ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה -תש"ל - 1970, מיום 23.10.12 (להלן - הוועדה). 2. הוועדה התכנסה כדי לקבוע את שיעור נכותו של המשיב (להלן - הנפגע) בעקבות אירוע מיום 6.8.06 שהוכר כפעולת איבה. הוועדה קבעה כי לנפגע נותרו בעקבות האירוע 36% נכות יציבה החל מיום 1.6.11 בגין פגיעותיו בתחום הנפשי, בגין ליקוי שמיעה וטנטון, וכן בגין צלקת וסחרחורת. 3. לטענת המוסד, קביעת הוועדה בדבר קיומה של סחרחורת שבגינה נקבעו 20% נכות לפי פריט ליקוי 72 (ו)(2)II לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969 (להלן - תקנות הנכים) - בטעות יסודה, שכן בהתאם לממצאים שתוארו על-ידי הוועדה עצמה אין הנפגע סובל מפגיעה וסטיבולרית קבועה, ויש להניח כי מערכת שיווי המשקל של הנפגע עברה תהליכים של פיצוי והסתגלות לאחר הפגיעה. עוד טען המוסד כי הוועדה התעלמה מכך שחל שיפור במצבו של הנפגע מאז נערכה לו בדיקת ENG ביום 10.6.07. 4. בסעיף 2 לנימוקי הערעור שהגיש המוסד ביום 24.4.13 נטען כי הוועדה התכנסה מכח פסק-דין שניתן ביום 14.7.11. בניגוד לאמור בנימוקי הערעור, לא צורף להם כל פסק-דין כאמור ומספר ההליך לא צוין. כן לא צוין בנימוקי הערעור מה היו הוראותיו של פסק-דין זה ולא הועלתה כל טענה באשר לשאלה האם ובאיזה מידה מילאה הוועדה אחר הוראות אלה. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.4.13 חזר בו המוסד מהטענה כי הערעור הקודם (בל 54974-01-11) הינו רלוונטי לענייננו, שכן הוא דן בוועדות שקבעו נכויות זמניות. מכאן - שהוועדה נשוא הערעור כאן אינה מתכנסת כדי לבצע הוראות פסק-דין או מכוחו של פסק דין. 5. בנימוקי הערר, אשר אף הוא הוגש על-ידי המוסד, צוין באשר לתלונת הסחרחורת כי "לדעת המוסד אין מידע אובייקטיבי עדכני המצדיק קביעת נכות בשיעור 20% בגין סחרחורת". 6. באשר לסחרחורת ציינה הוועדה בסעיף 27 לפרוטוקול "מציין סחרחורות קצרות של שניות בעיקר בקימה או בעת הליכה. אין ניד עצמוני. בבדיקת ENG מ- 10.6.07 ישנם סימנים קלים בלבד של פגיעה במערכת של שיווי המשקל. יש לציין שגם היא יכולה להיות תולדה של גיל". בסעיף האבחנה ציינה הוועדה כי מצאה "התקפי סחרחורת", ובפרק הסיכום והאבחנות ציינה הוועדה באשר לסחרחורת כי "יש לציין שלמרות שהתיאור של הנבדק אינו תואם פגיעה וסטיבולרית קבועה כשמתאר סחרחורות קצרות בעיקר עם קימה אשר יותר מתאימה לסחרחורת אורטוסטטית, ב- ENG מ- 10.6.07 נמצאו סימנים של פגיעה מעורבת, לכן הועדה דוחה את הערר ומשאירה את נכותו 20%". 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור. על-פי הוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, החל על ערעור על החלטות הוועדות בענף נפגעי איבה מכח סעיף 5(ד) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל - 1970 - הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. 8. עיון בפרוטוקול מעלה, כמפורט לעיל, כי הוועדה בחנה את תלונותיו של המערער בתחום הסחרחורות, ציינה את ממצאיה ואת ממצאי הבדיקות שעמדו בפניה וסיכמה כי על אף שיתכן כי מדובר בפגיעה מעורבת או פגיעה שאינה מצביעה על סחרחורת קבועה ובלתי פוסקת - יש מקום לקבוע נכות בשיעור 20% בשל פגימה זו. מדובר בקביעה רפואית מובהקת אשר נמצאת בתחום סמכותה של הועדה. 9. לא מצאתי כי הועדה חרגה באופן בלתי סביר מן המבחנים שנקבעו בדין, ובוודאי לא במידה המצדיקה את התערבותו של בית הדין בממצאיה הרפואיים. פריט הליקוי שיושם בענייננו (פריט 72(ו)(2)II לתוספת לתקנות הנכים) עוסק בפגיעה בחלק הוסטיבולרי באוזן הפנימית עם התקפי סחרחורת ובחילה "בצורה בינונית". הטענה כי בעניינו של הנפגע כאן אין לומר כי המדובר בהתקפים "בצורה בינונית" הינה טענה שברפואה. בהעדר אי התאמה בולטת בין הממצאים שנמצאו והמבחנים שהופעלו, ובהעדר סתירה גלויה ביניהם - אין לומר כי קיימת שאלה משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד 213). 10. השאלה אם חל שיפור במצבו של הנפגע מאז ביצוע בדיקת ה- ENG או אם היה על הוועדה הרפואית להפנות את הנפגע לביצוע בדיקות עדכניות יותר והאם נדרש כלל מידע עדכני וכי אין די בממצאי בדיקת ה-ENG משנת 2007, בנדרש בנימוקי הערר, הינה אף היא שאלה שברפואה, בעוד סמכותו של בית הדין בהליך זה משתרעת על דיון בשאלות משפטיות בלבד. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. המוסד ישא בהוצאות הערעור בסך 3,000 ₪. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. צבארפואהנפגעי פעולות איבהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר