תביעה כנגד מינוי לקב"ט מוסדות חינוך בשל פגם שנפל במכרז בו זכה

תביעה כנגד מינוי לקב"ט מוסדות חינוך בשל פגם שנפל במכרז בו זכה התביעה הוגשה גם נגד משרד החינוך ומשרד הפנים (להלן: "המדינה") והיא נמחקה, משלא הוגשו תצהירי עדות התובע במועד, שהוארך לבקשתו. ביום 11.3.14 התקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים, ובמסגרתו עלתה גם שאלת מעמדו של התובע בהליך, כ"עותר ציבורי". בסיום הישיבה נקבע כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב, הן בהתייחס לבקשה לביטול פסק דין והן בהתייחס לשאלת מעמדו של התובע בהליך זה. משהוגשו טיעוני הצדדים, הובא התיק לפנינו, לצורך הכרעה. רקע וטענות הצדדים 2. להלן יתואר הרקע להגשת התביעה, בעיקר כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן, תצהיר עדות ראשית שהגיש התובע וממסמכים שצורפו להם: תביעה זו הינה הליך שלישי אשר נוקט התובע בנושא מינוי מר X לקב"ט מוסדות חינוך של המועצה (להלן: "התפקיד"). התובע, שימש על פי עדותו בתצהיר שהגיש כקב"ט המועצה וקב"ט מוסדות חינוך עד לשנת 2004. לטענתו בתצהיר, מר X שימש בתפקיד זה אחריו ורק לאחר פניות שלו ופניות גורמים אחרים למועצה, נעתרה המועצה לפרסם מכרז לתפקיד. מכרז ראשון, כך על פי כתב התביעה המתוקן, פורסם בחודש 11/2011 (נספח א' לתצהיר, מכרז פנימי 101/11, להלן: "המכרז הראשון"). לטענת התובע, נפלו במכרז פגמים לנוכח "השוני המהותי בין התנאים והדרישות שפורסמו ע"י המועצה לבין אלה שנקבעו ע"י משרד החינוך בחוזר המנכ"ל" (הדגשה במקור). התובע כיוון בעיקר לדרישה שבסעיף 2.8 בחוזר המנכ"ל ולפיה על המועמד להיות "בוגר קורס קציני צה"ל או משטרה" (להלן: "תנאי הסף"), לעומת הדרישה "רצוי בעל רקע ביטחוני בתחום פיקוד העורף" שבמכרז הראשון. בחודש 2/2012 עתר התובע בתביעה עיקרית ובסעד זמני (ס"ע 7670-02-12) כנגד המשיבים כאן, לביטול מינוי מר X ולפסילת המכרז הראשון (להלן: "ההליך הראשון"). ביום 2.4.2012 הודיע ב"כ המועצה לבית הדין במסגרת ההליך הזמני, כי משרד החינוך הוא שקבע את תנאי הסף למכרז לתפקיד, כי תנאי הסף הועברו למשרד הפנים, אשר נתן את הסכמתו להם (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). בהודעה צוין כי מצורף לה אישור מר מוני מעתוק סגן מנהל אגף (כח אדם ושכר ברשויות המקומיות) וכי המועצה תפרסם מכרז פנימי לאחר חג הפסח. בהחלטה מיום 3.4.2012, ביקשה כב' השופטת יעקבס שדנה בתיק, להפנות את תשומת ליבו של התובע להודעת המועצה, בציינה כי "נראה כי התביעה כמות שהיא התייתרה". בהיעדר תגובה מאת התובע, ניתן ביום 16.4.2012 תוקף של פסק דין להחלטת הנתבעת לפרסם מכרז פנימי, כאמור בהודעתה. ביום 18.4.2012 פרסמה המועצה מכרז פנימי חדש למשרת קב"ט מוסדות חינוך (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן, מכרז פנימי 101/2012, להלן: "המכרז השני"). במכרז צוין כי מדובר ב"פרסום חוזר" ומר X, נבחר שוב לתפקיד זה. ביום 2.5.2012 הגיש התובע תביעה ובקשה לסעד זמני (ס"ע 2667-05-12) כנגד פרסום המכרז ולביטול מינוי מר X לתפקיד (להלן: "ההליך השני"). התובע חזר על טענות שהעלה בהליך כנגד המכרז הראשון, וטען כי תנאי הסף כפי שפורסמו שונים מתנאי הסף שבחוזר המנכ"ל המחייב. נטען כי התנאים שונו על ידי המועצה על מנת להתאימם למר X, באופן שבתנאי הסף ולפיו על המועמד להיות "בוגר קורס קציני צה"ל" התאפשרה חלופה של "בעל ותק ביטחוני רשותי/ממלכתי מוכח של 3 שנים לפחות". כן צוין תנאי סף שהותאם לטענת התובע, בנושא השכלה (12 שנות לימוד במקום דרישה לתעודת בגרות). חוזר המנכ"ל סו/3(ב) עליו התבסס התובע צורף כנספח ד' לכתב התביעה המתוקן. בתאריך 9.5.2012 התקיים דיון בהליך הזמני. בהליך שהתנהל גם הוא בפני כב' השופטת יעקבס (הפרוטוקול צורף כנספח ה' לכתב התביעה המתוקן), ציין ב"כ המדינה כי בעבר אישר מנהל אגף ביטחון את החלופה "בוגר קורס פיקודי בצה"ל". נטען כי התכנסה בשנת 2010 ועדה לבחינת תפקיד קב"ט במוסדות