תביעה להכרה באירוע תאונתי כפגיעה בעבודה לפי ס' 79 לחוק הביטוח הלאומי

תביעה להכרה באירוע תאונתי שאירע לתובעת, לפי הנטען, כפגיעה בעבודה לפי ס' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 1. התובע יליד 1952 עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה כנהג שכיר בחלוקה של בלוני גז לתעשייה בחברת ממן אילן 2007 בע"מ. 2. העובדות הרלוונטיות לטענת התובע פורטו בתצהיר התובע, כדלקמן: בתחילת חודש אפריל 2010 או בסמוך לכך, בעת שעסק התובע כדרך השגרה בהעמסה וקשירת בלוני הגז למשאית, ניתקה חגורת המתיחה ופגעה בחוזקה בעינו השמאלית. יצויין, כי בלוני הגז הועמסו על המשאית ונקשרו אליה בחגורות מהודקות באמצעות ידית (ראצ'ט). כתוצאה מהפגיעה חש התובע כאב חזק בעין ונגרם לו חתך מדמם ליד עין שמאל. התובע פנה למשרד כדי לשטוף את העין ולעצור את הדימום. כיוון שבאותו מועד לא חשב התובע כי מדובר בפגיעה חמורה הודיע בערב למעביד, לו דיווח קודם לכן על התאונה, כי יגיע למחרת לעבודה. מספר ימים לאחר מכן, ביום 6.4.10 בעודו נוהג במשאית במהלך יום עבודה שגרתי, התחיל התובע להרגיש כאבים ולראות הבזקים בעין שמאל והיא החלה לדמוע באופן משמעותי. באותו יום פנה התובע לרופא עיניים בקופ"ח וזה הפנה אותו בדחיפות לבדיקות בבית החולים קפלן. לאחר סדרת בדיקות שעבר ועקב החמרה במצב העין, אובחן כמי שסובל מהיפרדות רשתית מלאה בעין שמאל ונותח. בהמשך עבר התובע ניתוחים וטיפולים נוספים ואיבד את כושר הראיה בעין שמאל. ביום 6.3.12 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין פגימה בעין שמאל עקב האירוע הנטען. תביעה נדחתה בטענה כי לא הוכח אירוע תאונתי . מכאן התביעה דנן. דיון והכרעה 4. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284;דב"ע לז/59-0 המוסד נ' חיים קמינסקי פד"ע י 253;דב"ע מא/73-0 בנימין דומב נ' המוסד פד"ע יב 351). על פי הפסיקה, המבחן הראשוני והיסודי להיותו של אירוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", כשהכוונה לכך הינה לאירוע שניתן לאתר במישור הזמן- מתי קרה האירוע ובמישור השטח - מה היה המקום שבו אירע (דב"ע נו/103-0 שלמה עטר נ' המוסד, מיום 20.12.96). על התובע להביא ראשית ראיה שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93). 5. לאחר שעיינתי בכלל החומר, במסמכים שהוגשו לתיק, בתיעוד הרפואי של התובע ובעדות התובע הן בפני חוקרי המוסד והן בבית הדין, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים נטל השכנוע באשר לקיומה של תאונת העבודה. 6. ראשית יצוין כי המבחן הראשוני להוכחת האירוע התאונתי לא התקיים שכן התובע לא ציין תאריך מוגדר וברור ליום בו נפגע, לטענתו, בעינו. בכתב התביעה נטען כי התובע נפגע בעינו בתחילת חודש אפריל או בסמוך לכך. בטופס התביעה שהוגש לנתבע ( נ/4 ) צוין מועד הפגיעה כיום 6.4.10. בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ/6) הסביר התובע כי מה שרשום בטופס זה התאריך והשעה שבה היה אצל רופא העיניים ולא התאריך והשעה שבהם אירע המקרה וכי המקרה קרה בערך שבועיים קודם לכן (עמ' 3 ש' 19-20), אולם, תשובה זו אינה מתיישבת עם הגרסה ולפיה, כי התאונה אירעה בתחילת חודש אפריל (5-7 ימים קודם). יש לציין כי בטופס בל/250 כלל לא צוין מועד קרות האירוע התאונתי. 7. בנוסף, הלכה פסוקה היא, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט 0-23 המל"ל נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349). 8. עיון בתיעוד הרפואי ובמסמכים הרפואיים מעלה כי אין כל זכר לגרסת התובע בדבר נסיבות התרחשות התאונה. התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 6.4.10. ברישום הרפואי מאותו היום נרשם " כשבוע רואה זבוב מול עין שמאל" כשאין כל אזכור לאירוע תאונתי או חבלה כלשהי. (נ/1) כך גם בסיכום ביקור מתאריך 22.6.10 לא מתואר כי התובע נחבל בעינו (נ/2). 9. גם במסמכים נוספים דוגמת טופס הודעה על פגיעה בעבודה בל/250 (נ/3) לא נרשם דבר וחצי דבר אודות האירוע הנטען. זאת על אף שלטענת התובע דיווח למעביד על קרות התאונה מיד לאחר שהתרחשה ( סעיף 9 לתצהיר התובע ). 10. מעבר לכך שהרישומים הרפואיים אינם תומכים בתביעת התובעת, גם יתר הראיות שהוצגו במהלך הדיון סותרות את גרסת התובע. בטופס התביעה שהוגש למוסד לביטוח לאומי (נ/4 ) תחת תיאור הפגיעה נרשם: "במהלך נסיעה במסגרת העבודה (נסיעה מרמלה ללוד לקליינט של החברה) הרגשתי לפתע הבזקים בעין שמאל וטשטוש אשר פגע בראייתי". כך גם בחלק שמולא ע"י המעביד צוין כי התאונה אירעה במהלך נסיעה. יתרה מכך, אף במכתב שכתב בא כוחו של התובע למוסד ( נ/5 ) אין שום זכר לתאונה וחזרה הגרסה לפיה במהלך נסיעה החל התובע לחוש בהבזקים וטשטוש ראיה. 11. למעלה מן הצורך יש לציין, כי בתיעוד הרפואי מיום 6.4.10 נרשמה עדות ל"שינויים ניווניים" מה שתומך במסקנה כי הפגימה בעין אינה תוצאה של אירוע חבלתי כלשהו. כמו כן בסיכום הביקור מתאריך 22.6.10- בית החולים קפלן נרשם " מספר ימים מתלונן על הבזקים לסירוגין בעין ימין" ובהמשך "לדבריו הסימנים שמרגיש לאחרונה מימין לא דומים למה שהרגיש בזמן ה RD משמאל" ללמדנו שוב כי ככל הנראה מדובר בתהליך ניווני. 12. התובע הסתייע בעדותו של המעביד אשר הצהיר כי התובע התקשר אליו לאחר קרות התאונה ודיווח לו על שנפגע בעין תוך חגירת המתיחה המשמשת לקשירת בלוני הגז. אלא שהמעביד הינו בן אחיו של התובע ואין ליתן משקל משמעותי לעדותו. עד זה לא יכול היה לציין מועד מדוייק לאירוע וגם לא היה נוכח בו. מכאן, כי אין בעדות זו די כדי לקבל את גרסתו של התובע. 13. נוכח האמור, הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו. אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהביטוח לאומי