הגיש בקשה להכיר בו כ"נכה נזקק", לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שתיקרא להלן: "תקנה 18א"). 4. בקשתו של התובע הובאה בפני "הרשות" בהתאם לתקנה 18א (מטעמים של נוחות ניסוח, תיקרא להלן "הרשות" בשם: "ועדת הרשות"). ועדת הרשות החליטה לקבל את בקשתו של התובע לתקופת הנכות הזמנית שנקבעה לתובע באותה עת, כלומר - מיום 26/9/11 ועד יום 29/2/12. 5. ביום 23/3/12, קבע פוסק רפואי כי בתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12, יש לתובע דרגה זמנית של נכות מעבודה בשיעור 10%. התובע הגיש ערר על ההחלטה האמורה. ועדה רפואית לעררים דנה בעררו של התובע, ביום 9/8/12, והחליטה לדחות את הערר. 6. בעבור התקופה שמיום 1/7/12 ואילך - קיבל התובע דמי אבטלה. 7. התובע ביקש להכיר בו כ"נכה נזקק" גם בתקופה שבה היתה לתובע דרגה זמנית של נכות מעבודה בשיעור 10% (כלומר - בתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12). 8. בקשה זו הובאה אל ועדת הרשות ביום 20/11/12. ועדת הרשות החליטה לדחות את הבקשה. בהחלטתה של ועדת הרשות מיום 20/11/12, נאמר כך: "לפי דו"ח הועדה יש שיפור בתפקוד הברך ולא נראית כל סיבה שתמנע ממנו עבודה כלשהי בעבודות כגון: עבודתו כאיש אחזקה, מתדלק, סדרן, עבודות מיון ואריזה וכו'.". בפרוטוקול שערכה ועדת הרשות ביום 20/11/12, הוזכר גם ענין זכאותו של התובע לדמי אבטלה בתקופה שמיום 1/7/12 ואילך. 9. ההודעה על החלטתה של ועדת הרשות נשלחה אל התובע במכתבו של פקיד תביעות של הנתבע, מיום 20/11/12. במכתב זה נאמר - בין השאר - כך: "ועדת הרשות החליטה לא להכיר בך כ'נכה נזקק' לתקופה: מ-01/03/2012 עד 30/06/2012 מאחר שלדעת הוועדה יש לך סיכוי סביר לעבודה לפיכך דוחה הוועדה את תביעתך. לידיעתך, באפשרותך להשיג על החלטה זו בתוך 45 ימים מיום קבלת מכתבי זה, ולהמציא אסמכתאות מתאימות התומכות בטענותיך. אם לא תתקבל השגה על החלטה זו, תוך פרק הזמן הנזכר לעיל, תקבל החלטה זו תוקף כהחלטה סופית, והאפשרות לערער עליה תהיה אך ורק בפני בית הדין האזורי לעבודה ...". 10. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד החלטתה של ועדה הרשות מיום 20/11/12, בענין דחיית בקשת התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" בתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12. נכה נזקק 11. תקנה 18א קובעת כך: "(א) בתקנה זו - 'הרשות' - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על-ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; 'נכה נזקק' - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית ושהרשות המציאה ביחס אליו לועדה על פי בקשתו או מיזמתה היא אישור כי אין, לדעתה, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה כאמור בתקנה זו או בתקנה 16א; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע.". 12. העולה מהאמור בתקנה 18א הוא כי אם ועדת הרשות היתה מאשרת שבתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12, לא היה לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה וכי אין לו הכנסה מהתעסקות, היא היתה רשאית לקבוע כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 100%. 