החינוך (להלן: "הועדה") וכי המלצותיה יעסקו בין השאר גם באישור תנאי סף זה וכי אלו (תנאי הסף) יפורסמו בקרוב. ב"כ המדינה הציע כך בדיון: "אם חברי מוחק את צו הביניים ואת התיק העיקרי, לא אטען לשיהוי. אם חברי יגיש בעוד מס' חודשים בקשה לצו מניעה זמני בטענה שתנאי הסף שפורסמו לא אלה שרשומים בעמדה" (עמ' 3 ש' 5-7). ברוח הצעה זו ניתנה החלטה המסיימת את ההליך. לאחר שהסתיים ההליך השני, שלח ב"כ התובע ביום 14.5.2012 מכתב למר אילן כהן, מנהל גף ביטחון בטיחות ושעת חירום במשרד החינוך אשר עמד בראש הועדה לבחינת תפקיד קב"ט מוסדות החינוך. במכתב פירט ב"כ התובע את השגותיו לגבי הרחבת תנאי הסף במיוחד במגזר היהודי תוך ציון כי נתקל לאחרונה "בניסיון נואש ...להביא למינוי אדם לא כשיר לתפקיד קב"ט מוסדות חינוך..." (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן). ביום 28.5.2012 נתקבלה תשובת מר אילן כהן לב"כ התובע, בה הוא מציין כי הוועדה טרם סיימה את דיוניה וטרם גיבשה המלצותיה. לאחר מכתבים ששלח ב"כ התובע למר אילן כהן על מנת שיעדכנו אודות המלצות הועדה, השיב לו מר אילן כהן ביום 14.8.2012, כי מדובר בוועדה פנימית וכי אינו מתכוון לעדכן גורם חיצוני באשר לתהליך עבודתה ותוצריה. אז הגיש התובע תביעה זו שאת מחיקתה מבוקש לבטל. 3. אלו טענות הצדדים בתביעה זו: א. כתב התביעה הוגש למעשה בהמשך להשתלשלות המתוארת, כפי שעולה ממנו. בסעיף 16 טוען התובע כי הוא "מחדש את תביעתו מכח פסה"ד שניתן כאמור ביום 09.05.12 בהליך השני וחוזר על מכלול הטענות שהועלו באותה התביעה". זאת, לנוכח העובדה כי תנאי הסף למשרת קב"ט המועצה לא שונו למרות שעברו מספר חודשים ולמרות ההצהרה כי עבודת הוועדה היתה אמורה להסתיים בתוך ימים. בכתב התביעה חוזר התובע על טענותיו כי תנאי הסף אשר פורסמו במכרז "מנוגדים לתנאים המחייבים בחוזר המנכ"ל וכי דרישות התפקיד שונו בניגוד לדין, ללא סמכות ומשיקולים זרים". צוין כי הסתפקות המועצה בתנאי ולפיו על המועמד להיות "בעל ותק בטחוני רשותי/ ממלכתי מוכח של 3 שנים לפחות" נועד להתאים לנתוניו של "מועמד כלשהו". נטען כי הדבר מרוקן מתוכן את התפקיד, כי הסטייה מחוזר מנכ"ל תפגע בתדמית משרד החינוך ובאמון הציבור כולו, כי הוא עצמו "עומד בכל תנאי הסף של חוזר מנכ"ל וידוע לו שיש עוד אחרים שאינם עובדי מועצה שמעוניינים בתפקיד במידה והיה מתפרסם מכרז פומבי". התובע עותר לכן גם בתביעה שלישית זו, לביטול מינוי מר X, זאת לנוכח הפגמים שנפלו לטענתו במכרז השני, שהתקיים בחודש 4/2012, היינו לפני שנה וחצי. ב. בכתב הגנתה טענה המועצה בעיקר כי התביעה מוקדמת שכן לא נקבע מועד לסיום דיוני הוועדה, כי לא ניתן להותיר את תפקיד הקב"ט פנוי עד לסיום עבודת הוועדה, כי מר X עומד בתנאי הסף לתפקיד אשר נקבעו על ידי המדינה (בכובעה כמשרד החינוך וכמשרד הפנים) לרבות לנוכח ניסיונו ודרגתו הצבאית כקצין בדרגת סרן בפיקוד העורף, כי לתובע לא קיימת עילת תביעה, כי לאור עברו בתקופת עבודתו היא ממילא אינה מעוניינת להעסיקו, מה גם שהוא אינו עומד בתנאי התפקיד בשל גילו. ג. בכתב הגנתה, טענה המדינה, כי פסק הדין בהליך שנקט התובע כנגד המכרז הראשון, ניתן על בסיס עמדת משרד החינוך המאשר למעשה את השינוי בתנאי הסף, כנגדו יוצא התובע. עמדה זו באה לידי ביטוי, כך לטענת המדינה, בשני מסמכים אשר צורפו להודעת המועצה על החלטתה לפרסם מכרז חדש. להודעה זו כאמור, ניתן תוקף של פסק דין. המדובר במכתב מיום 4.3.2012 מאת מר שאול יגיל, סגן מנהל אגף בכיר לביטחון שע"ח אל גזבר ומזכיר המועצה, מר מנחם פז, ולפיו: "תנאי הסף למועמד לתפקיד קב"ט מוסדות חינוך כמפורט בחוזר מנכ"ל לא השתנו, למעט זה שמנהל אגף הביטחון הקודם (לפני כ- 4 שנים) אפשר שהמועמד לתפקיד זה יכול להיות גם אדם, שאינו קצין, אולם הוא מחויב להיות בוגר קורס פיקודי בצה"ל". כן צורף מכתב מר שאול יגיל המאשר את נוסח המכרז שגיבשה ועדת הבחינה מיום 25.11.2011. בהמשך, מפרט מר יגיל את "הנוסח המעודכן שיפורסם בקרוב" באשר לתנאי הסף לתפקיד. בסעיף 3.