בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהגיש עובד זר בבית הדין לעבודה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (סגנית הנשיאה השופטת יהודית הופמן-גלטנר; ס"ע 13220-03-11) מיום 23.10.12, בו חויב המבקש לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלו וסיומה, ובכלל זה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, שכר עבודה בשבת, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה וכן מענק שנתי - סך הכל 39,729 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.12.07, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. הרקע לבקשה: 2. המשיב, מהגר עבודה מתאילנד, הועסק על ידי המבקש, בעל משק חקלאי, החל מיום 8.10.2003. ביום 28.12.07 סיים המשיב את שהייתו החוקית בארץ ועל כן נאלץ לעזוב את מקום עבודתו. 3. לאחר למעלה מארבע שנים ממועד התפטרותו הגיש המשיב לבית הדין האזורי תביעה נגד המבקש לתשלום זכויות שונות מתחום משפט העבודה המגן, ובכלל זה מכח צו ההרחבה בענף החקלאות. במסגרת הדיון המקדמי חזר המשיב מתביעתו לתשלום פיצויי פיטורים. 4. בפסק הדין מושא הבקשה קיבל בית הדין את התביעה בחלקה. בכל הנוגע לגמול עבודה בשעות נוספות, נקבע כי לא הוכחה על ידי המשיב מסגרת עבודה קבועה של שעות נוספות וגם לא הוצגו דוחות נוכחות או רישומים כלשהם המעידים על שעות העבודה. עם זאת קיבל בית הדין את גרסת המשיב לפיה לאור האמור בתלושי השכר לא שולמו לו מלוא השעות הנוספות וכי מספר בלתי מבוטל של חודשים עבד מעל ל- 186 שעות רגילות אך קיבל עבורם שכר מינימום בלבד. לפיכך, מצא בית הדין לזכות את המשיב בגמול עבור שעות נוספות על פי הודאת המבקש בפניו, וזאת לאחר קיזוז סכום מסוים שקיבל במהלך עבודתו. בנוסף לכך נקבע כי המשיב זכאי לתוספת של 25% בגין 14 שעות נוספות, לגביהן שולם לו שכר רגיל. בכל הנוגע לעבודה בשבת נקבע, בהסתמך על מכלול הראיות והעדויות שהובאו, כי המשיב זכאי לגמול בגין 5 שעות עבודה במשך 3 שבתות בשכר מינימום שעתי בשיעור 175%, וזאת בקיזוז שכר מינימום שעתי שהמשיב הודה בקבלתו. נדחתה טענת המבקש, אשר הועלתה לראשונה בסיכום טענותיו, לפיה המשיב היה עובד חודשי קבוע ועל כן לא היה זכאי להפרשות לפנסיה, לאור הוראת צו ההרחבה. בקשר לכך נקבע כי לא הוצגה כל הודעה שניתנה למשיב על כך שהוא עובד קבוע ולכן אין לראותו ככזה, וממילא טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה או בתצהיר מטעם המבקש. בנוסף חויב המבקש לשלם למשיב פדיון דמי הבראה שתבע בתביעתו, לאור החלטת הרשם וכן לאור העובדה כי בתלושי השכר אין כל ראיה כי אלה שולמו למשיב, והמבקש אף זנח הגנתו בסיכום טענותיו. בנוסף, פסק בית הדין כי המשיב זכאי למענק שנתי. תביעות המשיב להפרשי שכר מינימום ולדמי כלכלה - נדחו. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיב את הסכומים דלעיל. הבקשה וטענות הצדדים: 5. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצועו. המבקש טוען כי סיכויו לזכות בערעור טובים, שכן הודעת הערעור מעלה טענות משפטיות שלא הוכרעו בפסיקת בית דין זה. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי טענות המבקש נוגעות לנטל ההוכחה של תביעה לשעות נוספות ולעבודה במנוחה שבועית בטרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958; טענות הנוגעות גם לפרשנות צו ההרחבה בענף החקלאות, לגבי מעמדו של עובד לפיו כעובד קבוע, מעמדם של דמי כלכלה ומענק שנתי כזכויות נלוות ולגבי השאלה אם קיימת חובה להפריש לפנסיה לעובד קבוע. עוד עולה מהודעת הערעור כי משעה שנקבע שהמשיב לא הרים את הנטל להוכיח את מספר שעות העבודה שעבד בפועל, הרי שהיה על בית הדין לדחות את התביעה לגמול שעות נוספות; שגה בית הדין בקובעו כי יש לזכות את המשיב בגמול על פי הודאת המבקש, שכן אין הסבר מדוע יש לפרש את תשובתו של המבקש לשאלות בחקירה הנגדית, אשר על פני הדברים מבטאת הסכמה כללית לעצם העסקה בשעות נוספות תוך הכחשת מסגרת השעות הנטען; קביעתו של בית הדין בדבר מספר קבוע של שעות נוספות מדי שבוע סותרת את קביעתו האחרת לפיה עדותו של המבקש כי מספר השעות הנוספות משתנה הינה סבירה והגיונית; נפלה טעות בדרך החישוב של גמול עבור השעות הנוספות; מתכונת שעות העבודה בשבת אינה עולה מן הראיות שהוצגו; נפסק לזכות המשיב פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה יותר מהסכום שנתבע; גם שיעור ההוצאות המשפט שהושת על המבקש הינו גבוה, בהתחשב בשיהוי בהגשת התביעה ללא כל הצדקה. 