הנגשת חוף הים לנכים אינו עוד אילוץ שיש למצוא לו פתרון טכני, אלא המדובר לדעתנו בערך ובחובה ערכית, חברתית, מוסרית וחינוכית. בערר (ת"א) 5338/07 נויה לנצט נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב קבענו לענין המעמד הראוי לענין הנגשת אנשים עם מוגבלויות בהליכי התכנון כדלקמן: " עקרונות יסוד אלה, אשר עוגנו בהמשך בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק השוויון, מדגישים את החובה ליישם את החוקים השונים העוסקים באנשים עם מוגבלויות, ובכלל זה את חוקי התכנון והבנייה אשר מטרתם הנגשת מבנים לאנשים עם מוגבלויות, תוך שמירה על כבודם ועל שילובם, ככל שניתן, בחיי החברה. משמעות הדבר היא כי חובת ההנגשה אינה רק חובה פיזית, אלא גם חובה ערכית וחינוכית. בין היתר, אופן ההתאמה וההנגשה של מבני ציבור לאנשים עם מוגבלויות צריכה להיעשות בדרך ובאופן שתמנע ככל הניתן את בידולם מיתר באי ומשתמשי הבניין, על כל הפונקציות שבו. יש לעשות ככל הניתן מבחינה תכנונית כך שהאדם עם מוגבלות המגיע לבניין ציבורי לא יחוש עצמו נבדל מכלל הציבור בכך שהוא יופנה לכניסות צדדיות, ייאלץ לתור ולחקור כיצד יוכל לנוע ממקום למקום בתוך הבניין, ויזדקק במידת המינימום האפשרי לסיוע של אנשים אחרים על מנת להנות מכל הפונקציות שבבניין. תוצאה תכנונית זו תושג לדעתנו רק אם נושא הנגשתו של מבנה ציבור לאנשים עם מוגבלויות יהווה שיקול תכנוני שווה ערך ליתר השיקולים התכנוניים של אדריכלי, מתכנני ויזמי מבני ציבור, כך שנושא ההנגשה לבנין ובתוך הבניין יבא לידי ביטוי תכנוני כבר בשלבים המוקדמים והראשוניים של תכנון הבניין, ובאופן שנושא התאמת מבני הציבור לאנשים עם מוגבלות יהווה שיקול תכנוני אינטגרלי לתכנונו של כל מבנה, ולא כאילוץ תכנוני. אנו מדגישים נושא זה משום שתחושתנו היא לא פעם, כי רק לאחר שאדריכלי ומתכנני הבניין סיימו לגבש את תפיסתם התכנונית ביחס לבניין הציבורי המתוכנן על ידם, הם מתפנים לחשוב כיצד הם מנגישים את הבניין לאנשים עם מוגבלויות. גישה תכנונית זו, המתייחסת לנושא הנגישות כאל "אילוץ" הדורש פתרון יישומי בבניין שכבר תוכנן, מוליד לדעתנו פתרונות הנגשה פחות טובים, שאינם אינטגרליים למבנה, ואשר במקרים רבים, כמו במקרה שלנו, נוגדים את עקרונות היסוד העומדים בבסיס חובת ההנגשה של שמירה על כבודו של האדם עם מוגבלות והיותו חלק מהחברה. גישה זו תמעיט לדעתנו באופן משמעותי את המקרים בהם ניתן יהיה לאמר כי "מבחינה תיכנונית" לא ניתן להנגיש בניין לאנשים עם מוגבלות בדרך המלך, בכניסה הראשית, גם אם הדבר יחייב שילוב של מתקני הנגשה בחזית הבניין. אם נתרגל לראות בכל בניין ציבורי חדש כי זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות, לא במקום נסתר אלא כחלק אינטגרלי מהתכנון האדריכלי, גם אם הדבר מחייב התקנת מתקני הנגשה, הדבר ישנה לדעתנו גם את יחס החברה לאנשים אלה, ואיש לא יטען עוד כי הדבר "מכער" את הצד האדריכלי של הבניין. גם במקרים בהם מדובר על שיפוצו של בניין קיים, לרבות בניין בעל ערך הסטורי או אדריכלי, כגון שיפוצו של בניין שהוכרז לשימור, התאמת הבניין באופן שיהיה נגיש לאנשים עם מוגבלויות צריך להיות חלק אינטגרלי מתוכנית השיפוץ. כשם שאיש אינו טוען כי הקמת מעלית בבניין לשימור פוגע בשימורו ההיסטורי או בייחודו הארכיטקטוני, כך לא מקובלת עלינו הטענה כי התקנת דרכי ומתקני הנגשה לאנשים עם מוגבלויות יש בהם כדי לפגוע בייחודו הארכיטקטוני של מבנה לשימור. על דרך הפרפזה ניתן לומר, כי אין דבר יפה ערכית וחינוכית מהתאמת בניין לשימור לאדם עם מוגבלות אשר "מכער" את מראהו. לא נסתרה מעיננו הוראת סעיף 158 ו' 1 (ה') 1 לחוק התכנון והבנייה הקובעת כי ניתן לפטור מהתקנת התאמת נגישות במקום ציבורי חדש מקום בו "הפטור מתחייב כדי למנוע פגיעה מהותית באפיו המיוחד של המקום, עקב ייחודו בשל ערכי היסטוריה, ארכיאולוגיה, אדריכלות או טבע". סעיף זה, אשר טרם נכנס לתוקף בשל העובדה כי שר הפנים לא התקין תקנות לעניין נגישות בבניינים חדשים, דורש לדעתנו שימוש זהיר ומצומצם ביותר. כעולה מלשון הסעיף המדובר רק במקים בהם ההנגשה תביא לפגיעה מהותית, באופי המיוחד של המקום. גם פטור זה דורש פרשנות ויישום תוך שקילת ה"פגיעה המהותית" מול עקרונות היסוד העומדים בבסיס חוק כבוד האדם וחירותו וחוק השוויון. מכל מקום, המקרה הנדון ודאי שלא היה נכנס לפטור זה, גם אם הסעיף האמור כבר היה בתוקף." חוף הים והמתקנים בו מהווים אף הם מקום ציבורי על פי חוק השוויון. חוף היםנכות