13. מטרתה של תקנה 18א היא למנוע מצב שבו מי שעקב פגיעה בעבודה אינו יכול לעסוק בעבודתו הרגילה, לתקופה מוגבלת, ימצא עצמו מחוסר מקור פרנסה, שכן ייתכן כי סיכוייו למצוא עבודה אחרת באותה תקופה - הם אפסיים, וזאת אף אם מצבו הרפואי באותה עת אינו מצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 100%. גדר המחלוקת בתובענה 14. הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגה זמנית של נכות מעבודה הוא "נכה נזקק", נתונה לועדת הרשות ולא לבית הדין. סמכותו של בית הדין מוגבלת לביקורת שיפוטית על החלטתה של ועדת הרשות (אם כי ייתכנו מקרים קיצוניים שבהם בית הדין ייטול לעצמו את הסמכות). על כן, המחלוקת האמיתית בין הצדדים בתובענה שבפנינו היא בשאלה אם נפלה בהחלטתה של ועדת הרשות, טעות המצדיקה את ביטול החלטתה ואת השבת הענין אל ועדת הרשות. גורל התובענה 15. לדעתנו, דין התביעה להתקבל באשר היו פגמים בהחלטתה של ועדת הרשות. להלן נסביר את דעתנו זו. העדר הנמקה מספקת 16. ועדת הרשות הינה גוף מעין שיפוטי ולכן עליה לנמק את החלטותיה באופן סביר ובדרך שתאפשר בקורת שיפוטית על החלטות אלו. לדעתנו, בעניינו של התובע, החלטתה של ועדת הרשות היתה לקונית ובלתי מנומקת דיהּ. מהחלטת ועדת הרשות מיום 20/11/12, עולה לכאורה שהיא מבוססת על "דו"ח הועדה" בענין שיפור במצב ברכו הימנית של התובע. להערכתנו, במונח "דו"ח הועדה" התכוונה ועדת הרשות לפרוטוקול שנערך על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 9/8/12 או אולי אל הפרוטוקול שנערך על ידי הפוסק הרפואי ביום 23/3/12. (אם ועדת הרשות התכוונה לדבר מה אחר משתי אפשרויות אלה, אזי החלטתה אינה ברורה כלל, וגם בשל כך נכון לקבל את התביעה). אם אכן התכוונה ועדת הרשות לכך שהמונח "דו"ח הועדה" משקף את העולה מהפרוטוקול שנערך על ידי הועדה הרפואית לעררים מיום 9/8/12, נראה שועדת הרשות סברה שמפרוטוקול אותה החלטה ניתן להבין שמצבו של התובע השתפר בתקופה שמיום 1/3/12 ואילך (שכן ועדת הרשות - כזכור - הכירה בתובע כ"נכה נזקק" לתקופה שעד יום 29/2/12). אולם, לא ברור מה בהחלטת הועדה הרפואית לעררים הביא את ועדת הרשות להנחה שמצבו של התובע השתפר ביום 1/3/12. כזכור, הועדה הרפואית לעררים בדקה את התובע ביום 9/8/12, כך שברור שהיא לא היתה יכולה לקבוע שמצבו של התובע השתפר החל מיום 1/3/12. גם אם כוונת ועדת הרשות במונח "דו"ח הועדה" לא היתה אל החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 9/8/12, אלא אל החלטת הפוסק הרפואי מיום 23/3/12, קשה לראות את החלטת ועדת הרשות כמנומקת מספיק. בסעיף 11 לפרוטוקול שנערך על ידי הפוסק הרפואי ביום 23/3/12, נאמר כי לדעת הפוסק - מצבו של התובע זמני, וכי הוא עומד בפני ארטרוסקופיה "בתקוה לשיפור". כלומר, לדעת הפוסק הרפואי, בחודש מרץ 2012 היה התובע במצב שבו הוא המתין לארטרוסקופיה בתקוה לשיפור שיבוא אחריה, ולאו דווקא במצב שבו הוא כבר אחרי השיפור. אין אנו שוללים את האפשרות שמא השוואה בין ממצאיו של הפוסק הרפואי ביום 23/3/12 לבין הממצאים שהיו לפני כן - בבדיקה מיום 18/11/11 - מלמדת על שיפור, אלא שגם אם אפשרות זו נכונה (ואין אנו יודעים זאת), הרי שאין בכך כדי להביא את החלטתה של ועדת הרשות להיראות כמנומקת באופן שהיא תאפשר להבין מה כוונתה במונח "שיפור" שעליו יש, כביכול, ללמוד מ"דו"ח הועדה". 