ערר על החלטת הועדה לסרב לבקשה להקמת מיני-מרכול במבנה מסחרי קיים עסקינן בחנות מיני-מרכול אשר התבקשה תחת 3 חנויות במבנה מסחרי קיים שהוקם עפ"י היתר. וכך החליטה הועדה המקומית: " - לקבל ההתנגדות, לסרב לבקשה. מפאת סטייה מהוראות התב"ע לגבי השימושים המותרים בחלקה. אי עמידה בתקני החנייה עפ"י חוות דעת יועץ תנועה של הוועדה. " תמצית טענות העוררת הבקשה היא בקשה תואמת תכנית וככזו הועדה המקומית אינה מוסמכת לסרב לה. בהתאם, המשיבים נעדרים כל זכות התנגדות לבקשה כזאת. ההיתר המקורי הוצא ביום 30/05/06 ובמסגרתו הותרה הקמתו של מבנה מסחרי בן שתי קומות במקרקעין. העוררת סברה כי ההתאמה למרכול מחייבת שינוי פנימי בלבד ולפיכך החלה בעבודות מבלי לבקש היתר אלא שאז הוצא לה צו מנהלי אשר פקע בינתיים. למען הסר ספק הגישה העוררת לועדה המקומית בקשה להיתר בנייה הכוללת גם שינויים קלים במעטפת המבנה. הבקשה כנראה פורסמה והוגשו לה התנגדויות. בטרם הועברה לעוררת ההחלטה פורסמה הודעה בעיתונות המקומית לפיה "התושבים ניצחו. הסופרמרקט במרכז המסחרי לא ייפתח". במקרקעין חלה תכנית הצ/1-4/116 (להלן "התכנית") המייעדת אותם למסחר. הועדה המקומית לא הייתה מוסמכת לדחות את הבקשה היות ולא מבוקשות במסגרתה חריגות מהתב"ע. עיון בהוראות התכנית מעלה כי לא זו בלבד שהתכנית מתירה שימוש מסחרי בחלקה ואינה מגבילה את סוגי המסחר הקמעונאי המותרים במגרש, אלא שגם אינה נוקבת בשטח מינימאלי או מקסימאלי לחנויות. לפיכך לא מדובר בחנויות קטנות בהכרח. לפיכך היה על הבקשה להיות נידונה בפני רשות הרישוי ולא בפני ועדת המשנה. המשיבים 2-5 נעדרים כל מעמד בפני ועדת הערר שכן היה ראוי לדחות את התנגדותם על הסף מאחר ומדובר בבקשה תואמת תכנית. אין כל מניעה מבחינה תחבורתית לאישור השימוש המבוקש. חוות דעת יועץ התנועה של הועדה, מר עמוס אביניר, קובעת תנאים להפעלת המרכול ואינה קובעת כי יש מניעה להפעילו. ככל שסברה הועדה המקומית כי בקשת ההיתר חסרה מקומות חניה היה עליה להתנות את אישורה בהסדרת מקומות החניה החסרים. יועץ התנועה של העוררת סבור כי בהיבט התנועתי הרי שלשינויים המבוקשים תהיה השפעה מזערית על תמונת התנועה במקום, השפעה שתיקלט במערכת הקיימת ללא בעיה שכן הבדל של שני מקומות חניה אינו קריטי לתמונת התנועה במקום, מה עוד שקיים במקום עודף ענק של מקומות חניה ותנועה דלילה של כלי רכב. כמו כן, במרחק הליכה קצר מהכניסה למרכז המסחרי ישנן עשרות מקומות חניה פנויים. תמצית עמדת המשיבים המשיבים מייצגים ועד פעולה של השכונה המתנגד לסופרמרקט במרכז המסחרי. התכנית מתירה במקרקעין הקמת מרכז מסחרי ובו קומה אחת עליונה לחנויות, בתי קפה ומסחר וקומת מרתף תחתונה לשטחי חניה ושטחי שירות. לפי הוראות התכנית נאסרה בניית חנויות בקומת המרתף שבמפלס התחתון. גם בטבלת שימושי הקרקע נקבע כי מספר קומות המרבי למסחר