2. השאלות הצריכות הכרעה בתיק זה הן: א. מי מבין הנתבעים הוא מעסיקה של העובדת ובאיזה תקופות; ב. נסיבות סיום העבודה, האם פוטרה העובדת כטענתה או זנחה את מקום העבודה כטענת הנתבעים, ובהתחשב בהכרעה בשאלה זו - זכאות העובדת לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת; ג. זכאות העובדת להפרשות פנסיוניות וסכום הזכאות; ד. זכאות העובדת לדמי הבראה וסכום הזכאות. 3. העובדת העידה לעצמה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2, מר יהורם יקותיאל (להלן - יקותיאל) ומר רפאל מזרחי (להלן - מזרחי). זהות המעסיק ותקופת העבודה 4. מי מהנתבעים מקיים עסק בתחום השיווק והמכירות. 5. העובדת טענה כי הועסקה ברציפות באותו מקום עבודה בתקופה 11/07 ועד 24.7.12 כמנהלת משרד וכמנהלת חשבונות בעסק שעסק בשיווק ומכירות ואשר נוהל על-ידי יקותיאל. עוד טענה העובדת כי ממועד תחילת תקופת ההעסקה ועד 12/08 לא הופקו עבורה תלושי שכר, וכי מאותו מועד הופקו תלושי השכר על-שם הנתבעת 1, שהוא שמו המסחרי של העסק, המנוהל על-פי מספר הזיהוי של הנתבעת 2, הגב' איראן יקוטי (להלן - יקוטי), שהיא אמו של יקותיאל ובעלת המשק החקלאי בו ממוקם העסק שבו הועסקה העובדת. 6. הנתבעים הודו כי בין התאריכים 11/07 - 1/09 הועסקה העובדת ישירות על-ידי יקותיאל (פרו: 1, ש: 15-16). לטענתם, החל מחודש 1/09 הועסקה העובדת ישירות על-ידי יקוטי. 7. הנתבעים הודו עוד (פרו: 1, ש: 13-14) כי מי שמנהל את העסק המנוהל על-פי מספר הזיהוי של יקוטי הוא יקותיאל, וכי יקוטי היא "אישה מבוגרת וחולנית" (פרו: 1; ש: 13). 8. יקותיאל תאר כי בעקבות הכרזתו כפושט רגל עוד בשנת 2005 חיפש מקור תעסוקה וביקש להקים עסק בתחום השיווק והמכירות. עוד תאר כי בשל קשייו לא יכול היה להקים עסק על שמו, עד שבחודש 1/09 פתח "עסק מסודר" בסיוע אמו, ומאותו מועד העובדת קיבלה תלושי שכר (פרו: 2; ש: 4-17). 9. מי הנתבעים לא הציגו הסכם העסקה או הודעה על תנאי עבודה. כן לא הועלתה טענה על-ידי הנתבעים כי מלבד שינוי הנוגע להתחלת הפקת תלושי שכר היה שינוי כלשהו בביצוע עבודתה של העובדת או במקום ביצוע העבודה. 10. בהתחשב באמור לעיל יש לקבוע כי העובדת הועסקה באותו מקום עבודה בתקופה 11/07 - 24.7.12 על-ידי יקותיאל, לגביו לא היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים כי הוא זה שהיה ממונה על עבודתה של העובדת ופיקח על עבודתה בעסק המנוהל על-ידו בלבד. השינוי הנוגע להתחלת הפקת תלושים עליהם מתנוסס שם העסק המנוהל על-פי מס' הזיהוי של יקוטי אינו מעלה ואינו מוריד לשאלת זהות המעביד, שעה שעולה מהראיות כי מנהל העסק בו הועסקה העובדת, הן בתקופה בה לא הופקו תלושי שכר כלל והן בתקופה בה הופקו תלושי השכר על-שם יקוטי, הוא יקותיאל בלבד, וכן שעה שלא חל כל שינוי בשאר תנאי העבודה. 