שיפוע רמפה להסדרת גישה לנכים קבוע בתקנות התכנון והבניה (היתר תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970, השיפוע האפשרי הוא בין 8-10 אחוז ומכל מקום הדבר מותנה באישור מהנדס העיר. לפנינו ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ (להלן: "הועדה המקומית"), לאשר את בקשת המשיבים לשינויים בדירה צפונית בי דו משפחתי. הועדה שמעה את טענות המתנגדים, הם העוררים, ודחתה אותם כדלקמן: "לבקשת ההקלה הוגדה התנגדות כתובה מטעמה של עו"ד מירה מרום. בדיון העלה עו"ד סהר אשר טען בשמה של המתנגדת אינספור טענות חדשות כנגד ההקלה המבוקשת וכנגד הבקשה עצמה אשר אף לא אחת מהן נטענו במסגרת ההתנגדות הכתובה. הועדה סבורה כי לא היה מקום להעלות טענות חדשות אלו בדיון בע"פ ואף מידת ההגינות היתה מחייבת כי ככל שיש בפי המתנגדות טענות חדשות שנשמטו מעררה, תגיש אותן בכתב, מבעוד מועד, באופן שיאפשר הן לועדה המקומית והן למבקשת הבקשה לבוחנן טעם הדיון בבקשה. לגופו עסקינן בבקשה לשינויים לא משמעותיים בפיתוח ולתוספת גגון מעל חניות קיימות התואמת תכנית למעט הגבהת גדר שנתבקשה כדרך של הקלה. הועדה לא מצאה ממש בטענות לעניין חישוב שטחים בבית הקיים כמו גם בטענה כי לא ניתן לאשר בהיתר שינויים בפיתוח לעומת ההיתר המקורי. לעניין המזגן המבוקש, הועדה מקבלת את ההתנגדות בחלקה וקובעת כי אין לאשר התקנת המזגן בחזית הצפונית במפלס קומה א' של הבית, ועל המבקש להעביר את המזגן למקום חלופי, מוסתר בתאום עם אדריכלית הרישוי. כמו כן, לא מאושרת התקנת דוד שמש על גג הרעפים, ועל המבקש להשיב את המצב לקדמותו ולהעביר את הדוד לחלל גג הרעפים. לעניין טענות המתנגד לליקויים בתכנון הרמפה וניקוז השטח שתחתיה, כמו גם לגבי חישוב שטחי הבניה המבוקשים, הרי שאלו יבדקו ע"י מהנדס העיר, וקבלת ההיתר מותנית באישורו לעניין זה." הבקשה פורסמה על פי סעיף 149 לחוק, נוכח הקלה בגובה הגדר הצפונית והמזרחית. העוררת הינה בעלת הזכויות במקרקעין הגובלים מצפון (חלקה 36). בין הצדדים התגלע סכסוך שכנים ממושך ועמוק. תמצית טענות העוררת טעתה הועדה המקומית כאשר קבעה כי היקף זכות השימוע של העוררת מצומצם, שכן הועדה המקומית מלכתחילה לא קצבה ו/או הגבילה את פרק הזמן להגשת התנגדות, ומדובר בכללי הצדק הטבעיים המהווים נדבך עיקרי בזכויות היסוד ובשיטה המשפטית הנוהגת. החלטת המשיבה 1 פסולה ולוקה בחוסר וודאות תכנונית, שכן היא משאירה שיקול דעת למהנדס המשיבה תוך התניית קבלת ההיתר באישורו. תכנון הגדר והקמתה אינה משתלבים ארכיטקטונית במקרקעין ובסביבה הקרובה, ומהווים סתירה לעיקרון המגרש הריק. מדובר בתוספת גדר עץ לגדר הקיימת היום מבלוקים ובטון, על פי פרט אחיד בהתאם לתכנית רצ / 1 / 2 / 2 / ב / 1 והקלה בגובה גדר ואין לאשרה. הסטייה המבוקשת מהווה סטייה ניכרת שכן היא בניגוד לדרישות הבינוי והעיצוב המפורטות בתכנית. לא ניתן להוסיף זכויות בניה במקרקעין הואיל והשטחים העיקריים בפועל חורגים מהשטח הכולל המותר לבניה. על פי טבלת חישוב השטחים בהיתר הבניה המקורי, שטח הבניה הינו 145 מ"ר, שטח המגיע לתכסית של 30.1 אחוז תוך חריגה מהתכסית המותרת על פי התכנית (29 אחוז). כמו כן נספרו שטחים כשטחי שירות בטעות הואיל ומדובר בשטחים עיקריים (מבואות וחדרי מדרגות, מזווה ועוד). לא ניתן לאשר את גגון החניה במתכונתו המוצעת. שטח החניה חורג מהשטח המותר לבניה בתכנית