הינו אחד. לא זו אף זו, חזית החנויות אמורה להיות מופנית לכיוון הכיכר הציבורית על פי הקבוע בסעיף 14.5 לתקנון ומאחר והכיכר הציבורית מצויה אך ורק בקומת החנויות הקיימת דהיינו בקומה שמעל מפלס הקרקע גם אילו היו חנויות בקומת המרתף הן לא היו יכולות לפנות לכיכר הציבורית ומכאן שהדבר בניגוד לתכנית. מכאן כי התכנית ייעדה במקרקעין מרכז מסחרי שכונתי בן קומה אחת לחנויות וקומת מרתף לחניה ולשטחי שירות בלבד. אף בתכנית המרתפים הצ/1000/1-4/א נקבע כי קומות המרתף ישמשו לשטחי שירות בלבד. ההיתר שהוצע בזמנו היה בלתי חוקי ולא ניתן להסתמך עליו היום. כמו כן אותו היתר ממילא פקע שכן בפועל לא נעשה במרתף כל שימוש מאז ועד היום, לא לחנויות ולא בכלל. לחילופין, מאמצים המשיבים את עמדת הועדה המקומית לפיה הגדרת המסחר אינה מאפשרת סופרמרקט במקום. אין דין סופרמרקט כדין שלוש חנויות קטנות שכן מדובר בחנויות שכונתיות ולא חנות ענק כמו סופרמרקט שהינו זר באופיו למרכז הישוב קדימה. סופרמרקט כזה מיועד למשוך אנשים ממקומות מרוחקים יחסית, על כל התנועה הנלווית לכך, ואין לתושבים כל צורך בו. מבחינה תנועתית מדובר ברחוב משולב ואין בקיומו או בהיעדרו של תמרור המוצב בשטח כדי לשנות ממהותו של הרחוב. אותו רחוב מיועד לזרימת תנועה מינימאלית תוך מתן עדיפות לתנועת הולכי רגל בכלל וילדים בפרט. הרחוב אינו כולל מדרכות והתנועה והמעבר בו מבוססים על מבנה הרחוב הממותן באמצעות גינות ויצירת מפרצי חנייה. הטענה של יועץ החנייה לפיה קיימים מקומות חנייה בסביבה הינה תאורטית, שכן כל מי שבא למרכז המסחרי מחפש את החנייה הקרובה ביותר ולכן צפוי עומס בתחילת רחוב החסידה. הכול בנוסף לריבוי הפעילויות. אכן קיים חניון הניצב שומם במגרש המרכז המסחרי אולם לא ניתן לסמוך עליו שכן הגישה אליו אינה נוחה. בעיה אקוטית נוספת היא תנועת משאיות האספקה הרבות שתגרור הפעלת סופרמרקט במקום. החניות התפעוליות שאורגנו בשעתו למרכז המסחרי אינן משמשות את המשאיות והן מגיעות ועוצרות ברחוב תוך חסימת חניות ברחוב. עמדת הועדה המקומית מעיון בבקשה עולה כי מעבר לשימוש המבוקש בקומה התחתונה כולה כסופרמרקט, הרי שבמסגרת השימושים המבוקשים בקומה העליונה במבנה מצוינת מרפאה שכונתית-קופת חולים, דבר החורג והנוגד את השימושים והתכליות המותרים במקרקעין לפי התכנית התקפה. לאור האמור ומאחר ולא הוגשה כל בקשה להקלה הייתה המשיבה רשאית לסרב לבקשה כבר בשלב זה. ביום 09/05/12 התקיים דיון בבקשה בפני ועדת המשנה להתנגדויות ולאחר שמיעת הצדדים וקבלת חוות דעת משפטית וחוות דעת יועץ תנועה ומהנדסת הועדה הומלץ למליאת הועדה המקומית כי לא ניתן לאשר הבקשה לסופרמרקט ו/או שימוש אחר מהשימושים למסחר הנקובים בתב"ע. ביום 20/06/12 התקיים הדיון במליאת הועדה שהחליטה לסרב לבקשה. מדובר בבקשה שאינה תואמת תכנית ותקנות בה ממילא אין רשות הרישוי