צו הריסה אינו הליך ענישתי, אלא הליך שנועד לקיים את הוראות החוק דברים אלו הובהרו, בין היתר,בע"פ (י-ם) 40745/07 ג'נין נווה נ' מדינת ישראל: "המקור הנורמטיבי למתן צווי הריסה במסגרת גזר-דין, הוא בסעיף 205 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, אשר מקנה לבית-המשפט סמכות ליתן, במסגרת גזר-דינו של מי שהורשע בעבירה של בנייה ללא היתר או בנייה בסטייה מהיתר, הוראות נוספות שתכליתן להתאים את המבנה הבלתי חוקי למצב התכנוני הקיים, לרבות בדרך של הריסה. הסעיף קובע שתי אפשרויות לביצועו של הצו: על-ידי הנאשם שהורשע, או על-ידי ועדת התכנון והבנייה - אם ביקש זאת נציגה או נציג היועץ המשפטי לממשלה. בין היתר קובע הסעיף, כי אם הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 204 לחוק, רשאי בית-המשפט, בשעת גזר-הדין, "לצוות שהבניין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על-ידי הנשפט או על-ידי הוועדה המקומית, אם ביקשו על כך הוועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע". תכליתם של הצווים מכוח סעיף 205 לחוק נושאת אופי תכנוני בעיקרו. צו ההריסה נועד להסיר את המפגע שהסבה הבנייה למרקם התכנוני, בין על-ידי הריסה ובין באמצעות התאמת הבנייה לתכנית המתאר ולהיתר הבנייה, ושלא לאפשר לנאשם להשתמש בפרי עוונו וליהנות ממנו (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 445, 446). כבר נפסק, מזה שנים, כי אין מדובר למעשה בסנקציה עונשית, אלא באמצעי נוסף שנועד להגשים את מטרותיהם ויעדיהם של דיני התכנון והבנייה (בג"צ 28/50 מינצר נ' הוועדה המקומית לבנייה ותכנון עיר ת"א, פ"ד ד' 492, 495; ע"פ 365/67 מדינת ישראל נ' קוברסקי, פ"ד כא(2) 780; וע"פ 874/78 סואעד נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 678). צו זה מהווה, אפוא, כלי חיוני להגשמת מטרותיהם ותכליתם של דיני התכנון והבנייה, ואף מכשיר בעל חשיבות מכרעת באכיפת החוק. נוכח אופיו האמור, כצו שנועד לביעור פרי העבירה ולמניעת תקלה מן הציבור, השיקולים העומדים ביסוד הוצאתו אינם עונשיים, אלא שיקולים הנובעים מהתכליות של דיני התכנון והבנייה, שעליהן נעמוד בהמשך." הריסת מבנהצו הריסהצווים