ב לתנאים, צוין תנאי חלופי לתנאי "בוגר קורס קציני צה"ל או משטרה", והוא: "בעל ותק ביטחוני רשותי/ממלכתי מוכח של 3 שנים לפחות" (נספחים א' ו- ב' לכתב ההגנה). לטענת המדינה, גם בהליך השני עמדתה היתה כי מקובל עליה נוסח המכרז כפי שפורסם על ידי המועצה. זאת, עד לפרסום תנאי סף עדכניים בהם דנה אותה שעה הוועדה. המדינה ציינה עוד כי ההסכמה שבבסיס פסק הדין אשר ניתן בהליך השני, היתה - כי ככל שתוגש בקשה ולפיה תנאי הסף שיפורסמו הם לא אלו אשר צוינו בתגובת המדינה - לא תועלה על ידי המדינה כנגד התובע, טענת שיהוי. עוד טענה המדינה בכתב הגנתה, כי הועדה סיימה את עבודתה והגישה את המלצותיה וביום 28.2.2013 אישר מנהל האגף את תנאי הסף ואלו נקבעו בנוהל שנושאו: "מינוי ותפקידי קב"ט מוסדות החינוך ברשויות המקומיות" (להלן: "הנוהל", נספח ג' לכתב ההגנה). בסעיף 5 לנוהל ניתן למצוא תנאי חלופי להיות המועמד קצין צה"ל: "בעל ותק בתפקיד בטחוני רשותי/ממלכתי של 3 שנים לפחות - יתרון לקצין". כן צוין בכתב ההגנה, לצורך השלמת התמונה, כי ההוראות בעניין תנאי הסף שבחוזר המנכ"ל עליו מתבסס התובע (תשס"ו/3(ב)), בוטלו עם פרסום חוזר מנכ"ל תשע"ג/2(א). לראיה צירפה המדינה את המבוא לחוזר המבטל סעיפים אלו (סעיף 5 למבוא). לטענת המדינה, השינוי בהנחיות האגף לרבות באמצעות החלטה של מנהל אגף הביטחון עוד עובר לכתיבת הנוהל, שעניינו לאפשר לאדם שאינו קצין ושהוא בוגר קורס פיקודי בצה"ל להגיש מועמדות לתפקיד קב"ט מוסדות חינוך - נעשה בסמכות ומשיקולים ענייניים. נטען כי לא נפל פגם בהחלטה לשנות את ההנחיות, מכל מקום לא כזה המצדיק פסילת החלטת משרד החינוך או פסילת המכרז. כן נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר מעמד לתובע שכן התובע אינו עובד המועצה ולכן אינו יכול להגיש מועמדות למכרז פנימי וכי הוא לא היה מועמד במכרז נשוא התביעה. על כן מדובר, בתביעה לסעד תיאורטי. 4. אלו ההליכים אשר התקיימו בתיק ואשר רלוונטיים להחלטה זו, כפי שיוסבר בהמשך: בדיון המוקדם אשר התקיים ביום 7.7.2013, הצהיר ב"כ המדינה לפרוטוקול כי "הנוהל צפוי להיכנס לתוך חוזר מנכ"ל משרד הפנים, ומכל מקום מדובר בנוהל מחייב אשר כל הרשויות בעצם מצופות לפעול על פיו". ב"כ התובע ציין כי "מבדיקות שאנחנו ערכנו לאחרונה נמצא כי משרד הפנים אינו מכיר נוהל שכזה ואינו פועל על פיו" וכי קיים בידם מידע כי משרד הפנים אף מתנגד לכך, בפרט כיוון שמדובר ביישובי ספר. נטען כי מהמסמך שהוגש לא ברור אם הנוהל הינו מסמך רשמי. בסיום הדיון, הוסכם כאפשרות לפתרון המחלוקת שבתיק ומבלי לפגוע בטענות המדינה לרבות באשר להרחבת חזית - כי יומצאו על ידי המדינה מסמכים על מנת שתנוח דעתו של התובע כי "מדובר בהחלטה רשמית וכי אין מחלוקת פנימית בין משרדי הממשלה השונים...". בהמשך להודעה זו, הגישה המדינה את הנוהל, הפעם במסמך המלמד על כך כי מדובר בנוהל רשמי של מדינת ישראל - משרד החינוך. כן צורף מכתב מר שאול יגיל, סגן מנהל האגף לביטחון בטיחות סביבתית ושעת חירום במשרד החינוך, מיום 3.10.2013 ולפיו סיכומי הועדה הועברו למשרד הפנים. התובע הגיש הודעה ולפיה הוא אינו מסתפק במסמכים אלו שכן חסרה עמדת משרד הפנים במסמך רשמי או לחילופין חוזר מנכ"ל משרד הפנים, שכן הוא הגוף אשר "קובע למעשה את תנאי הכשירות למשרה". בתשובה לכך הגישה המדינה הודעה ולפיה עמדת המדינה בהודעתה הקודמת הינה על דעת גורמים רלוונטיים במשרד החינוך ובמשרד הפנים, כי צוין בהודעה כי סיכומי הוועדה עתידיים להתפרסם בקובץ תיאורי תפקידים חדש בחודשים הקרובים, כי משרד החינוך הוא שמוסמך לקבוע את דרישות הסף למשרת קב"ט מוסדות החינוך. עוד טענה המדינה כי ככל שימשך ההליך על התובע לתקן את כתב התביעה וכן יש לברר את מעמדו בהליך. המדינה ביקשה גם לקיים דיון מקדמי נוסף בטרם הגשת התצהירים אולם התובע התנגד לכך, כפי שפירטנו לעיל וניתנה החלטה על הגשת תצהירים תחילה. התובע הגיש בקשה להארכת המועד להגשת תצהירים, כך שיוגשו עד ליום 5.1.2014. המועד הוארך כמבוקש ומשלא הוגשו התצהירים במועד המוארך, ניתן פסק הדין המוחק את התביעה. 