תוך כדי ירידה במדרגות, על מנת לענות לשיחה הנכנסת, מעדה במדרגות, נפלה ונחבלה בגופה ובעיקר בגבה (להלן: "התאונה"). עקב התאונה הייתה התובעת באי כושר במשך 316 ימים. 8. התובעת הגישה תביעה למל"ל להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה". המל"ל דחה את התביעה מהנימוקים הבאים: "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שצורפו אליה לא מצאתי כי בתאריך 11/05/2006 אירע לך אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתך. מעיון ברשימת הטלפונית מחברת פלא פון לא נמצא כי נתקבלה שיחה במועד הפגיעה ולא מצאתי כי אכן פגיעתך אירעה במהלך עבודתך מביתך ולצורכי עבודתך. סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. בתביעה שהוגשה לאחר המועד הנזכר לעיל, בהתאם להוראות סעיף 296(ב) לחוק, תשולם הגמלה בעד תקופה שלא תעלה על 12 חודשים שקדמו לחודש הגשת התביעה. תביעתך לתשלום דמי פגיעה עקב התאונה מתאריך הוגשה רק כ-5 שנים לאחר התאונה ולאור סירובם של מעסיקך לשתף כיום איתנו פעולה לא ניתן לקבוע שאכן אירעה לך תאונה במהלך עבודתך בביתך. לפיכך, אינך זכאי לתשלום דמי תביעה לתקופה הנזכרת לעיל." 9. בתביעה שהגישה התובעת לבית הדין, השיגה התובעת על דחיית התביעה על ידי המל"ל וטענה כי יש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", כיוון שאירעה במהלך ביצוע עבודתה הרגילה ועל פי הוראות המעביד. עוד טענה התובעת כי התחכשותה וסירובה של "בזק" להכיר בתאונה כתאונת עבודה אינה ראויה ואינה נכונה על פי כל דין, במיוחד נוכח העובדה ש"בזק" כאמור התקינה בביתה ציוד המתאים לעבודתה מביתה כאילו עבד במשרדי "בזק", וכן ציידה אותה בטלפון נייד של "בזק". כל אלה מצביעים על כך כי יש לראות בתאונה הנ"ל כתאונת עבודה. 10. בכתב ההגנה חזר והדגיש המל"ל כי תביעתה של התובעת הוגשה בשיהוי ניכר היות ומדובר באירוע מיום 11/5/06 כביכול, ואילו התביעה הוגשה לנתבע רק ביום 31/3/2011, דהיינו, בחלוף יותר מ-5 שנים מיום האירוע הנטען, וזאת בניגוד לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. השיהוי הניכר בהגשת התביעה של למעלה מ-5 שנים, מכרסם באופן קשה ביותר באפשרות בירור התביעה על ידי הנתבע. עוד טען המל"ל, כי ביום 11/5/06 לא אירעה לתובעת תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ולא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובעת אשר גרם לפגימה הנטענת. 11. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה, וכן העיד מר חגי יצקן - מנהל מח' תיכנון מכירות של החטיבה העסקית ב"בזק" אשר בתקופה הרלוונטית שימש כמנהל צוות מכירות של "בזק" במחוז דרום. כמו כן העידה מטעם התובעת הגב' מירב וענונו, אשר שימשה כמנהלת תיקי לקוחות עסקיים בתקופה הרלוונטית לתביעה וכן שימשה כנציגת ועד העובדים בחטיבת "בזק" עסקי. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה 12. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה שיש לדחות את תביעת התובעת, כפי שנפרט להלן. 13. לדידנו, מקרה זה אינו מן "המקרים הקשים", הן בשל נסיבותיו העובדתיות והן בשל מועד הגשת התביעה והשיהוי הניכר בו הוגשה. 14. אמנם, התובעת העלתה סיבות שונות בגינן לטענתה הגישה תביעתה בחלוף 5 שנים ממועד קרות האירוע הנטען. אולם אין די בהסבריה של התובעת, כדי להצדיק שיהוי כה ניכר בהגשת התביעה ומצאנו כי שיהוי שכזה פגע ופוגע בקו ההגנה של הנתבע, במיוחד בשים לב שמדובר בשאלה של הוכחת קרות אירוע מסוים. 15. סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, נועד למנוע את הבעייתיות שבהוכחת אירוע המזכה בגימלה, בחלוף תקופה ארוכה מהיום שאירע. הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי אינן מתחום הפרוצדורה או סדרי המינהל, אלא הן בעלות אופי מהותי המגבילות את הזכות לגימלה לתקופה הקבועה בחוק. לפיכך, על תובע גימלה, לפי חוק הביטוח הלאומי, להגיש את תביעתו תוך המועד הקבוע בחוק. 16. בענייננו, התביעה להכרה באירוע כפגיעה בעבודה הוגשה לאחר 5 שנים מיום קרות האירוע הנטען, מדובר בשיהוי משמעותי ביותר המעיב על התביעה בכללותה. בעדותה בפנינו נשאלה התובעת מדוע הגישה את תביעתה בשיהוי ניכר של 5 שנים וכך השיבה לשאלות: "ת. כשהייתי בבית ברצף של מחלה, ביקרה אותי עו"ס של החברה וכששאלתי אותה מה אני צריכה לעשות עם המל"ל, אם יש תהליך של תביעה, אמרה לי שאני לא צריכה לדאוג, היא אמרה שיש להם את הקשר למל"ל, אני לא ראיתי באותו רגע נכון לפנות משום שאמרה לי שזה מטופל על ידי החברה. ש. אבל 5 שנים זה לא הרבה זמן להמתין? ת. אכן הרבה זמן, אך בעצם התביעה הוגשה כאשר הבנתי שאני ממשיכה לסבול, הייתה לי החמרה גם ב-2009. הייתה לי פגיעה גם בגב, בצוואר, בחוליות. ב-2009 הייתי בבית עם יד משותקת. ש. לשאלת בית הדין - למה ב-2009 לא הגשת את התביעה? ת. אני לא יודעת. אני לא הגשתי את התביעה כיוון שאני עובדת 20 וכמה שנים בחברה ויש לנו הסכמי פרישה והסכם הפרישה שנוגע אלי הוא הסכם פרישה שנקרא 45-15 ואני בעצם המתנתי להיותי בת 45 לקבל את הפנסיה הזעירה שהייתה לי, אם הייתי מגישה לפני כמו שקרה לי עכשיו, הייתי רואה עצמי מועמדת לפיטורים." (פרוטוקול מיום 7/8/13, עמ' 10, ש' 10-22). 17. המל"ל לא דחה את התביעה רק בשל השיהוי, אלא בדק את התביעה גם לגופה וציין בהחלטתו כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח שאירע לה אירוע תאונתי בתאריך 11/5/06. עוד ציין המל"ל בהחלטתו כי ברשימת השיחות מחב' פלאפון, אשר הציגה התובעת לא נמצא כי התקבלה שיחה במועד הפגיעה ולא נמצא כי אכן פגיעת התובעת, אירעה במהלך עבודתה מביתה ולצרכי עבודתה. 18. במקרה דנן התרשמנו כי המל"ל לא דחה את התביעה רק בשל השיהוי בהגשתה, אלא שקל את כל הגורמים גם יחד והחליט לאור משקלם המצטבר ואיזון האינטרסים לדחות את התביעה, הן בשל השיהוי והן בשל הקשיים בבדיקת התביעה ואי הוכחת התביעה על ידי התובעת. (ראה לעניין זה דב"ע לא/0-73 המל"ל - יהושע פרגר, פד"ע ג' 100, 104 - 105). 19. גם אנו סבורים כי יש לבחון את התביעה לגופה ולא לדחות את התביעה רק בשל השיהוי. אולם אין להתעלם מכך שהשיהוי מעיב על התביעה בכללותה ויש בו כדי לחלחל ולפגוע בטענות התובעת, שכן כפי שנראה להלן התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה, ולהוכיח כי ביום 11/5/06, אירעה לה תאונה תוך כדי ועקב עבודתה, עת החליקה במדרגות המצויות בביתה הפרטי. 20. מעיון בתיק, לא מצאנו ברישומים הרפואיים אשר נרשמו בסמיכות לאירוע, דיווח או רישום על קרות האירוע הנטען מיום 11/5/06, כפי שסיפרה התובעת בתביעתה לנתבע וכפי שהעידה בפנינו. הפעם הראשונה בה התובעת מציינת כי נפלה בביתה הייתה כאשר פנתה לחדר המיון בבית החולים סורוקה, חודש לאחר האירוע הנטען (נ/8), וגם במסמך זה לא ציינה כי מדובר בתאונת עבודה. 