11. יש לראות ביקוטי כמעסיקה במשותף יחד עם יקותיאל. במקרה בו אדם או מאפשר, למי שקיימת לו מניעה להפעיל עסק או להעסיק עובדים, להשתמש בזהותו כמעסיק של עובדים, ניתן וראוי בנסיבות מסוימות לחייבו בחובות המעסיק כלפי העובדים ביחד ולחוד עם המעסיק. כך גם במקרה זה, שעה שלא היתה כל מחלוקת כי מעורבותה של יקוטי בהפקת תלושי השכר ובהקמת העסק כלפי הרשויות נעשתה על מנת לאפשר את המשך פעילותו העסקית של יקותיאל והמשך העסקת עובדיו, בין השאר תוך יצירת מצג כוזב כאילו חל שינוי כלשהו באופן העסקתה של העובדת (שכן תלושי השכר שהופקו תחת שם העסק המתנהל על שמה של יקוטי נוקבים במועד תחילת ההעסקה כ- 1.1.09). לפיכך יש לראות ביקותיאל וביקוטי כמעסיקים במשותף. 12. טענת העובדת בעניין מועד תחילת העבודה לא נסתרה, וכל מה שנטען בעניין זה על-ידי יקותיאל הוא כי בתקופה שקדמה לחודש 1/09 (המועד בו החלה העובדת לקבל תלושי שכר) "הכרתי את התובעת והעסקתי אותה באופן אישי, אך ללא קשר לנתבעת מס' 1 העוסק מורשה, כאשר התובעת עזרה לי עפ"י שעות בפועל מעת לעת, כאשר בגינם של שעות אלה קיבלה פיצוי כספי מלא, אשר הסכימה לו..." (סעיף 2 לתצהיר יקותיאל). הנתבעים אף לא הציגו כל רישום באשר לביצוע העבודה בפועל והטענה הכללית בדבר ביצוע עבודה באופן לא רציף נטענה באופן כללי וסתמי ולא נתמכה בכל רישום. 13. משנקבע כי העובדת המשיכה לעבוד ברציפות באותו מקום עבודה, באותו סוג עבודה ותחת אותו הניהול, ומשטענת העובדת בעניין מועד תחילת העבודה לא נסתרה - יש לקבוע כי תקופת העבודה היא, כטענת העובדת, החל מחודש 11/07 ועד יום 24.7.12. נסיבות סיום העבודה 14. העובדת טענה כי ביום, 24.7.12, התקיים ויכוח בינה לבין יקותיאל, במהלכו אף הושמעו כנגדה מילות גנאי וקללות. בעקבות אותה שיחה עזבה את מקום העבודה כשהיא נסערת. בהמשך אותו יום, טוענת העובדת, נמסר לה אודות פיטוריה בשיחה טלפונית. לאחר אותו ויכוח פנתה העובדת למרפאה ונמסר לה אישור מחלה לתקופה 24.7.12 עד 29.7.12. עוד טענה העובדת כי בתשובה לפנייתה בכתב מיום 29.7.12 מסר לה יקותיאל מכתב פיטורים בכתב ידו (נ/2) שבו צוין כך: "בס"ד, לכבוד סיגל אלון, את מפוטרת לאלתר וזכאית לכל התנאים שנובעים עקב הפיטורים. אני ממליץ עלייך בחום בכל אשר תיפני". בחקירתה הנגדית הסבירה העובדת כי מכתב זה נמסר לה ביום 29.7.12 (פרו: 9; ש: 3-4). 15. בחקירתה הנגדית הוסיפה העובדת וטענה כי הרקע לויכוח מיום 24.7.12 נעוץ בכך שכשבועיים קודם לכן התגלו לה נתונים שהצביעו על חשש ממעילה של אחד מסוכני המכירות ונטילת סחורה על-ידו. ביום 24.7.12 ביקש ממנה יקותיאל, לטענתה, לשנות את גרסתה באשר למעילה וזאת כדי להסתיר את עובדות המקרה מלקוחות העסק. 16. יקותיאל טען כי העובדת עזבה את מקום העבודה וניתקה כל קשר עם מקום העבודה וזאת לאחר ויכוח ביניהם בבוקר יום 24.7.12. עוד טען יקותיאל כי הרקע לויכוח ביניהם היה כי העובדת חיברה את המחשבים בבית העסק למחשב מביתה וזאת ללא הסכמתו ובאופן שאיפשר לעובדת שליטה מרחוק על המחשבים בבית העסק, וכן העובדה כי בעת האחרונה הזניחה העובדת את עבודתה, לא פיקחה על עבודת סוכני המכירות, ובדיעבד אף התברר כי פתחה עסק למכירת סיגריות אלקטרוניות באמצעות האינטרנט והתמקדה בעסקיה הפרטיים. באשר למכתב הפיטורים טען יקותיאל (סעיף 25 לתצהירו) כי המכתב נמסר לה על דרך ההלצה זמן מה לפני סיום העבודה. בתצהירו של יקותיאל לא הועלתה הגרסה בדבר ויכוח בינו לבין העובדת באשר לחשד למעילה או בנוגע לפנייתה של העובדת לאחד מלקוחות העסק באופן שחשף חשד זה בפני הלקוחות. 