5. טענות הצדדים בבקשה לביטול פסק הדין: לטענת התובע בבקשתו שלפנינו, הגשת התצהירים התעכבה בשל מחלתו ממנה קם רק ביום 7.1.2014 ומשום שעורכת דין ממשרדו ילדה כמה ימים קודם לכן וכך נותר הוא עורך הדין היחיד במשרדו אשר יודע ומוסמך לשגר מסמכים במערכת נט המשפט. לבקשה צורפו תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, בקשה לזימון עד וכן תעודת מחלה (על תקופה מיום 4.1.2014 ועד 6.1.2014 אשר הוצאה ביום 7.1.2014). התובע טען כי למדינה ניתנו בעבר אורכות, כי ביטול ההחלטה לא יעכב את הדיון בתיק משהוגשו התצהירים וכי מדובר בתביעה בעל משמעות ציבורית. לבקשה צורפו גם תצהיר עדות ראשית של התובע ובקשה לזמן נציג ממשרד הפנים כעד תביעה. המדינה בתגובתה לבקשה לא התנגדה לביטול ההחלטה וזאת בשל הסיבות האישיות המצוינות בה. עם זאת טענה המדינה כי בתצהיר עדות התובע מועלות טענות שהן בבחינת הרחבת חזית אסורה. במסגרת טענה זו התנגדה המדינה לזימון העד. בתגובתה ביקשה המדינה למחוק חלקים מתצהיר התובע, לדחות הבקשה לזימון העד, ולקיים ישיבה מקדמית. המועצה בתגובתה, השאירה את ההחלטה האם לבטל את פסק הדין לשיקול דעת בית הדין אולם גם היא הוסיפה וטענה בתגובותיה (מיום 13.1.2014 ומיום 14.1.2014), כנגד אישור המחלה, כי על פי מועד החתימה על התצהיר הוא היה מוכן תשעה ימים לפני המועד האחרון להגשתו וכי לתובע אין עילת תביעה שכן ממילא אין באפשרותו לחזור לעבודה בשירותה. 6. כאמור, בדיון שהתקיים במעמד הצדדים בבקשה לביטול פסק הדין, ביום 11.3.2014, הבהיר התובע כי אין לו כל מעמד בהליך מלבד היותו עותר ציבורי וכי הוא סבור כי הוא רשאי לנהל את ההליך גם אם הסעד המבוקש אינו משפיע עליו כאדם פרטי. המועצה טענה כי אין לראות בתובע כעותר ציבורי שכן תביעתו הוגשה ממניעים אישיים ושלא בתום לב. בהתאם להחלטת בית הדין, הגישו הצדדים טיעונים משלימים בכתב, הן בהתייחס לבקשה לביטול פסק דין והן בהתייחס לשאלת מעמדו של התובע בהליך זה. 7. אלו טענות הצדדים בטיעונים המשלימים שהגישו: התובע בטיעוניו מפנה לתיקון מס' 18 לחוק בתי הדין לעבודה במסגרתו הוסף סעיף 24(א)(א1), לעניין סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעות של עותר ציבורי בעילות תביעה המפורטות בסעיף. כן מפנה התובע לע"ע(ארצי) 1154/02 קשוע עבד אלרחמן - וסים חליל קאסם, אשר ניתן ביום 21.10.2003 (להלן: "פסק הדין בעניין עבד אלרחמן"). פסק הדין לטענתו נתן פרשנות מרחיבה למושג עותר ציבורי כך שניתן על פיה לדון בכל תביעה שאינטרס ציבורי עומד בבסיסה. התובע מונה את החריגים אשר צוינו בפסק דין זה וטוען כי אינם מתקיימים בעניינו. לטענתו לא מדובר בעתירה אשר באה בנעליו של נפגע פרטי אשר בוחר שלא לעתור בעצמו לבית המשפט וכי לא מדובר מבחינתו בעתירה ממניעים אישיים. לטענתו עבד אמנם בעבר כקצין ביטחון אולם מאז חלפו כבר 10 שנים. בכל מקרה טוען התובע כי בשלב זה ובטרם נשמעו ראיות בתיק, לא ניתן להכריע האם מדובר בעתירה ממניע אישי. התובע מפנה גם לחוות דעתו של הנשיא אדלר (בתוארו אז) בפסק הדין עבד אל רחמן ולפיו יש ליתן מעמד לעותר אשר מניעיו להגשת התביעה הינם מעורבים - היינו, ממניע ציבורי ואישי גם יחד. עוד טען התובע כי הן המועצה והן המדינה לא העלו קודם לכן טענות בדבר אי מתן זכות עמידה לתובע כעותר ציבורי. המועצה, בטיעוניה המשלימים, הוסיפה על הנאמר בתגובתה לבקשה לביטול פסק דין והפנתה לאמירות של התובע בהזדמנויות שונות, כגון בכתב התביעה כאן, בתצהיר עדותו, במסמכים אשר צורפו מההליך השני, בן הוא טוען כי הינו עומד בתנאי הסף של חוזר המנכ"ל. לכן טוענת המועצה, טענתו לכך שהינו "עותר ציבורי" - "באה מן השפה ולחוץ" ורק כדי להכשיר את המשך ניהול התביעה. המועצה צירפה תצהיר אשר מלמד באופן חלקי על ההליכים שהביאו בסופו של דבר לסיום עבודתו של התובע כאשר לטענתה מדובר ברצון