21. הלכה פסוקה היא, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (ראה: דב"ע מט 0-23 המל"ל - שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349). בית הדין הארצי חזר ושנה אודות ההלכה בדבר המשקל שיש לייחס לאמור במסמכים רפואיים מהמועד הסמוך לפגיעה: "על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב להתבטאויותיו של התובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש משיח לפי תומו. בית הדין יעדיפה, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". (ראה עב"ל 248/98 מקסים פרץ - המל"ל פד"ע ל"ג (29), 24). 22. התובעת העידה בפנינו, ולא היה לה הסבר המניח את הדעת אודות האמור ברישומים הרפואיים ואף לא היו לה הסבר המניח את הדעת מדוע קיימת אנמנזה שותקת אצל הרופאים שטיפלו בה החל מיום האירוע הנטען או בסמוך לו, מצאנו להציג את תשובות התובעת כהווייתן: "ש. מתי פנית לקבל טיפול רפואי ראשוני? ת. התקשרתי לקבוע תור ולא היו תורים בקופ"ח, והתור שנקבע לי זה היה ליום שני. ש. שמה התאריך שלו? ת. 15/5/06. ש. את היית פיזית בקופ"ח, או שביקשת בטלפון אישור מחלה? ת. הייתי פיזית. ש. איך את מסבירה את זה שבתיק הרפואי שלך יש רק אישור מחלה ואין ביקור בקופ"ח? ת. אני הייתי בקופת החולים. ש. יש לך מסמך רפואי שיכול להעיד על כך שהיית בקופ"ח ב-15/6/06 (צ.ל. 15/5/06, י.כ.)? ת. אישור המחלה. ש. וחוץ מזה? ת. לא. ש. באישור המחלה לא צוין נפילה, את יכולה להסביר לי למה? ת. אני לא יודעת, אני אמרתי שאני מעדתי ונפלתי וקיבלתי מכה בגב ויש לי כאבים חזקים. ש. כשפנית למיון חודש לאחר מכן (נ/8) נרשם נפילה בבית, למה לא סיפרת שזה היה במסגרת העבודה? ת. לא יודעת. אני בעצם הגעתי לבית החולים עקב החמרה..." (פרוטוקול מיום 8/7/13, עמ' 9, ש' 17 - עמ' 10 ש' 1). 23. כאן המקום לציין כי באישור המחלה הראשון אשר הוצא בסמוך לאירוע הנטען (15/5/06), לא רק שלא הוזכר קרות האירוע הנטען אלא שנרשם בו שהתובעת נמצאת בתקופת מחלה החל מיום 14/5/06, משמע - לא הוצא אישור המחלה החל מיום האירוע הנטען 11/5/06, אלא רק 3 ימים לאחר מכן. זאת ועוד, יתר אישורי המחלה אשר צורפו כנספח ז' לכתב התביעה המונים 22 אישורי מחלה, אינם מאזכרים דבר וחצי דבר אודות תאונה שאירעה לתובעת ביום 11/5/06. בל נשכח, העובדות מצביעות על כך כי בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה תקופה ארוכה בה הייתה באי כושר מלא במשך 316 יום, כאשר לטענת התובעת בעקבות התאונה נחבלה בכל חלקי גופה ובעיקר בעמוד שדרה צווארי ומותני ובין היתר נגרמו לה בקעי דיסק בעמ"ש מותני וצווארי עם לחץ עצבי, והתובעת אף נאלצה לעבור ניתוח בעקבות התאונה. גם כאן, קיימת תמיהה גדולה, כיצד התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק בחלוף 4 ימים מיום האירוע הנטען, ולא מיד עם קרות האירוע, במיוחד תוך שימת דגש על חומרת הפגיעה והשלכותיה. בעניין זה מצאנו כי גירסת התובעת אינה עומדת במבחן השכל הישר וההיגיון הבריא, ופוגעת בתביעתה בצורה משמעותית. 24. מעבר לכך שהרישומים הרפואיים אינם תומכים בתביעת התובעת, גם העדויות שנשמעו בפנינו אינן מחזקות את תביעת התובעת. 