ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות) מיום 29.10.12 הוועדה החליטה, כי לתובע הלקות ממנה סובל התובע איננה נכללת ברשימת הליקויים המזכים בגמלת ניידות. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן: המערער סובל מבעיות בברכיים ומאז שנת 2000 הוא זכאי לקצבת ניידות בשיעור 60%. החלטת הוועדה נשוא הערעור ניתנה בהסתמך על כך שהובאה פניה קלטת וידאו ונטען כי המערער נצפה כשהוא נכנס לרכב ללא בעיות. אולם בהתאם לצפייה בקלטת לא ניתן לראות כי המערער נכנס ללא בעיות ויכולת יישור ברכיים - 10 דו צדדי. כמו כן, הוועדה רשמה כי המערער נצפה בקלטת כשהוא צולע ברגל שמאל, בעוד שבפועל הוא צולע ברגל ימין, כפי שנרשם בסעיף 5א' לפרוטוקול. הוועדה לא התייחסה לחוות דעת ד"ר הגר פטיש וד"ר שטרן, מטעם המערער. לאור העובדה כי בעבר הוכרו למערער 60% הגבלה בניידות, היה על הוועדה לנמק את השיפור במצבו לעומת המצב הנוכחי. הוועדה סברה כי ממצאי הבדיקה הקלינית הצדיקו קביעת אחוזים בניידות, והחליטה לשלול זאת אך בשל הקלטת. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים: בדיקתה הקלינית של הוועדה העלתה כי המערער אינו עונה להגדרות הסכם הניידות. הבקשה לצילום של המערער בסביבתו הטבעית מקורה בוועדה, על מנת לנקוט במשנה זהירות. הוועדה צפתה בצילומים, בהם נצפה המערער מתהלך בחופשיות עם צליעה בולטת ברגל ימין וצליעה קלה ברגל שמאל. הוועדה התרשמה כי המערער נכנס לרכב ללא בעיות ומכופף רגליו כמעט לחלוטין, עם הגבלה של 10 מעלות לכל היותר. קביעת הוועדה הינה רפואית ומנומקת ואין להתערב בה. טענות המערער חולקות על קביעות רפואיות. הוועדה אינה מסתמכת רק על הצילום, אלא גם על ממצאי בדיקתה. הוועדה מוסמכת לבסס ממצאים על יסוד צילומים בהם המערער נצפה נכנס ללא קושי לרכב ומכופף רגליו. הוועדה ידעה כי הצליעה העיקרית של המערער הינה ברגל ימין אולם סברה שיש צליעה קלה גם ברגל שמאל. בהתכנסות מיום 2.7.12 מתייחסת הוועדה למסמך הרפואי של ד"ר שטרן, שאינו מהווה חוות דעת. לגבי ד"ר פטיש, הוועדה למעשה מאמצת ממצאיה הרפואיים וקובעת מגבלות כיפוף זהות, אולם ממצאים אלה אינם מזכים בנכות. ביום 10.4.13 נערך דיון מוקדם בתיק. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר בתיק. דיון והכרעה במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, באופן חלקי בלבד. הוועדה נשוא הערר התכנסה פעמיים, לישיבה ראשונה ביום 2.7.12 ולישיבה שנייה ומסכמת ביום 29.10.12. עיון בפרוטוקולים מעלה כי הוועדה מבססת את החלטתה על ממצאי הבדיקה הקלינית כמו גם על הצפייה בצילומי המערער בוידאו, בסביבתו הטבעית. הוועדה מנמקת, כי: "לאור הפער בין ממצאי הבדיקה הקלינית וצילומי הווידאו המראים הליכה די חופשית ויכולת יישור דו צדדית -10 מעלות כשמקל עזר לעיתים ללא שימוש בתמיכה בהליכה ולאור ממצאי הבדיקה והישיבה בחדר הבדיקה, הממצאים אינם ניתנים ליישום". משמע, לעמדת הוועדה, המערער אינו מוגבל בניידות בהתאם להתרשמותה הבלתי אמצעית מצילומיו. התרשמות הוועדה מצילומי הווידיאו האותנטיים בסביבתו הטבעית של המערער סותרת את הממצאים הקלינים בבדיקה שהתבצעה בחדר הוועדה, ומטבע הדברים. עם זאת, נכונה טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה למסמך הרפואי של ד"ר הגר פטיש שהוצג שפניה, מסמך שבסיומו מציינת ד"ר פטיש כי לעמדתה תואם מצבו של המערער מגבלה בניידות בשיעור 60%. יצוין, כי בפרוטוקול מיום 2.7.12 מתייחסת הוועדה למסמך הרפואי של ד"ר שטרן. מסמך זה אינו מהווה חוות דעת ואינו כולל המלצה ספציפית בדבר מוגבלות בניידות, ודי בהתייחסות הוועדה כפי שנרשמה. אשר לטענת המערער בדבר הצליעה ברגל ימין, ולא ברגל שמאל - מעיון בפרוטוקול לא ברור אם הוועדה התרשמה מצליעה בשתי הרגליים, ברמות חומרה שונות, או מצליעה קלה ברגל שמאל בלבד. אף עניין זה דורש הבהרה של הוועדה. סיכומו של דבר, בנסיבות העניין יושב עניינו של המערער לוועדה לניידות לעררים, על מנת שזו תתייחס למסמך הרפואי של ד"ר הגר פטיש מיום 27.2.12. כמו כן, באשר לממצאי צילום הווידאו, תבהיר הוועדה האם בהקלטת הוידאו המערער נצפה צולע, ועל איזו רגל. המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה, בעצמו או באמצעות בא כוח. בנסיבות העניין, בשים לב לתוצאות ההליך, לא מצאתי לפסוק הוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ניידותערעורועדה לערריםערר