מוסמכת לייתן היתר ואין חובה בדיון והחלטה כלשהיא של רשות הרישוי שכן הסמכות הבלעדית בבקשות כאלה היא לועדה המקומית. גם כאשר בקשה להיתר תואמת את התכנית החל במגרש אין הועדה המקומית משמשת חותמת גומי החייבת לאשרה ועדיין מוטלת עליה החובה לבחון את הבקשה לעומקה שאחרת הינה מועלת בתפקידה. לאחר בחינת הבקשה וחוות הדעת השונות שהוצגו בפני הועדה החליטה הועדה לסרב לבקשה היות והשימושים המבוקשים בה נוגדים את התכליות והשימושים המותרים בתכנית תקפה ומאחר והבקשה אינה עומדת בתקני החנייה הנדרשים על פי חוות דעת יועץ התנועה. שטח למסחר מוגדר למסחר קמעונאי. בבקשה השימוש המבוקש לחלק מהקומה העליונה הינו לקופת חולים "מאוחדת" דהיינו למרפאה שכונתית, שימוש הנוגד את הוראות התכנית. בנוסף כעולה מחוות הדעת של יועץ התנועה הבקשה אינה עונה אחרי דרישות תקני החנייה בעניין. לאור חוות הדעת הסותרות שהוצגו בפניה פנתה המשיבה ליועץ תנועה, מר דן אמסלם, כיועץ מטעמה וזה קבע כי יש לקבוע את מספר החניות לפי התקן בלבד ואין מספיק חניות נדרשות ביחס לטבלה וזאת בתחומי המקרקעין. מסגרת הדיון הבקשה נשוא הערר הוגשה כאמור כבקשה תואמת תכנית אולם לדעת הועדה המקומית לא נמצאה ככזו ומשכך, כנראה, בוצע הליך פרסום כלשהוא מכוחו הגישו המשיבים התנגדות. כך או אחרת, מקום בו נטענת טענה של אי התאמה למשטר התכנוני החל במקרקעין הרי, שנכון לשמוע הצדדים בפני המותב שמוסמך לשמוע בקשות הכוללות חריגה מהמשטר התכנוני התקף, כמו גם קיימת אפשרות לבדיקה נוספת ע"י ועדת הערר כפי שנקבע בהלכת עת"מ 136/00 צומת האלופים שעל פי הלכת עת"מ 136/00 צומת האלופים - כדלקמן: "אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטיה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטיה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטיה כזו, או שהיא אמנם היתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "יענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר." הלכה זו אושרה לא מכבר שנית בידי בית המשפט העליון במסגרת עעמ 317/10 ‏אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב, שם נקבע כדלקמן: "ככל שעלי להכריע בין שני הכתובים המכחישים זה את זה, אני מעדיף את הגישה שהובעה בעניין צומת האלופים, המרחיבה את זכות הערר על כל מקרה בו מועלית טענה כי ההיתר ניתן בסטיה מתכנית. אנמק להלן את עמדתי. א. איני משוכנע כי בסעיף 152(א)(1) המחוקק דק פורתא בכוונת מכוון למנוע את האפשרות להגיש ערר על החלטה למתן היתר בניה. שאם כך נאמר, עלול להיווצר מצב בו מתן ההיתר יותקף בשני מסלולים שונים. במסלול אחד יגיש צד שנפגע ממתן ההיתר עתירה מנהלית, ובמסלול שני יגישו שני חברי ועדה מקומית ערר על ההחלטה לתת היתר כאמור בסעיף 152(א)(2) (כפי שהיה בעניין צומת האלופים, שם הוגש ערר על ידי שני חברי