17. הלכה היא כי על הצד הפועל על מנת להביא את יחסי העבודה לידי סיום ליתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו זו, בין בכתב, בעל-פה או בהתנהגות. בבחנו את השאלה מי הצד היוזם על בית הדין לבחון את כלל נסיבות המקרה, ואת מעשיהם של שני הצדדים (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41), לרבות השאלה מי מהצדדים היה מעוניין להביא לניתוק יחסי העבודה. במקרה זה שני הצדדים הצביעו על הצד השני כיוזם וכמבצע של פעולת ניתוק יחסי העבודה. 18. על אף סתירות מהותיות שנפלו בגרסת יקותיאל באשר למועד מסירת מכתב הפיטורים בכתב ידו של יקותיאל (נ/2), אינני מקבלת את טענת העובדת כי מכתב הפיטורים נמסר לה בתגובה לבקשתה ובסמוך למועד הפיטורים. גרסה זו, ונוסח מכתב הפיטורים הכולל המלצה חמה, אינה מתיישבת עם תיאור נסיבות הפיטורים ובהם אותם ריבים קולניים. במכתב ב"כ העובדת מיום 7.8.12 (נספח לא ממסופר לתצהיר העובדת) צוין (ס' 14): "בידי מרשתי מצוי מסמך המתחזה להיות "מכתב פיטורין" אשר נתן בידה מנהל בית העסק מר יקותיאל", וזאת מבלי לציין מתי נמסר מסמך זה. מסירתו של מכתב בנוסח זה בתאריך כלשהו שלאחר מועד הפיטורים בתשובה לפניה בכתב מיום 29.7.12 ועד מועד פניית ב"כ העובדת מיום 7.8.12 אף אינו עולה בקנה אחד עם תיאור העובדות באותו מכתב מיום 7.8.12 לפיו (ס' 16): "לאחר כשבוע בו לא נוצר כל קשר טלפוני מטעמכם, פנתה מרשתי למשרדכם במכתב בו ביקשה אך לקבל את זכויותיה העומדות לה לפי חוק, וזכתה לקבל שוב ממנהל בית העסק שלך קיתונות של איומים וגידופים". גרסת העובדת באשר למועד המדויק של מסירת מכתב הפיטורים ביום 29.7.12 לא הוזכרה במפורש בתצהירה והועלתה לראשונה בחקירתה הנגדית, וגם בכך יש כדי לפגום בגרסתה. 19. יחד עם זאת, בענייננו, הרי שלאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות מצאתי כי העובדת עמדה בנטל להראות כי לא היא זו שיזמה את הניתוק המוחלט של יחסי העבודה, וזאת מהטעמים הבאים: א. עדותה של העובדת לעניין השיחות מיום 24.7.12 והרקע להן היתה אמינה ומשכנעת. יקותיאל עצמו העיד כי ביום 24.7.12 התגלע ויכוח בינו לבין העובדת במהלכו כעס עליה ויכול להיות שאף כינה אותה "סתומה" (פרו: 18; ש: 20-29). שיחה מעין זה במהלכה מוטחים דברים קשים ועלבונות בעובדת ראוי שיתפרש כמעשה פיטורים. ב. יקותיאל תאר בחקירתו הנגדית כי בעקבות פנייתה של העובדת ללקוח בשם טוטו סבן, יצר זה קשר עם לקוחות רבים נוספים וטען כי קיימת מעילה וכי בעקבות כך לקוחות רבים סרבו לשלם לו עבור סחורה שסופקה להם - ומכאן שהעובדת גרמה נזק "של מאות אלפי שקלים באותה שיחה עם טוטו סבן ובהתנהלות שלה" (פרו: 20; ש: 8-14). תיאור נזק כה כבד כגון זה שמתאר המעסיק אינו מתיישב עם גרסת יקותיאל לפיו דרש וביקש מהעובדת להמשיך בעבודתה. ג. גם העד מטעם הנתבעים, מר מזרחי, העיד כי התגלעה מחלוקת קשה בין יקותיאל לעובדת בנוגע לפנייתה לאחד מהלקוחות, מר טוטו סבן, למרות שעל-פי הנחיות המעסיק "היא לא היתה אמורה להיות איתו בקשר" (פרו: 16; ש: 21-22). ד. איני נותנת אמון בגרסת יקותיאל לפיה חזר וביקש מהעובדת לחזור למחרת לעבודה ולהמשיך בעבודתה. יקותיאל לא מסר גרסה ברורה לגבי המועדים בהם פנה אל העובדת בבקשה כי תמשיך לעבוד ואף לא השיב בכתב על מכתבה מיום 29.7.13. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם התכתובת בין הצדדים ובין ב"כ. ה. בחקירתו הנגדית של יקותיאל כמו גם בחקירת העד מר מזרחי עלה כי הרקע לויכוח הוא אכן גילוי החשד למעילה על-ידי העובדת. בתצהירו של יקותיאל מתואר רקע שונה לחלוטין לויכוח (חיבור למחשבים ואי ביצוע פעולות פיקוח על הסוכנים). יש בשינוי גרסה זה כדי להוסיף ולפגוע בגרסת הנתבעים. ו. כן לא מצאתי ממש בטענת יקותיאל לפיה הרקע לסיום העבודה ביוזמת העובדת נעוץ בכך שהעובדת החלה לעבוד בעסק עצמאי משלה. על-פי נ/4, שהוא תקנון העסק אותו הקימה העובדת יחד עם בעלה למכירת סיגריות אלקטרוניות באמצעות האינטרנט נפתח זה רק ביום 1.8.12, כלומר לאחר מועד פיטוריה. באשר למעבדת המחשבים שהפעילה העובדת, עולה מהראיות כי מדובר בעסק שפעל מזה תקופה, המעסיקים כאן לא טענו ולא הוכיחו ממתי פועל עסק זה, כי לא ידעו אודות הפעלתו או כי היתה התנגשות כלשהי בין עבודתה של העובדת בעסק של הנתבעים לבין הפעלת אותה מעבדה. 20. לאור כל האמור יש לקבוע כי הנתבעים הם שהביאו את יחסי העבודה לידי סיום ולאלתר. 21. באשר לשכר הקובע - מתלושי השכר עולה כי השכר לשעת עבודה בסוף תקופת העבודה עמד על 25 ₪. ממוצע שעות העבודה ל- 12 החודשים האחרונים היה 93 שעות, ומכאן שהשכר הקובע לפיצויים הוא 2,325 ₪. בהתייחס לתקופת עבודה שמחודש 11/07 ועד 24.7.12 (56 חודשים) הרי שפיצויי הפיטורים יועמדו על סך 10,850 ₪. 22. משנקבע כי יש לפרש את התנהלות הנתבעים כפיטורים לאלתר, זכאית העובדת להודעה מוקדמת בת חודש ימים, ובגובה השכר הקובע בסך 2,325 ₪. הבראה 23. העובדת טענה כי היא זכאית לתשלום בגין דמי הבראה עבור שנת העבודה האחרונה בסך 1,715 ₪ בגין 7 ימי הבראה, בהתחשב בכך שבמשכורת חודש 6/12 שולם לה סך של 877 ₪ בגין דמי הבראה. 24. הנתבעים טענו כי העובדת קיבלה תשלום מלא עבור הבראה, ואף ביתר. בכתב ההגנה נטען כי בחודש 1/10 קיבלה העובדת דמי הבראה בסך 1,700 ₪; בחודש 6/11 סך של 2,183 ₪; בחודש 6/12 סך של 877 ₪. 25. על-פי האמור בצו ההרחבה לעניין דמי הבראה, זכאות העובדת לתשלום דמי הבראה לאחר סיום יחסי העבודה מוגבלת לזכאות עבור שתי שנות העבודה האחרונות. את התשלום מחוד 1/10 יש לייחס לשנה שקדמה למועד התשלום, וכך גם לגבי התשלום מחודש 6/11. מכאן שעל חשבון זכאותה של העובדת לתקופה 6/11 - 7/12 שולם לה סך 877 ₪ בלבד. בהתחשב בהיקף המשרה של העובדת בשנת העבודה האחרונה, העומד על 50% משרה (לפי ממוצע של 93 שעות עבודה לחודש), ובהתחשב בזכאותה בהתאם לוותקה במקום העבודה ל- 7 ימי הבראה לשנה, הרי שהעובדת זכאית ל - 7 ימי הבראה בתעריף 365 ₪ ליום * 0.5 משרה ובקיזוז 877 ₪, ולתשלום בסך 400.50 ₪. הפרשות פנסיוניות 26. העובדת טענה כי היא זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות המעסיקים לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני בסך 12,330 לפי תחשיב שצורף כנספח לכתב תביעתה. 