל, היא תתאפשר רק מרחוב הורדים. במסגרת ערר זה, שני במספר, קבענו כדלקמן: על פניו נראה כי המשיבים הפנימו את החלטת ועדת הערר בנוגע לבעייתיות עליה הצביעה ועדת הערר במסגרת תיק 165/09, בעייתיות שנגעה לעניין השטחים העיקריים, כמבואר באותה החלטה. הפיתרון שהוצג בפנינו היום כלל העתקת חלק מהגן מקומת הקרקע באופן המספק שטח מספיק על פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטתנו הנ"ל ל-22 ילדים כפי שנתבקש השימוש בבקשה הנוכחית. מכאן, כי תנאי הסף שהושם בהחלטתנו בא על פתרונו. באותו הקשר, יש לציין, כי הבהרנו בהמשך להחלטתנו בערר 165/09 כי התקופה עשויה להיות מוארכת לאחר יישום התנאים ועל כן, לא קיימת בעייתיות בחלוף שלוש השנים. יחד עם זאת, ההחלטה אינה מיישמת את החלטת ועדת הערר לעניין הכניסה למקרקעין. בדיון לפנינו הובהר כי המשיבים, כמו גם הועדה המקומית, לא ירדו לסוף דעתה של ועדת הערר בהיבט זה (חרף העובדה כי לשיטתנו מדובר בהנחיה מפורשת וברורה) ולפיכך יש לתקן הבקשה באופן בו הכניסה למקרקעין מרחוב העיט תבוטל ותיוותר כניסה אחת בלבד ברחוב הורדים. נושא הרעש לא עלה בערר הקודם וועדת הערר לא התרשמה ממטרד יוצא דופן בהיבט זה בעת ביקורה במקום. גם מעיון בדיסק שהוקלט על-ידי העוררים המתאר לכאורה הרעש הבוקע מגן הילדים, לא התרשמנו כי מדובר ברעש חריג ויוצא דופן. מה עוד, שאותם קטעים הוקלטו בתאריכים בלתי ידועים ובשעות בלתי ידועות וכמו הקולות הבוקעים מגן הילדים ניתן לשמוע במקביל את ציוץ הציפורים סביב הבתים. מכל מקום, משהועלה הנושא אנו סבורים, כי בהתחשב בהיקף הגן המותר (עד 25 ילדים) אין לנקוט באמצעים נוספים על אלה הקבועים בהחלטתנו בערר 165/09 (הגבלת שעות הפעילות בחצר). אשר על כן ולאור כל האמור הרינו לקבל את הערר בנוגע להסדרת הכניסה למקרקעין. כניסה זו תותר אך ורק מרחוב הורדים והכניסה הקיימת מרחוב העיט/העורב תחסם באופן קבוע. כמו-כן אנו סבורים כי בהתחשב במשך פעילות הגן עד כה יש לקצוב את תקופת השימוש החורג כדי שנתיים ימים מיום החלטת הוועדה המקומית. לפיכך הערר מתקבל מקצתו. יתר תנאי החלטת ועדת הערר והוועדה המקומית נותרים בעינם בנוסף לכל התנאים על פי כל אלה. למען הסר ספק, הוועדה המקומית תשלח פקחים באופן תקופתי כדי לוודא קיומם של תנאי ההיתר וההחלטות הנ"ל. עתה טוענים העוררים כי לא ניתן היה להאריך את תקופת השימוש החורג. אנו סבורים כי נפלה טעות בידי העוררים. עקרונית, משרד התכנון רשאי וראוי שיהיה רשאי לבחון בקשה המובאת בפניו מבלי לקבוע תנאים מוקדמים לפסילתה. זהו הכלל ובכל מקרה בו מבקשים לחרוג מהכלל, נוכח הצדקה כזו או אחרת יש לעשות זאת באופן מפורש. סוגיה אחרת, העולה לפתחנו, משך השימוש החורג במהלך 8 השנים האחרונות, שימוש שהוארך עתה ע"י הועדה המקומית לתקופה העולה על עשור. ועדות הערר הבהירו לא אחת, כי הן רואות בשימוש החורג לפעוטונים, צורך ציבורי חשוב אשר ככלל, משיג מפניו אינטרסים מתנגשים אחרים, אולם זאת, רק למשך הגדרתו כשימוש חורג, שאם לא כן, לא ניתן יהיה לעשות שימוש במכשיר זה: השימוש החורג מאפשר מחד, גמישות תכנונית, ומקום בו מדובר בפעוטונים כאמור, ככלל קיימת הצדקה תכנונית לאפשרה, בכפוף כמובן לאיזון הנדרש כלפי הצדדים השלישיים, ברם, מאידך גיסא, מדובר במכשיר תכנוני הקצוב עפ"י דין בזמן, ולטעמנו משך הזמן המצטבר, ברגיל, בו ניתן לאשר שימוש כגון דא, מגיע כ-10 שנים. בכך מתמלא הרציונל המאפשר גמישות תכנונית מחד, וודאות תכנונית מאידך. אישור שימוש חורג, ויהיה זה לפרק זמן קצוב, באופן שמתחדש לבקרים וללא כל הגבלה, עלול לשים את כוונת המחוקק פלסתר, ולפגום ברעיון הגלום בבסיס הדרישה לקצוב את זמנו. אשר על כן ולאור כל האמור אנו סבורים כי יש לקבוע, כי משך השימוש החורג הכולל, לא יעלה על 10 שנים מיום תחילתו של השימוש החורג בפועל, אלא אם, עד מועד סיומו יקרה אחד משניים: הראשון - תופקד תוכנית המשנה את ייעוד המקרקעין המותר במקרקעין נשוא הערר, בין אם מדובר בתוכנית נקודתית, בין אם מדובר בתוכנית לכל מתחם התכנון ו/או לכל הישוב; השני - המצב הסטטוטורי ישונה באופן שיכלול שימוש לפעוטונים כחלק אינהרנטי לשימוש במגורים. סיכומם של דברים, הערר מתקבל מקצתו ונדחה ברובו. קטיניםשימוש חורגעררגן ילדים / פעוטון / משפחתון