של התובע להתנקם במועצה ובעובדיה. עוד נטען כי המועצה פעלה בהתאם להוראות משרד החינוך והפנים ועל כן טענות התובע כלפי המדינה צריכות להידון בבג"ץ או בבית משפט לעניינים מנהליים. המדינה בטיעוניה המשלימים טענה בעיקר כי הפסיקה מטילה על עותר ציבורי חובה מוגברת של "ניקיון כפיים ותום הלב", הבאה לידי ביטוי גם בדרישה למסור את העובדות והפרטים הנוגעים לעניין, בדיוק. לטענתה, התובע אינו עומד בדרישה זו. לטענתה בכל ההליכים הקודמים לא העלה התובע טענה בדבר מעמדו כ"עותר ציבורי". המדינה הפנתה שוב להליכים אשר קדמו לתביעה זו וטענה כי בכתב התביעה שלפנינו לא העלה התובע למעשה כל טענה חדשה, כי התובע לא גילה בשום שלב כי הוא אינו מועסק עוד על ידי המועצה וכי הוא אינו עובד שלה. נטען כי התובע הטעה את בית הדין משהפנה להוראות מחוזר מנכ"ל אשר אינן עוד בתוקף, כי טענותיו היום באשר לחוסר סמכות משרד החינוך בקביעת תנאי הסף, לא הועלו בכתב התביעה. נטען כי לא ברור הכיצד מגן התובע על אינטרס ציבורי בעוד שהוא מפקפק בעמדת המדינה המייצגת אינטרס זה. כן נטען לשיהוי בהגשת התביעה, לקיומו של אינטרס אישי במסווה של אינטרס ציבורי. נטען לחזקת תקינות המעשה השלטוני וכי בכל מקרה לא נפל פגם המצדיק את פסילת המכרז וכי אין להתערב בשיקולי משרד החינוך בנסיבות העניין. עוד נטען כי התובע אינו עומד בשני התנאים לביטול פסק הדין - הן בבחינת הסיבה לאי ההתייצבות והן בעניין סיכויי התביעה. לטענת המדינה מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית והתעקשות התובע לנהלה מהווה כשלעצמה חוסר תום לב. דיון והכרעה 8. במקרה הנדון, עלינו לשקול את הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את ראיותיו במועד המוארך שנקבע לכך, כמו גם את סיכויי התביעה בהליך זה. 9. בנוסף, עלינו לבחון את מעמדו של התובע בהליך זה כ"עותר ציבורי", ולקבוע האם יש לאפשר לו לנהל את ההליך הנדון, כ"עותר ציבורי" כאמור. אשר למחדל אי הגשת התצהירים וסיכויי ההליך - 10. ההסברים אשר סיפק ב"כ התובע למחדל שבאיחור הגשת התצהירים, אינם מניחים את הדעת. כפי שנטען על ידי המועצה, לכאורה, נחתם התצהיר עוד טרם שהה ב"כ התובע בחופשת מחלה (27.12.2013). מהסברי ב"כ התובע עולה כי ישנם עורכי דין נוספים במשרדו אולם אלו שנכחו במועד האחרון להגשת התצהיר, לא ידעו ולא היו מוסמכים להגישו באמצעות "נט המשפט". לא ברור מכאן מה מנע ממשרד ב"כ התובע להגיש אותם תצהירים בדרכים אחרות או לכל הפחות להגיש, לנוכח הנסיבות שתיאר, בקשת אורכה נוספת. שאלת מועד חתימת התצהיר מעוררת תהיות נוספות, שכן בעוד התצהיר אומת ביום 27.12.13, כך שניתן היה להגישו באותו מועד, הרי שהלכה למעשה הוא לא הוגש במועד זה, ובמקום זאת, הוגשה בחלוף יומיים - ביום 29.12.13, הבקשה להארכת מועד להגשת התצהיר, עד ליום 5.1.14. את מחדלו זה של התובע, יש לבחון על רקע העובדה כי הליכי תקיפת מינוי הנתבע 4 והמכרז שבו נבחר החלו עוד לפני הגשת תביעה זו כאשר מדובר בהליך שלישי כאמור. ניסיון של המדינה לקיים דיון מקדמי נוסף בתיק כהמשך לניסיונות הצדדים להביא לקידום הדיון בתיק כפי שתיארנו לעיל, נדחו על ידי התובע, אשר דבק בכך כי יש תחילה להגיש תצהירי עדות ראשית. כן ראינו לציין כי המועד האחרון להגשת התצהירים ננקב על ידי ב"כ התובע עצמו, בבקשתו להאריך את המועד להגשתו, בקשה שהתקבלה ע"י בית הדין, כאשר כאמור מתברר כעת, כי התצהיר (אשר העתק ממנו הוגש במצורף לבקשה לביטול פסק דין), נחתם ביום 27.12.13, עוד בטרם הוגשה הבקשה להארכת המועד ביום 29.12.13. המועצה והמדינה בתגובותיהן לבקשת התובע לביטול פסק הדין, השאירו לשיקול דעת בית הדין/לא התנגדו לביטול פסק הדין מסיבה זו, אולם בנסיבות המתוארות, לא סברנו כי יש בכך כשלעצמו כדי להיענות לבקשה כפי שיוסבר גם בהמשך. 