ועדה שבהמשך משכו את הערר). ב. פעמים רבות נטען על ידי המתנגד להיתר, כי ההיתר ניתן בניגוד לתכנית החלה על המקרקעין או שהיא מהווה הקלה או היתר לשימוש חורג בסטיה מתוכנית. המדובר בשאלה מקצועית-תכנונית מובהקת המחייבת בדיקת תכניות ובחינה מדוקדקת של היתר הבניה, וראוי כי ועדת הערר כגוף המקצועי המיומן ובעל הניסיון תדון בה ולא בית המשפט. להבדיל מבית המשפט שביקורתו מוגבלת לחוקיות וסבירות ההחלטה למתן היתר, ועדת הערר היא "מוסד תכנון", וככזו היא בעלת סמכות מקורית ורשאית להפעיל שיקול דעת תכנוני ולהמיר את שיקול דעתה תחת שיקול הדעת של הועדה המקומית. הליכה בדרך זו מבטיחה כי ההיתר ייבחן בשתי ערכאות תכנוניות האמונות על שיקולים תכנוניים-מקצועיים. ג. לשיקול המקצועי-תכנוני יש להוסיף גם שיקולי יעילות ונגישות, באשר ההליך בפני ועדת הערר הוא זול ומהיר יותר מההליך בפני בית המשפט (על פי סעיף 152(ג) לחוק על ועדת הערר ליתן החלטתה תוך 30 יום מיום הגשת הערר). בכך גם תימנע התוצאה לפיה אם העלו המתנגדים להיתר טענה כי ההיתר מצריך הקלה או שימוש חורג, וכך נקבע לבסוף על ידי בית המשפט, אזי בדיעבד מתברר כי אילולא טעותה של הועדה המקומית הסמכות לדון במתן ההיתר הייתה נתונה לועדת הערר. כאמור, קשה להלום כי החלטה שגויה של הועדה המקומית או רשות הרישוי בשאלה אם הייתה סטיה מתכנית אם לאו, ועקיפת הוראות הדין בכך שלא קויים הליך של הקלה ושימוש חורג, תפגע בזכות הערר ותכתיב את הסמכות העניינית. ד. פרשנות מרחיבה, המאפשרת הגשת ערר גם במקרה של מתן היתר כאשר נטען על ידי המתנגד כי ההיתר סוטה מתכנית, הולמת את מגמת המחוקק בתיקון 43 לחוק במסגרתו הוקמו ועדות הערר. במקביל לכך פעל המחוקק להקל על מערכת בתי המשפט, ובמסגרת חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים (וקודם לכן במסגרת סעיפים 255א-255ו לחוק התכנון והבניה)העביר סמכויות רבות שהיו נתונות לבית המשפט העליון לבית המשפט לעניינים מינהליים. המצב לפיו יש גישה ישירה לבית המשפט לעניינים מינהליים טרם מיצוי ההליך במוסדות התכנון, נוגד מגמה זו ונוגד את עקרון מיצוי ההליכים במשפט המינהלי (ראו עת"מ(נצ') 1146/05 ח'אלד נ' מדינת ישראל-הועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון ( 17.1.2006); עניין נס הרים, בפסקה 20. ראו עוד: בג"צ 235/05הדרי נ' רשות הדואר ( 9.1.2005); בג"צ1452/05 אחמד נ' משרד הפנים( 22.10.2006)). ה. ברגיל, הליך של היתר תואם תכנית לא כרוך בפרסום ובשמיעת התנגדויות. עם זאת, הפרוצדורה של מתן הודעה לבעלי הנכס לגביו מבוקש ההיתר, נועדה לאפשר להם להשמיע את התנגדותם למתן ההיתר. במצב בו נשמעות בפני הועדה המקומית התנגדויות למתן ההיתר, ניתן לפתור את האבסורד עליו הצביע השופט סוקול בעניין תיאטרון הצפון בדרך של פרשנות. מתנגד להיתר שניתן, אשר שטח התנגדותו בפני הועדה