ערעור על נכות יציבה בשיעור 0% טענות הצדדים 2. לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה כלל לתלונות המערערת בדבר כאבי הראש הפוקדים אותה בתדירות של 3-4 פעמים בשבוע. עוד נטען כי הוועדה לא התייחסה לליקוי הראיה של המערערת ולדרגת הנכות התואמת ליקוי זה. 3. לטענת המשיב, הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית יסודית במסגרתה לא נמצא כל ממצא חריג במישור הנוירולוגי. הוועדה ציינה כי כל המבחנים לתפקוד המוחי וכל המבחנים לתנועות היציבה והדיבור תקינים. כדי להסיר חשש הוועדה ביקשה ייעוץ מרופא עיניים שאף הוא לא מצא כל נכות. המערערת לא הציגה כל ממצא התומך בתלונתה כגון: בדיקות הדמיה היכולות להעיד על פגיעה נוירולוגית. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הערעור מתקבל בחלקו כמפורט להלן. 5. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל''ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. 6. הוועדה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 5.07.2012, ושמעה את תלונותיה: "כאבי ראש, בחילות, חרדות אחרי התאונה- לא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי פוחדת לנסוע באוטובוס". 7. לעניין הליקוי הנוירולוגי - הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שנמצאה תקינה. בהקשר לתלונות המערערת בדבר כאבי הראש קבעה הוועדה שמדובר בכאבי ראש מצחיים הפוקדים אותה בין 3-4 פעמים בשבוע ואם המערערת לא נוטלת תרופות הכאבים נמשכים בין 15-20 דקות. בפני הוועדה עמדה חוות דעת של ד"ר זלינגר, ששמש כיועץ נוירולוג לוועדה, מיום 9.08.2011 שקבע כי קיים קשר סיבתי בין כאבי הראש שמתארת המערערת לבין החבלה הנדונה, מאחר שעל-פי התיק הרפואי, עד לקרות התאונה, המערערת לא התלוננה על כאבי ראש. היועץ קבע כי בשל תדירותם הנמוכה של הכאבים אשר הופיעו, לדברי המערערת בפניו, פעם בחודש- לא נותרה למערערת נכות נוירולוגית צמיתה. לעומת זאת, לדברי המערערת בפני הוועדה, נכון למועד הישיבה (יום 5.07.2012) סבלה המערערת מכאבי ראש 3-4 פעמים בשבוע. תדירות זו גבוהה באופן משמעותי מהתדירות לה טענה בפני היועץ הנוירולוגי, אשר חוות דעתו ניתנה כשנה קודם לכן. אומנם, בהתאם לפסיקה אין די בכאבים- ובענייננו כאבי הראש, כשלעצמם, כדי להקנות נכות [ראו דב"ע (ארצי) נז/06-01 קסנטיני - המל''ל, (12.02.1998)]. ואולם, לנוכח המשקל המכריע שנתן היועץ הנוירולוגי לשכיחות הופעת הכאבים, מן הראוי היה שהוועדה תיתן דעתה לכך וזאת אף שממצאי בדיקתה הנוירולוגית היו תקינים. במסקנותיה, הוועדה לא התייחסה כלל לתלונות המערערת בדבר כאבי ראש. לפיכך, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתחווה דעתה בשאלה האם יש בתדירותם של כאבי הראש מהם סובלת המערערת (בין 3-4 פעמים בשבוע), כדי לשנות ממסקנתה כי לא נותרה למערערת נכות צמיתה, בשים לב לאמור בחוות דעתו של היועץ הנוירולוגי מיום 9.08.2011. 8. בהתייחס לליקוי הראייה - הוועדה בדקה את המערערת ולא מצאה כל ממצא חריג. כדי לוודא שמסקנתה נכונה, הפנתה את המערערת לייעוץ נוסף אצל רופא עיניים. בחוות דעתו של פרופ' פרידמן, ששמש כיועץ עיניים לוועדה, שניתנה ביום 19.8.2012 נקבעו הממצאים הבאים: "בדיקה הראתה בכל עין 6/9 דרך חריר תנועות העיניים חופשיות ללא כפל ראייה בכל הכיוונים לקרוב ולמרחק". פרופ' פרידמן קבע כי לא נותרה למערערת נכות בעיניה כתוצאה מהתאונה. הוועדה הרפואית אימצה את חוות דעת יועץ העיניים אשר עלו בקנה אחד עם ממצאיה. לא מצאנו כי נפל פגם בקביעה זו של הוועדה. 9. לאור האמור לעיל, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשוב ותבחן את תלונתה של המערערת על כאבי הראש ותדירותם ותשקול מחדש האם יש מקום להעניק למערערת נכות בגין כאבי הראש. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. המערערת ובא כוחה יוזמנו להופיע בפני הועדה. 10. המשיב יישא בהוצאות המערערת בגין הליך זה, בסך של 2,000 ₪. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין. ערעורנכות