11. בנסיבות העניין, עלינו לבחון את סיכויי התביעה, כאשר כבר על בסיס הנתונים שלפנינו היום ובטרם נשמעו הראיות בתיק, ניתן להעריך כי סיכויי הצלחת התביעה, אינם טובים. זאת, מהסיבות אשר יפורטו להלן. 12. כפי שפורט לעיל, טוען התובע בכתב התביעה המתוקן, כי תביעה זו באה כהמשך להליך השני שניהל מול הנתבעים בתביעה זו. מפרוטוקול הדיון בהליך השני, אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן, עולה כי ב"כ המדינה הציג את עמדת המדינה באשר לשינוי תנאי הסף כנגדו עתר התובע. הוזכרה החלטת מנהל אגף הביטחון במשרד החינוך לאשר את החלופה של "בוגר קורס פיקודי בצה"ל", הוסבר על ידו כי קיימת מגמה לשנות את תנאי הסף ולהרחיבו באופן שתינתן אפשרות למועמד בעל ניסיון בתחום. ב"כ המדינה הסביר כי הכוונה הינה להשוות בין תנאי הסף לתפקיד עם התנאים אותם מפרסמת המשטרה, המנויים בחוק להסדרת הביטחון לגופים ציבוריים, תשנ"ח- 1998. ב"כ המדינה הפנה לאותו חלק רלוונטי אשר צוטט בפרוטוקול: "בוגר קורס פיקודי בצבא ההגנה לישראל...או שבעל ניסיון של שלוש שנים רצופות במהלך 5 שנים שקדמו להגשת הבקשה" (ראו סעיף 4(ב)(3) לחוק זה). כן עולה מהפרוטוקול כי ב"כ התובע טען כי על מנת שתנוח דעתו, על המדינה להציג מסמכים אשר מעידים על כך כי תנאי הסף שונה באופן רשמי וסופי. בסופו של דבר, הוסכם, לאור העובדה כי הוועדה טרם סיימה את עבודתה בפועל - כי התביעה העיקרית והבקשה לסעד זמני ימחקו וכי ככל שתוגש בקשה בעוד מספר חודשים בטענה שתנאי הסף שפורסמו אינם אלו "הרשומים בעמדה" של המדינה, לא יטענו המשיבות (המועצה והמדינה) לשיהוי. 13. שעה שהגיש התובע את תביעתו זו שלפנינו - טרם פרסמה הוועדה את המלצותיה. מכתב התביעה המתוקן, עולה כי התובע הניח באותה השעה, גם לנוכח תכתובת שערך בא כוחו עם יו"ר הועדה, כי תנאי הסף לא שונו בסופו של דבר, ועל כן עתר שוב לביטול המכרז והמינוי שנעשה מכוחו. אלא שבשעה שהוגש כתב ההגנה מטעם המדינה, כבר סיימה הוועדה את פועלה ופרסמה את המלצותיה בנוהל, אשר העתק רשמי שלו צורף בהמשך על ידי בא כוחה. כן צוין במכתב נלווה של מר יגיל, כי המלצות אלו הועברו כפי שהן לאישור משרד הפנים. ב"כ המדינה ציין לפרוטוקול הדיון כאמור כי הנוהל צפוי להיכנס לחוזר מנכ"ל משרד הפנים וכי מכל מקום מדובר בנוהל מחייב. כן הוצג חוזר מנכ"ל אשר מבטל את תנאי הסף עליהם מתבסס התובע, כפי שכבר פורט בהחלטה זו. כמו כן, עיון בתנאי הסף שבנוהל מלמד על כך שגם אם אינם זהים, הינם משקפים את עמדת המדינה בהליך השני. בנסיבות אלו, הרי שככל שהתביעה הוגשה מכח ההסכמה בהליך השני וכהמשך לה - היא לכאורה בעלת סיכויים קלושים להתקבל שכן הנתונים המוצגים לפנינו היום מעידים במידה רבה על כך כי אין לתובע מה לחדש ועל מה להלין. בכל מקרה - ולנוכח נוסח ההסכמה לו ניתן תוקף של פסק דין, יש לראות את התובע כמי שאינו חסין מפני טענת שיהוי מצד המדינה והמועצה. 14. גם בחינה מהותית יותר של סיכויי התביעה, מביאה לאותה מסקנה. משהוצגו המלצות הוועדה בהליך זה שלפנינו, התמקד התובע בעיקר בשאלת אותנטיות המסמכים שהציגה המדינה והעמדה שהובעה, ונטען על ידו לחוסר אחידות שבין עמדות המשרדים השונים. לטענות אלו של התובע שתי משמעויות. האחת, הינה כי היום, תוקף למעשה התובע את שיקול הדעת המקצועי של משרד החינוך בקביעת תנאי הסף. משמעות שניה היא, כי התובע טוען למעשה כי מהלכי משרד החינוך אשר הוצגו לפניו, נועדו כולם להכשיר מינוי אחד של מר X במכרז משנת 2011. ובכן, אכן כטענת המדינה, ניתן לראות במהלך זה של התובע כהרחבת גדר המחלוקת, לה היא מתנגדת. שהרי, בכתב התביעה המתוקן, כמו גם בהליכים הקודמים, מפנה התובע להנחיות משרד החינוך כמי שאמון מבחינה מקצועית על קביעת תנאים אלו. טענתו בכתב התביעה המתוקן אינה כנגד הפעלת שיקול דעת מוטעה של משרד החינוך בקביעת תנאי הסף אלא כי תנאי סף שבמכרז אשר פורסם על ידי המועצה לתפקיד קב"ט מוסדות חינוך, שונה, שלא מתוך הפעלת שיקול דעת מקצועי אלא על מנת "לתפור" את המכרז למידותיו של איש אחד. על טענות אלו חוזר התובע גם בתצהיר עדותו הראשית. לגופו של עניין, הרי שעל פניו ועל סמך הנתונים שלפנינו אשר כבר פורטו בהרחבה בהחלטה זו, עמדתו העקבית של משרד החינוך בשנים האחרונות באשר לשינוי תנאי הסף מלמדת על כך כי מדובר בשינוי מדיניות, מתוך מחשבה ושיקולים מקצועיים. תחילתו כאמור בהחלטה של מנהל אגף הביטחון, המשכו בהקמת הוועדה, ביטול תנאי הסף עליהם מבקש להתבסס התובע בחוזר מנכ"ל תשס"ו/3(ב), והמלצות הוועדה בנוהל רשמי אשר הועבר לאישור משרד הפנים לצורך פרסומו כחוזר מנכ"ל. אמנם, טרם נשמעו בתיק ראיות ויתכן כי לא פרושה בפנינו כלל תמונת המצב, אולם הנתונים שלפנינו היום תומכים, איתנה, לכל הפחות, בטענת המועצה והמדינה כי אותו תנאי סף לא שונה כטענת התובע בכתב התביעה המתוקן מתוך שיקולים ומניעים זרים. גם המכרזים ברשויות השונות אשר צורפו לתצהיר התובע אינם מלמדים על פגם שנפל לכאורה בשיקול דעת הועדה המקצועית שהתכנסה. באשר לטענות המשתמעות החמורות אשר מעלה התובע כנגד משרד החינוך אשר לכאורה פעל לאשר בדיעבד החלטה מנהלית של המועצה אשר הונעה משיקולים בלתי מקצועיים ובניגוד לעמדת משרד הפנים, הרי שאלו נטענו בעלמא. טענות התובע בתצהיר על ידיעות בדבר עמדת משרד הפנים ועל כך כי אין בדעתו לאשר תנאי סף זה, נטענו ללא כל פירוט. ספק אם בנסיבות אלו היתה כלל ניתנת הרשות לתובע לזמן אותו עד מטעם משרד הפנים להעיד. יש להוסיף כי ב"כ המדינה מייצג בהליך זה את המדינה גם בכובעה כמשרד הפנים ועל כן אפילו טרם אומץ הנוהל על ידי משרד הפנים באופן רשמי, יש להניח כי העמדה כפי שמוצגת על ידו הינה כטענתו בתיאום עם הגורמים הרלוונטיים. לתמיכה בכך יש להזכיר כי בהליך הראשון, הוצגה גם עמדת משרד הפנים בשם מר מעתוק. עיון בתיק 7670-02-12 מעלה כי מדובר בתכתובת מייל שבה מציין מר מעתוק כך: "בהתאם לסיכום עם עו"ד ארנון חזון בדיון הקודם בבית המשפט ולאור אישור משרד החינוך המצורף אין מניעה מבחינתנו לפרסם מכרז חדש לקב"ט מוס"ח כאשר דרישות הסף לתפקיד יותאמו במדויק להנחיות משרד החינוך". סיכום ביניים - לאור כל האמור לעיל, בהתחשב במחדלו של התובע הכרוך באי הגשת תצהיריו במועד, תוך שבמקום לקבל הסבר מניח את הדעת, נטענו טענות המעוררות תהיות נוספות, ובנוסף - סיכויי ההליך כפי שפורטו לעיל, מביאים אותנו לכלל מסקנה כי אין מקום לבטל את פסק הדין המוחק את התביעה. בכך יכולנו לסיים את הדיון. יחד עם זאת, מצאנו לנכון לדון ולבחון גם את מעמדו של התובע כ"עותר ציבורי" בהליך, בשים לב למכלול טענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בעניין. אשר למעמדו של התובע כ"עותר ציבורי" - 15. בכתב התביעה המתוקן, כמו גם בתצהיר עדותו הראשית, חזר התובע וטען כי הוא וגם אחרים עומדים בתנאי הסף לתפקיד. כפי העולה מכתב התביעה המתוקן (כמו גם במקומות אליהם מפנה המועצה בטיעוניה), הרי שהתובע הגיש את התביעה כמי שנפגע באופן אישי מהליך המכרז. בכך, כשלעצמו, אין כמובן כל פסול. 16. אולם, העובדה כי לאחר שנטען כנגד התובע כי ממילא אין באפשרותו למלא את התפקיד מהסיבות המנויות לדוגמא בכתב ההגנה ובתגובה לבקשה לביטול פסק הדין מטעם המועצה - הודיע התובע במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין כי יש לראותו כעותר ציבורי בלבד. הודעה זו, מנוגדת לחלוטין לאמור בכתב התביעה המתוקן. גם בתצהיר עדותו הראשית של התובע (סע' 16), אשר הוגש במצורף לבקשה לביטול פסק הדין, חוזר התובע וטוען כי הוא עצמו עומד בכל תנאי הסף. כמעט באותה נשימה, טוען כעת התובע כי אין לו עניין אישי אלא יש לראותו בגדר עותר ציבורי בלבד. מובן אם כן, כי טענה זו, מעלה כשלעצמה סימני שאלה בדבר כנות כוונות התובע בהליך זה. הפסיקה אליה מפנה התובע בעניין קשוע עבד אלרחמן, אכן מספקת תיאור נכון של ההלכה בעניין מעמדו של ה"עותר הציבורי" בבית הדין לעבודה (פסקאות 15-19 לפסק הדין): "בשנת 1990 נכנס לתוקפו תיקון מס' 18 לחוק בתי הדין לעבודה (ראה ס"ח 1319, עמ' 150), במסגרתו הוסף סעיף 24(א)(א1) בו נקבע, כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות לדון ב"תובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו". תיקון