המקומית וזו נדחתה, או שידע על מתן ההיתר, צריך יהיה להגיש את הערר תוך 30 יום מיום שנודע לו על מתן ההיתר. לא למותר לציין כי סדרי הדין שנקבעו על ידי המחוקק מתאימים גם לערר המוגש על ידי מי שהתנגדותו למתן ההיתר נדחתה (סעיף 153 לחוק קובע כי לדיון בערר יוזמנו מבקש ההיתר, המתנגד ונציגי רשות הרישוי או הועדה המקומית. וראו גם ההגדרה הרחבה של "ערר" בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בועדות הערר), התשנ"ו- 1996)). במצב דברים בו מתן ההיתר נודע למתנגד רק עם תחילת העבודה או לאחר מכן, תינתן זכות ערר לועדת הערר מקום בו המתנגד מעלה טענה של סטיה מתכנית, אך לא יחול סעיף 152(ב)המורה על עיכוב אוטומטי במתן ההיתר, שהרי ההיתר כבר ניתן. ו. בגישה המצדדת בהרחבת זכות הערר, יש כדי להפחית את העומס המוטל על בתי המשפט. 15. ודוק: על מנת להסיר ספק אדגיש כי איני מצדד בגישה המרחיבה עוד יותר, שננקטה על ידי בתי המשפט בעניין דוידיאן, עניין נס הרים ועניין מדר ולפיה בכל מקרה של התנגדות להיתר בניה, יש להגיש ערר. לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק" ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר. הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) - היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האזור, הרי שבכך יסתיים הדיון. " מכאן שנכון פעלה הועדה המקומית כשקבעה כי במקרה בו נטענת טענה כזו עליה לבררה בפני ועדת המשנה ואולי גם המליאה בהתאמה עפ"י נוהליה. כפועל יוצא מכך אנו סבורים כי עומדת למשיבים זכות טיעון הן בפני הועדה המקומית והן בפני ועדת הערר. אגב אורחא נעיר לעניין טענתה של העוררת לדבר היעדר הסכמה לועדה המקומית לדון בבקשה, בשונה מרשות הרישוי, כי במיוחד מקום בו קיים ספק בהתאמת בקשה לתכניות החלות במקרקעין מן הראוי לברר הנושא במסגרת ועדה או ועדת המשנה ולא במסגרת רשות הרישוי. מכל מקום על פי סעיף 145(ב) לחוק רשות הרישוי רשאית להעביר את הבקשה להחלטת הועדה המקומית גם במקרה ה"רגיל" ולא מצאנו כל דופי בהתנהלות הועדה המקומית בעניין זה. המשטר התכנוני החל במקרקעין במקרקעין חלה תכנית הצ/במ/1-4/116 (להלן "התכנית הראשית"), תכנית הצ/130 (להלן "תכנית המתאר") ותכנית הצ/1-4/100/א (להלן "תכנית המרתפים"). התכנית הראשית הינה תכנית מכוחה הוקמה השכונה קובעת בסעיף 9.7 כי השטח למסחר "ישמש למסחר קמעונאי, היתרי הבנייה יוצאו על פי תכנית פיתוח ובינוי באישור הועדה המקומית. " סעיף 14 לאותה תכנית מטפל בשטח למסחר וקובע כדלקמן: "14.1 זכויות בנייה - עד 40% משטח המגרש לקומה. 14.2 גובה הבנייה - גובה הבנייה יהיה עד 2 קומות, אחת מעל קרקע סופית, ומרתף בתחום הבניין. 14.3 מרווחי בנייה - יותר קו בניה אפס לכיוון הרחבה הציבורית. לשאר הכיוונים יהיה מרווח 5 מ' לפחות. 14.4 חצר משק - יהיה כמסומן בנספח הבינוי שתוגש עפ"י סעיף 9.3 לעיל ויוקף בחומה בנויה בגובה 2 מ'. 14.5 חזית החנויות - תופנה לכיוון הכיכר הציבורית. 14.6 ציפוי החזית - המבנה יצופה חומר עמיד ולא יותר ציפוי טיח. " טבלת שימושי הקרקע המצויה בסוף התכנית מציינת כי בשטח מסחר ניתן לבנות קומה אחת. יחד עם זאת יש לציין כי אותה טבלה נמנעת מלציין המותר במרתף (כך למשל קובעת הטבלה מספר קומות לקוטג'ים שתי קומות בעוד הערה בסופה קובעת "שתי קומות מגורים פלוס מרתף ועליית גג במגבלות הבנייה כמוגדר..." דומה אפוא כי פרשנותה של הועדה המקומית עת הוציאה ההיתר הראשון למרכז מסחרי בן שתי קומות, האחת עליונה והשנייה תחתונה, הינה פרשנות סבירה. פרשנות זו עולה בקנה אחד אף עם לשון התכנית אשר קובעת כי ניתן לבנות במקרקעין 2 קומות, אחת מעל קרקע סופית ומרתף (הקומה השנייה) בתחום הבניין. כל אלה אמורים לשמש למסחר. לפיכך אנו דוחים את טענת המשיבים 2-5 לפיה ניתן לבנות קומה אחת למסחר בלבד וקומה אחת לשטחי שירות. נעיר עוד לעניין זה כי פרשנות זו מקובלת גם על הועדה המקומית אשר הוציאה כאמור ההיתר בשנת 2006 ואף אישרה בדיון שלפנינו כי פרשנותה זו לא השתנתה. לעניין אחרון זה ראוי להפנות לעת"מ 1317/06 בראל ואחרים נגד הועדה המקומית לתכנון בניה ת"א ואחרים שם נפסק כדלקמן: "בעניין פרשנות הוראות התב"ע עלי לתת את משפט הבכורה לרשות התיכנונית הפרשנות שלה עדיפה על הפרשנות של העוררים. עמד על כך פרופ' זמיר: במתן הפירוש בימ"ש מייחס משקל לפרוש שנתנה הרשות המנהלית הוא לוקח חשבון שהחוק הפקיד את הפרשנות בידי הרשות כחלק מהרשות המבצעת והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות לעיתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת, והיא מתבססת על נסיון מעשי הוא מעריך את העובדה כי הרשות פועלת מתוך הכרות קרובה לשטח... כל אלה יש בהם כדי להקנות משקל רב לדעתה ....". בדומה, קבעה וועדה זו בעבר כי על מנת לשנות פרשנות נוהגת עליה נסמך הציבור יש צורך בהליך סטטוטורי מפאת הפגיעה בוודאות התכנונית: "במצב דברים כזה, עשוי להתעורר ספק (ואיננו מכריעים בו במסגרת זו) בנוגע לפרשנות החדשה, אם תואמת את כוונת המתכנן, אם לאו. מכל מקום, מדובר בשתי פרשנויות לגיטימיות. מצב הדברים בו משתנה פרשנות התב"ע שנוהגת במשך כעשור מיום אישור התכנית ללא הבהרת הדין עצמו אינו רצוי ופוגע בוודאות התכנונית. ר' לעניין זה החלטנו בעניין ערר 12/07 שובלים נ' הועדה המקומית רעננה. הנה כי כן אנו מוצאים כי הבקשה מתאימה לתב"ע מבחינת אפשרות השימוש המסחרי גם בקומה התחתונה וגם בקומה העליונה. אשר לנושא קופת החולים, הרי שנטען לפנינו כי אינה בבעלות העוררת. במידה ויובאו לכך ראיות להנחת דעת הגורמים המקצועיים בועדה המקומית, ניתן יהיה לסמנה מחוץ לבקשה, ועל הועדה המקומית לטפל בנושא זה כדין. אם לעומת זאת יתברר כי המשרדים