25. התרשמנו מעדותה של התובעת כי גירסתה בנוגע לקרות האירוע הנטען, לא הייתה עקבית וקוהרנטית. התובעת נקבה בתביעה שהגישה לבית הדין בשעה 16:45 כשעת התאונה, אולם עיון בתיק ובמוצגים שהונחו בפנינו מעלה שלל גירסאות שניתנו מפי התובעת לגבי המועד ושעת האירוע הנטען. כך למשל בטופס התביעה למל"ל ציינה התובעת שנפלה בשעה 16:00, וכך העידה התובעת בעניין זה: "ש. אני הראיתי לך קודם את טופס התביעה שלך ואת בעצמך כתבת 16:00? ת. יכול להיות, אבל הנפילה הייתה בסביבות השעה 16:30-16:45." (פרוטוקול מיום 8/7/13, עמ' 8, ש' 16-17ׂ). בהמשך ניסתה התובעת להסביר את השוני בגירסאות מהסיבה של חלוף הזמן, וכך העידה: "ת. אני מבקשת לציין שטופס התביעה לדמי פגיעה מולא כמה שנים אחרי הפגיעה שבעצם הייתה, כאשר הייתה לי החמרה במצב כשהייתי בבית ב-2009." (עמ' 8 ש' 18-19). לטענת התובעת, גם במכתב מעורכת הדין שלה דאז - שרונה גונן, נפלה טעות בשעה שנרשמה כשעת הנפילה - 16:00. כאשר נדרשה להסביר מדוע בהודעתה בפני חוקר המוסד נקבה בכלל בשעה אחרת: 17:05 - 17:10, העידה: "ש. בעמוד השני המודפס למעלה, את אומרת לחוקר את מסרת הודעה לחוקר ב-12/9/11 וכאשר הוא שאל אותך לגבי השעה, אמרת המקרה היה בשעה 17:05 - 17:10, איך זה מסתדר עם השעה 16:00 שהעורכת דין שלך מציינת? ת. עורכת הדין שלי אני אמרתי שהיא רשמה בטעות, אני לא יודעת למה כתוב 17:05 - 17:10, נכנס בעלי הביתה זה מה שאני יכולה להגיד, הוא הרים אותי בעצם מהריצפה." (עמ' 8 ש' 22-26). אם לא די בכך, הרי שלא תמו הגירסאות של התובעת לגבי מועד האירוע ושעת האירוע; בטופס התביעה לתאונות אישיות של קרן מקפת שמולא חודשיים בלבד לאחר הנפילה, ניתן למצוא כי התובעת טענה שם, כי האירוע התרחש ביום 10/5/06 בשעה 15:00. כאשר נדרשה התובעת להשיב כיצד מתיישבת גירסתה דהיום עם הגירסה שמסרה בטופס התביעה לקרן מקפת, השיבה: "ש. בטופס התביעה רשום תאריך קרות התאונה 10/5/06 בשעה 15:00, איך זה מסתדר כי את טוענת גם לתאריך אחר וגם לשעה אחרת? ת. הטעות היא שלי. ש. חודשיים אחר כך טעית? ת. התאונה אירעה ב-11/5/06 אני לא משקרת, זאת הטענה שלי." (עמ' 12, ש' 8-12). 26. עינינו הרואות, לתובעת שלל גירסאות בנוגע למועד האירוע ושעת האירוע הנטען. כלל לא ברור, כיצד דווקא בדיון שהתקיים שנים מספר לאחר האירוע, ידעה התובעת לזכור מה היא השעה בה אירעה התאונה, בעוד שבמסמכים שכתבה התובעת עצמה בסמיכות למועד האירוע, טענה לתאריך אחר (10/5/06) ואף לשעה אחרת (15:00). גם בפני חוקר המוסד טענה התובעת כי האירוע התרחש בשעה 17:05 - 17:10 ואילו בטופס התביעה למל"ל ציינה כי האירוע קרה בשעה 16:00. עניין זה מחזק גם את טענת השיהוי שהעלה הנתבע, שכן עצם הגשת התביעה שנים רבות לאחר קרות האירוע הנטען, מביאה גם לשלל גירסאות שאינן מתיישבות אחת עם השנייה. 27. לא זו אף זו, עיון בטופס התביעה לתאונות אישיות של קרן מקפת, אשר מולא חודשיים בלבד לאחר האירוע הנטען, מעלה כי התובעת כלל לא ציינה את העובדה שהייתה בדרכה לענות לשיחת טלפון או כי מדובר בתאונת עבודה. בחקירתה הנגדית כאשר נתבקשה להסביר מדוע לא פירטה באותה תביעה אודות שיחת הטלפון, השיבה כך: "ת. כי זה לא קשור לא ראיתי שאני צריכה לספר על שיחת הטלפון כל הזמן." (פרוטוקול מיום 8/7/13, עמ' 12, ש' 5). התובעת לא הביאה אף לא ראשית ראיה כי התקבלה שיחה בטלפון הנייד במועד קרות האירוע בשעה בה לטענתה אירעה הנפילה. כל שצירפה התובעת הוא את פלט השיחות היוצאות אשר אין בו כדי לתמוך בתביעתה ובטענותיה. בשל השיהוי הניכר בו הוגשה התביעה, נטל ההוכחה מוטל על התובעת והיה עליה להביא ולו ראשית ראיה לתמוך בתביעתה, אולם ראיות שכאלה לא הוצגו בפנינו. כאשר נתבקשה התובעת להשיב האם היה מדובר בשיחה פרטית או בשיחה הקשורה לעבודה, העידה כך: "ש. הטלפון האישי שלך שקיבלת מהעבודה משמש אותך לצורכי העבודה ולצרכים אישיים? ת. נכון. ש. מי התקשר לאותו הטלפון שרצית לענות? ת. אני לא יודעת, לא הספקתי לענות." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 10 - 13). למעלה מן הדרוש נציין, כי גם אם היינו קובעים שהתרחש אירוע תאונתי ביום 11/5/06 (ולא כך הדבר), הרי שלא הוכח גורם או סיבה חיצוניים שגרמו לנפילתה של התובעת במדרגות ביתה. במילים אחרות, התאונה אירעה לתובעת כאשר היא מצויה ברשות היחיד בביתה, בשטח המצוי כל כולו בשליטתה ונתון בידיה. התובעת לא הצביעה על כך שנפגעה כתוצאה מגורם הקשור לעבודתה, אלא כתוצאה מהחלקה על מדרגות המצויות בביתה הפרטי שאין להם כל קשר לעבודתה. 28. הדרישה לקיום קשר סיבתי בין התאונה לעבודה כתנאי להכרה בתאונה כתאונת עבודה, הקיימת גם בתאונות הקורות במקום העבודה, קיימת בבחינת קל וחומר בתאונות המתרחשות בדירת מגורים המשמשת גם כמקום עבודה. דירת מגורים, המשמשת גם כמקום עבודה מעצם יעודה הכפול, מעוררת שאלות של עירוב תחומים בין פעילות שניתן לייחס אותה רק לתחום המגורים, בין פעילות אותה ניתן לייחס לעבודה, ובין פעילות שניתן לייחס אותה לשני הייעודים גם יחד. במקרים מעין אלה, דרושה הוכחה מוגברת לקשר בין התאונה לעבודה. גישה זו מצאה את ביטויה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נד/0-177 דוד טריכר - המל"ל (עבודה ארצי) כרך א (2), 618, בו נאמר: "שעה שמדובר בתאונה שאירעה בין כתלי ביתו של עובד - יש להחמיר יותר בדרישת ההוכחה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם אירעה התאונה, לבין משלח היד. שהרי בין כתלי הבית הפרטי - לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהא זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד." 29. התובעת הפנתה בסיכומיה לפסק הדין בעניין "ברדה" (סעיף 21 לסיכומי התובעת), עב"ל 104/99 ברדה - המל"ל, אך שני המקרים אינם דומים כלל. בהלכת ברדה ראו בניסיון לתקן תריס במגמה להאיר את הדירה, ששימשה גם כמקום העבודה ושגרם לתאונה, כמקשר בין התאונה לעבודה. לא כן במקרה הנוכחי, בו לא היה כל עיסוק בחפץ איזה שהוא לצרכי העבודה שבעקבותיו נגרמה התאונה, והתובעת לא הוכיחה כי התקבלה שיחת טלפון בטלפון הנייד בשעת אירוע הנפילה הנטען. 30. כללו של דבר - עיון במסמכים הרפואיים לא מסייע בידי התובעת, שכן המסמכים הרפואיים אשר הוצאו בסמוך לאירוע לא מאזכרים כלל את התרחשות האירוע הנטען מיום 11/5/06. גירסת התובעת התגלתה כגירסה לא עקבית ורצופה בסתירות. בנסיבות המתוארות, בהן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ובהעדר קשר סיבתי בין התאונה לעבודה, בהעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי התובעת בפני הרופאים אשר טיפלו בה בסמוך לקרות האירוע הנטען, ובשים לב לשיהוי הניכר שבו הוגשה התביעה אשר פוגע בתביעתה של התובעת בכללותה, איננו יכולים לקבל את תביעת התובעת ולהכיר באירוע כ"תאונת עבודה". 31. אשר על כן, דין תביעת התובעת להידחות. 32. משמדובר בחוק סוציאלי - אין צו להוצאות. 33. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. תאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותנפילה