האם חבר ועדה מקומית יכול להגיש "התנגדות אישית" ? בערר (מרכז) 170/02 התנגד העורר לבקשה להיתר בנייה לתוספת שטחים ותוספת קומה, הכוללת הקלה, במבנה הידוע כ"קוסמוס" המרוחק כשישה ק"מ מבית העורר. ועדת הערר בראשותו של עו"ד אייל מאמו קבעה שם כי אין לעורר מעמד להגיש התנגדות להקלה מהנימוק כדלקמן: " יחד עם זאת ברור כי המחוקק ראה לנגד עיניו מבחן של פגיעה באינטרס ברור הקשור בזכויות במקרקעין אשר יש להם סמיכות או קשר פיסי למקרקעין בהם מבוקשת ההקלה. המתנגד צריך להראות פגיעה במקרקעין או באינטרס הקשור במקרקעין המצויים בסביבה ואין די בכך כי הוא באופן אישי חש נפגע. ............ בתפיסת ס' 149, מעגלים של בעלי מעמד אשר חובה למסור להם הודעה ואין להסתפק בפרסום כללי בעיתונות. מעגלים אלה בעיקרם קשורים, לדעתנו, בסמיכות המקרקעין לתחום הבקשה ואלה לא יכולים להיות רחבים יותר ממעגל הזכאים להתנגד לתכנית לפי ס' 100 לחוק (שהרי הקלה או שימוש חורג מוגבלים ומותנים בכך שאינם משנים את אופי הסביבה הקרובה)." כך גם בערר (מרכז) 198/03 בה העורר הגיש התנגדות לבקשה להיתר לשימוש חורג ממבנה בית אריזה למסחר לריהוט וכלי בית לתעשייה לעסק למכירת כלי רכב, אשר גם במקרה זה ביתו מרוחק כשישה ק"מ ממקום הבקשה, טען העורר כי הבקשה פוגעת באופי הכפרי של האזור, וכי הוא נפגע באופן אישי מהבקשה שכן, הוא גר וחי בתחומי מרחב התכנון של הועדה המקומית, וכאשר הוא עובר בסביבה הוא נפגע כתוצאה מפעילות הצפויה מאישור ההקלה המשנה לטענתו את אופי הסביבה. גם כאן קבעה ועדת הערר, בראשותו של עו"ד אייל מאמו, כי אין לעורר מעמד להתנגד לבקשה, מאותם נימוקים שהביאו למסקנה זהה בערר 170/02. גם בעררים 737/04 ו- 419/05 נקבע על ידי ועדת הערר המחוזית, בראשותו של עו"ד אייל מאמו, כי אין לעורר מעמד להגיש ערר, מאותן סיבות. בערר (מרכז) 213/07 התנגד העורר כ"מתנגד אישי" לאישור הקלה של 6% בהקלה למגרש ביישוב ארסוף, המרוחק אף הוא משמעותית ממקום מגורי העורר ביד חרוצים. ועדת הערר המחוזית מרכז, בראשותה של עו"ד מיכל גלקין-גולן, קבעה פעם נוספת כי אין לעורר מעמד להתנגד להקלה זו: "כמתנגד אישי" לעומת זאת, איננו רואים כי עומדת לו במקרה הנ"ל כל זכות. לית מאן דפליג כי הפסיקה קובעת זכות רחבה להגשת התנגדויות על פי החוק, אם כי אותה פסיקה, מכוונת רובה ככולה לזכות ההתנגדות לתכנית בניין עיר. במאמר מוסגר נעיר כי ספק לנו אם ניתן לגזור גזירה שווה מאותה הרחבה לעניין התנגדויות להקלה, הואיל והתשתית החקיקתית שונה. ובמה דברים אמורים? בעוד שלתכנית עפ"י סעיף 100 לחוק עשוי להתנגד כל מעוניין בקרקע הרואה את עצמו נפגע לרבות גופים ציבוריים או מקצועיים שאושרו על ידי שר הפנים ברשומות (ויודגש כי העורר אינו גוף כזה) הרי שהקלה החייבת פרסום עפ"י סעיף 149 הינה שינוי מינורי יותר אשר הודעתו מכוונת לקהל מתנגדים מצומצם יותר הכולל בעלים ומחזקים של נכסים בסמיכות כזו או אחרת לנכס בו מבוקשת הבקשה, וניתנת בדרך של הודעה אישית בנוסף לפרסום על מנת לוודא ידיעתם של אלה. כך, קובע סעיף 149 2 א לחוק חובת הודעה לבעלים ומחזיקים של הקרקע ומגרשים גובלים, וכן