המשמשים את קופת החולים מצויים בבעלות העוררת כי אז אין מנוס אלא לכרוך את אותו שימוש, אשר על פניו מהווה שימוש חורג, בבקשה נשוא ערר זה. לעניין זה אנו מפנים למשל להחלטתנו בנושא ערר (מרכז) 48/08 ‏ ‏ פרטנר תקשורת נ' הוועדה המקומית לתו"ב מצפה אפק אשר אושרה בידי בית המשפט המחוזי במסגרת עתמ (ת"א) 1099/09 ‏ ‏ פלאפון תקשורת בע"מ נ' ועדת ערר המחוזית לתכנון ולבניה-מחוז מרכז והאסמכתאות המוזכרות שם. נותר איפוא לדון בשיקולה השני של הועדה המקומית אשר עניינו בנושא התנועתי. לעניין זה נציין כי ועדת הערר יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: הקומה המסחרית מצויה בגובה של כמחצית המפלס מעל רחוב הורדים. בקומה זו חנויות, מסעדה ומרפאה. הקומה במפלס התחתון אינה בשימוש. החניה המקורה צמודה לקומה זו ריקה ברובה. החניה התפעולית בדרום מזרח פונה לרחוב החסידה. רח' החסידה - דרך משולבת. בכניסה קיים מתקן תיבות דואר. הכניסה לחניה התפעולית חסומה בחלקה ע"י ערוגה בניה עם אבני שפה. לא אובחנה בעיית תנועה/חנייה בעת הסיור. רחוב הורדים הוא דו סטרי. קיימים מפרצי חנייה משני הצדדים. לית מאן דפליג כי על פי התכנית המפנה לתקן החנייה התקף הכולל בין השאר חניה תפעולית ואנו נוסיף, חנייה תפעולית אפקטיבית. במידה ויימצא ומרפאת קופת החולים מצויה בבעלות העוררת אזי יש להראות תקן חניה תקף הן לשימוש זה והן לשימוש המבוקש (לצורך המרכול מקום חנייה לרכב פרטי לכל 25 מ"ר ומקום חנייה תפעולי אחד למשאית, ולקופת החולים חניה אחת לכל 1/2 חדר). כעולה מחוות דעתו של מר עמוס אביניר, יועץ התנועה של המועצה קדימה-צורן, כפי שהתרשמנו וכפי שאף הודו הצדדים החניון הקיים אינו מאוכלס. יתכן ויש לעודד את הציבור להשתמש באותו חניון למשל באמצעות סימונים ותמרורים אשר אוסרים על החניה ברחוב בצמוד למרכז המסחרי ואכיפת אותם הסדרי תנועה, בצד הנגשת ותחזוק אותו חניון כמתחייב. לא זו אף זו אנו סבורים כי מאחר וחנות הסופרמרקט המבוקשת ממוקמת בקומה התחתונה הרי שקרוב לוודאי כי מרבית המשתמשים שיגיעו אליה ברכב יעדיפו לחנות בסמיכות לכניסה אליה, דהיינו בחניון הקיים ומשכך קרוב לוודאי כי אותו חניון יהיה אפקטיבי לאותה חנות. סיכומם של דברים, העוררת תציג מסמכים רלוונטיים לגורמי הועדה המקומית בנוגע לבעלותה או היעדר בעלותה במרפאת קופת החולים המופעלת במקרקעין. ככל שיימצא כי אותה מרפאת קופת חולים אינה בבעלות העוררת על העוררת להציג פתרונות אפקטיביים לחנייה על פי התקן לרבות חנייה תפעולית נוסף על זו שהוקמה בשעתו, ובכפוף לאמור יש להוציא לה היתר כמבוקש; ככל שיימצא כי מרפאת קופת החולים הינה בבעלות העוררת יש להציג בקשה כוללת לשימוש חורג לקופת החולים הכוללת פתרונות חנייה כוללים לשני השימושים, בקשה זו תפורסם להתנגדויות ותישמר זכות ערר על כל החלטה. בכפוף לאמור הערר מתקבל. מבנהערר