17. בסעיף 15 לסיכומיו, טען ב"כ הנתבע כי "לא יעלה על הדעת" שהתובע - מצד אחד - יטען שהוא אינו מסוגל לעבודה כלשהי, ומאידך - יבקש לקבל דמי אבטלה. טענה זו היתה יכולה אולי להיות מבוססת אילו התובע היה מבקש דמי אבטלה בעבור אותה תקופה שבעדה הוא ביקש להכיר בו כ"נכה נזקק" (גם אז - אין אנו סבורים שהיה מקום לתת משקל רב לנסיונו של התובע לזכות בדמי אבטלה). אולם, כאמור לעיל, התובע ביקש לקבל דמי אבטלה בעבור התקופה שמיום 1/7/12 ואילך. תקופה זו לא היתה אמורה להישקל כלל על ידי ועדת הרשות כשהיא דנה בבקשת התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12. העובדה שועדת הרשות אזכרה בפרוטוקול שהיא ערכה את ענין התביעה לדמי אבטלה לגבי התקופה שמיום 1/7/12, מעלה את החשש שמא גם ועדת הרשות, כמו ב"כ הנתבע, סברה שלקבלת דמי האבטלה יש משקל לענין ראיית התובע כ"נכה נזקק" בתקופה שקדמה לכך. מאחר שהחלטתה של ועדת הרשות אינה מנומקת באופן מפורט (ולמעשה - כמעט אינה מנומקת כלל), אין אנו יכולים לדעת אם ועדת הרשות הביאה את ענין קבלת דמי האבטלה בחשבון או שהיא לא הביאה זאת. 18. התוצאה היא שאין אנו יכולים לראות את החלטתה של ועדת הרשות בעניינו של התובע, ככזו שהיתה מנומקת באופן מספק. הסיכוי הסביר לעבודה כלשהי 19. כאמור בתקנה 18א, ועדת הרשות היתה אמורה לקבוע אם לתובע יש סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה. אמנם נכון שועדת הרשות שוחררה (עם ביטולה של תקנת משנה (ג) הישנה לתקנה 18א) מהחובה להתייעץ עם לשכת שירות התעסוקה, אולם, אין בכך כדי לקבוע שהשיקולים הם של כושר רפואי בלבד, ועדיין שיקוליה של ועדת הרשות אינם אמורים להיות רפואיים בלבד, אלא גם תעסוקתיים. 20. כלומר, הגם שכדי לקבל נתונים על ההיבטים התעסוקתיים הרלוונטיים, ועדת הרשות כבר אינה חייבת לפנות לגורם חיצוני - ללשכת התעסוקה, הרי שעדיין עליה לשקול את שיקולים רלוונטיים בענייני תעסוקה. זאת ניתן ללמוד, בין השאר, מהאמור להלן: א. עצם העובדה שועדת הרשות כוללת בהרכבה פקיד שיקום, יש בה כדי ללמד שיש לשקול שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים, שכן אחרת די היה בהשארת ההחלטה לועדה הרפואית. ב. אילו השיקולים הראויים היו שיקולי כושר רפואי בלבד, לא היה כל טעם בתקנה, שכן אילו השיקולים הרפואיים היו מצדיקים קביעת דרגת נכות זמנית גבוהה יותר (של 100%) היה הדרג הרפואי (הועדה) קובע דרגה זאת כדרגת הנכות הזמנית. ג. מטרתה של תקנה 18א (כאמור בסעיף 13 לעיל) היא להביא למצב בו נפגע עבודה, שיש לו נכות זמנית בשיעור שמהבחינה הרפואית אינו מצדיק קביעת דרגת נכות של 100%, ייחשב כאילו שיש לו דרגת נכות של 100% בשל שיקולים לבר-רפואיים, כגון שיקולי סיכוייו הסבירים לעבודה כלשהי באותה תקופה. ד. ביום 13/6/12 ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בעב"ל 22083-10-11 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה. פסק דין זה אישר הסכמה בין הצדדים ולא נקבעה בו הלכה חדשה באופן מפורש. עם זאת, מפסק הדין האמור ניתן ללמוד שבית הדין הארצי לעבודה סבור שועדת הרשות אינה חייבת לשקול שיקולים בקשר למצב התעסוקה באזור מגוריו של המבוטח לשם הערכה אם יש לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי. אולם, גם מאותו פסק דין, ניתן להסיק שבית הדין הארצי אינו סבור שהשיקול שעל ועדת הרשות לשקול הוא שיקול רפואי בלבד, שכן ההסכמה שאושרה שם על ידי הצדדים היתה כזו שלפיה על ועדת הרשות היה צריך להביא בחשבון גם את גילו של המבוטח ואת נתוניו האישיים. התוצאה היא, שניתן לקבוע בבירור, שעל ועדת הרשות לשקול לא רק את השיקולים הרפואיים הנוגעים למצבו של המבוטח, אלא גם שיקולים תעסוקתיים (אף אם אין היא חייבת לשקול את מצב התעסוקה באזור מגוריו של המבוטח). 