6. המבקש מוסיף וטוען כי קיים חשש שאם יבוצע פסק הדין באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, המשיב לא יוכל להחזיר את הסכום הפסוק. בקשר לכך נטען כי מדובר בעובד אשר עבד בישראל בשכר מינימום והגיע מארצו כדי לשפר את מצבו הכלכלי. עוד נטען כי המשיב הגיע ארצה לשם מתן העדות ולאחר מכן שב למדינת מולדתו. כן נטען כי למשיב אין נכסים בארץ, ולמיטב ידיעת המבקש אין לו אף נכסים בחו"ל. עוד צויין כי המשיב הגיש במסגרת הליך אישור נוטריוני בו מצויין כי נחתם בפניו אף תצהיר לתמיכה בבקשה לפטור מאגרה, דבר המעיד על מצבו הכלכלי. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, יש להניח כי כיום הכנסתו קטנה אף משיעור שכר המינימום לעובד בישראל. 7. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת הערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענתו, הערעור אינו מגלה, ולו לכאורה, סיבה כלשהי להתערבות בית דין זה בפסיקת בית הדין קמא. לטענתו, פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס על הוראות ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות ועל הוראות צו ההרחבה בענף זה. המשיב מוסיף וטוען כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו. לטענת המשיב, התצהיר שצירף המבקש לבקשתו מסתמך על הנחות וספקולציות בלבד ואין בעובדה כי מדובר בתושב מדינת תאילנד, כדי לשנות את הכלל המשפטי. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בניגוד לטענת המבקש, המשיב אכן נשא בתשלום אגרת בית הדין ואף הגיע במיוחד ארצה למתן עדותו בבית הדין. עוד נטען כי המבקש לא הצביע על המקור להנחותיו הרבות עליהן הצהיר, שלא מידיעה אישית וכי כלל אמירותיו הינן כלליות. עוד נטען כי המבקש לא ביסס בקשתו על תשתית עובדתית מפורטת ולא הראה נסיבות אשר עלולות לגרום לו נזק ממשי בלתי הפיך אם ישלם את הסכום הפסוק ולאחר מכן יזכה בערעור דיון והכרעה: 8. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. עוד נפסק כי העובדה שהמשיב הוא מהגר עבודה, כשלעצמה, אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק הדין, ויש לבחון בכל מקרה לגופו. כמו כן, במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה אשר הגיעו למשיבים במהלך תקופת עבודתם או בסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף. 9. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון יש מקום לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין. טעמיי לכך יפורטו להלן: באשר לסוגיית סיכויי הערעור, הרי שערעורו של המבקש בכל הנוגע לשעות הנוספות ולשעות המנוחה השבועית סב בעיקרו של דבר על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, ובאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. יחד עם זאת בהקשר זה מועלות גם שאלות משפטיות, כגון בכל הנוגע לאופן החישוב. טענות אלה בנוגע לאופן החישוב אינן נטולות סיכוי, אם כי לא ברורה השלכתן החישובית. טענות נוספות של המערער בכל הנוגע ליתר הרכיבים שנפסקו לזכות המשיב הן טענות שראויות לבירור, למשל בכל הנוגע למועד הפרשי ההצמדה והריבית עבור דמי הבראה, לעומת זאת טענות אחרות מוקשות יותר כגון הטענה בדבר היות המענק השנתי "זכות נילוות" שאינה ברת פדיון. באשר למאזן הנוחות - במקרה זה מאזן הנוחות מצדיק עיכוב ביצוע חלקי, זאת נוכח מה שמצטייר כאפשרות סבירה כי המבקש יתקשה לגבות סכומים ששילם אם יתקבל ערעורו, כולו או חלקו. לענין זה אני מביא בחשבון כי מצד המשיב כלל לא הוגש תצהיר והטענות שנטענו מצידו לא התייחסו למצבו בפועל, אלא אך בניסיון לתקוף הערכות סבירות בנוגע למצבו של המשיב. לאור האמור, אני מקבל חלקית את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע מחצית מהכספים שנפסקו לטובת המשיב. זאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד את הסכום המעוכב או ערבות בנקאית בגובה החיוב, בקופת בית דין זה תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו. 10. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 9 לעיל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועעובדים זריםבית הדין לעבודה