ערעור כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר 2. המערער, כבן 38 שנים בעת התכנסות הועדה, אובחן על-ידי הוועדות הרפואיות כסובל ממספר ליקויים ובהם סכרת הכרוכה בסיבוכים (65%), אבנים בכליות (10%), טנטון (10%), ליקוי ראיה (10%) ולחץ דם (10%) - ליקויים המסתכמים ב- 72% נכות רפואית משוקללת. 3. לדעת רופא המוסד בחוות-דעתו יכול המערער להשתלב בעבודות פשוטות וגם פיזיות המאפשרות כלכלה מסודרת וזמינה, וזאת בהיקף משרה מלא. עובדת השיקום, בפרוטוקול מיום 21.6.12, ולאחר קבלת הסבר על המצב הרפואי הצטרפה לחוות-דעתו של רופא המוסד, והמליצה לראותו כמי שלא איבד את כושרו לעבוד. הוועדה שבמוקד הערעור קבעה כי המערער הינו בעל כושר השתכרות ודחתה את הערר שהגיש. מכאן הערעור שלפני. 4. נימוקי הערעור: א. נקודת המוצא של הוועדה לעניין אי כושר היתה צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המבוטח, כפי שנקבע בוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, אלא שהוועדה לא נהגה כך ולא קבעה למערער דרגת אי כושר על אף נכותו הרפואית הניכרת. ב. המיגבלות הרפואיות של המערער אינן עולות בקנה אחד עם העבודות שהוועדה קבעה כי הוא מסוגל לבצע. ג. הוועדה התעלמה מנימוקי הערר, וכן מדו"ח מחלקת השיקום מיום 12.6.12. ד. הועדה התעלמה ממסמך רפואי שהוצג בפניה והמצביע על סכרת לא מאוזנת ומיגבלה בגב התחתון. 5. נימוקי המשיב: א. אין קשר הכרחי בין אחוזי הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר והתפקוד. ב. קביעות הוועדה התבססו על התיק הרפואי וקביעת הנכות, והעבודות עליהן המליצה תואמות את מצבו. ג. אין להסתמך על קושי אובייקטיבי במציאת עבודה והעדר אופציות עבודה בפועל כדי לקבוע את דרגת אי הכושר. 6. לאחר שקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 7. עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה התכנסה ביום 24.9.12, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער בפניה. עוד עולה כי הוועדה עיינה במסמכי תיק הנכות לרבות החומר הרפואי והמידע הסוציאלי, כמו גם מסמכים שהמערער הגיש לוועדה. הוועדה קבעה בסיכום החלטתה כי: "המערער מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא ללא מאמץ גופני ניכר עם אפשרות לארוחות סדירות ועבודה שמתבצעת ליד שולחן כגון חרושת קלה, עבודת הרכבה ואריזה בהיקף מלא בעבודות שאין צורך בהם במוטוריקה עדינה. בעבודות הנ"ל אין צורך בהכשרה מקצועית מיוחדת ונלמדת תוך כדי עבודה המוצעת הן בגין זאת שהתובע בעל השכלה נמוכה. לאור האמור לעיל התובע הינו בעל כושר השתכרות והערעור נדחה". 8. אכן, כטענת המערער, נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על-ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. יחד עם זאת, חוק הביטוח הלאומי צפריד בין קביעת הנכות הרפואית לקביעת דרגת אי הכושר ושיעור הנכות אינו מחייב בהכרל קביעת דרגת אי כושר אלא בהתאם לנסיבותיו האישיות של המבוטח. 9. לא מצאתי, כי הוועדה התעלמה מהמסמכים שהמערער הגיש לה. מדובר במסמכים רפואיים המסמכמם את מצבו הרפואי ומצביעים על קיומה של סכרת לא מאוזנת וכאבי גב - ליקויים בגינם נקבעה נכות על-ידי הוועדה הרפואית. למעלה מן הצורך, ועל אף שהוועדה לעניין אי כושר אינה קובעת את שיעור הנכות הרפואית קבעה הועדה כי "אין החמרה במצב בריאותו להיום". 10. מצאתי, כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי ולא נימקה כנדרש את התייחסותה להשפעת הגורמים הנוגעים לעבר התעסוקתי של המערער ולהשכלתו הדלה - גורמים שיכולה להיות השפעה מכרעת על כושרו לעבוד והיכולים להתבטא בצמצום, ולו חלקי, של כושרו להשתכר. הוועדה לא נתנה דעתה לשיקולים שהנחו את מחלקת השיקום בחוות-דעתה מיום 12.6.12 (עמדה שהשתנתה בהתייעצות של מחלקת השיקום עם רופא המוסד מיום 21.6.12). בחוות-דעת זו המליצה מחלקת השיקום לראות במערער, שהינו בעל 3 שנות לימוד וכמעט אנאלפאבית, עם עבר תעסוקתי חלקי בלבד, ואשר אינו מועסק החל משנת 2005 - כמי שאיבד את כושרו לעבוד באופן חלקי ויציב וזאת לאור דלות השכתו ומגבלותיו התפקודיות, שכן "אופציות העבודות שיכולות להיות זמינות עבורו מצומצמות גם הן", ועל כן לדעתה יוכל להגיע לכדי השתכרות חלקית בלבד. 11. לאור האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר. הוועדה תעיין בחוות-דעת מחלקת השיקום מיום 12.6.12, תשקול עמדתה באשר ליכולתו של המערער להשתכר, ותקבע באופן מנומק האם אין בדלות השכלתו של המערער בהצטרף להעדר ניסיון תעסוקתי ומגוון ליקוייו כדי לצמצם את יכולת ההשתכרות. 12. המשיב ישא בהוצאות הערעור בסך 2,500 ₪. 13. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין. אובדן כושר השתכרותערעור