התנגדות לבקשה להיתר תואמת תב"ע על העובדה כי לא קיימת זכות התנגדות להיתר בנייה התואם את התוכנית החלה במקום, עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 288/00 אדם טבע ודין ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נה(5) 673: "בקשה להיתר בנייה אינה נדרשת כלל לפרסום, והנפגע מהיתר לבנייה הניתן לזולתו אינו קונה זכות התנגדות. תרופתו של הנפגע היא בתובענה אזרחית כהילכת איגרא רמא ובנותיה; ראו בג"ץ 16/50 איגרא-רמא בע"מ נ' ועדת בנין ערים ת"א [6]. ראו עוד, למשל, פרשת ח'לף [3], לעיל" וכך גם נפסק לאחרונה עת"מ (חי') 2429/04 מלכה מירון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות (): "המסקנה העולה מהשתלשלות עניינים זו היא כי בניית המבנה על חלקה 100 נעשתה במרחק צידי של 2.70 מטר, (למעט העמודים התומכים שלא הוזזו מסיבה קונסטרוקטיבית), זאת בהתאם לתכניות ק/130 וק/131 הנ"ל. לאור זאת מתן ההרשאה לביצוע הבנייה בענייננו לא נחשב להקלה כמשמעותה בחוק ואינו מזכה את העותרות בזכות להגיש התנגדות לבנייה על חלקה 100." גם לענין זכות הערעור על החלטה תואמת תוכנית צודקת הוועדה המקומית, כי במידה ויתברר כי היתר הבנייה הנדון תואם את התכנית, כי אז אין לעוררים זכות ערר לוועדה זו. כך נפסק בשורה ארוכה של פסקי דין, ולאחרונה חזר על פסיקה זו כבוד השופט ד"ר מודריק, בעת"מ (ת"א) 1111/03 לב עמי שלמה נ' ועדת הערר המחוזית מחוז מרכז : "השאלה היא האם ועדת הערר מוסמכת להיזקק להשגה מצד הרואה עצמו נפגע, על היתר שניתן בידי הוועדה המקומית. סברתי היא שהתשובה לכך שלילית. אבאר את דעתי. התפקידים והסמכויות של ועדת הערר נקבעו בסעיף 12ב של חוק התכנון והבניה. בין שורת התפקידים והסמכויות הנקובה בהוראת החוק מצויה גם הסמכות "לדון ולהחליט בערר על החלטה של ועדה מקומית, של רשות רישוי מקומית או של ועדה משותפת למספר ועדות מקומיות שבמחוז אחד, בכל עניין שבו ניתנת בחוק זה זכות ערר על החלטותיהן" [סעיף 12ב(א)(1) לחוק]. החוק הקנה זכות ערר, בין היתר ל"הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149(3)..." [סעיף 152(א)(1) לחוק (ההדגשה לא במקור)]. לפי זה זכות ערר מוקנית לנפגע מהחלטה לסרב לתת היתר ואין זכות ערר למי שרואה עצמו נפגע ממתן היתר ................... עד כאן פשיטא. אלא שבאחת הפרשות הקשה שופט על הוראת סעיף 12ב(א)(2) לחוק המונה בין סמכויות ועדת הערר גם: "לדון ולהחליט בערר על החלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי כאמור בפסקה (1) שעניינה חלוקה ואיחוד של קרקעות לפי פרק ד', או היתר לפי חוק זה, לרבות הקלה או היתר לשימוש חורג... " (ההדגשה לא במקור). הוא למד מהוראה זו שהיא באה להוסיף על זכויות הערר הקבועות בחוק והלכה למעשה מכוחה רשאית ועדת הערר להיזקק לכל ערר שעניינו היתר (עת"מ [ב"ש] 280/01 דוידיאן נ' ועדת הערר). אינני גורס את הפרשנות הזאת. פרשנות זו הופכת את הוראת סעיף 152 (א)(1) לחוק למיותרת. שהרי אם ניתן להגיש ערר כנגד כל החלטה בעניין היתר, למה יש צורך בהוראה הנראית כמסייגת את זכות הערר רק למי שבקשתו להיתר סורבה או שהתנגדותו בהליכי התנגדות לפי סעיף 149 לחוק נדחתה? לדעתי הוראת סעיף 12ב(א)(2) צריכה להתפרש כך שזכות הערר בעניין היתר היא כפי שהחוק קבעה. יש הגיון בכך שהחוק הגביל בענייני היתר את בעלי זכות הערר. שהרי הליך של היתר תואם תוכנית אינו כרוך בפרסום ואינו כרוך בשמיעת התנגדויות ובדרך כלל לא ניתן לדעת עליו אלא עם תחילת העבודה" ואולם, אם יתברר כי היתר הבנייה סוטה מהוראות התוכנית, וכי צריכה היתה להיות מפורסמת הקלה לצורך מתן ההיתר, הרי שאז יש לעוררים זכות ערר, האף שהקלה כאמור לא פורסמה, וזאת עלפי הלכת "צומת האלופים" - בעת"מ (חי') 136/00 צומת האלופים בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית-חיפה ואח', דינים-מחוזי לב(7) 137, שם קבע כב' השופט ד"ר ביין, כי זכות הערר מוגבלת למקרים בהם נדחית התנגדות בשל אי התאמה בין הבקשה לתכנית החלה, בין אם פורסמה הקלה ובין אם לאו. כך קובע כב' השופט ד"ר ביין בפרשת צומת האלופים: "ברור שבדרך של פרשנות לא ניתן יהיה כיום לחזור לנוסחה הרחבה של הצעת החוק, אך לא זה המצב בעניננו. אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שבסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטיה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בנין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152(א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטיה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פירסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטיה כזו, או שהיא אמנם היתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "יענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר. אגב, יוער שהפרשנות עליה עומדת העותרת יכולה במקרים רבים לפעול לרעת מבקש ההיתר, שכן אם פנה המתנגד לביהמ"ש בבקשה לצו ביניים יחד עם העתירה כנגד מתן ההיתר, הרי בשל מורכבותו של ההליך יש וצו הביניים ישאר בעינו תקופה ארוכה בעיקר אם גם תמוצה זכות הערעור לביהמ"ש העליון. ראוי לציין כי בכתבי הערר שהגישו העוררים אין אמנם שימוש במפורש במילה הקלה, אך נכללים בהם טענות שמשמעותן היא שההיתר סוטה מהתוכנית למשל בנושא אחוזי הבניה, ביטול חניות, שינוי יעוד וכו'." תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)