27. הנתבעים לא חלקו על כך כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות לזכות העובדת בכל תקופת העבודה. יחד עם זאת, טענו כי בכל אחת מהשנים 2009 ו- 2010 שילמו לעובדת בשיק לפקודת בעלה סך של 3,000 ₪, וסה"כ בסך 6,000 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות. לפיכך, טענו עומדת זכאות העובדת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות על סכום שלא יעלה על 2,399 ₪. עוד נטען כי אי ביצוע הפרשות נעשה ב"אשמת" העובדת שלא טרחה להיפגש עם סוכן ביטוח מטעם הנתבעים. 28. אינני מקבלת את גרסת הנתבעים לפיה התשלום בסך 6,000 ₪ שהועבר בהמחאות בזמנים לא ידועים בשנים 2009 ו- 2010 הועבר על חשבון החוב המעסיקים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות. הנתבעים לא סיפקו כל הסבר מדוע הועבר התשלום בהמחאה והדבר לא בא לידי ביטוי בתלושי השכר או בכל מסמך אחר שבו יש אישור של העובדת לקבלת סכום זה כנגד הפרשות פנסיוניות דווקא. הסכום ששולם לטענת הנתבעים כנגד התחייבויות המעביד לביצוע הפרשות פנסיוניות אף אינו סביר ביחס לסכומים שהיה על המעסיקים להפקיד בשנים 2009 ו- 2010. 29. תחשיב העובדת שצורף לכתב התביעה התבסס על הפרשות המעסיק הן לגמל והן לקרן פיצויים. משכך, קיימת חפיפה בין התביעה לפיצויי פיטורים והתביעה להפרשות מעביד לפנסיה. תחשיב העובדת לא היה מדויק באופן זה שהשכר שצוין בו כקובע לצורך חישוב הזכאות להפרשות פנסיוניות היה על-פי סכום השכר נטו בתלושי השכר (סכום שכולל תשלומים שונים כגון נסיעות) בעוד לצורך החישוב יש לקחת את השכר בלבד. כמו כן לא צורפו לתצהירי העובדת כל תלושי השכר אלא לשנת העבודה האחרונה בלבד, וכן לא היה פירוט של השכר בתקופות שקדמו למועד הפקת תלושי השכר. 30. לפיכך, יש לקבוע כי לצורך חישוב זכאות העובדת להפרשות מעביד לגמל בלבד, יש לקחת בחשבון שכר על-פי הממוצע לשנת העבודה האחרונה בסך 2,325 ₪. בהתחשב בשכר זה, הרי שהפרשות המעביד לגמל בלבד על-פי השיעורים הקבועים בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני עומדים על סך: לשנת 2008 - 2,325 ₪ * 0.83% * 12 חודשים = 231.57 ₪. לשנת 2009 - 2,325 ₪ * 1.66%* 12 חודשים = 463.14 ₪. לשנת 2010 - 2,325 ₪ * 2.5% * 12 חודשים = 697.50 ₪. לשנת 2011 - 2,325 ₪ * 3.33% * 12 חודשים = 929.07 ₪. לשנת 2012 = 2,325 ₪ * 4.16* * 7 חודשים = 677.04 ₪. ובסך כולל של 2,998.32 ₪. סוף דבר 31. הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: א. בגין פיצויי פיטורים סך של 10,850 ₪. ב. בגין הודעה מוקדמת סך של 2,325 ₪; ג. בגין דמי הבראה סך של 400.50 ₪; ד. בגין הפרשות פנסיוניות סך של 2,998.32 ₪. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.12, הוא היום שבו היה אמור להיות משולם השכר האחרון, וישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים. 32. בנוסף, ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ושכ"ט ב"כ בסך 2,500 ₪ שישולמו אף הם לידי התובעת תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים. 33. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. הודעה מוקדמתדמי הבראהפנסיהפיטורים