רצ / 1 / 1 / יג'. בסעיף 11.8 להוראות אותה תכנית מדובר בשטח חניה מקסימאלי של 18 מ"ר והינו השטח המוצע הינו 22.96 מ"ר. זאת ועוד, גובה החניה מהווה סטייה ניכרת שכן על פי התכנית הגובה המתוכנן הינו 3 מ', ועל פי תקנה 4(1)(א), לתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית), הגובה לא יכול לעבור על 2.6 מ'. טעתה הועדה המקומית כאשר אישרה את הרמפה המבוקשת, שכן היא אושרה בצמוד לגדר. בניית הכבש פוגעת בפתרון הניקוז והתיעול הטבעי של המקרקעין ולא נמצא בו צורך תכנוני, כמו כן נפל פגם בפרסום. תמצית טענות המשיבים הפרשי הגבהים בין הבתים, נוצרו כתוצאה מהעובדה שחלקת העוררים גבוהה יותר בחלק מהגבול, וכפועל יוצא מכך שימושם בחצר הבית מביאה לחדירה לפרטיות. חלק מהתכניות שבוצעו קודם או במקביל להליכי הרישוי שונו, וכך שונה גם המצב בפועל: הורד מזגן שפנה לכיוון העוררת, ונהרסה הגדר המבוקשת. אין בטענות העוררת בדבר פגיעה באור או חום דבר. תמצית עמדת הועדה המקומית יש לדחות את הערר על הסף בשל העדר זכות ערר, שכן עניינן של ההקלות בגובה גדר בלבד. לא קיימת לעוררים זכות לעלות טענות חדשות במועד הדיון בפני הועדה המקומית, ומידת ההגינות מחייבת כי טענות שהושמטו יועברו בכתב מבעוד מועד, לוועדה המקומית ולמבקש. ההקלות שאושרו הן סבירות בנסיבות העניין. גובה הגדר הצפונית נמדד ממפלס החצר של העוררת שגבוה יותר, ובהתאם לקבוע בתקנות אינו עולה על 1.8 מטר. הואיל ומדובר בפערי גובה משתנים הגדר מדורגת לכל אורכה. מדובר בגדר פנימית החוצצת בין שני המגרשים ואינה משנה את אופי הבניה באזור כלל ועיקר, וכמו כן ניתן לה אישור אדריכלי. לעניין זכות השמיעה - במקרה דנן הוגשה התנגדות כתובה, הטענות הנוספות הועלו במסגרת הדיון בעל פה, וחלק מהטענות בעל פה אף התקבלו. ממילא לא קיימת חובה להזמין מתנגד לדיון בעל פה, ודי בטיעון בכתב. הבקשה אינה משנה מהשטחים שאושרו בשעתו, בשנת 1990, עת הוצא ההיתר המקורי, לא זו אף זו, המנדט של השכנים בנוגע לבדיקת השטחים אצל שכניהם מוגבל. לעניין הגגון - בהיתר המקורי מדובר ב - 2 מקומות חניה כך שבהתאם להוראות רצ / 1 / 1 / יג' ניתן לקרות על פני הדברים שטח של עד 36 מ"ר ולא רק 18 מ"ר, ואילו כאן מדובר בשטח של כ - 23 מ"ר בתחום המותר. לעניין הרמפה יש לאפשר נגישות מיטבית מהבית לרכב כפיש קבוע בתקנות התכנון והבניה (היתר תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970, השיפוע האפשרי הוא בין 8-10 אחוז ומכל מקום הדבר מותנה באישור מהנדס העיר. לעניין גובה הגגון - על פי התקנות יש להקצות מקום חניה נגיש לרכב גבוה במינימום 2.45 ס"מ ובהתאם לכך כמו גם בתקנות סטייה ניכרת הוגבל גובה הגגון ל - 2.6 מ'. דיון והכרעה עסקינן בסכסוך שכנים אשר מוציא הבקשה נשוא הערר, והמחלוקות שלגביה, מכל יחס סביר או ראוי. מדובר בבקשה שבעיקרה מכוונת לבניית גדר חלף גדר שנבנתה שלא כדין ונהרסה. עוד נכללת בבקשה רמפה וקירוי מוסך. התכנית החלה במקרקעין מגבילה את גובה הגדר כדי 1.80 מ' בגבולות המגרש, במגרשים פינתיים תותר בניה של גדר עד גובה 40 ס"מ מגובה החצר על מנת להבטיח את שדה הראיה. המבוקש בענייננו מגיע עד 1.80 מ' (וליתר דיוק מדובר בדירוג בין 1.65 ל - 1.80 מ'), ביחס לפני הקרקע הגבוהים הסמוכים (המקרקעין בחלקת העוררים), חרף האמור למען הסר ספק פורסמה ההקלה האמורה. יש להזכיר כי כפי שקבענו לא