21. בחינת החלטתה של ועדת הרשות בעניינו של התובע, מביאה למסקנה כי השיקולים שנשקלו היו שיקולים רפואיים בלבד, שיקולים של מה שועדת הרשות סברה שמשקף את מצב ברכו הימנית של התובע. לא נראה כי ועדת הרשות הביאה בחשבון דבר מה נוסף בקשר לנתוניו האישיים של התובע, מלבד מה שועדת הרשות הניחה כי הוא מצב ברכו הימנית. ברור שהשיקול של המסוגלות הפיזית של התובע לבצע עבודה, הוא שיקול רלוונטי, אך כאמור לעיל - הוא אינו השיקול היחיד. לא על פי הפרשנות הסבירה של תקנה 18א ואף לא על פי מה שניתן להסיק מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 22083-10-11 שנזכר לעיל. על ועדת הרשות היה להביא בחשבון גם את מקצועו של התובע, השכלתו, גילו וכל פרט רלוונטי אחר מנתוניו האישיים. כל העניינים האלה - אינם נזכרים כלל בהחלטתה הלקונית של ועדת הרשות, מיום 20/11/12. פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי 22. ועדת הרשות הינה גוף מעין שיפוטי, שאמור היה להכריע בעניינו של התובע. משכך, היה על ועדת הרשות, בטרם תיתן את החלטתה, לאפשר לתובע לטעון בפניה את טענותיו, כך שהיא תוכל להתייחס אליהן. חובה זו נובעת מעיקרי הצדק הטבעי והיא מחייבת כל אדם או גוף שיש לו סמכות להחליט בעניינו של אחר. כדי לבצע כראוי את המוטל על ועדת הרשות, היה עליה לאפשר לתובע לטעון בפניה בענין סיכוייו למצוא עבודה כלשהי בתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12. 23. בסעיפים 16 ו-17 לסיכומיו, טען ב"כ הנתבע כי התובע קיבל את זכות הטיעון בכך שכאמור במכתבו של פקיד התביעות מיום 20/11/12, ניתנה לתובע האפשרות להשיג על ההחלטה. 24. אין אנו מקבלים את טענת ב"כ הנתבע בענין מתן זכות הטיעון באופן של אזכור אפשרות ה"השגה" במכתב פקיד התביעות. להלן, נסביר את עמדתנו בענין זה: א. העולה ממכתבו של פקיד התביעות הוא שהודע לתובע על כך שכבר הוחלט בעניינו. נאמר לו כי ועדת הרשות החליטה שלתובע יש סיכוי סביר לעבודה, והחליטה לדחות את תביעתו. מה שהתאפשר לתובע להגיש, היו "השגות" על ההחלטה שכבר התקבלה. ב. משמעותה של זכות הטיעון הנובעת מעיקרי הצדק הטבעי, היא לאפשר למי שעומדים להחליט בעניינו לטעון את טענותיו בטרם קבלת ההחלטה בעניינו. אמנם, במקרים מסויימים משהתברר כי זכות זו לא ניתנה, אפשר - בדיעבד - לאשר מצב שבו זכות הטיעון תינתן לאחר קבלת ההחלטה. זאת, כאשר ניתן להבטיח שמקבלי ההחלטה יהיו מוכנים לדון בענין מחדש, תוך שהם מוכנים להתייחס לטענות בנפש חפצה, ומבלי לתת משקל לכך שכבר התקבלה ההחלטה. בכל מקרה, אין להשלים עם מצב שבו מלכתחילה, הנוהג הוא שלא לתת זכות טיעון, אלא רק לתת זכות להשמיע "השגות" לאחר קבלת ההחלטה. ג. הסתפקות במתן זכות להגיש השגות על החלטה שכבר התקבלה, מלמדת על כך שנקודת המוצא שתהיה לאחר הגשת ההשגות, היא נקודת המוצא שכבר התקבלה החלטה, וכעת יש לבחון אם ההשגות מצדיקות לבטל את ההחלטה שהתקבלה. מובן שאין בכך משום מיצוי זכות הטיעון. ד. זכות טיעון אמיתית מתקיימת כאשר מאפשרים למי שאמורה להתקבל החלטה בעניינו, לטעון את טענותיו בטרם קבלת ההחלטה. גם כאשר מאשרים, במקרים המתאימים, כשהתברר שלא ניתנה זכות טיעון לפני ההחלטה, את האפשרות לטעון לאחר קבלת ההחלטה, אמורים לדאוג לכך שבחינת הטיעונים תהיה "בראש נקי", כלומר - שנקודת המוצא לבחינת הטיעונים תהיה כאילו טרם התקבלה החלטה, ולא כפי שהדברים נעשים כאשר מאפשרים להשיג על החלטה שכבר התקבלה. ה. מכאן, שהחלטתה של ועדת הרשות בעניינו של התובע, התקבלה בלא שניתנה לתובע זכות לטעון את טענותיו בטרם קבלת ההחלטה. גם לאחר קבלת ההחלטה, לא התיימר הנתבע לתקן את המעוות ולתת לתובע זכות טיעון, אלא איפשר לתובע להגיש "השגות" על ההחלטה שכבר התקבלה, השגות שמטבע הדברים לא ישנו את נקודת המוצא שבה הן ייבחנו, כלומר - נקודת המוצא תהיה לבחון אם יש בהשגות כדי להביא לביטול ההחלטה שכבר התקבלה, במקום שנקודת המוצא תהיה שעדיין אין החלטה תקפה, ויש להחליט החלטה על סמך טיעוני התובע. על כן, כאמור, אין אנו מקבלים את טענת הנתבע בדבר מתן זכות הטיעון לתובע. ועדת הרשות החליטה בעניינו, מבלי שניתנה לתובע זכות טיעון. גורל התביעה 25. התוצאה מהאמור לעיל היא שאנו מקבלים את התביעה ומצהירים על בטלות החלטת ועדת הרשות מיום 20/11/12 בעניינו של התובע בקשר לתקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12. 26. כאמור לעיל, הסמכות לקבוע אם התובע הוא "נכה נזקק" אינה שלנו, אלא של ועדת הרשות. לפיכך, יש להשיב את עניינו של התובע אל ועדת הרשות. 27. עם השבת עניינו של התובע אל ועדת הרשות יהיה עליה לדון מחדש בבקשתו להכיר בו כ"נכה נזקק", בעבור התקופה שמיום 1/3/12 ועד יום 30/6/12. 28. על ועדת הרשות יהיה לנהוג כאמור להלן: א. לשקול אם היה לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי בתקופה הרלוונטית. ב. במסגרת שיקוליה תביא ועדת הרשות בחשבון הן שיקולים רפואיים על מצבו של הרפואי של התובע באותה עת, והן שיקולים תעסוקתיים רלוונטיים מכח נתוניו האישיים של התובע (מקצועו, השכלתו, גילו, וכל נתון רלוונטי אחר, שיש בו כדי להשפיע על סיכויי התובע לעבודה כלשהי, נוכח נתוניו האישיים אל מול הנכות הזמנית). ג. בטרם תקבל ועדת הרשות את החלטתה, עליה לאפשר לתובע לטעון בפניה (בכתב או בעל פה), ובהחלטתה - יהיה עליה להתייחס גם לטיעוניו של התובע, ככל שיועלו כאלה. ד. החלטתה של ועדת הרשות - תהא מנומקת, כך שניתן יהיה להבין ממנה מה היו שיקוליה בעת שהחליטה את אשר תחליט. ה. אם ועדת הרשות תסבור ששאלת קבלת דמי האבטלה בתקופה שמיום 1/7/12 ואילך רלוונטית לענין היותו של התובע בגדר "נכה נזקק" בתקופה שעד יום 30/6/12, יהיה עליה להסביר כיצד יש לכך רלוונטיות, נוכח העובדה שמדובר בתקופות שונות. 29. על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,950 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם לא ישולם לפני כן. בסכום ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה שב"כ התובע לא הוטרח להתייצב לדיון בעל פה בבית הדין. 30. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. נכה נזקקביטוח לאומי