זה הרחיב את סמכותו של בית הדין לעבודה, אשר הייתה מוגבלת בעבר לתביעות בין עובד למעביד או בין חליפיהם, והסמיך את בית הדין לעבודה לדון בעילות מסויימות ללא כל תלות בזהות הצדדים (ראה לעניין זה דב"ע נב/209-3 גדי לוין ואח' - בנק איגוד לישראל בע"מ פד"ע כ"ד, 409, 412 וגם דב"ע נג/254-3 הוצאת ספרים יבנה בע"מ - אמיר דוידזון פד"ע כז, 425). לית מאן דפליג, כי מאז התיקון מוסמך בית הדין לעבודה לדון בתביעות המוגשות על-ידי "צדדים שלישיים" אשר עילתן היא "קבלת אדם לעבודה", גם אם התובע עצמו לא ביקש להתמנות למשרה, מושא הסכסוך. בנוסף, הוכרה בפסיקת בית דין זה זכות העמידה של "העותר הציבורי", אשר אין לו כל עניין אישי בתביעה, אלא בא הוא להלין כנגד קבלתם לעבודה או מינויים של עובדים במגזר הציבורי בשם "האינטרס הציבורי". בעניין זה נפסק כי : ... שעריו של בית הדין לעבודה אינם נעולים ופתוחים הם בפני ה'עותר הציבורי', ואמות המידה בכל הנוגע לזכות העמידה של ה'עותר הציבורי' בבית הדין לעבודה, כמוהן כאלה החלות בבית המשפט העליון, כפי שנקבעו זה מכבר" (עע 1233/01 יהודה אוריאלי ואח' - עיריית הרצליה פד"ע לז, 508 להלן - פס"ד אוריאלי וראה גם דב"ע 98 / 180 - 3 רחמים תשרה - איגוד ערים (שירותי כבאות) ראשון לציון ואח', עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לב(1), 94 והאזכורים בסעיף 26 לפסק הדין). ... עם זה, ועל אף שהוכר מעמדו של "העותר הציבורי" בפסיקת בית דין זה, מצאנו, כי במקרה דנא אין לראות במערערים "עותרים ציבוריים". "עותר ציבורי" הוא תובע אשר בא בנעליו של הציבור ומטרתו היא להגן על קיומו של שלטון החוק (ראה בג"צ 852/86 ח"כ שולמית אלוני ואח' נ' שר המשפטים ואח' פ"ד מא(2), 1 וגם בג"צ 651/03 האגודה לזכויות האזרח - יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה ואח' (לא פורסם), ניתן ביום 23.1.2003). במקרה דנן, קבע בית הדין האזורי, כי המערערים אינם חפצים לעמוד על קיומו של שלטון החוק, אלא הגישו את התביעה ממניעים אישיים, לכאורה. מניעים אלה במקרה דנא אינם עולים בקנה אחד עם תכליתה של העתירה הציבורית". 17. לנוכח כל האמור לעיל, איננו סבורים כי יש מקום לבטל את פסק הדין אשר מחק את התובענה, שכן במצב דברים זה, חידוש התובענה כפי שהיא, על כתב התביעה המתוקן ותצהיר עדותו של התובע המצויים בה, יביא מידית לכלל מסקנה כי אין לתובע מעמד כ"עותר ציבורי", לנוכח המניעים האישיים העולים ממנה. ככל שיסבור התובע כי יש להביא לבירור טענותיו כ"עותר ציבורי", ממילא יהיה עליו לתקן תביעתו ותצהירו, להסיר מהם את הטענות האישיות ולהסביר הכיצד לטענתו אין לו כל עניין אישי בתובענה. 18. נוסיף ונציין כי במסגרת מכלול שיקולינו, הבאנו בחשבון את העובדה כי טרם נשמעו ראיות בהליך וכי ממילא, במצב הדברים שנוצר, יהיה על התובע לתקן את כתב התביעה, כך שמבחינת היעילות הדיונית, יהיה מן הראוי כי התובע ישקול המשך צעדיו וככל שיסבור כי עניין כלשהו בתביעתו ראוי להתברר בערכאה שיפוטית, פתוחה בפניו הדרך של הגשת תובענה חדשה וממוקדת בטענותיו העדכניות, תחת זו שנמחקה זה מכבר, ואשר למעשה ממילא אינה יכולה לעמוד כפי שהיא. סוף דבר - 19. בהתחשב במכלול הנסיבות המפורטות לעיל, הן באשר למחדל אי הגשת התצהירים, הן באשר לסיכויי התובע בהליך זה, לרבות היעדר אפשרות לנהל את התביעה כעותר ציבורי - בהתבסס על כתבי הטענות כפי שהם, ולנוכח התנהלותו עד כה, הטענות בהן מתמקד הוא היום, בהתחשב בחלוף הזמן שעבר והעובדה כי מר X על פניו, עומד היום, אף לשיטת התובע עצמו - החל משנת 2012, בתנאי הסף טרם שונו (ראו תעודת סיום קורס מ"פים של פיקוד העורף של מר X, אותה צירף התובע כנספח ה' לתצהיר עדותו) - איננו סבורים כי יש להיעתר לבקשה לביטול הדין במסגרתו נמחק ההליך. לפיכך - הבקשה נדחית. 20. בנסיבות העניין, הגם כי יתכן ויש בכך כדי לעשות חסד עם התובע, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות. דיני חינוךמכרז