אחת ההתייחסות לגובה גדר הינה בדר"כ מפני הקרקע הגבוהים כפי שכבר נקבע גם בתקנה 4.09 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) , התש"ל - 1970, ומדד זה משמש לפרשנות גובהו של גדר על פי תכניות ספציפיות, אלא אם נקבע שם אחרת. הנה כי כן ספק אם בכלל צריך היה לפרסם במקרה דנן הקלה בנוגע לגובה הגדר, אולם משפורסמה ההקלה והבקשה נחשפה להתנגדויות הציבור לא נכון לטעמנו להשיב את הגלגל לאחור ויש לאפשר למתנגד יומו גם בפני ועדת הערר. יחד עם זאת יש להזכיר כי מקום בו פורסמה בקשה, והוגשה התנגדות, אין אותו מתנגד יכול להיבנות מהעובדה כי נפלה שגגה בפרסום בנוגע לאלמנטים אחרים. לעניין זה ראה עת"מ 14/98 אוסקר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון. "הליכי הפרסום נועדו להעביר לצדדים הנוגעים בדבר את האינפורמציה הדרושה לניצול אפקטיבי של זכות הטיעון הקנויה להם. מאחר ובמקרה דנן לא נשללה מן העותרים זכות הטיעון, ולו באופן חלקי ממילא לא נגרמה כל פגיעה בזכויותיהם, בגין הפרת חובת הפרסום על ידי הרשות. אשר על כן, אין להם כל מעמד לדרוש את ביטול ההליך המנהלי". מצאנו איפוא כי הבקשה פורסמה לפנים משורת הדין וכי פרסום זה כולל גם סטיות אחרות ככל שהן נטענות על ידי העוררים. לגופם של דברים: אנו סבורים כי הגדר המבוקשת הינה גדר ראויה, גדר כזו מהווה פעמים רבות פתרון פרקטי למצב בו קיימים הבדלי גבהים משתנים בין מגרשים וזאת הן בחלקה כקיר תומך והן בחלקה האחר כאלמנט אשר חוצץ ויזואלית ומאפשר פרטיות סבירה בכל אחד משני המגרשים. כך גם בענייננו במצב הדברים הקיים ללא הגדר המבוקשת ונוכח הבדלי הגבהים בין המגרשים נפגעת בצורה בלתי מידתית לטעמנו הפרטיות הסבירה במגרש המשיבים ולפיכך יש מקום לאשר הגדר, קל וחומר הואיל והיא אינה חורגת להבנתנו מהוראות המצב התכנוני התקף, והינה בבחינת זכות מוקנית. לעניין הרמפה המבוקשת, אכן נושא הסדרת הגישה לנכים מוסדר כיום בתקנות וחשיבותו נזכרת לא אחת גם בפסיקה העדכנית. יחד עם זאת, לא ברורה לנו המטרה בחלקה המזרחי של הרמפה המבוקש כן חלקה המערבי מטפל בחניה ובכניסה לבית, ועל רקע זה נערכו שם סידורי גל"נ. לאור האמור ספק לנו אם קיימת מטרה להמשך הרמפה בחלקו המזרחי של המגרש. במאמר מוסגר נעיר כי אנו מוצאים ממש בטענתה של העוררת בדבר העברת נושא זה לשיקול דעתו הבלעדי של מהנדס העיר, שכן מדובר בנושא מסוג אלה שעל הועדה להחליט בו לאחר קבלת חוות דעת מהנדס העיר. במקרה דנן הוחלף שיקול דעת הועדה בשיקול דעת ועדת הערר על פי דין, כפי שיפורט בסיפת החלטה זו. לעניין קירוי החניון אנו מוצאים ממש בטענת העוררים לפיה גובה קירוי זה אינו יכול לעבור את הקבוע בתקנה 4 (1) (א), לתקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מתכנית) התשס"ב - 2002, לפיה ניתן להקים סככה לרכב פרטי בחריגה מקווי בניין ובלבד ששום חלק מהסככה לא יבלוט מעל לגובה של 2.60 מ' מפני הקרקע הסופיים. לאור האמור ובהתחשב בכך שתקנות הגישה לנכים מחייבות מינימום גובה לרכב 2.45 מ', הרי שגובה הסככה צריך לנוע בין שני הגבהים האמורים. סיכומם של דברים, הערר נדחה בחלקו ומתקבל בעניין הרמפה. הערר מתקבל בנושא אורך הרמפה אשר יקוצר באופן המאפשר גישה מהרכב הביתה ותו לא, וכן לנושא גובה הסככה לרכב הפרטי שתוגבל כדי 2.60 מ'. לעניין הגדר - הערר נדחה. בניהנכותחוק התכנון והבניהגישה לנכיםתכנון ובניה