לבעלים או מחזיקים בקרקע או בניין אשר עלול להיפגע מאישור הבקשה. בהתאם, קובע סעיף 149 א 3 כי על הוועדה המקומית להחליט בהתנגדות של "בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם..", וזאת בשונה מ"כל מעוניין בקרקע בבניין או בכל פרט תכנוני אחר.." כקבוע בהגדרת זכות ההתנגדות לתכנית בסעיף 100 לחוק. ברי כי הכוונה לבעלים או מחזיקים עלולים להפגע מאישור הבקשה. ואולם גם אם נניח גזירה שווה בהרחבת זכות העמידה, העורר אינו נכנס בגדר מתנגד, אף על פי המבחנים המרחיבים. ענייננו בבקשה להקלה בזכויות ללא תוספת נפח, בשטח פרטי במרחק משמעותי ממקום מגוריו של העורר ובמקום יישוב אחר. קבלת טענתו של העורר לפיה המקרקעין נשוא הבקשה מהווים סביבת חייו במובן שנוהג לעבור דרכם ולטייל בהם, ועל כן הוא נפגע אישית מאישורה אינה מספקת על פי לשון החוק והן על פי תכליתו והאפשרות ליישמו. הרחבת טענתו של העורר במובן כי נכנס בגדר בעלים או מחזיקים של מקרקעין אשר עלול להפגע מההקלה, תרוקן את מוסד ההקלה מתוכן ממשי שכן משמעותה היא שכל הקלה תקנה מעמד וייתכן כי אף תחייב משלוח הודעות למספר בלתי מסוים של משתמשים אשר זהותם עלומה והאפשרות לאתרם אינה קיימת ולו תיאורטית. " העורר לא אמר נואש ובערר (מרכז) 485/06 אשר התברר אף הוא בועדת הערר המחוזית מרכז, בראשותה של עו"ד מיכל גלקין-גולן, ערר העורר על אישור בקשה להיתר למבנה תעשייה עתירת ידע אשר כללה הקלה בגובה הבניין. גם כאן הגיש העורר התנגדות "פרטית", וגם במקרה דנן, המרחק בין ביתו של העורר בישוב יד חרוצים לבניין נשוא הערר היה מרחק רב. ועדת הערר קבעה פעם נוספת , תוך הפנייה להחלטתה בערר 213/07 (שניתנה אחרי ערר 485/06), כי אין לעורר מעמד להגיש התנגדות, וממילא אין לו מעמד להגיש ערר ובין היתר מהנימוקים הבאים: " במאמר מוסגר נעיר כי הגם שהעורר מגדיר עצמו כמתנגד אישי לובשים נימוקיו אופי ציבורי בשונה מעמותת אט"ד הנחלצת לפרקים לעזרתו של העורר העורר לא הוכר כגוף ציבורי לצורך הגשת התנגדות לפי סעיף 100 לחוק התכנון והבניה. "במאמר מוסגר" דרשנו, הואיל ואין דיון זה מצוי בדל"ת אמותיו של סעיף 100 לחוק כי אם במסגרת הקלה שפורסמה על סעיף 149 לחוק ואנו סבורים כי קיים הבדל מהותי בין השניים. לא הרי התנגדות לתכנית כהרי התנגדות להיתר טעון הקלה. שונה הווליום התכנוני המטופל בהקלות לעומת תכניות, שונים הנושאים, שונים ההליכים ושונים המתנגדים הפוטנציאלים. בעוד תכניות טומנות בחובן שינויים רחבים ולעיתים מהפכניים, אשר עשויים להשפיע באופן דרמטי על הציבור, הקלות אפשריות על פני ספקטרום תכנוני צר בהרבה, בעוצמה נמוכה פי כמה, ומוגבלות בסד תקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) התשס"ב - 2002. מאידך גיסא, והואיל והן נתפשות כחלק מהמצב התכנוני התקף, מבלי פיצוי פוטנציאלי בצידן (בשונה מתכנית), מחייבות בקשות להקלות מסירה אישית לקהל הנפגעים המצומצם שעלול להפגע כתוצאה מאישורן. במסגרת זו מחייב המחוקק מסירת הודעות לבעלים ומחזיקים במקרקעין נשוא הבקשה, במקרקעין הגובלים ובמקרקעין העשויים להפגע." בניהשאלות משפטיותועדה מקומית לתכנון ובניה